"תני טיפים, איך מתכוננים לשבת?" אני שומעת את הבקשה הזו בניסוח דומה מנשים צעירות, מאמהות למשפחות גדולות, מסבתות שמארחות את הנכדים וממי לא?! ואני רוצה לענות בשאלה: "טיפים – לשם מה?" מה יתנו לך הטיפים? את מאמינה בקסמים? סדר, ניקיון, חגיגיות ויופי בהינף שרביט? טיפים הם סוג עדין – כביכול – של עצות שרומזות "אני יודעת מה שאת לא יודעת". האמת היא שאין כמוך מכירה את הבית שלך, את הדרישות של המשפחה שלך, את התנאים שלכם ואת התחומים שאותם את רוצה ויכולה לשנות. את יודעת עם מה תוכלי להשלים ומה עלייך לקבל וגם אילו מאמצים תשקיעי כדי לשפר.

השבת נכנסת אלינו מוקדם ממה שהתרגלנו אליו בימי שישי החמים והארוכים של הקיץ – הנה כמה טיפים להתארגנות טובה גם בתנאים החדשים:

 בפוסט הבא נעסוק בהכנות לשבת בגישה שלא מתמקדת בחמישי-שישי אלא מקיפה את ההתנהלות של השבוע כולו.

 המטרה

אנחנו רוצות לקבל את שבת המלכה כמו נסיכות בעצמנו, לכבד את הבית, את המשפחה כולה ואת השבת, כמובן, בכל טוב: אוירה נעימה, מטעמים ומלכותיות. שבת הלא היא רק יום אחד בשבוע! והיא הציר שסביבו סובב השבוע והיא גם המראה שמשקפת לנו את כל עמל ששת ימי המעשה. בית מסודר הוא לא רק בית שאורגן לכבוד שבת – זה בית שבכל השבוע הוא מתפקד כהלכה ולכן בשבת הוא נראה כל כך טוב.

נתחיל מהסוף, מיום שישי:

הרשי לי להזמין אותך לפגישה מודעת עם מה שאת עושה ביום שישי. בשליפה ראשונית כל אחת עונה לי "הכל, כל מה שצריך לכבוד שבת". אחרי מעקב וכתיבה כנה, מתברר שהתשובה לא כל כך פשוטה. ומה את עושה ביום שישי?

כתבי כאן:

איך אדע שכתבתי נכון?

• כותבים הכול, מהבוקר עד הדלקת נרות.
• אפשר להתחיל מיום חמישי.
• לא כותבים את התכנון! כותבים מה שהתרחש במציאות.
• מתי כותבים? כותבים כל שעתיים מה עשית בשעתיים האחרונות.
• כל משימה שאורכת יותר מעשר דקות נכתבת.
• מאחדים סדרת פעולות קצרות לכדי פעולה של רבע שעה. אבל אם תכתבי "בישול לשבת – שעתיים" ייתכן שתצטרכי לפרט ביום שישי שלאחר מכן את פעולות הקילוף, הקיצוץ, השטיפה והניקוי –  כדי להבין מה בדיוק עשית בשעתיים הללו, הרי אפשר לסיים בשעה… או שלא.

מודעות

אחרי שעקבת אחרי המשימות שאת מבצעת ביום שישי, תוכלי להבין איך את מחלקת את היום שלך, מה גוזל את זמנך, עבור מה את מקדישה זמן  ומה לוקח את הזמן שלו. האופן שבו אנו נותנים לפעולות לארוך זמן משקף את ההתייחסות שלנו למשימה ולמידת הערך שלה לכבוד שבת ולכבודך, עקרת הבית, בפרט. הנה הגיע מוצאי שבת ואת לוקחת את הטבלה [אחרי / עם סעודת מלווה מלכה]  ומחפשת "באגים" בתכנות של יום שישי שלך:

• האם יש יותר מידיי תחומים שאינם קשורים ישירות להכנות לשבת [שיחות משפחתיות, סידורים בבנק ובדואר, קניות של ביגוד ונעליים, קניות בכלל, גיהוץ וסידור ארונות] ואת משבצת אותם ביום שישי כיום פנוי יחיד במערכת ימי השבוע?
• האם יש פעולות שאת מקצה עבורן זמן ממושך מהנדרש? האם ניתן לקצר את משך הזמן של חלק מהפעולות?
• האם התחלת היום מוקדם יותר תעניק לך מרווח זמן נחוץ?
• האם תכנון יעזור? ייתכן שהעובדה שאת עוברת ממשימה למשימה ומדבר לדבר בקדחתנות גורמת לך להיות לא ממוקדת ולא יעילה? תכנון הוא חשיבה מראש. פעולה מתוכננת היא פעולה שכבר מאמש ידעת שתבצעי בשעה מסוימת זו. תכנון מעכשיו לעכשיו אינו תכנון אלא העדפה של משימה זו על פני זו ולא תמיד משיקולים של יעילות. מתי את מתכננת את המשימות ליום שישי?

