לכל דבר שאנחנו עושים יש סיבה. הסיבה היא המניע שמסובב אותנו, המוטיבציה לפעולה. למשל, כשהדיאטנית שלי רצתה להשפיע עלי לשתות 8 כוסות מים ביום היא אמרה – אני לא אגיד לך שאת עלולה להתייבש אם לא תשתי, וגם לא אספר לך שזה עושה בעיות בעיכול. אני יכולה לאיים עליך רק בדבר אחד: תדעי לך שאם לא תשתי 8 כוסות מים ביום זה יפגע בירידה שלך במשקל!! צחקנו שתינו. היא ידעה מה הדבר שהכי יאיים עלי, ברור!!

חברה סיפרה לי על שיחה עם פסיכותרפיסטית שביקשה ממנה להפסיק לבקר את עצמה, להפסיק לדרוש מעצמה יותר ולהפסיק להחמיר עם עצמה בדרישות מעצמה. החברה שלי, פרפקציוניסטית מטבעה, התקשתה להשתחרר מהמחשבות שאומרות ששום דבר לא מספיק טוב עד שהתרפיסטית שלפה נגדה את נשק יום הדין: את יודעת מה קורה לאימהות שמרגישות כל הזמן שהן לא מספיק טובות? הילדים שלהם מפרשים את זה כביקורת עליהם. הילדים שלהן מרגישים שהם עצמם לא מספיק טובים. הם חושבים שההאשמות הללו מכוונות נגדם. אם לא תפסיקי להאשים את עצמך הילדים שלך הולכים לסבול מזה! זו הייתה בשבילה סיבה מספיק טובה להתחיל טיפול רציני בפרפקציוניזם ושיעור חשוב בקבלה עצמית. הרי, מה לא עושים בשביל הילדים?

בתכנית" 90 יום מסביב לבית" אנחנו עוברות בבית – חדר אחרי חדר – ומסדרות אותו. אחד הדברים שגורים לאימהות לקחת את התכנית ברצינות [להירשם לא מספיק, אני מבטיחה!] הוא החשיבה על הילדים: כשהילדים שלנו גדלים בבלגן, אין להם הנורמות שנדרשות כדי להיות מסודרים בבית שלהם כשהם יגדלו. ילדים בלגניסטיים לאמא מסודרת, נהנים מתודעה של סדר, מהסרט שרץ להם בראש – והוא מסודר.

פגשתי לא מעט נשים שהגיעו מבתים שבהם לא היו הרגלים של סדר. אחת מהן תיארה לי את זה כשאמרה "אני מסתכלת על השלחן, יודעת שצריך להוריד את כל הכלים ואת שאריות האוכל – ואין לי מושג מאיפה מתחילים!" לעומתה, מי שהלכה אם אמא לקניות, לא צריכה כבר רשימה ויודעת באופן בלתי מודע שמתסכלים על הרכיבים, שבודקים רמת שומן ותכולת מונוסודיום גלוטמט, ששמים בעגלת הקניות קודם את קופסאות השימורים ומעליהן, בזהירות, את העגבניות. הכל בלי לחשוב שוב, בלי לתכנן – זה פשוט בא לה עם הזמן, כי היא ראתה כל כך הרבה פעמים איך אמא עושה את זה.

זו הסיבה שאני ממליצה לאימהות לנקות, לסדר, לבשל ולאפות כשהילדים בסביבה. טוב שהם יראו איך מותחים בצק בגודל של אגרוף עד שהוא דקיק ומתוח על כל השולחן של המטבח וממנו יוצרים שטרודל תפוחי עץ הונגרי אמתי. מי שלא ראתה איך סבתא עושה את זה – לא תדע לעולם, כי האמנות הזו עוברת בחוויה והתנועות המיומנות נחרתות בזיכרון ועוברות מאם לבת, מאם לבת. אין  כמו הדברים שראינו איך אמא עושה – הם הופכים לחלק מאיתנו וקל לנו לבצע אותם באופן אוטומטי. זה כאילו העלית את הבת שלך במעלית הזמן עד המקום שבו את נמצאת, והיא מתחילה את הדרך שלה מהאמצע של ההר.

למעשה, חז"ל מגלים לנו את הסוד הזה כשהם אומרים שרחל – שלא גילתה את הסימנים – קמו לה בנים שגם לא גילו: שאול לא גילה את המלוכה, אסתר אינה מגדת את מולדתה ואת עמה. התכונה של ההורים עוברת לילדים והם מקבלים את זה כתורשה, בזמן שההורים שלהם היו צריכים לעבוד על זה קשה כדי להשיג את המעלה הזו. לפי פירוש זה המילים "זֽכות אבות" נקראים בניקוד שונה – "זָכּות אבות" הזוך שבאבות עובר לבנים, ויש להם זכויות יתר מיוחדות.

ערב פסח הוא תקופה ארוכה, שמתחילה בדרך כלל חודש לפני פסח. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יאהבו את החג, יאהבו את ההכנות, ישמחו עם המצה, יבטלו את החמץ – והכל מתוך הנאה, הבנה ושותפות.

כדי שערב פסח יהיה כיף – כן! זה יכול להיות בהחלט! –  הכנתי כבר עכשיו קיט ערב פסח מיוחד לקוראות שלי והזמנה להצטרף לקורס סדר בבית כדי להגיע לפסח מאורגנת עם הילדים. מה לא עושים בשביל הילדים?

לפרטים על תכנית סדר בבית לקראת פסח ולקבלת הקיט לפסח – לחצי כאן.