"מי שמאחרת לסמינר בחמש דקות, תאחר גם בהדלקת הנרות". "אם לא תשמעי בקול המורה, למה שתהיי ממושמעת למנהל במקום העבודה"? "מי שיודעת למלא חובות כתלמידה, תדע בבוא הזמן לעשות מה שצריך גם בבית". "לא תוכלי לחשב את העודף במכולת אם לא תלמדי חשבון", כך דקלמו לנו תמיד המורות, ולא בטוח שאמרו לנו את כל האמת. מסתבר שיש חיים אחרי השיעורים.

ארבע עשרה שנים ארוכות בילינו על ספסל הלימודים. לפעמים נהנינו, לפעמים סבלנו. היו בינינו חרוצות הכיתה, כאלו שלא פספסו מילה וקטפו מאיות בכל מקצוע, והיו בינוניות שבאו בעיקר בשביל ההפסקות. היו "כוכביות", "פצצות", "פגזים" ו"שביטים", והיו סתם אפרוריות. הרי כל כיתה מורכבת משלל טיפוסים.

במשך השנים תמיד ידענו שהתפקיד שלנו עכשיו הוא ללמוד וללמוד. ומוטב שנמלא את תפקידנו זה כראוי, שאם לא כן אף פעם לא נדע לעשות בחיים את מה שצריך. הרי "דבר בעיתו – מה טוב", ומי שמתרשלת ולא מכינה שיעורי בית, סביר להניח שגם בעתיד היא תתרשל ולא תמהר לשטוף את הכלים שבכיור. ככה זה, "מי שבסדר – תמיד בסדר".

חלפו שנים. החזקות שבחבורה נבחרו לתפקידי מפתח – הדרכה, ריכוז, ארגון מחנות, העברת חוגים ועוד. שמן הטוב הולך לפניהן גם בשידוכים והקרין הילה זוהרת. ואז, אחרי ימי החממה של הסמינר והחגיגות של עונת החתונות, מגיעים אל החיים האמיתיים.

ומה קורה עכשיו? זו השאלה. האם ההצלחה שמורה למצליחות? האם אלו שהיו לסמל ולדוגמה בסמינר מצליחות להקים גם בית למופת?

האם שורה של עשיריות בתעודה מבטיחה "עשר" נוסף גם בניהול הבית?

"מה פתאום", צוחקת הינדה, שכבר עברה כברת-דרך בחיים. "בכיתה שלי, למשל, היתה בת חלשה יחסית, הלימודים לא עניינו אותה בכלל, והיום היא עקרת בית שכל השכונה היתה רוצה להיות כמוה. יש לה משפחה ברוכה מאוד, בית נוצץ, ארוחות מצוינות ואווירה מאושרת".

"שטויות", מוסיפה אסתי. "לסמינר איחרו בנות שלא היתה להן סיבה מספיק טובה למהר אליו. הן לא אהבו את הלימודים. אבל את הנרות הן תדלקנה אפילו רבע שעה לפני הזמן".

"טיפוס מאחר זה אופי", מתנגדת רחל. "אני, לדוגמה, הייתי מאחרת כרונית לסמינר. בשתי דקות לשמונה עליתי בריצה מטורפת את ההר של הסמינר, וכמה פעמים אפילו נקעתי את הרגל בריצה הזו. כיום אני מורה, ושלוש פעמים בשבוע מתוך חמש הטנדר של ההסעה צריך להמתין לי. ולגבי הדלקת נרות, ובכן, לדאבוני לפחות פעם בחודש אני מדליקה נרות אחרי הצפצוף".

"אולי זה נכון לגבי איחורים, אבל לא באופן כללי לגבי הלימודים", ממשיך הדיון להתפתח. "תמר תמרוני, שתמיד ידעה הכל, היום בקושי עובדת כמה שעות בבית ספר כלשהו, והבית שלה הרבה פחות מושלם מהמבחנים שהיא הגישה תמיד".

"טוב, בטוח שהצלחה בלימודים לא מחייבת הצלחה בכל החיים, אבל בכל אופן יש תכונות אופי שגורמות לילדה להיות תלמידה ממושמעת, ואחר כך יעזרו לה גם להיות עקרת בית ממוסדת ורצינית".

"או שהיא 'פצצה' שמתפוצצת בקול רעש גדול".

"או שהיא 'כוכב' שנשאר בשמים ולא מסוגל לרדת לעולמנו המשעמם והשפל".

"אני לא הייתי תלמידה טובה", מעידה נחמה על עצמה. "שמחתי מאוד להיעלם משיעורים עד כמה שאפשר. אבל אני טיפוס מסודר, והמחברות שלי היו תמיד מאורגנות. אולי לא מושלמות לגמרי, אבל ברורות ומרשימות. כנערה היה אכפת לי שהבית יהיה מסודר ונקי גם במחיר של ללמוד פחות למבחן, וגם היום הבית שלי מטופח מאוד. ואם לא אכפת לכן, אני דווקא מחנכת בכיתה א'".

"גם אני לא הייתי חביבתן של המורות. פעם אחת אפילו קיבלתי טוב מאוד פחות בהתנהגות", מודה חני. "היום, בבית שלי, יש לי הרבה יותר עניין להוכיח את עצמי. בבית שלי אני המלכה, והבית הוא הארמון", נאומה של אם דגולה לשמונה.