הטבלה הטובה היא זו המציאותית! קודם כל כדאי לך לדעת מה את עושה ביום שישי ואיך  [ איך – איכות. התשובה לשאלה "איך" מתארת את הטיב, המשמעות, הערך והרמה של הפעולה. לא די לדעת מה את עושה – הביני גם איך!] כדי שתוכלי לתכנן משהו מציאותי. את עלולה לתכנן לעצמך חלום של יום שישי ולגלות שאת מתעוררת אל שברו כשעתיים לפני הדלקת נרות. לאחר שאת עוקבת אחר המהלך הרגיל של ימי השישי שלך את יודעת אילו הרגלים קל יהיה לשנות ועל אלו תוכלי להתגבר בהדרגה. את מבינה שאין אפשרות מעשית לתכנן שעה לסידור הבית כולל כביסות אם עד היום הפעולה הזו ארכה ארבע שעות. את גם רואה אילו פעולות שאינן קשורות ישירות לכבוד שבת אפשר לדחות לימים אחרים ואלו אי אפשר, ולכן יש להקדים משימות שחייבות להיעשות לפני שבת דווקא.

המודעות היא הצעד הראשון לשינוי. הדרך לשינוי כוללת גם מיקוד וניהול משאבים.

מיקוד

במקום לתאר זאת כ"אלף דברים לעשות" ש"אני לא יודעת במה להתחיל" ו"זה לא הולך להסתיים לעולם" – מקדי את המשימות, המטלות, הערמות והבלגן לתחומים מוגדרים שיתנו לך תחושת שליטה במצב וגם ירגיעו את המתח. מה צריך להכין לקראת שבת?

• סעודות – יש להכין מראש את המאכלים של שבת, מה שאומר לקנות בזמן את המוצרים שאותם את מתעתדת לבשל, כולל ממתקים, פירות ושאר ירקות.
• ביגוד – לכבוד שבת לובשים כולם בגדים חגיגיים, מגוהצים, ומחליפים מצעים ומפות. לשם כך יש למצוא דרך יעילה לטיפול בכביסה במשך כל ימי השבוע.
• בית – כל חדרי הבית צריכים להיות מסודרים כיאה לביקורה של שבת המלכה. אנו נזהרים שלא להשאיר בהישג יד חפצים שהם מוקצה בשבת ולפעמים גם מכינים חדרים לאורחים.

כשאנחנו מרכזות את כל הפרטים לתוך שלוש קטגוריות פשוטות, קל להבין איפה נתקעים כשרוצים שהכול יהיה מוכן בזמן. את בוחנת את הפעולות שאת מבצעת בערב שבת ומסמנת את המשימות שנתקעות ברגע האחרון ובגללן הכול מתאחר. המשימות הללו הן האתגרים שלך: את מבודדת אותן מכל היום העמוס שלך ומוצאת שיטה שתעזור לך להקדים את ביצוען, להאציל אותן לאחרים או לוותר עליהן לגמרי.

נניח שגילית שאת מבשלת עד הרגע האחרון.

האם זה מפני שהמטבח כל כך מבולגן עד שלוקח לך לפחות שעתיים להתארגן לבישול? [אם כן, הדרך לפתרון היא השיטה לסידור המטבח ביום חמישי ואולי מינוי מיוחד לתפקיד]

האם זה מפני שאין בבית מוצרי אפיה, ירקות, עופות או מוצרים אחרים הנדרשים לבישול? [אם כן, עליך להתארגן עם קניות ביום רביעי כדי שיום שישי יהיה קל יותר]

האם זה מפני שיש לך דחף להוסיף "רק עוד משהו קטן" "אם כבר, אז כבר" וכך תבשיל רודף תבשיל, סלט רודף סלט והגיע הרגע האחרון בעצמו? [אם כן, התרגלי לתכנן ביום חמישי מה את רוצה לבשל, כתבי זאת ויקל עלייך לבשל רק מה שהוחלט]

ואם זה הסדר בבית? חפשי מה בדיוק שם, ותתחילי עם צעד אחד של התקדמות.

