כל ההתחלות קשות – וגם המעבר בין החופשה לשנת הלימודים, עד כמה שחיכינו שהוא יבוא, קשה לנו. כל מעבר כרוך בשינוי.
שינויים הם – בפשטות – שונים. השינוי מכריח אותנו להוציא את משאבי ההסתגלות שלנו ולהשתמש בהם, ואנחנו מעדיפים להתרפק על הרגיל, על המוכר, על מה שהיה ומצפים שהוא אשר יהיה. אבל קיימים שינויים והם צפויים והם קורים ומתרחשים ומתרגשים כל הזמן.
יש שינויים מפתיעים שאנחנו יוזמים או עורכים כדי להתאים את עצמינו למציאות משתנה – מעבר דירה, החלפת מקום עבודה, הולדת ילד חדש למשפחה, חתונת אחד הילדים. לעומתם יש שינויים שאין לנו כל השפעה עליהם והם מתרחשים לאורך החיים כחלק מההתבגרות וממעגל השנה – לאחר החופשה צריך להתרגל לחזור ללימודים ואז באים החגים עם מערכת מיוחדת משלהם, לאחר מכן מגיע החורף ואז אביב ושעון קיץ. כל תזוזה כזו במערכת מחייבת התמקמות מחודשת בשגרת סדר היום והתאמה מתבקשת לגיל הילדים ולמצב המשפחתי שלנו.
הנה כמה מן האתגרים שיעמדו בפניכם עם פתיחת שנת הלימודים:
- שגרת השינה השתבשה: ילדים שהיו רגילים לישון בצהרים נגמלו מהרגל זה כי רצינו שקט בלילה. ילדים גדולים יותר שידעו ש"בשבע לילה" גילו איך נראה העולם בשעה תשע, עשר ואחת עשרה בלילה – והוא נראה להם עולם מרתק שלא בנקל הם חושבים לוותר עליו. את שהתרגלת לקום באיזו שעה שזה היה אפשרי – שוב חוזרת לשגרת הקימה הזריזה והמזרזת. שעות השינה בלילה השתנו: הילדים אפשרו לך פחות זמן לעצמך ושעות שינה מאוחרות יותר היו כורח מציאות. כעת, עם החזרה לשנת הלימודים, עליך ללכת לישון בשעה סבירה שתאפשר לך לקום בשעה הנדרשת.
- משמעת: קשה לשמור על הרגלי המשמעת בחופשה אם כי הדבר נחוץ. ליד סבא וסבתא ובני הדודים אנו לעתים מחמירים ולעתים מקלים ובדרך כלל איננו אנו עצמנו שכן אנו נכנעים לכל מיני תנאים שמציב בפנינו השטח: אורחים שנשארים עד מאוחר, צורך לוותר לאורחים, אנו נעתרים לבקשות מפונקות בבית המארחים כדי למנוע בכיות ונדנודים. אנו פותחים את ארון הממתקים ברוחב לב כדי להשיג עשר דקות עסוקות של לעיסה שקטה. שנת הלימודים ועימה השגרה מחייבים אותנו לחזור אל ההרגלים הבריאים – לגוף ולנפש – והנה הילדים שהתרגלו להתרת הרצועה – הפלא ופלא – אינם מקבלים את השינוי בשמחה!
- הקימה והיציאה מן הבית: בתקופת החופשה קמנו בבוקר והתארגנו בקצב שלנו. אט אט. לעתים, שמחת שהדברים מתעכבים מכיוון שכל דקה שעברה עם ארוחת בוקר והלבשה היא דקה שבה לא היית צריכה להמציא אטרקציה חדשנית ומקורית שתכבוש את ליבם והתעניינותם של ילדיך הבררנים. והנה – סיבוב של מאה ושמונים מעלות לפנייך: המאפיין העיקרי של ימי הלימודים והעבודה הוא בקרים מתוכננים שבהם כל רגע הוא קריטי והזמן מתוכנן לשניותיו.
- תקציב: בחופשה, ויתרנו לעצמנו. התפנקנו. יצאנו לנופש ונסענו לטיולים, הרשינו ארטיקים ופלאפל וקנינו חומרים למלאכת יד ולהתחלת השנה. זהו. די. צריך להיכנס לתלם, להכיר את התקציב ולשלם את כל מה שקנינו! זה הזמן לערוך תכנון תקציב מסודר.
- דחיינות: ובכן, זו האמת – הרבה דברים נדחו משנת הלימודים לחופש ומן החופש הלאה – ומה עכשיו? הגיע הזמן לטפל בדברים הללו.
התשובה לשינויים היא יצירת הרגלים.
הרגל הוא תהליך שהפך לאוטומטי בגלל שביצענו אותו פעמים רבות מאד. חזרה על פעולה בדרך מסוימת הופכת את הדרך המסוימת הזו להרגל. כשאנו רגילים לפעול בצורה מסוימת אנחנו נצמדים לפעולה הזו כפי שהיא גם במצבים של שינוי. למשל – אנחנו רגילים ליטול ידיים בבוקר מיד כשאנחנו קמים. גם אם נשהה בצימר בצפון, לא ייתכן שתעבור יותר מדקה עד שניטול ידיים. ההרגל כל כך חזק. כך עם צחצוח שיניים ועם לבישת הבגדים בימין תחילה.