סערת רוחות בקבוצת הדיון. יש שם מגוון נשים, אבל אף אחת לא מוכנה להודות שהיא היתה תלמידה מצטיינת, וכיום אישה לתפארה. או שהן צנועות מאוד, או שבאמת אין קשר בין התחומים. אבל כל אחת יודעת לציין מישהי לדוגמה, שהיא סופר-וומן בכל התחומים. שהיתה נהדרת בלימודים, ותמיד ידעה להתייחס היטב לכל אדם ולכל עניין, וגם את ביתה ואת ילדיה היא ממשיכה להוביל באותו כשרון מפורסם שהפך אותה לאישיות. טוב, "ראיתי בני עליה והם מועטים", כבר נאמר. אבל אם באמת הקשר בין מצטיינות הסמינר למצטיינות החיים כל כך רופף, מדוע העולם ממשיך לחפש כלות ידעניות ומשכילות, ואוסף אינפורמציה בקרב מורות הסמינר דווקא?

צרכים שונים, התנהגות שונה

"אין קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים שאחרי בית הספר", קובע חד משמעית ד"ר יחזקאל פרוכט, פסיכולוג ומומחה להכוון מקצועי. "זאת, משום שעולם הלימודים עונה לצרכים של המלמדים ולא של הלומדים. נקודות המפגש בין שני עולמות אלו לא קיימות בהכרח.

"תלמידה טובה היא לאו דווקא תלמידה שיש לה את התכונות האופטימאליות בחיים, אלא היא נחשבת לטובה כי היא ממושמעת, כי היא נחמדה למורות. עכשיו יהיו כאלו שיטענו שבדרך כלל מי שנחמדה למורות יוצרת הרגשה טובה גם בבית, אבל במעגלי הסמכות השונים ההתנהגות שלנו שונה. לא בהכרח שהתלמידה הנחמדה שעונה לדרישות ממסדיות, תענה באותה מטבע במעגל משפחתי-חברתי".

האם מי שממושמעת ומתנהגת כראוי בכיתה לא תהיה בסדר גם בבית?

"מי שממושמעת ועונה נכון בצורה מתאימה לסמכויות ולדרישות הנורמטיביות במעגל העבודה או הלימודים, לא תמיד תהיה נחמדה וממושמעת גם במעגל משפחתי קרוב – בעלה, ילדיה והלאה. זאת, משום שהצרכים הפסיכולוגיים שבאים לידי סיפוק במעגלים של עבודה ולימודים לא בהכרח באים לידי סיפוק במשפחה, והתגובות האנושיות למצבים לא תמיד זהות. לכן, התלמידה הטובה לא בהכרח תהיה טובה גם כבעלת בית".

הצרכים שאמורים לבוא לידי סיפוק, מסביר ד"ר פרוכט, מפורטים בטבלה מפורסמת של אחד מגדולי הפסיכולוגים. הכוונה למערכות של צרכים פיזיים, רגשיים ועוד. "יש תחרות בין הצרכים", הוא אומר, "וכל אחד מהם ראשי או משני בהתאם לסביבה החברתית שבה האדם נמצא. צרכים פיזיולוגים במשפחה לא יתפסו מקום כמו צרכים פיזיולוגיים כשנמצאים בקבוצת עובדים. לכן, לא בהכרח ההתנהגויות תהיינה מקבילות.

"כותרת של 'אדם נחמד', 'אדם ממושמע' וכדומה, אין לה בסיס משלה. אלו יותר כותרות ספרותיות שלא מקיימות את עצמן בבדיקה שיטתית. הנחמדות תלויה בסיפוק הצרכים שלנו מהסביבה. הרבה פעמים אנו מתפלאים איך יכול להיות שאדם כל כך נחמד מתגלה כאלים או פוגעני כלפי משפחתו".

חשבתי שתלמידה בעלת מחברות מסודרות, תגדל להיות עקרת בית בעלת ארונות מסודרים. האם אין קשר בין השניים?

"יש סיכוי שהארונות יהיו מסודרים כמו המחברות, כי מחברת מסודרת או לא מסודרת קובעת פחות את יחס המורה לתלמידות. מחברת מסודרת היא לא תמיד פונקציה של תלמיד טוב. השאלה החשובה יותר היא, עד כמה המורה מקבל אישור לקיומו על ידי התלמיד. אישור עקיף, סמוי. אם התלמיד נותן למורה אישור כזה, הוא יקבל הערכה טובה.

"אין קשר הכרחי בין תלמיד טוב למחברת מסודרת. אמנם מחברת מסודרת היא באופן עקיף אישור למורה, כי היא משדרת למורה שהתלמיד מחשיב מה שהוא מלמד. מן הסתם יהיה יחס טוב יותר אל מי שיש לו מחברת מסודרת. אבל מה יקרה אם התלמיד יגיש מחברת מסודרת ובמקביל יתנהג בחוצפה? ההתנהגות שלו תקטלג אותו כתלמיד גרוע ולא ממושמע. לעומת זאת, תלמיד בעל מחברת  מאוד לא מסודרת אך מתנהג כראוי, יקבל הערכה טובה ויחשב  לתלמיד טוב. שוב, תלמיד טוב, תלמיד קונפורמי, הוא לא דווקא זה שיודע היטב את הפרשה ופותר נכון את בעיות החשבון, אלא תלמיד שעונה לציפיות הנורמטיביות של המוסד הלימודי, שמתנהג בהתאם למטרות הכלליות של הארגון".