וכשזה הביגוד? את מחפשת דרכים לפשט את הטיפול בכביסה במשך כל השבוע [למשל – פחות בגדים, למשל – לקפל כביסה מול הארון הפתוח ולא בערמות בסלון] ועל ידי כך מורידה מהעומס של כביסה בסופשבוע.

נניח שאת חושבת שאמנם יש מה לשפר בעניין של הבישולים, אבל אם רק הילדים ואת הייתם לבושים בזמן לכבוד שבת לא היה הלחץ הנורא הזה של האמבטיות והבגדים והערמות והגיהוץ אחרי הצפצוף השני…. וגם הבית עם כל הבלגן, המוקצה, הניירת שבסלון, התיקים שהם הביאו והכלים בכיור… מה אז?

את בוחרת במה להתחיל. עוצמת את העיניים ואומרת לעצמך: נניח שהילדים רחוצים ולבושים לכבוד לשבת בשעה שלוש. איך זה? מה עכשיו? אם התשובה היא "נהדר, עכשיו אני רגועה" יש להניח שכדאי להשקיע מאמץ בכיוון זה דווקא כדי להרגיע ולהגיע לשבת כראוי. אבל יתכן שאת אומרת בליבך: "לבושים בשלוש? נו, ומה עכשיו? עם בגדי השבת הם ינקו לי את החדרים ואת הכיורים והלכלוך שבמסדרון ובכניסה? לא, לא. ממש לא." אם כך, המאמצים שתשקיעי בשינוי ההרגלים של המשפחה כדי להיות לבושים בשלוש בצהרים לא יקלו על הקושי של ערב שבת. אל תתחילי עם התחום הזה. תעצמי עיניים ותדמייני את הסירים על הפלטה של שבת, מכוסים במגבת הרקומה, הכיורים נקיים והמקרר עמוס ומסודר בקופסאות סגורות של סלטים, תוספות ומנות אחרונות בשעה שתיים בצהרים. וואו! את אומרת לעצמך "זה נהדר. עכשיו אני רוחצת את כולם, מלבישה ושבת נכנסת כמו מלכה!" אם כן – התחילי לשנות את הסדרים ולהתחיל מהאוכל. אבל אם לא זה מה שעושה את השינוי עבורך, חשבי על הסדר ועל הניקיון.

הדימיון עוזר מאד להתמקד: את בונה תמונה דמיונית של המציאות בלי הבעיה שאת מדברת עליה כל כך הרבה ומגלה שלא זו הבעיה שלך או שזה אכן הדבר שכדאי להתחיל ממנו, גם אם השאר לא מושלם.

ניהול משאבים

"קמתי בשש בבוקר, התחלתי לקלף ירקות ותכננתי להעמיד סיר חמין על האש. הילדים התעוררו בעשרים לשבע, התחלתי לארגן אותם. הם הלכו לבתי הספר ברבע לשמונה, שתיתי כוס קפה והתפללתי. אז חזרתי לחדרי, וכשראיתי מה גובהה של ערמת הכביסה – הייתי מוכרחה לקפל, לא יתכן להתחיל עם המטבח כשהחדר שלי נראה ככה. עם הבגדים בידיי נכנסתי לחדר בנים – גם שהם היה מה לעשות. סידרתי רוב הבוקר, ובשעה אחת עשרה יצאתי לקנות חלות ועוד כמה פריטים לשבת. קניתי גם פרחים לתוספת שבת, וחזרתי הבייתה. שמתי את הפרחים באגרטל, פרשתי מפה לבנה על השולחן והנחתי אחר כבוד את החלות, את הגביע ואת המפיות. הבית לבש צורה של שבת ואז הילדים חזרו. נתתי להם בורקס לאכול ["רק במטבח"] והתחלתי לבשל. בינתיים, הם התרחצו, התלבשו והתחילו לשחק בחדרים או לקרוא ספרים. סיימתי עם הבישולים וסידרתי על הפלטה רק קרוב להדלקת נרות, התלבשתי בעצמי ו- ברוך ד', הגענו בזמן. לא פלא שאני כל כך עייפה ונרדמת בישיבה אחרי הדלקת נרות!"

