מה עושים בזמן לחץ? ומה בזמן משבר? אני יודעת שיש מי שאומרים לכם שהייתם צריכים לצפות את זה, ולהתכונן כדי שזה לא יקרה. למעשה, הם מטילים עליכם את האחריות לכך שדברים נעשו בסופו של דבר ברגע האחרון והיה לחץ. רגע, אז מה אם היה לחץ?
לתכנן ולמנוע לחץ, מציאותי?
את זה שמענו כבר: תתכני מראש,

תתארגני,

תקומי שעה יותר מוקדם,

מדוע לא הכנת את זה אמש? [באחת הסדנאות אמרה לי משתתפת בכנות עצובה-מצחיקה: אני יודעת מה הבעיה שלי: פשוט הייתי צריכה להיוולד חצי שעה קודם! נולדתי אחרי הזמן וזו הסיבה שכל דבר אני עושה חצי שעה אחרי הזמן… ]

נכון שיש דברים שאפשר להיערך לקראתם מראש, אבל יש דברים שאי אפשר לעשות לגביהם כלום למרות שיודעים שיהיה לחץ של זמן. יש פעולות שאם תבצעי אותן מראש תצטרכי לבצע אותן פעמיים, ויש דברים שידעת שצריך לעשות, ופשוט לא הספקת.
ויש הדברים שלא ידעת בכלל שתצטרכי לעשות, ופתאום יש להגיע לרופא בדחיפות, אחותך התארסה ולשכנה נולד תינוק. ברוך ד', רק בשמחות, בבריאות ובנחת – יש ויש מצבי לחץ.
לתכנן הכל מראש כדי לא להגיע למצבי לחץ זו המלצה מלחיצה!

לא רק שאני לחוצה להספיק כל כך הרבה, אני גם אמורה להרגיש רע מכך כשזה קורה לי? אני אשמה? מלבד זאת – זו עצה שלא עוזרת. מה תעשי עכשיו, תחזירי את גלגל היום אחורנית? ניסע אחורה בזמן?

הג בואי נראה איך פועלים גם כשיש הרבה מה להספיק בזמן קצר – ואיך מנהלים את האנרגיה הגבוהה הזו שאנו מכנים אותה פעמים רבות לחץ.

האם לחץ הוא דבר רע?

לחץ הוא אנרגיה גבוהה שלא חייבת להיות שלילית. כשלחץ מתתלווה למתח, המצב נעשה שלילי. במצבי לחץ ללא מתח אנחנו דווקא נהנים, ולכן

כשאת חושבת על מצבי לחץ

בבקשה: תירגעי, אל תלחיצי!
מצבי לחץ דורשים מאיתנו אלתור ופתרון בעיות יצירתי. אבל כשאנו לחוצים קשה לנו להרחיב מבט, לבחון דרכי פעולה וליצור הזדמנות חדשה לפעולה. להפך – אנו נוטים להיצמד להרגלים, גם אם אינם משרתים אותנו, לדבוק בקיבעון מחשבתי ולפעול מתוך תחושת "אין ברירה". ביום שישי מאוחר בצהרים אני לא מוכנה לקבל מרשם חדש של קוגל תפוחי אדמה ללא ביצים וללא שמן. אני מעדיפה ללכת עם המרשם שלי גם אם הוא יגזול יותר זמן והחברה שלי אופטימית בקיצוניות. כשהילדים ממשיכים להסתובב במטבח ואני נלחצת, נשכחים כל המשפטים האמפטיים מקורס הנחיית הורים ואני חוזרת אל ההרגלים "לצאת מהמטבח, עכשיו!". זמן לחץ הוא לא הזמן לחנך את הילדים, אומרות יודעות דבר. זה גם לא הזמן לחנך את עצמנו וללמוד איך להיות במיטבנו למרות הלחץ
ושוב נשמע את הקול המייעץ: אז אל תלחצי, תלמדי להירגע!
קל לומר לאנשים "תירגעו, קחו נשימה, אל תלחיצו. אם רק תירגעו הכול יהיה יותר טוב. הלחץ פועל לרעתכם." האם אתם מפסיקים לדאוג כשאומרים לכם לא לדאוג? האם אתם נרגעים כשמצווים עליכם לנשום עמוק?
לא 
רובנו מתעצבנים יותר, וגם נעלבים כשאחרים מרגישים שהם בשליטה יותר מאיתנו ומנסים לתמרן אותנו – "אני אפעל כפי שאני מרגישה וארגיע כשאדע שאני יכולה להירגע!"
במצבי לחץ אי אפשר להתחיל מהתחלה, לדחות דברים ולתכנן סדרי עדיפויות. הכל צריך להיעשות עכשיו, וממש טוב כי אין מרחב תמרון ואין מרווח לטעויות. אנחנו מתנפלים על העבודה ופועלים קצת מכאן וקצת משם, דוחסים, דוחפים, ואם לא הולך בכוח – ילך עם עוד יותר כוח. לאחר כמה שעות הכוח שלנו אוזל, המשימות עוד לא, ואנו מגיעים אל סף הסבלנות והאנרגיות שלנו. הלחץ הופך לכעס, צעקות וכשלון כללי.
הרגל לחץ – הטיפ
איך מנהלים את הזמן ואת המטלות בלחץ של זמן? בגלים. מתחילים לעבוד, ואז נחים. עובדים ואז עוברים לפעולה אחרת – מגוונים. השיטה היא – בשתי מילים – "מאמץ והתאוששות" כמו בחדר כושר כשמרימים משקולות.
זה הכל וזה קל 
למעשה, מדובר בחלוקה הגיונית של שלל המטלות: במקום לעמוד ולבשל עד שהגב כואב, עוצרים אחרי שעה ופונים לקיפול כביסה. לא עוסקים בכביסה עד שזה נמאס, אלא מפסיקים אחרי עשרים דקות, שמים במקום את הבגדים המקופלים וחוזרים למטבח – הפעם לשטיפת כלים. במקום להסתער על העבודה בצום [לא לעצור, אני בשוווווונגגגגגגגגג ] – עובדים שעה וחצי ומתיישבים לכוס קפה [עדיף עם טוסט של לחם מלא, כמובן] .
עוד דוגמה? אחרי שלוש שעות של עבודה בבית צאי לקניות או עברי לסידורים טלפוניים.
גם כשאת בחוץ העיקרון עובד אותו דבר: הספקת לקנות בשלוש חנויות מלבד בדיקות דם וחיסון? חזרי הביתה לפני שיהיה מאוחר מדיי.
עם ילדים פעלי באותה דרך – תני להם להתאושש אחרי עזרה וכשהם עושים משהו ביחד, תני להם זמן של כל אחד לחוד, להתאושש.
התאוששת? חזרי במצברוח מעולה לעבודה. קל להחזיק מעמד, את יודעת שזה רק לזמן מה – עד ההתאוששות המהנה הבאה!