תמיד שיננו באוזנינו המורות, שמי שמבצעת היטב את הנדרש כתלמידה, תתרגל לבצע את הנחוץ גם כאישה וכאם. 

"זו אחת ההצהרות התומכות שמחזיקות את מוסדות החינוך", מחייך ד"ר פרוכט. "כך משכנעת אותך המערכת למלא אחר החוקים שלה".

נו, וזה לא נכון? האם תלמידה ממוסדת שמכינה שיעורים גם כשלא מתחשק, לא תכניע את רצונה ותשטוף כלים גם כשלא מתחשק?

"מתחשק ולא מתחשק יבוא לידי ביטוי בצורה אחרת במערכת המשפחתית לעומת מערכת אחרת. שטיפת הכלים היא דוגמה מצוינת להבדלים בין הדינמיקה וההתייחסות לכללים בעולם החופשי לבין ההתייחסות אליה במערכת הלימודית", מבהיר ד"ר פרוכט. "בדרך כלל, בתרבויות שבהן יש חדירה גדולה מקבוצות העבודה והלימוד לחיים, אנחנו נוטים לחשוב שהתחומים תואמים זה לזה יותר ממה שהם באמת. לדוגמה, אנחנו כולנו רגילים להשתמש בביטוי ירא שמים', או 'בעל מידות טובות'. מסתבר שהכינויים הללו לא תמיד נכונים. אנו חושבים שאם הוא אדם צנוע, הוא תמיד יהיה צנוע, בכל תחומי החיים. זה תיאור שיכול להיות נכון במריונטות, אבל לא נכון בפועל.

"השאלה אם אתה מוצלח, טוב, מועיל וכו' תלויה בנורמות התרבותיות. האם להיות נודניק זה טוב? לאיש שיווק זו תכונה מועילה מאוד, לתלמידה זו תכונה מאוד לא טובה. בכל תחום בחיים מצפים ממך לדברים שונים, ולכן ההתנהגות במקום אחד לא בהכרח תואמת לנדרש בתחום אחר. 'ממושמעת' או 'ממוסדת' בכיתה הוא לא בעל אותה משמעות כמו בניהול הבית".

האם "ילדה טובה ירושלים" לא תהיה "אישה טובה ירושלים"?

"ברוב המקרים היא תהיה אפרורית ולא מוצלחת במיוחד. כל תכונה טובה ונחוצה כשהיא קיימת במינון ובמקום הנכונים. יש רק שתי תכונות שניתן לקבוע עליהן תווית באופן ברור: באיגרת הרמב"ן כתוב שאדם שלא כועס ולא מתגאה מרוויח בכל המקומות. כשהרמב"ן כתב לבנו את הדברים הללו, הוא לא ציין שלא יתנהג כך רק בתוך המשפחה או בבית המדרש, אלא בכל ההזדמנויות הנקרות בחייו. ברחוב, בשוק, עם ילדיו ועם אשתו. אך מלבד שתי תכונות אלו, קשה למצוא עימות סטטיסטי בין הופעת תכונה במקום א' לבין הופעתה במקומות אחרים. מכאן שאלו תכונות שהרקע קובע את ההתייחסות אליהן".

המנהלת שלא מאמינה רק בלימודים

גב' אסתר ארשטר, מנהלת סמינר "ארשת" ומורה בסמינר הישן בירושלים, מסרבת גם היא לראות בלימודים את העתיד הצפוי לתלמידותיה.

האם את יכולה לנחש שתלמידה טובה תהיה גם אישה טובה או תנהל בית היטב?

"אפשרי בהחלט שהמצב יהיה דווקא להיפך", סבורה גב' ארשטר, "כי הדרישות מנערה בבית הספר שונות לגמרי מהדרישות מאם טובה ומעקרת בית למופת. הרבה מההילה של בת בסמינר נובעת מדברים חיצוניים שתופסים את עין הסביבה, ולא מדברים אמיתיים. נערות מתלהבות מהופעה, מקסם אישי ומציונים גבוהים, אבל אלו לא נותנים את הפתרונות האמיתיים לכל מיני דברים שצריך בחיים".

אבל רמה לימודית גבוהה עשויה ללמד על רמה כללית גבוהה, שהיא כלי נהדר לחיים.

"כישרונות לימודיים שבאים לידי ביטוי בבית הספר הם דבר אחד, וכישורי חיים הם דבר שונה. יש כל מיני סוגים של כישרונות. אני מאמינה שכישרונות אמיתיים אכן באים לידי ביטוי גם בבית. אבל לפעמים, דווקא בת שהיו לה בעיות בסמינר והצליחה לפתור אותן, נעשתה מומחית בהתקדמות ובהתגברות על קשיים. הרי בשלב מסוים נערה מתחילה לחפש את עצמה ולא רוצה להישאר שולית. היא יכולה להינשא לבעל טוב שעוזר לה להתקדם ולהגיע רחוק, ובסיוע של משפחה תומכת היא יכולה לעקוף הרבה 'מבריקות' אחרות.

"אני פוגשת הרבה פעמים אנשים שעברו ילדות קשה. אם הם לא נפלו ונשברו, הם למדו להילחם. הם פיתחו ניסיון חיים או כישרון שעוזר להם לחפות על מה שהיה חסר בילדותם. ולפעמים דווקא ילדי השמנת שהכל השיגו בקלות, נופלים במלחמה האמיתית הראשונה של החיים. הם פשוט לא למדו להתמודד".

