בשבוע שעבר התחתנה הבת שלי, וזה אחרי שיש לי ניסיון עם חתונה של בן, מלפני תשעה חודשים. אומרים שלחתן בן זה כמו ערב שבת ולחתן בת זה כמו ערב פסח. אומרים שארגון חתונה הוא פרק בפני עצמו בהתארגנות משפחתית. אומרים הרבה דברים על התקופה המרגשת שבה הילדים שלנו עוזבים את הקן, ואנחנו תומכים, מארגנים, משלמים וגם ממשיכים את שגרת החיים עם הילדים שבבית ועם עצמנו.
מה מכל זה התאמת בחוויה שלי?
שמחה לשתף אתכן ולספר לכן שהכלים שאני עובדת איתם מאז שהחלטתי להפסיק את הלופ של דחיינות ואילתורים ולהתחיל לתכנן ולקיים ולבצע – הכלים הללו עבדו לי גם הפעם, בדיוק כמו שהם עובדים לכל מי שמשתתפת בסדנאות ומעצבת הרגלים ובונה לעצמה ולמשפחה שלה תשתיות ובסיס שמעודד אפקטיביות בבית.
התכנונים והתכניות
כשמדובר בחתונה, התכניות נקראות חלומות והתיכנונים הם הגשמה. לא פחות. אנו עוסקים ברגישויות וברגשות, כשכל רעיון עמוס מטען רגשי כבד, חוויה מסעירה ועדות – לכאורה – על אהבה ועל פחות אהבה, על הבנה ועל התחשבות או על אדישות ועל אי אכפתיות. כשכל כך הרבה רגשות בסביבה לא פלא שכל החלטה נעשית כבדת משקל, וכל הזמן צריך לדבר, לתאם עמדות, להקשיב, להכיל.
אני מתוודה: לא היה לי קל. בתוך קלחת הביצועים הנדרשים, הדאגה שדברים כבר ייעשו ואפשר יהיה לסמן לידים וי גדול ושמח, נאצלתי להיעצר, לשאול, להקשיב, לתמרן את השיחה ואת ההחלטה, להסכים ולהעלות טיעונים ולפשר עמדות – וכל זה ששעון החול מטפטף גרגרים בקצב של סיבוב כדור הארץ סביב צירו. חזרתי לימים שבהם הייתי מנותקת מהשעון, שחזרתי את הדרכים שבהן התעלמתי ממנו והרגשתי שוב צעירה – כאן ועכשיו, כשכל רגע הוא הזדמנות בפני עצמה.
אז
לכל מי שציפתה
שאוציא ספר עם טבלאות, רשימות ולוחות גאנט: בדיוק להפך! אני כותבת רק פוסט, ובו אני משתפת אותך ומספרת על חוויה של ליהנות מהרגע הזה, להיות כאן ועכשיו
ועל התמודדות שעיקרה הוא סערת רגשות ולא ערימת מטלות.
השינויים והתמורות
כל תכנית היא בסיס לשינויים, כידוע. כל תכנית שתלויה בגורמים רבים – היא רק הצעה לסדר יום, ולא יותר מזה. תכניות שהאנשים שצריכים לקחת בהן חלק באים מעולמות שונים, מרקעים שונים, מהנחות יסוד שונות – הסיכויים שלה להתבצע קטנים מהסיכויים שלה להשתנות.
והתכניות אכן השתנו.
כאן באה הבחירה שלי: איך מתייחסים לתכניות שמשתנות? בדרך כלל כשתכנית משתנה – בהקשר של חתונה במיוחד – זה יעלה לנו עוד כסף, זה יקח עוד זמן וזה יקרה בדחיפות עליונה ומעצבנת.
הנה דוגמאות:
על פי החלום שלה, ולא מטעמי חיסכון שלי, הבת שלי הזמינה את שמלת הכלה שלה – למחרת האירוסין – באינטרנט, ושילמה עליה 900 ₪ בלבד. התחלנו להמתין. השמלה הגיעה שבועיים לפני החתונה, ואז היו התיקונים הצפויים [להוסיף שרוול ובטנה בצואר]. איזה לחץ!
ומה קורה במקרים כאלה?
אנחנו נשענים על אחרים, ובלי העזרה שלהם לא היינו יכולים להתמודד עם השינוי בתכניות!
השמלה הצליחה מאד מאד בעיקר בגלל שחברה שלי, לאה פישהוף תופרת שמלות כלה מירושלים קבלה אותנו בביתה ביום חמישי אחר הצהרים [חתונה ביום רביעי הבא, והשמלה עם בעיה!! תארו לעצמכן!!] והסבירה מה צריך לעשות, אחריה – השכנה שלי, דבורה, תופרת סלונית ביצעה את התיקונים -עבדה במסירות ויעצה במקצועיות. גם בעלת סלון "שובל" מקרית ספר, ידידה רחבת לב, נתנה טיפים ותחרה ותחתיות, וגם השכרת בגדי ערב "דולי" השאילה כובע מהמם שהשלים את ההופעה.
