היי, שלום!
קבלתי כמה תגובות מעניינות על המייל הקודם –
כי אנחנו מרגישות בדרך כלל שיש לנו סיבה טובה למה שאנחנו עושות
וגם כי אנשים בנוים ככה שהם מצדיקים את עצמם
או לפני מעשה
או בחכמה שלאחר מעשה
או סתם כך, לאחר מעשה – כדי להימנע מדיסונאנס קוגניטיבי.
היו הערות לא מעטות על הרגע האחרון: על הדברים שנעשים במהירות
תוך כדי "עיגול פינות" או "חיפופים"
בגלל שעכשיו כבר חייבים-חייבים-חייבים לבצע אותם.
___________________________________________________________
מה לעשות כאשר מגיע הרגע האחרון – איך אני יכולה לשמור על אנרגיה טובה וגבוהה
אם אין לי אפשרות בכלל לרדת ברמת האנרגיה ולנוח?
הכל כבר לחוץץץץץץ!
הרגע האחרון הוא ערב שבת, הוא זמן של יציאה מהבית לעבודה או לאירוע,
זמן שבו את חייבת להתאמץ ולהספיק ולעשות הכל עד הדדליין – עד הרגע שבו אי אפשר לעשות יותר.
איך מתנהלים בזמני לחץ?
איך שומרים על אנרגיה גבוהה חיובית?
איך נחים, איך יורדים ברמת האנרגיה כשאין זמן להתאושש?
מנהרה היא מקום צר שבו אנחנו ממוקדים באור שבקצה – בפתח שבסוף –
והתקרה חוסמת מאיתנו את כל המרחב.
הרגע האחרון הוא מנהרה קצרה, שחורה, ללא מרחבים וללא נוף
ללא אפשרויות – התנועה היא קדימה בלבד, ומהר – כי המנהרה אינה נעימה.
אתם פשוט רוצים לראות את עצמכם בחוץ.
הרגע האחרון מכניס אותנו למנהרה, ומנהרה היא פתרון מצוין
כשיש הר ולא רוצים לטפס עליו
וכשיש בעיה שרוצים לעבור דרכה, בלי להתמודד איתה.
- המיקוד
- המהירות
- חוסר ההתייחסות לכל מה שמסביב
- המבט שלא זז מהקצה המואר
- החושך – שלא רואים על מה דורכים ואיפה הולכים, רק רצים קדימה
כל אלו גורמים שתוכלו לבצע ברגע האחרון דברים שאי אפשר בלי רגע אחרון.
היתרונות: הספקים, מיקוד, יכולת להתעלם מקשיים, יכולת סבל, יצירתיות.
החסרונות: התעלמות מהסביבה, הרס סביבתי.
איך ליהנות מהיתרונות וגם למזער את החסרונות?
לחפור מנהרה בעצמך.
כשאת מתכננת דרך עם מנהרה, את בוחרת את המקום שבו הכי קל לחצוב
את המסלול הכי קצר והכי נוח ואת היעד הכי מדויק.
בדיוק זה מה שאת יכולה לעשות עם הרגע האחרון:
- ליזום אותו מראש ולפנות הכל כדי שברגע האחרון תהיי רק עם הדברים שנשארו לרגע האחרון
- לקבוע דד ליין משלך וכך את מציבה את הרגע האחרון בזמן שמתאים לך שהוא יבוא
- לבקש ממישהי שתהיה שותפה איתך במשימה ו"תכריח" אותך להיות בעיניינים ואז אינך לבד
- ל… עוד הצעות?
לרגע האחרון יש עצמה משל עצמו
האנרגיה הגבוהה מלאה אופטימיות וכח
אנחנו מתעלים על עצמנו –
חפרנו מנהרה, הבסנו את ההר, הגענו את האור!
מה היינו עושים בלי הריגוש של הרגע האחרון?
שלך
יעל
מסכימה עם כל מילה. והרעיון חזק!
אבל עדיין השאלה בעינה נותרת.
מה קורה כשכבר נמצאים במנהרה, כזו שלצערנו לא חצבנו בעצמנו
הקצב עולה, הדופק מהיר, הלחץ חונק
ואם יש קצת שכל בקודקוד – גם רואים על מה דורכים….
איך שומרים על אנרגיה גבוהה במציאות המאתגרת הזו?
יוצאים משם מהר, ממילא זה קורה, כן?
ואז
לפני שנכנסים למנהרה הבאה
עורכים מיפוי של פני השטח, ותכנון. והערכת מצב.
אוווייי אהבתי!!!
אני מזה טיפוס של הרגע האחרון.