גב' ארשטר מסכימה שמחברות מסודרות יכולות בהחלט להתבטא גם בארון מסודר. אבל מה, לא בטוח שבגדים שעומדים כמו במסדר צבאי הם  ההוכחה המוחצת לבית טוב. זו התלבטות מהורהרת שמובילה כמה נשים לחשבון נפש מזוכיסטי.

"אני לא אספר בדיוק מה קורה בארונות שלי", גב' ארשטר מחייכת. "לפעמים אני רואה ארונות שהבגדים בהם מקופלים כמו בסרגל, ובהחלט מקנאה. יכול להיות שהאישה הזו באמת לא מנהלת או מורה ולא משיגה הישגים עצומים מחוץ לבית, אבל אולי לילדים שלה יותר טוב? לאן אנחנו שואפים להגיע"?

במחשבה נוספת, גב' אסתר ארשטר מתמקדת בשליחות שהיא קיבלה בעולם. "אין שלמות בהכל. לכל דבר יש מחיר, ואת קובעת אותו. אני לא אומר לאישה שקבלה כוחות לחנך דור לעזוב את השליחות ולסדר ארונות בבית. אבל אולי אציע לה לקחת מישהי שתסדר את הארונות, כי חשוב לילדים לפתוח את הארון ולראות שהוא מסודר".

אז מי תהיה אותה מסדרת ארונות מקצועית? האם היא מן ה"כוכבים" שבכיתה, או שמא מן השוליות, השקטות, שאף פעם המורה לא הקריאה תשובה מצוינת שלהן באוזני כל הכיתה?

אין ספק שלסדר ארונות היטב זה עניין של כשרון. לא כישרון שמסייע במבחן בהיסטוריה, אבל כן מסייע בניהול של בית מאורגן ונעים.

מה דעתכן על הסיטואציה הבאה, שלקוחה מן החיים:

חדר צפוף בבית הארחה. זוג הורים וארבעה ילדים מצטופפים בו, כדי לחסוך עד כמה שאפשר בעלויות הנופש. מטבע הדברים החדר מבולגן והפוך, מזוודות וכביסות ממלאים אותו ומותירים למשפחה מרחב מחיה קטן מאוד. אם המשפחה מרימה ידיים, מסיטה דברים לצדדים כמיטב יכולתה ומעדיפה להשתעשע עם הילדים על המדשאות או בלובי.

עם בוקר מופיעה החדרנית. במרץ רענן היא מנערת מצעים, מותחת סדינים, ממיינת כביסות, מארגנת שקיות, סוגרת מזוודות, ובתוך רבע שעה נראה החדר כמו חדר אמיתי ונעים של בית מלון. אם המשפחה משפשפת עיניים. אותה נערה, בת שמונה עשרה בקושי, לא בטוח שהצליחה לסיים את שנות התיכון, עשתה ברבע שעה מה שהיא עצמה לא הצליחה לעשות במשך יום תמים, ועוד כאשר מדובר בחפצים זרים בטריטוריה של מישהו אחר.

האין זה כישרון אמיתי?

"בהחלט כן", מסכימה גב' ארשטר. "זה כישרון מסוג שונה. הקדוש ברוך הוא לא עוזב אף אחד, כל אחד מקבל כלים וכישרונות בתחום הייעוד שלו בחיים. הבחורה הזו אולי לא מבריקה, אבל לבטח בלבוסטע. ולהיפך, טיפוס של "פרופסור מפוזר" לא יוכל לעולם להיות מנהל למרות כישרונותיו הברוכים וידיעותיו המבריקות. לא רק רמת אינטליגנציה היא הקובעת. כל בת מוצלחת צריכה לזכור כל הזמן שהיא קיבלה מתנת שמים, ואם לא תשתמש בה בדרכים הנכונות ולמטרות הנכונות היא תמצא את עצמה בשוליים.

"יש לי הוכחות מהחיים שתלמידה שהלימודים כלל לא היו בראש מעייניה יכולה להיות מנהלת מוצלחת מאוד. יש לי תלמידות שהיו חלשות מאוד, על סף ליקוי למידה, והיום הן המורות הכי טובות. היה להן קשה ללמוד, אז הן למדו איך להעביר את החומר באופן בהיר וקליט. לעומת זאת, תלמידות מבריקות שהבינו הכל ברגע עלולות לחשוב שכולן מבינות בקצב שלהן, והן תהיינה מורות גרועות. תראי מה קורה לילדים היפראקטיביים. בבית הספר הם כל כך דחויים, אבל כשהם מתבגרים ומגלים את עצמם יש להם אנרגיה לעשות מה ששלושה אחרים ביחד לא מסוגלים לעשות".

בקיצור, לדבריה של מנהלת סמינר "ארשת", אל ייאוש. גם אם לא היית התלמידה המבריקה והמוצלחת, יש לך סיכוי. יש חיים אחר החיים, זו בעיקר שאלה של מודעות ושל הכוונה.

וכשאת חושבת מי מנערות הסמינר שלך תהיה הכלה שכל מחותנת מאחלת לבנה, במי היית בוחרת?

