שלום! שלום!

חודש מבורך לך!

מה שלומך?

כמה מתכונים כבר קראת וכמה "ואוו" כבר שרקת מול תמונות של עוגות מהממות

שאת יודעת שלא יקרו אצלך בתנור?

חג השבועות עם עוגות הגבינה

הוא דוגמה אחת ללחץ חברתי סביב ניהול הבית.

אני לא יודעת מה מתאים לך,

אני יכולה לשתף אותך במה שמתאים לנו:

• פחות פחמימות [טריגליצרידים ושות' – בגיל שלנו וכו']
• פחות סוכרים [כנ"ל. חזרתי על זה כדי להדגיש! חחחח]
• פחות שומן מהחי [אלא אם כן נצמדים לדיאטה בלי פחמימות בכלל, אז אפשר קצת לשחרר]
• פחות מוצרי חלב [נראה שהתינוקת, הנכדה, סובלת מכאבי בטן אם אמא שלה אוכלת מוצרי חלב. אנחנו בבדיקה, והם מארחים אצלינו בחג]
• ובכלל – פחות לאכול! מי מאיתנו צריך שלוש מנות גדולות ועשירות בכל ארוחה?

מי יכול בכלל להכניס את כל זה?? ולשם מה?

ואז מגיעים המגזינים הצבעוניים, והתמונות, והחברות בגינה והשכנות לספסל והצוות בעבודה – 

ואנחנו מתבלבלות לגמרי. 

מוצאות את עצמנו מוציאות כסף [הרבה כסף!] על אוכל שלא טוב לנו 

ומשקיעות זמן 

וזו רק דוגמה! זה קורה לכל אחת מאיתנו במקומות אחרים בחיים –

• עיצוב של הבית
• יציאה למסעדה
• חופשה / נופש / צימר / מלון
• בגדים של הילדים
• אירוע
• עגלת תינוק חדשה
• פאה/ שמלה/ look מגניב וחדש –

 

מי לא שואלת את עצמה אם כדאי להגיע לאירוע מסוים

או לקידוש בשבת בבית הכנסת

כשהשיקול המרכזי הוא איך נראה לעומת…. ? 

מצד שני…

יש צד שני!

אפשר ללמוד מאחרים, לקבל רעיונות, 

קנאה היא מניע לא קטן וכשמדובר בתחרות על משהו ראוי

אנחנו יכולים למצוא את עצמנו משקיעים "שלא לשמה" 

ובהמשך –  "מתוך שלא לשמה – בא לשמה".

איך יודעים מתי כן ומה לא? 

א.לדייק את הערכים. לבדוק מה באמת נכון לנו.

זה נשמע פשוט

"תעשי מה שאת רוצה" – היי! הייייי! תגלי שדי קשה לדעת מה באמת את רוצה

מה יעשה לך טוב בלב, מה ישמח אותך.

השמחה היא לא כיף, עונג רגעי.

שמחה היא רגש עוצמתי שיכול לבוא יחד עם כאב, קושי, מאמץ ועמל.

אנחנו מאושרים להשקיע בשביל מה שחשוב.

אז "תעשי מה שאת רוצה" זה הרבה פעמים – תבחרי בדבר הקשה!

כמו שרות המואביה התאמצה ללכת עם נעמי, וכשנעמי ראתה "כי מתאמצת היא ללכת" – קבלה אותה.

מאמצים הם עדות והוכחה וסימן שמדובר בדבר הטוב.

מה את רוצה בבית שלך? מה את רוצה בסעודות חג? מה את רוצה בנופש?

ב. ללמוד את התהליך. 

זה בסדר להשוות – אבל לא להסתכל על ההישגים הנוצצים, אלא לברר את הדרך שנעשתה

ואיך

איך נעשתה ואיך אני יכולה לעשות את זה גם:

ידע הוא כוח.

כשאנחנו מדברות על זמן-כוח-כסף, משולש המשאבים שלנו [פירוט בקובץ המצורף]

תדעי שידע הוא כוח: אפשר לחסוך הרבה זמן וכסף, אם יודעים איך!

את רואה מישי שאומרת שיש לה את זה? תקשיבי, תשאלי אחת שיודעת.

יש אנשים שיודעים לקנות משומשים.

יש אנשים שיודעים פטנטים לעריכת שולחן מהממת.

יש קורסים לעיצוב וצילחות שעושים ממנה קטנה משהו משביע ומרגש

אפשר ללמוד כל כך הרבה דברים! ולהחכים! ולדעת ולחסוך זמן וכסף,

להגיע להישגים הנוצצים ובלי להשקיע יותר מידי ממה שאין לך.

ג. ביטחון עצמי. 

גיליתי שהיום קוראים לזה "מובחנות" ושאני לא מספיק IN בעגה המקצועית,

אבל העיקרון הוא – להיות חזקה עם מי שאני ולא להיות תלויה בחיזוקים מבחוץ.

לא, אני לא צריכה לספר לכל העולם שאני בדיאטה

ולא חיבת לקבל פידבק שאנחנו נראים נהדר – הילדים ואני – ושאנחנו עומדים בסנדרטים של – – -[של מי?]

זו עבודת חיים.

בשבוע שעבר הזמנתי פורום של חברות שלמדו איתי ספוקן וורד למפגש אצלי בבית

והשאלה היתה – הבית שלך מעורר השראה? אמרתי בטח – בית שכולו רכש משומשים ויד שניה!

הייתה שתיקה של הלם, ואחת אמרה: "בעולם שלי, לקנות מיד שניה זו בושה, זו הוכחה שאנחנו עניים."

בעולם שלי זה חיסכון, קיימות, ערכים ובחירה.

ד. הכרה במוגבלות. 

זה אולי הכי קשה: להכיר בכך שאין לנו מספיק משאבים ל"הכל" ושאי אפשר "הכל" ושאין "מושלם"

ולכן

אין ברירה

חיבים! חיבים! חיבים – לבחור. להחליט. .

הכלל הוא שכל "לא" הוא ":כן " למשהו אחר שחשוב לנו יותר

וכל "כן" הוא "לא" והוא ויתור על משהו אחר, שהפעם החלטנו לוותר עליו, ואולי הוא חשוב יותר?

בענווה

נכיר בכך שאין לנו אפשרות, יכולת, כשרונות, כסף, זמן, כוחות

להכל

ונדע מה הדברים שעליהם לא נוותר, שעליהם אנחנו אומרות כן.

אומרים שיש שני צדדים למטבע.

צד אחד הוא כן

וצד אחד הוא לא

ושניהם צדדים של אותו מטבע!

כשאומרים לך לוותר, תזכרי שהמילה הזו מזכירה את המילה "יותר" – מה את רוצה יותר????

 

אם את אוהבת להכין עוגות גבינה

וכיף לך להשקיע 

תעשי את זה בשמחה, לכבוד החג ולכבוד התורה ואהבת התורה

ואולי תשלחי גם עוגה אחת למי שלא מצליחה עם עוגות גבינה

שתשמח גם היא ותרגיש את אהובה, חשובה ומחובקת? 

ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה. 

 

שנזכה לקבלת תורה בבית שלנו, 

שלך 

יעל