אני לא יודעת לאפות טוב, ועוגות גבינה, שהן סוג של שיא היכולת השפית של נשות ישראל, בודאי קשה לי מאד, ובכל זאת גם אני אתאמץ לאפות עוגת גבינה לחג השבועות. החלטתי שאין הנחות.
עוגת גבינה
בכל שנה חג השבועות הוא בעיני שיא כלשהו של מעורבותי כאם ברוחניות של החג ובמהות שלו. בחג השבועות המעורבות שלנו דרך עוגת הגבינה מתוקה ואלגנטית, בפסח המעורבות שלנו דרך הניקיון מאופיינת בניחוח אקונומיקה, ובחגים אנחנו מרגישות את החג דרך האוכל. גם בשבת התהליך די דומה – ההכנות, הבישולים, הקניות והאופן שבו אנחנו מתנהלות ביום עצמו שונה מיומחול ונותן הרגשה אופיינית ליום טוב.
ודווקא משום כך מטרידה השאלה: זה חג השבועות? עוגת גבינה? חג מתן תורה, בעולם הישיבות מקובל לומר בשם גדולים שחג השבועות הוא יום הדין של התורה ובו נקבע כמה תחדש השנה, כמה תתמיד, כמה תצליח בלימודה. יום הדין של לימוד התורה ואני מכינה עוגת גבינה?!
התשובה חיובית: כן, כמובן שאני מכינה עוגת גבינה! ולכן עוגת הגבינה חייבת להיות מאד מיוחדת ובעלת משמעות נוספת. אני לא יכולה להכין סתם כך עוגת ספוג בטעם דבש או שוקולד כמו עוגת יומולדת, ההבדל צריך להיות ניכר – כדי שהעוגה שלי תיתן לחג את המימד המיוחד שלו, את ההילה של יום הדין, את השמחה של קבלת התורה ואת הענוה של הר סיני.
גם אנו, מאז ילדותנו, מקשרים את החוויות הרוחניות של קדושת השבת והחג לביגוד החגיגי ולממתקים שחילקו לנו, לעוגות שהוגשו לשולחן ולמטעמים של אמא. הריח של הניקיון והריח של הקניידלך עוד באפינו ומעמיקים את המודעות לכך שהחג כבר כאן ושאנו מתכוננים לקראתו – הפעם, עם הגיל המתבגר, ביתר רצינות.
הכנות לחג
ההכנות לחג, ולא רק החג עצמו, עושים את זה. הכנות שמקודם נותנות לחג את המקום החשוב, המכובד שהוא יתפוס בליבנו לנצח. הכנות לפני החגים ולפני שבת משדרים לכל בני הבית שמשהו טוב מגיע, שמשהו קדוש מתקרב, שיש משמעות עמוקה ליום שבא והוא לא כמו כל יום רגיל. ביום ראשון מתעוררים ורואים שזה יום ראשון אז הולכים לבית הספר ויש את הכביסות של שבת. ביום שני בבוקר שמים לב שזה בוקר של יום שני, אז פועלים כמו ביום שני. אבל לקראת שבת מתכוננים מיום רביעי ולפני חג השבועות סופרים שבעה שבועות של תכונה וכוונה. חג השבועות יותר מכל ממחיש לנו את החשיבות העצומה והערך שיש לכך שאנו נערכים לקראת יום גדול.
אז לכל מי שמרגישה ש"חבל על הטרחה ממילא בחנות העוגות יפות יותר", וחבל על המאמצים כי "אני לא יודעת לאפות" – אין הקלות ואין קיצורי דרך! חלק מלהיות אמא וחלק מהיותך עיקר הבית הוא הכנסת הכוונה, המשמעות והתוכן לפעולות פיזיות שעוטפות את החיים היהודיים שלנו.
טיפים
ברגע האחרון:
לעשות דברים ברגע האחרון. טוב, לא ממש בשניה האחרונה, אבל להשאיר הכנות לזמן של ההכנות. המתוכננות מראש עלולות למצוא את עצמן בערב חג שקט מידי. בלי אווירה של ערב חג. שקט, מטבח נקי, עוגה במקרר, עוגה בתנור, סירים במקפיא, קופסאות סגורות בואקום. איפה הריחות? איפה הטעמים? איך נדע שערב שבועות עכשיו בלי ריח של סוכר ורום בגבינה על השיש? כל מה שהכנת קודם – תבורכי, אבל השאירי כמה דברים לאחרי הצהרים של ערב החג עצמו כדי שתיהנו מתחושה חזקה של הנה הנה זה בא…
עם הילדים:
שוב אותן מתוכננות… הפעם אלו המסודרות והפדנטיות שמנקות כשהילדים ישנים ושוטפות כשהילדים בגן, ואופות כשהילדים הלכו לחברים, ועורכות שולחן כשהן מבטיחות למי שלא יצא מהחדר ממתק של שבת. ב'סופר ארגון' הזה הן מונעות מהילדים את ההנאה שבעצם ההכנות לשבת ואת הידע הפשוט שמישהו טרח בערב שבת כדי שיהיה מה לאכול בשבת. הילדים אינם מעריכים די את העבודה הקשה, וזה עניין בפני עצמו, אך הם גם לא מרגישים בדיוק שהחג כבר בא אלינו הביתה. הגננת שואלת והבת שלך תגיד שאמא אף פעם לא אופה עוגת גבינה ומעולם לא הכינה עוגיות. זה נכון שקשה לעבוד עם הילדים שמסתובבים מכאן לשם ומלכלכים, ונכון שאם את עובדת לבד המטבח יותר נקי והמזון יותר הגייני, אבל המאמץ שווה את הערך המוסף שהוא מעניק לארוחה ולחג: שותפות של כולם בהכנות ומודעות של כולם לכך שאנו מתכוננים לחג כי אנו אוהבים את החגים שד' נתן לנו, ובפרט את החג השבועות שבו קבלנו את התורה.