"אני חושבת שכל האנשים כבר הבינו שכלה מוצלחת היא לא דווקא זו שהצליחה בלימודים. זה לא אומר כלום. אני רוצה לראות את האישיות שלה. יכולה להיות בת שנחשבת לבינונית, אבל יש לה באישיות משהו מקרין. היא תהיה בהמשך אישה, רעיה ואם שנחשבת לאישיות. הלוואי, הלוואי שנדע להעשיר את האישיות של הבנות ולא את המחברות שלהן".

גב' ארשטר מחפשת את הבנות שיודעות מה הן רוצות לעשות עם עצמן. את אותה תלמידה שאולי בוחרת להשקיע עכשיו בלימודים כי זה חשוב בשלב זה של החיים, אבל אם יש בעיה בבית והיא רוצה לעזור לאמא, היא תעשה זאת מתוך הכרה ובחירה. אנשים כאלו, סבורה גב' ארשטר, ידעו גם בנפתולי החיים לבחור בדרך הנכונה. מודעות והכרה הם יסודות לחיים מנוצלים בכל תחום שהוא. מוכשרת שלא תכיר את כישרונותיה תתבזבז, וחלשות יותר שיש להן כיוון ושאיפה תצלחנה להגיע רחוק.

אז תאריכים בהיסטוריה לא יכינו לנו טשולנט טעים יותר. אבל אולי שיעורי גיאומטריה יעזרו לאישה לעתיד לגבש נתונים למסקנות הגיוניות?

"זה לא יקרה באופן טבעי", משערת גב' ארשטר. "רק אם מישהו יעיר לה שזה חשוב ויעזור לה להפוך את המיומנות לכלי מעשי.

"אני חושבת שהבורא נתן לכל אישה באופן טבעי את כל המעלות שהיא צריכה כדי לנהל את הבית והילדים, להיות אמא ורעיה הכי טובה, שופטת, פסיכולוגית, רופאה ועוד חמישים מקצועות נצרכים. לאם נורמאלית יש הכל. אם יש לך תכונה בולטת – קומי ותעשי עם זה משהו למען הכלל, אבל בואי לא נגדיר את זה כדבר האידיאלי לאמא הטובה בישראל".

עקרת הבית המלומדת

גב' יעל זלץ, מציגה דעות שונות במקצת בתחום זה. יעל, מורה בסמינר, מדריכת סדנאות לניהול בית ולניהול תקציב משפחתי ומחברת הספר "הבית – העסק הנבחר", מלמדת מאות נשים איך לנהל את הבית כעסק מצליח ומתפקד היטב. לשם כך היא מאמצת גישות ניהוליות מעולם העסקים ורואה את עקרת הבית כמנכ"לית מקצועית. מנכ"ל, תודו, צריך כישורים וכישרונות כדי לקדם את העסק שהוא עומד בראשו.

"הרבה אנשים חושבים שכדי לנהל בית לא צריך ראש. זה לא נכון", מוחה יעל. "צריך המון זיכרון, המון ניתוח של מידע. את מתכננת משהו לשעות הצהרים ומנסה לסדר את הילדים, הבת  מבטיחה שתבוא בשתיים והבעל בשתים וחצי, את הופכת את העולם לסדר את הילדים עד שתיים ואחרי מיליון טלפונים את נזכרת שבכלל מדובר ביום רביעי החופשי שלך ותוכלי להעביר את המשימה לשעות הבוקר. או: את הופכת את העולם כדי להגיע לחתונה שבקצה הג'ונגל, בודקת במשך שעות את זמני האוטובוסים, לוקחת מונית ספיישל ובסוף פוגשת שם את השכנה מהבניין הסמוך, שהיא בת דודה מהצד השני ויש לה רכב פרטי. אילו רק זכרת זאת.

"את היכולת הזו צריך להפגין גם בשיעור גיאומטריה. יש לך נתוני יסוד וצריך לדעת מה לחבר כדי להגיע להוכחה. לחבר את כל הנתונים ברגע האמת זו יכולת מנטאלית, זה כשרון של משחק שח מט, היכולת לחשב מהלכים קדימה, לתכנן ולהגיע לפתרונות יצירתיים.

"אני לא צריכה לספר לך שזיכרון עוזר בניהול בית. את זוכרת רשימה למכולת, את זוכרת מספרי טלפון, את זוכרת שלילד היה מבחן היום, באותו כישרון שעזר לך לזכור תאריכים בהיסטוריה. זו מתנה. המון זמן מתבזבז על מה ששכחנו".

הרסת לנו את התיאוריות. אז הטשולנט כן יוצא טעים יותר אחרי שיעור חשבון.

"הטשולנט כן יצא יותר טעים ותפוחי האדמה עולים פחות. בוודאי ששכל עוזר, אין ספק".

גם תכנון זמן נכון הוא יכולת מנטאלית. יעל טוענת שאנשים עם לקות למידה או A.D.H.D. לא מסוגלים לתכנן יומן, הם לא מסוגלים לראות את השבוע הבא כזמן מוחשי. "יש לנו בר מצווה בעוד חודשיים. יש אנשים שאומרים שחודשיים הם עוד המון זמן. 'אחרי חנוכה' עבורם, זה כמו 'מה תעשי אחרי הפנסיה'. עד יום חמישי ירחם השם, קודם נעבור את מחר. תפיסת זמן והערכת זמן הן כישורים מנטאליים, וזה כולל גם הערכה של העתיד, יכולת לנבא מה הולך לקרות.