שאלתן אם אני ממליצה על רכישת שמלה ברשת? אם יש לכם חברים כמו שלנו – לכו על זה. אם לא – השינוי בתכניות עלול להרוס לכם את התכניות לגמרי. בסופו של דבר הייתה לשרי שמלה לבנה בוהקת וחדשה מהחלומות, בדיוק מה שהיא רצתה, ובמחיר שעליו אפשר רק לחלום.
עוד דוגמה:
ביום החתונה, יום קר ושימשי, שרי בקשה לצאת מוקדם יותר לאולם ולערוך צילומים בחוץ, אולי בפארק הלאומי. רעיון מדהים, ואני באמת נדהמתי. זה היום שלה – והצלמים הסכימו להקדים בשעה וחצי וגם המונית לאולם.
חשבתי על העלויות שלפתע פתאום קפצו, חשבתי על האיפור הזריז והחלקי שלי [צריך לקחת את הזמן הזה מאיפשהו, לא?] אבל החלטתי לזרום ולשמוח עם מה שקורה.
הגענו לפארק הלאומי. הפארק היה כמעט ריק, ומלא עופות נודדים, ציפורים בלהקות, אווזים ואגם שלו. אחרי שעה בפארק הנשימות שלי הוסדרו לקצב של הטבע, והגעתי לאולם נינוחה אחרי חוויה מרחיבת לב בטבע. הצילומים יהיו נהדרים, זה בטח, והשינוי בתכניות היה נהדר גם עבורי כחוויה מיוחדת ליום כלולות בתי היקרה, ובזכותה.
וגם:
תכננתי שבת שבע ברכות משפחתית כרגיל אצלנו – אחי ואחיותיי ומשפחותיהם. היו אילוצים – והתכנית נגנזה. התברר לי שהפעם נלך על שבת בקטן: משפחתנו הגרעינית, משפחת החתן, סבא וסבתא ו – זהו. לא היה כיף לזרום עם השינוי הזה, אבל כשהגיעה השבת לבית שלנו, לסלון הביתי, עם מפה לבנה ופרחים, ארוחות שבת מושקעות בהגשה אישית של צלחות מעוצבות לכל אורח ואורחת – וואו! זה היה מפנק ומקסים. לא התכנית המקורית שלי, אבל תכנית חילופית שאני חושבת לאמץ לאירועים הבאים עלינו לטובה, ובשמחות.
לכן,

ההמלצה שלי – כשתכניות משתנות, תזרמו ותעצרו כדי ליהנות מהתכנית החדשה. תנו צ'אנס.
בלי כסף אי אפשר
האתגר המרכזי בנישואי ילדים הוא למצוא את בן הזוג של הילדים שלכם, ולקבל אותו, ולתת לילד שלכם את התמיכה וההדרכה והאמון והסבלנות בתקופה של האירוסים והנישואין.
למרות זאת
אנחנו מדברים על הכסף – על ההוצאות, על הקניות, על הרכש, על התזרים ועל המימון – כאילו שכשמדברים על חתונה מדברים על כסף. כסף זה הדבר הכי אחרון שממנו את דואגת בחתונה!! הצעת הפרשנות שלי: שאר הדברים כל כך מדאיגים, עד שאנחנו מעדיפים להכחיש את קיומם ומדברים על מה שקל לדבר עליו, על המספרים, על הכסף.
שיהיה.
בואו נדבר גם על כסף.
כשמאורסים במשך תקופה קצרה, צריך הוא להספיק לקנות את כל מה שצריך וגם לשלם על כל זה בתוך חודשיים. זה לא קל בכלל! בגלל שזמן שווה כסף, ואין זמן, אנחנו מוציאים יותר כסף כדי לחסוך בזמן. זה בסדר, זה הגיוני, זה בלתי נמנע ולפעמים זה כואב. אכפת לנו שלא יכולנו לחסוך יותר ואנחנו מתעצבנים כשאנחנו שומעים שאפשר היה להשיג את המוצר שרכשנו אתמול במחיר נמוך יותר במקום פלוני. האתגר הוא להפסיק לבקר את עצמנו, להבין שאיננו מושלמים ווכל מה שקורה הוא הכי טוב בסיטואציה הזו. הכל טוב. הכל לטובה. זה בסדר, אנחנו רק מרוויחים, ותודה לד'. כל הזמן תודה, תודה, תודה. אנחנו אסירי תודה. מלאי שמחה ואושר – כמה טוב הושפע עלינו בתקופה כל כך קצרה, כמה שפע של טוב!!
קחי את התובנות הללו ליומיום שלך – שלא כולל כרגע חתונה של ילדים:
שימי לב לרגשות של האנשים יחד עם המטלות שצריך למלא
קבלי בשמחה את השינויים בתכניות – יתכן בהחלט שמחכה לך תכנית טובה יותר מהתכנית המקורית שלך!
תזכרי שכסף הוא כלי ולא תכלית, וזה בסדר להתנהל כמו אנשים – מנסים לעשות את הנכון ביותר, לחסוך, לתעדף, לחשב – ובסופו של דבר מה שקורה הוא מה שטוב.
שיהיה לכולנו בשמחות!