פסיכולוגים טוענים, שכאשר אדם עושה פעולה מסוימת – יש לו מניע: הוא עושה אותה כדי למלא צורך או דחף כלשהו. יש מניע לכל פעולה. המניע הוא הסיבה שבגללה האדם בחר לעשות דבר מה. אמנם, יתכן שלפעולות זהות יהיו מניעים שונים, וכן שלפעולות שונות יהיו מניעים זהים, אך העיקרון נשמר: לכל פעולה קיים מניע. רשימת הצרכים הפסיכולוגיים של מורי היא מעין רשימת סיבות למעשיהם של בני האדם. גם סולם הצרכים של מאסלו מתאר מניעים למעשיהם של אנשים. לפי מאסאלו, ההנעה של האדם נובעת מהצורך למלא את הצרכים שיתנו לו להגיע לסיפוק עצמי, למימוש עצמי ולתחושה שאמנים מכנים אותה "זרימה", כלומר, הרמוניה ושלמות עם המציאות שלהם.

מניעים פנימיים

כאשר אדם עושה דבר מה לעצמו בלי שמישהו השפיע עליו לעשות זאת הוא פועל ממניעים פנימיים. מניעים פנימיים הם צרכים שאדם חש שעליו למלא. התחושה של החסר כאשר צרכים אלו אינם מלאים אינה נעימה, ולכן אנשים משקיעים מאמצים כדי למלא את החסרים שהם חשים בהם, ויש להם מוטיבציה גבוהה למלא את הצרכים הללו. יש מניעים פנימיים מסוג של מניעים פיזיולוגיים, כדוגמת השלבים הראשונים בסולם מאסלו ויש מניעים פסיכולוגיים כדוגמת הצרכים שמונה מוריי .

מניעים חיצוניים

מניעים חיצוניים הם גורמים מחוץ לאדם שמשפיעים עליו או גורמים לו לפעול. כאשר אדם מגרד עקיצה הוא פועל מתוך מניע חיצוני . אך לא רק פעולות פיזיות שיש להן מניעים פיסיים הן פעולות שהמניע שלהן חיצוני, גם מטרות שאנשים אחרים לימדו את האדם שעליו לשאוף להשיג, נכללות בקטגוריה זו. כאשר אדם עושה פעולה מסוימת כדי לקבל עליה פרס, הוא פועל מתוך מניע חיצוני.  גורמים אלו עשויים להיות אנשים אך גם גורמים כמו רוח שגורמת לעצימת העיניים, הם גורמים חיצוניים בהנעה לפעולה.

אחד מהחוקרים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, פסטינגר, טוען, שאדם שואף לחוש שהדברים שהוא עושה הם הגיוניים. כאשר אדם פועל בניגוד להצהרות שלו, יש לו תחושה של "דיסוננס קוגניטיבי" – סתירה הגיונית. האדם מרגיש רע עם הסתירה, ומנסה ליישב אותה על ידי שינוי העמדות שלו כלפי אחד מן הדברים הסותרים, כך שהדברים יהיו מיושבים והגיוניים. הדיסוננס הקוגניטיבי יגרום לאדם לחוש רע אם יעשה דבר כלשהו ולא יוכל למצוא תשובה מניחה את הדעת לשאלה – "מדוע אני עושה זאת?". מסיבה זו, האדם עונה לעצמו תשובות מגוונות: כי משלמים לי עבור זה / כי המורה אמרה לעשות את זה ואני תלמיד צייתן ומחונך/ כי אני נהנה לעשות זאת וכדומה.

מחנכים חפצים שהילד יתרגל לבצע פעילות מסוימת ויפנים אותה.

כלומר, הוא יענה על השאלה מדוע? את התשובה "כי זה טוב לי/ בריא לי/ נעים לי". ולא את התשובה "כי אני חייב לעשות זאת מפני שהמורה מסתכל". אם יפנים התלמיד את הערכים שהורגל אליהם, יתמיד לבצע את הפעולות שכרוכות ביישומם. למשל – פעילות גופנית מהנה גורמת לאדם לבצע אותה עוד ועוד והדבר משפיע לטובה על הכושר הגופני של האדם, על בריאותו ועל מצב רוחו. בדומה לכך, ערכי למידה: כאשר תלמיד מפנים את הערך של קריאת ספרים עיוניים, הוא יקרא גם ללא ניהול יומן קריאה של המורה לספרות.

כאשר הורים מעניקים פרס – תגמול – חיזוק חיובי מוחשי – לפעילות כלשהי, הילד אינו צריך להפנים אותה. כאשר ישאל את עצמו "מדוע אני עושה זאת?" התשובה תהיה – "כדי לקבל סוכרייה". כך, שאם לא תהיה סוכרייה הפעילות לא תתבצע. כאשר מחזקים פעילות  של סדר, ניקיון, הקפדה על לוחות זמנים או אחריות על חפצים בבית –  על ידי פרסים ותגמולים חומריים גורמים לילדים להתייחס למשימות הסדר והרגלי המשפחה כמו אל עבודה קשה ולא אהובה – שמקבלים עליה שכר. גישה זו גורמת לכך שההרגלים הבריאים והנכונים לא יופנמו.

לעומת זאת, חיזוק והנעה בדרך של עידוד גורמים לילד להעריך את עצמו ואת יכולותיו, את הפוטנציאל שבו, את מאמציו והשקעתו. העידוד אינו גורם לילד לחוש שיש הסבר מניח את הדעת למאמציו גם ללא הנאה מעצם העשייה.