התיאור השכיח הזה הוא סיפור קלאסי של בזבוז משאבים. המשאבים העומדים לרשותך הם זמן, כוח וגם כסף. כרגע נדון בזמן שלך כמשאב שאותו את מתכננת ביום שישי ורוצה לנהל אותו כדי להפיק ממנו את המרב והמיטב.

הזמן שלך, אמא, הוא זמן יקר ביותר – אין לך יותר מדיי זמן ואין לך עודף של כוחות. לכן, חשוב מאד לנצל כל רגע ולוודא שאת עושה בו מה שרק את יכולה לעשות ודווקא עכשיו. בדוגמה שלעיל קל לראות שאמא טרחה מאד לכבוד שבת והילדים – לא. אפשר לנתח את הפעולות שאמא ביצעה ולמצוא שיש פעולות שרק אמא יכולה לבצע בצורה איכותית: לקבל את פני הילדים כשהם חוזרים עם דפי הקשר והציורים של כל השבוע, לבשל לשבת. יש משימות שגם הילדים יכולים למלא במידה ידועה של הצלחה: סידור חדרים, קניות ועריכת שולחן. בזמן שהילדים לא שהו בבית אמא ניצלה את ההזדמנות וסידרה את חדריהם. כשהם חזרו נותרה לה הרבה עבודה, ועבודה הכרחית לפני שבת, שרק היא יכולה לבצע. אמא טרחה כל ערב שבת.

ניהול משאבים הוא הפניית המשאבים לכיוונים הכי אפקטיביים שלהם. נכון שאת מנקה הכי מהר – אבל אם הבנות יכולות להשתתף בעמל ולהשיג תוצאה מניחה את הדעת – הימנעי מסידור הבית לכבוד השבת. זו משימה שלהן. גם אם את יודעת לאפות כך שהמטבח נשאר ללא רבב, וכשביתך אופה התוצאות אינן כאלה – בכל זאת, עדיף שהיא תאפה ואת תאכילי את הקטנים בזמן הזה. טיפול בילדים הוא פעולה שחשוב שדווקא אמא תעשה, ואילו לבצק השמרים לא אכפת מי יגלגל אותו לכרוכית.

את יכולה להשתמש במשאבים שלך מתוך בחירה – נצלי משאב שיש לך ממנו הרבה ותוכלי להמעיט במשאב שבו יש לך מעט. אם בתקופה זו את עובדת שעות רבות מחוץ לבית וזמנך יקר, תוכלי לשלם עבור עבודות מסוימות [ערכי קניות במשלוח בטלפון, קני חזה עוף פרוס לשניצל או העסיקי עוזרת בית] ולחסוך זמן. יש תקופות שבהן אתם רוצים לחסוך בכסף דווקא ואז תבחרי לתכנן את הזמן כך שלא תצטרכי לעבוד קשה ולהשקיע כוחות מיותרים ברגע האחרון כדי להגיע לתפוקות הנדרשות. הגמישות שלך בהפעלת המשאבים מייעלת את העבודה ומשיגה יותר תוצאות בפחות משאבים.

שאלות ה"איך" והאיכות באות לידי ביטוי בעיקר בניהול המשאבים. האופן שבו אנו מחלקות את הזמן שלנו ואת הכוחות שלנו משקף את הערכים שלנו. מה יותר חשוב? עד כמה חשובה המנוחה בערב שבת? בסולם של אחת עד עשר – כמה חשוב לכם שלא תישאר כביסה לא מקופלת לפני שבת? ומוקצה על המכתבה? ומצעים חדשים על המיטות? ומנה אחרונה? יש מי שיגידו "שאלה של סדרי עדיפויות". נכון. בדיוק כך. רק שצמד המילים הזה מטעה כשמשתמשים בו במקרה שבו החלטנו כך או כך על אתר. בסחף הבלגן של הכביסות, הכלים, הטלפונים והשעון הממהר אנחנו חושבים שהחלטנו על פי סדרי עדיפויות כשלמעשה נדחפנו לעשייה שבזבזה את המשאבים שלנו, את הזמן ואת הכוחות שלנו.

לקראת שבת לכו ונלכה

ההכנות לשבת הן אכן ציר שסביבו סובב השבוע וכדאי להקדיש מחשבה ושימת לב כדי לשפר אותן עד שנגיע למטרה האישית שלנו. כשהמטרות ברורות אנחנו בודקות איך להגיע אליהן – להעלות את האיכות של העשייה  שנעשית ממילא. מצאי את התחום שממנו את רוצה לצאת לדרך ופסעי ברגל ימין לקראת שבת.