"לפעמים אני שואלת אישה: 'מה יגיד הבן שלך אם תאמרי כך'? היא לא יודעת. אין דבר כזה 'לא יודעת', את אמא שלו, את אמורה לצפות את התנהגותו ותגובתו. נכון שיש כאן גם הכלה ויכולת רגשית, אבל יש כאן גם השלכות מעשיות. את אמורה לדעת שבשעה מסוימת את לא יכולה לדרוש ממנו שום דבר כי הוא לא ערוך להיענות בתנאים מסוימים. לאנשים עם קושי בהערכת העתיד לוקח המון זמן לתפוס את הנקודה הזו. בקיצור, לאנשים עם תכנון זמן לקוי וקושי בהערכת העתיד יהיה קשה להגיע בחיים ליעדים ארוכי טווח".

השאלה היא, עד כמה יכולות אלו באות לידי ביטוי בלימודים דווקא.

"אין כאן אקסיומה 'מי שגאון תצליח ומי שלא – לא'. יש בנות שהצליחו מאוד בלימודים, אך אין להן שום מיומנויות עבודה והן איטיות וחסרות כושר טכני בידיים. בחשיבה ובהבנה הן מצוינות, בתכנון מצוינות, אבל בביצוע חלשות. הרבה נשים כאלו נעזרות מאוד בקורסים שלנו, שנותנים כלים מעשיים נהדרים. היו לי נשים אקדמאיות שהחיים שלהן היו מקושקשים להפליא, והסדנה פתחה להן את העיניים כי היכולות הבסיסיות שלהן מצוינות. קשה לאמץ הרגלים חדשים, אבל עם הרבה מאמצים ליישם את התיאוריות וסייעתא דשמיא, אני מאמינה שמוכשרת כזו יכולה להיות לבסוף בלבוסטע מצוינת".

דוגמה? בבקשה: אישה מוכשרת אחת לא הצליחה להתמיד בעבודה, כי פשוט לא השתלטה על משימות הבית ביחד עם דרישות העבודה. כשהיא השקיעה בעבודה הבית שקע, או שהיא לא הספיקה לישון בלילות. היא עזבה כמה עבודות בגלל סיבה זו. בבית שרר עוני, הם נדדו בין דירות שכורות כי לא היתה אפשרות להתחייב למשכנתא, וכל הכישרונות של האישה המוצלחת הותירו אותה ענייה ומתוסכלת.

אחרי שנתיים של עבודה עצמית עקבית ולימוד מסודר של עקרונות הניהול, קביעת מטרות, תכנון צעדים בדרך למטרה, ניהול יומן ושאר הסעיפים, היא הפסיקה לרחף, מצאה זמן תחום לכל דבר ופתאום היא מספיקה הכל. היא מצאה עבודה חדשה וגם מצליחה להתמיד בה, סוף סוף הם קנו דירה משלהם בעזרת משכנתא והעתיד נראה וורוד יותר.

יעל זלץ מספר גם על הורים שעוזרים יותר כאשר הבנות משקיעות למען לימודים והתקדמות. גם הורים שלא יכולים לתמוך, אוהבים לסייע כדי שהבת תוכל להשלים תואר, תלמד מקצוע טוב ותוכל להתבסס. הדבר בולט במיוחד אצל בעלות תשובה, שהוריהן כועסים על נטישת הלימודים והקריירה. כאשר הבת מביעה נכונות לצאת לעבוד וללמוד, במקרים רבים ההורים יוצאים מגדרם כדי לעזור לה.

בקיצור, מסכמת יעל, היכולת להתארגן ולהספיק היא יכולת חשובה מאוד, ואפשר לרכוש אותה בלימוד מושכל ובמאמץ. אבל נקודה חשובה נוספת שדרושה לעקרת בית היא חשיבה מציאותית. ותכונה זו אין להרבה "כוכבים" בתחום הלימודים.

ואם הכוכבית הזו הצליחה לארגן מחנה בסמינר?

"אז אם היא תרצה, היא תצליח לארגן את הבית. אבל הרבה פעמים זה ישעמם אותה. איך אומרים? זה קטן עליה, היא לא מתלכלכת על קטנות. פה בעצם טמונה הסכנה העיקרית, כי עבור הרבה נערות מוכשרות כאלו שניהלו חצי סמינר הבית לא מאתגר. מלבד זאת, יש להן אשליה שעבודות הבית הן כלום, שתי דקות והיא תעשה את זה. זה לא שתים אלא עשרים, ולא שני דברים אלא ארבעה, ופה הנפילה שלהן. הן לא מאמינות שגם הזוטות האלו דורשות זמן והשקעה, לא פחות מערב גרנדיוזי שהעמיד שלושה מחזורים על הרגליים".

לעומת האמרגניות הגדולות שלא מתפנות לפרויקטים שוליים כמו כביסה, יש את הרציניות הללו שתמיד קיבלו 'מאה' בלי שהפגינו ביצועים גם בתחום החברתי והארגוני. אלו, לפעמים סובלות מחוסר חשיבה מציאותית. יש להן דמיון מדהים, יצירתיות והבנה תיאורטית, אבל לא גישה מציאותית.