משהו מיוחד:
אחרי שהכנת פשטידה בשלושה צבעים והקצפת את הביצים והילדים הסתכלו בחשדנות על הפרוסה הצבעונית וחשבו שהיא לקישוט, מפתה לעשות משהו פשוט, רגיל, שכולם יאכלו בלי טענות. האמת, לילדים קטנים עדיף להכין באופן כללי צ'יפס ונקניקיות. זה אוכל שהם מעריכים! ממולאים? בשביל מי? אני בדיאטה, בעלי צריך להיות בדיאטה, הקטנים בוררים את המעטפת מהמילוי ושואלים "מה החתיכות האלו" על הבצל המטוגן, אז לשם מה לטרוח?! אכן, לא עבורם. לכבוד החג. גם אם לא אכלו, כולם נשמו את העובדה שהחג הוא משהו מכובד ומיוחד. ובשביל הדיאטה, שתדעי, יש מתכונים מאד מיוחדים ודיאטטים.
תדברו על זה:
הדיבורים נותנים נפח גדול למה שעושים. את יודעת את זה טוב טוב מניסיון גרוע שיש לך עם כאלו שמדברים הרבה על מה שהם עושים ואת שומעת איך הם מנפחים… אבל את יכולה לנצל את זה לטובתך. את מנפחת את העשייה למען החג וגורמת לדברים הטובים לקחת את המקום הגדול שהם ראויים לו. שבועיים לפני החג תתחילו לחפש תמונות של עוגות ומתכונים, תשאלי את הילדים מה הם מעדיפים. תדונו יחד. תדברו על סדר היום ועל האורחים שיגיעו. כל דיון על החג שמתקרב מעביר מסר ברור של התרגשות ושמחה.
שנזכה לחוג את החג מתוך התרוממות רוח בירושלים הבנויה ולעלות וליראות את פני ד' בבית המקדש בשלוש פעמי רגלינו.
יעל, נהנתי!
מרומם ומרגיע!
רציתי להוסיף, שכאשר מתכוננים ליום הגדול, אפשר גם להתייעץ עם לומדי התורה, מה יתן להם יותר כח ללמוד כל הלילה, ארוחה בשרית או ארוחה חלבית? כי אנחנו, הנשים, אוהבות את החלבי, אבל הם – לא בטוח.
ועוד משהו –
חזקת אותי!
בשבועות האחרונים כשכ"כ השתדלנו להגיע לשבת בנחת, וכל היום שישי היה נראה שזה הולך לקרות, אבל תמיד צצו כמה דברים ברגע האחרון. כבר הייתה לי הרגשה, שזהו, כך זה צריך להיות, שבת נכנסת מתוך כוננות שלא פוסקת עד שהיא מגיעה.
יעל, חזקת אותי, ושמת את הדברים בפורפורציה הראויה להם.
תבורכי!
יעל יקרה,
מסכימה עם מה שכתבת.
הייתי רוצה להמליץ משהו קטן בקשר לשיתוף בני הבית בהכנסתם לאווירה של ״חג שבועות״,
אני קונה מגשים קטנים חד פעמיים וכל ילד מכין לעצמו עוגת ביסקוויטים, הם מחכים לזה מאוד!! כל החג הם מאושרים שיש עוגה שהם!! הכינו)
וכך גם מרווחים כמה ׳ציפורים׳ במכה)
זיכרון חיובי
שיתוף ממוקד
והרגשת ביטחון עצמי..
ב"ה לא רק דברים מצערים קורים בפתאומיות, לפעמים זה גם מסיבות משמחות, ובואו נקווה שתמיד נהיה מוכנות בכל מקרה
מקסים. מאז שעשיתי את הקורס שלך שיניתי את כל זווית ההסתכלות על חינוך ילדים. והילדים – מאושרים מזה!!!
אני טיפוס של הרגע האחרון. אבל בזכות הבלוג הזה קיבלתי חשק להתחיל מוקדם. אפינו קינוח מיוחד ברביעי, ועוגת גבינה בחמישי. ואז התבשרנו בצער על לוויה בחמישי בלילה. חזרתי מפורקת ב-12 בלילה, נשארתי ערה עד 3, ובשישי עבדתי בלי הפסקה. אז לא היה יום שישי רגוע כמו שחלמתי, אבל לפחות היתה לנו עוגת גבינה מושקעת…
דברים מצערים שקורים בפתאומיות רק מחדדים את העובדה שחשוב להיות מוכנים. חזל דרשו זאת על הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" שהרי אדם אינו יודע מה קיצו.