אמצי הרגלים יומיומיים שיהוו מעין עוגן עבור כל המשפחה, וגם בשינויים של חופשה – לימודים, קיץ – חורף, חגים – שגרה הם נשארים חלק מסדר היום המוגדר.
העוגנים הללו מחברים את הספינה לקרקע ומחברים את הילדים לסדר יום קבוע שמארגן לך את השגרה.
דוגמה לעוגנים:
- שעת קימה בבוקר. שגרת קימה בבוקר הכוללת סידור החדר, המיטות, ארוחה קלה.
- צהרים בבית – סוג הארוחה, מקום הארוחה, מה עושים אחרי ארוחת צהרים – שעורי בית? משחק שקט? מנוחה?
- שגרת ערב בבית – ארוחה ומקלחות או בסדר הפוך. מי אוכל בערב בבית? תפריט שגרתי של ארוחת ערב.
יש עוגנים שבועיים הקשורים בהכנות לשבת ועוגנים חודשיים הקשורים למסיבות יומלדת וראש חודש. הריטואל הקבוע עוזר לכם להתנהל במידה מסוימת של שגרה גם בחיים רצופי שינויים והפתעות.
שלום לך יעל המקסימה,
המאמרים שלך מדהימים ומעניינים.אם כי לפעמים אני מרגישה שאת לא מוותרת לי….וזה קצת מלחיץ, מה יקרה אם לא אעשה מה שיעל אומרת? מי יודע אלו תוצאות?….
בנוגע למשמעת ולעוגנים:
בני בן ה-4 התנהג בחופש למופת, כמו תמיד חמוד וממושמע.
ועכשיו בתחילת שנה המשמעת 0 וההרגלים הביתיים קשים לו והוא לא מוכן לעשות דברים שהיה רגיל לעשות תמיד וגם בחופש, זה נורמלי? מה את ממליצה?
אשמח לשמוע את חוות דעתך. ושוב תודה על החומר היעיל.
אמא שמוציאה הרבה אנרגיות כדי לא להתייאש…
למירי המודאגת מהילד המתוק והחמוד בן ארבע… הכל עובר. אל תדאגי.
בגישה של "הבית – העסק הנבחר" אינני עוסקת בחינוך ילדים ובעיצוב התנהגותם בצורה ישירה
אלא דרך ההרגלים שלך כאמא, המטרות והמשימות שאת ממלאה מידי יום בבית.
לכן השאלה שלי היא אילו הרגלים את יכולה לאמץ כדי להקל על הילד להתמודד עם השינוי של התחלת השנה?
בהצלחה
יעל,
תודה רבה רבה על כל הטיפים, יהי רצון שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת עם הרגלים טובים והרבה כח ורצון לשנות לטוב!
רעיון ליצור עוגנים!
ואיך לדעתך אפשר ליצור עוגנים חדשים בבית שלא היו בו עוגנים עד עכשיו וגילי הילדים הם מגיל עשר ומטה?
נניח, אני רוצה עוגן של סידור המיטות בבוקר וכרגע כל אחד חולם תוך כדי התארגנות איטית למדי בבוקר וכשאני גומרת לזרז אותם והם רצים להסעה – מי מדבר בכלל על סידור מיטות. ולא, הבעיה היא לא שעת קימה, הבעיה היא מריחת זמן של הילדים. יש להם את הבגדים הנדרשים אבל לוקח להם זמן להסתרק וכדומה.
שמחה שאהבת את הרעיון של העוגנים. מה שאת שואלת הוא על יצירת הרגלים שישמשו לכם כעוגן. אז תקראי גם רצת על הרגלים, במאמר אחר באתר.
עם זה – אני יכולה להמליץ לך להחליט על עוגן אחד, ואז לבנות סביבו תמיכה של עיצוב התנהגות – לוח פרסים וכדומה ולאחר שלושה שבועות, כשההרגל מתחיל להיות טבע, את מוסיפה עידוד ומחמאות ומתחילה לגרום למי שלא פועל כנדרש לשאת בתוצאות. מהניסיון שלי – לוקח בערך חודשיים של עבודה עקבית עם הילדים כדי שהרגל ישתרש.
לכן, הגעתי למסקנה שהסיבה שהילדים לא מתרגלים לדברים היא אנחנו! כאמהות עסוקות וטרודות, קשה לנו להתמקד במטרה, לעודד, להחמיא ולבנות את ההרגל.
אני חושבת שאחרי שמבינים שיש לנו השפעה גדולה מאד על תהליך הטלת העוגן – נפנה את חרטום הסירה למקום המיועד ונתחיל לתפוס את המקום שאנו רוצות להיות בו.
בקיצור, שוב שיעורי הבית הם בשבילנו, האמהות…
אבל טוב לדעת שזה לוקח חודשיים, ככה לפחות לא אתייאש מוקדם מדיי. תודה!