"ואז הן לא יודעות כמה זמן דברים לוקחים, והן לא שמות לב שתכל'ס, בסופו של סיפור הקמח לא צומח במזווה. הן מצפות שאם הן צריכות קמח אז יהיה בבית. אבל קמח צריך לקנות, וכדי לקנות צריך לשלם, ובשביל זה צריך שיהיה כסף. כל זה לא מטריד אותן יותר מידי", מתארת יעל זלץ. "הנשים האלו, בכל תוכנית שאת מנסה לבנות איתן הן תמיד טוענות: 'למה את כזו פסימית? יהיה בסדר, את תראי, אם רוצים אז אפשר', ועוד כל מיני משפטים מוזרים כאלו".

אפשר להנחית אותן לקרקע?

"בוודאי. אני מלמדת אותן לחשוב חשיבה מציאותית. מה שקורה, הרבה פעמים כשאת מעלה בעיות הן מרגישות שעליהן להתגונן ולהסביר שאין בעיה. את סתם פסימית. לוקח זמן עד שהן קולטות שלחשוב באופן מציאותי על מה שהולך לקרות, זה לא לפתוח פה לשטן. אני לא אומרת שתהיה בעיה ולכן לא נעשה כלום, אלא בואו נפתור את הבעיה, בואו נמנע אותה מראש על ידי חשיבה על מה שהולך להיות".

מי שתלמד להיות מציאותית תוכל להיות עקרת מצוינת?

"כן. אחת כזו אמרה לי: 'גם אני חשבתי כך, אבל לא הייתי כותבת כך את זה, ולכן הכל נשאר ברעיון ולא  יישמתי אף פעם'. מאוד שמחתי כשאמרה את זה. היא התחברה, הרגישה שזה ממנה ובאמת יישמה והשתפרה מאוד".

בקיצור, יעל מאמינה בידע, בלימודים, בחכמה. "פגשתי כאלו שכל היום מכבסות ותולות. זה היה נכון פעם. היום העולם יותר מורכב. צריך יותר ידע בשביל לנהל דברים פשוטים. אם את רואה עקרת בית טובה, לרוב תגלי שיש לה איי קיו גבוה, יש לה חכמת חיים. אולי לא היתה לה הזדמנות מספיקה ללמוד, אבל אם תתני לה אפשרות, תתפעלי. כמובן שיש נתונים נוספים, כמו מידות טובות, שהרבה אנשים נכשלו בגלל שלא היה להם אותן".

הפסיכולוג ד"ר יחזקאל פרוכט חולק על קביעת הקשר בין אינטליגנציה ליכולת ניהול בית.

"אינטליגנציה אינה תכונה", הוא מסביר. "רמת אינטליגנציה היא ספיגה דקת אבחנה של כל מה שקורה מסביב. סביבנו יש ערבוביה של מסרים, והאינטליגנציה היא יכולת לשים כל מסר במחלקה המתאימה לו, כאשר הגדרת ה'מחלקות' היא גם סיפור בפני עצמו. ככל שהחלוקה עדינה ורבת קשרים יותר, האינטליגנציה גבוהה יותר. אינטליגנציה היא יכולת מאוד מעניינת, אבל אין לה קשר לאישיות. אינטליגנציה היא גם פונקציה שתלויה בתרבות, ומה שנחשב לנכון ומובן במקום אחד לא יתאים בהכרח לחברה אחרת".

ד"ר פרוכט מעדיף תכונות כמו הסתגלות למצבי חיים ואינטליגנציה רגשית גבוהה. "בבית הספר לא לומדים להביא הביתה מוצרים באיכות טובה, ולא לבדוק אם פג התוקף של המוצר", הוא אומר.

מה לגבי יכולת הסקת מסקנות, למשל?

"נערך מחקר עד כמה איסוף נתונים והסקת מסקנות בתחומים כמו גיאומטריה, יעילים ככלי לחיים, או עד כמה כללים של מתמטיקה באמת עוזרים לפתרון בעיות בחיי היום יום. נמצא שהם לא יעילים כל כך. זה עוזר בנושאים מקצועיים מסוימים. למשל, מתמטיקאי טוב יהיה אסטרונום או מנהל בנק טוב, אבל זה לא אומר שיהיה פקיד טוב בטלר בבנק, כי פקיד מבצע פעולות פשוטות והוא צריך כישורים חברתיים שונים. נמצא שאינטואיציות קובעות את ההצלחות בחיים יותר מיכולת אנליטית".

אז אין יתרון לאישה אינטליגנטית?

"יש דווקא חיסרון, בשידוכים. הגברים פוחדים ממנה… לכן תמיד כדאי להיות צנוע.

"אישה עם שילוב של אינטליגנציה פנימית ועיבוד נכון של נתונים וגם תגובה נכונה להם, שאלו שני דברים שונים, יכולה להיות אישה מאוד מוצלחת. אבל הקשר הכישורים הללו לבין ציונים טובים לגמרי לא מחייב. הכישורים הללו כמעט ולא באים לידי ביטוי בבית הספר. וההוכחה לכך פשוטה: תפתחי את הפרק 'אשת חיל' ותחפשי פסוק אחד שקשור למה שלומדים בבית הספר. לא תמצאי אפילו תיאור אחד שמתאים לתלמידה חרוצה יותר מאשר לתלמידה בינונית או חלשה".

אם כך, זו תעודת עניות נוראה למערכת החינוך.

"לא, זו דווקא תעודת עושר גדולה. זה נותן המון פרנסה למורים ולמנהלים ולאנשי פיקוח ומנגנון. מה לנו כי נלין"?