שלא תדעו עוד צער, ומחה ד' דמעה מעל כל פנים.
יעל, כיף לקבל ממך פוסטים.
הגדרת לי טוב את החשיבות של ההכנות ה"מנופחות" אפילו שתכלס אפר להעמיד חג/שבת ברמה הבסיסית בקצת זמן.
אני מהפדנטיות שעושות הכול כשהילדים לא בסביבה. אבל אני מתכוונת לשנות את זה כבר לקראת השבת הקרובה.
תודה רבה!
יעל, הפעם הפתעת אותי!!!
נתת לי כוח, לעבודות שמילא יהיו ברגע האחרון (בחלקן כמובן, כן. מכורח המציאות וגם מכורח זה שעוגת גבינה מהמקפיא זה ממש לא זה!!! ולא רק..)
אז שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!!!
כל פעם נהנית לקרוא את מה שאת כותבת, מחזירה אותי למקומי כעקרת הבית בשמחה ואהבה, אז פשוט תודה
יעל מדהים הפוסט מאד אהבתי מה שכתבת , אני אוהבת להשקיע באוכל לא מידי אבל מפורש להשקיע היה לי עם זה הרגשה לא נוחה, אולי זה מיותר, הילדים אוכלים יותר טוב את האוכל הפשוט, אז מה באמת רק בשביל בעלי שחייב דחוף דיאטה? אבל נתת לי את התשובה במקום שלכבוד החג, מיקם לי מאד ברור, לגבי מה שכתבת על הילדים לעבוד איתם כ"כ נכון אתמול בלילה אפיתי חלות לחג כמות גדולה כשהילדים ישנים כשהבת שלי קמה סיפרתי לה שאפיתי חלות, – בת 8 , מיד אומרת לי אמא אני כ"כ אוהבת לקלוע חלות למה לא נתת לי …………
ערב שבת או חג עם אוכל בקופסאות וואקום ועוגה וחלות במפקפיא נשמע לי כמו חלום בלתי מושג .
איך באמת אפשר להגיע לזה אם אני כל יום חוזרת ב-4 וחצי, 5 ילדים קטנים שיהיו בריאים,
האם הדרך היחידה היא להיות ערה בליל שישי עד לפנות בוקר?
פשוט לעניין!!!
רעיונות יישומיים, אני מכינה כל יום עם הילדים (בתורנות) ארוחת ערב, מהרעיון ועד לביצוע. פיצה משפחתת, לחמניות, סלט וכו..
זה ממש אפשרי
יעל… אני קוראת את הפוסטים שלך תמיד עם חיוך מצחיק של "יואו איך היא יודעת לכתוב את המציאות שלי במילים…" והכי מעודד שמסתבר שזוהי מציאות של עוד הרבה נשים שרוצות ורוצות……..
אבל אני כ"כ בלחץ מחגים ושבתות וכ"כ מצפה מעצמי ומדמיינת איך זה ייראה הפעם אבל שוכחת שאני עם שני תינוקות בבית, ובצהריים זה נהיה חמישה ילדים קטנים ומבולגנים, ושואלת את עצמי "האם הילדים הם בעצם תירוץ לחוסר הספק/התארגנות/תכנון שלי???"
פוסט מצויין. האמת שכמה מהדברים כבר אימצתי עוד לפני שקראתי. בדיוק עכשיו סיימתי לדבר עם הבן שלי (שאוהב לאפות ולבשל) על מה נכין לחג ושבת.
יישר כוח יעל. תשלחי עוד כאלה
יו, יעל! הפוסטים שלך ממש במקום!
יש לך מתכונים דיאטטיים? אשמח מאד!
ממש התחברתי לקטע שכתבת שהילדים מילא לא אוהבים את הקשקושים והמבוגרים בדיאטה…
כל כך נכון! הוריד לי אבן מהלב שגם את חושבת כך 🙂
אז אשמח לרעיונות טובים, כי הנט מלא תמונות ומתכונים של שמנות וקצפות, שמעלות את המשקל רק מההתבוננות בהן.
מקסים!! מקסים!!! ממש במקום!!!!
גמני התחברתי לקטע של הילדים,חוצמיזה שאני כ"כ שמחה להיות אמא ועובדת כך שכל העשייה נעשית עם הילדים סביבי,פתאום אני קולטת עד כמה צריך להעריך שאין לי זמן אחר…. ואני איתם כל הזמן!! הם מריחים,מלקקים,שוטפים,רבים סביב ההכנות-פתאום זה הפך ל"כיף אחד גדול!!"
הניסיון שלי מוכיח שהדברים הטעימים באמת לא בהכרח נראים מפוצצים ומרשימים.
נכון, יש דברים שנראים מדהים וגם טעימים מאוד, אבל הדברים הכי פשוטים במראה הם בדר"כ גם הכי נאכלים.