היי,

אז מה –

לזרוק הכל? 

"את יודעת כמה קציצות טעימות הכנתי מלחם יבש שנשאר?

קרוטונים מחלה משבת, 

חביתת עוף מהכנפיים של המרק, 

סלט עוף ממרק עוף שהיו בו עצמות בלבד, 

פשטידת ירקות ממה שנשאר מהמרק, 

קלופס עם ביצים קשות – 

וכמעט כל המאכלים המסורתיים מבוססים על שימוש בשאריות:

גפילטע פיש חוסך הרבה דג! "

 

ובכן – כן, ולא. 

גילוי נאות: סבא שלי זכרונו לברכה היה ניצול שואה, סבל בדכאו. עבר הכל, כולל לגור במעברה בתקופת הצנע.

שיהיה ברור: חייבים לדאוג "שיהיה".

בנוסף לכך, חלק מ" אל תהיי מפונקת" זה לאכול לחם מאתמול ולא להתעקש על הטרי, ולקבל את מה שחומם שוב

גם אם לא באופן מושלם – ללא טענות ומענות. הכל טוב. הכל בסדר. זה מצוין. אפשר גם בלי מזגן.

זלזול באוכל, בזבוז והוצאות מיותרות – לא בבית ספרינו.

מה בכל זאת?

התכנון. 

 

יש מי שחוסכת ומחשבת ומחשבנת את ההפרשים בין סוגי האורז השונים, הקטשופ והטונה.

אבל בבית, על השיש, יש קופסאות נוזלות, אריזות פתוחות, אורז שרוף במחבת…

החיסכון המשמעותי אינו בקניה 

אלא בשימוש. 

תקני את מה שנוח לך ואת מה שאתם אוהבים – ותשמרי על זה, שהאוכל לא יישרף,

שלא יישאר בחוץ ושלא יבואו נמלים ושלא יתקלקל בחום הזה. שכל הקופסאות במקרר תהיינה סגורות

כדי שהאוכל לא יקבל ריחות. שהכל יהיה ארוז יפה וטוב לשימוש חוזר. תקפיאי כמו שצריך, שיהיה תענוג להפשיר ולהגיש.

ותגישי חם – מכל הלב. 

ככה עובדים עם השפע שיש לנו היום, בכבוד 

[מגישים בכלים אמיתיים] 

בשמחה 

[מחייכים כשאוכלים. מודים לה' ונהנים שהאוכל כל כך משובח וטעים. כל כך!!!]

בסבלנות 

[לועסים. זה בריא]

ואם ניסית ללמוד לאפות חלות, והן יצאו "לא משהו" גם זה בסדר – 

רמה מסוימת של הפסדים היא חלק מהעניין. גם הדלק של המכונית מבוזבז ברובו כמו החום של התנור –

רק חלק ממנו אופה את העוגה, והשאר סתם מחמם את המטבח… נכון? ככה זה. אין מאה אחוז ניצול. 

איך מתנהגים לשאריות?

בכבוד.

חז"ל קראו לבגדים "מכבדותא".

 

זלזול ובזבוז הולכים ביחד – "זה לא חשוב", "פחות משווה פרוטה", ולכן קל להתעלם, לאבד, להשאיר, להזניח.

תקנו מה שנכון לכם.

תשמרו על מה שקניתם.

תשתמשו בחכמה ובתשומת לב ובשמחה ובתודה.

תכתבו שם על החפצים, תבצעו ספירת מלאי כשאתם עוזבים מקום. תחזרו בשביל "פכים קטנים".

כל זה נובע מהכרת הטוב לה' על השפע הרב שנולדנו לתוכו, בדור של חבלי משיח.

שלך

יעל