הכוונה מקצועית

ד"ר יחזקאל פרוכט עוטה את אדרתו כמומחה להכוון תעסוקתי, ובוחן מהן התכונות שיהפכו בת ישראל מן השורה לתלמידה מצטיינת, למדריכה פופולארית או לבלבוסטע מהסיפורים.

והנה רשימת התכונות הנדרשות:

כדי להיות תלמידה חרוצה, יש צורך קודם כל ביכולת של דחיית סיפוקים. הערובה ההכרחית להצלחה כתלמידה היא אותה יכולת מופלאה להתעלם ממה שבוער כרגע בעצמותיי ולהתגבר על החשק לעשות מה שמתחשק. כושר חיוני נוסף הוא יכולת ריכוז בלימוד, שבלעדיו באמת אי אפשר להתקיים בבית הספר. מערכות הלימודים דורשות טווח ארוך בהתייחסות לחומר.

כתלמידים נדרשת מאיתנו אינטליגנציה עיונית. עושר של הסקת מסקנות, יכולת אנליטית וכדומה, כולם כישורים בתחום השכלי-קוגניטיבי, ולא כל כך באינטליגנציה הרגשית.

כמו כן, חשובה היכולת לסמן סימונים של קבלת עול וסמכויות שמעלינו. "לא דווקא חובה לקבל עול באמת", מדייק ד"ר פרוכט, "אלא חשובה היכולת לשחק אותה. אך לרוב בני הנעורים הם גלויים וישירים, ולכן כדאי שהתלמידה תהיה באמת מצוידת במשמעת, שאם לא כן יהיה לה קשה להראות כאילו יש לה אותה".

ומכאן נעבור לשלב הנחשב הבא בשנות הנעורים, והוא שלב ההדרכה והחניכות.

מדריכה מצליחה מצוידת ללא ספק במידה גדושה של אהבת הזולת ויכולת נתינה. תכונה זו אצל מדריכה צריכה להיות הרבה יותר אינטנסיבית מהמידה שתידרש לה ביחסיה עם בעלה או ילדיה, כי עם משפחה יש מחויבות טבעית והסכמית גבוהה. למדריכה אין הסכם משפחתי מחייב עם חניכותיה, ולמרות זאת עליה לתת ולתת להן, לאהוב ולהקשיב. תכונה שדרושה גם למחנכות, ובעצם לכל מי שממונה על אנשים א על צוות עובדים. היכולת לשמוע את השני באמת, לא דרך הצרכים שלך, להיות זולתית מאוד ולהבין באמת מה מתרחש אצל השני, היא היכולת החשובה ביותר למדריכה. "ואהבת לרעך כמוך" צריך לקיים תמיד, אך אצל מדריכה הוא חיוני עד קריטי. ומי שלא מסוגלת לאהוב ממש את החניכות, מוטב שתבחר לעצמה עיסוק אחר.

כריזמה היא תבלין מצוין בהדרכה, כמו "משפר טעמים" אצל בשלן גורמה, אבל היא בהחלט לא תנאי מספיק. מי שאוהב באמת את האנשים שאיתו, שומעים אותו היטב גם בלי כריזמה שופעת.

האם כל התכונות הללו חשובות לך ולי כאימהות בישראל וכעקרות בית? ובכן, מסתבר שלא. אילו היינו עוברות מבחן תעסוקתי שבודק את התאמתנו לתפקד כעקרות בית, היו מחפשים אצלנו דברים שונים לגמרי.

אצל עקרת בית אינטליגנציה רגשית היא הדבר הנחוץ ביותר, קובע ד"ר פרוכט. אישה צריכה לדעת לסמן סימונים של קבלת עול. כלומר, לאו דווקא לקבל עול באופן אמיתי, אלא לדעת להצטייר כממושמע, מסודר ובלתי מתחכך. הוא שנאמר "חכמת נשים בנתה ביתה". תקשיבי היטב, תכבדי ובסופו של תעשי מה שאת מבינה כעקרת הבית, בתנאי שהפער לא גדול מידי.

אישה ואם צריכה המון אינטואיציה, וכן סדר נכון של תגובות חיצוניות: מה לפני מה אחרי, מתי לכעוס ומתי לצחוק, מתי לשלוט, מתי לזרז ומתי לוותר, וכל היוצאים בזה. אלו תכונות שאם בהן העקרת תהיה טובה, היא תנהל משפחה מאוד טוב.

וכל התכונות האלו לא באות לידי ביטוי בבית הספר.

"אם זה מתבטא בבית הספר", מתבטא ד"ר פרוכט בהקצנה, "זה יכול לבוא לידי ביטוי באותה מידה גם באורוות הסוסים או בסלילת כביש. מה הקשר בכלל"?

והמסקנות? לא להאמין. ברשימות התכונות שלמעלה אין כל הקבלה בין התחומים השונים. מכאן נובע, שיעברו עליך שנות בית הספר איך שיעברו, הדרך לעולם המעשה נסללת באזורים אחרים לחלוטין. אז גם אם תיעבת ביולוגיה בכל נשמתך, וגם אם פרזנט פרפקט גורם לך לעקצוצים נמרצים, ואפילו אם לא היית מדריכה שחניכותיה אורבות לה בעיקולי המסדרונות עם מכתבים מתוסבכים, זה לא אמור לפגוע בעוגות הקצפת ולא בשטיפת הכלים שאחרי העוגה. השוויגער, ובעיקר הבעל והילדים, עשויים להיות מרוצים ומאושרים עד עולם.