חודש אלול הוא חודש רוחני. ורוחניות, לכל מי שיודעת ומרגישה, היא ההפך מגשמיות. וכשמגיע חודש אלול אני רוצה לחלוק איתכן כמה חוויות "רוחניות" שהכלתי מתוך משתתפות הסדנאות שלי. אני רוצה לסגור חשבון – כי זה זמן של סוף שנה – ומרגישה שדווקא בתקופה רוחנית זה הזמן הנכון להסביר מהי רוחניות ומה היא לא.
לא פעם אני שומעת מנשים בסדנאות שהן פוחדות שאם הן תהיינה מאורגנות, הן תהיינה גשמיות מידיי. הריחוף עושה להן טוב. זו הרגשה רוחנית כזו של זרימה, מה שצריך לקרות יקרה, וכשזה יבוא יתברר לך שטוב שלא עשית כלום נגד זה, כי ממילא זה היה קורה. יש אפילו מי שמרגישה שהתארגנות נוגדת את האמונה בד' ובהשגחה פרטית.
לפעמים עולה חשש שאנשים מאורגנים הם אנשים עצבניים ולחוצים ואילו אנשים לא מאורגנים, הם רוחניים, רגועים, שמחים וטוב להם. אני עונה למי שאומרת כך שזה ממש כמו בלונדינית עם עיניים כחולות. את מכירה בלונדיניות עם עיניים כחולות? כן. כמובן. את מכירה בלונדיניות עם עיניים חומות? ברור. יש גם בעלות שיער כהה שיש להן עיניים בהירות ותכולות. בכל זאת, השילוב של בלונדינית עם עיניים כחולות נראה לנו טבעי ו"הולך ביחד". ככה גם עצבנית ומאורגנית. יש הרבה נשים לא מאורגנות שהן לחוצות מאד מכך שעוד רגע עומד להתרגש על ראשן משהו בלתי צפוי. יש הרבה מאורגנות שהודות להתארגנות מראש הן רגועות תמיד, לא אכפת להן לארח בהפתעה משפחה בת עשר נפשות וכיף להגיע אליהם לשבת – שעה לפני הדלקת נרות, הכל עשוי. יש כאלו ויש כאלו.
נשים שחוות את הרוחניות שלהן כיכולת להתנתק קצת מההווה, ממה שקורה מסביב ומהבלגן בכלל עשויות לפחד שאם הן תהיינה יותר מאורגנות, תחשובנה יותר על מה שעומד לקרות, תתחלנה לקנות עכשיו עופות ובשר ודגים לראש השנה – הן תאבדנה את היכולת הזו לרחף קצת, לברוח ולהרגיש כאילו מלאכתן עשויה. הן פוחדות שהן תיכנסנה למין טירוף תזזיתי של לפעול, לבצע, לעשות ולקיים בלי הרף. אני מבינה היטב את החשש הזה וגם לא יכולה לומר לך שזה לא יקרה לך. ייתכן מאד שתתמכרי לריגוש שבעשייה, שתתחילי ליהנות משטיפת כלים וסידור הבית יפסיק לשעמם אותך. זה ייתכן! מי ירוויח מכך?
לא קל להשתנות – ועל כך אוסיף בפוסט אחר – כאן, בראש חודש אלול, אני רוצה להתייחס בעיקר לחשש מפני אבדן הרוחניות ושקיעה בעולם של חומר, סדר וחפצים.
האם להיות מאורגנת הכוונה להיות מחוברת מידי לעולם החומר?
האם כשאהיה מסודרת יותר אאבד את היכולת שלי לזרום, להתגמש, לקבל מה שקורה משמים בלי טרוניות?
האם השינוי שיחול בי כאשר אטפל בכספים של הבית לא יגרום להפסקת השפע חס וחלילה?
התפיסות על עולם הרוח ועולם החומר מבולבלות קצת, ויוצרות חוסר איזון שרק מפריע לאנשים להתרכז בדברים החשובים של החיים שלהם – ברוחניות.
נכון שרוחניות היא לא הדברים עצמם אלא המשמעות שלהם, אבל בלשון הקודש למילה דברים יש שתי משמעויות: הכוונה לחפצים וגם לדיבור. הסיבה לכך היא שהעולם נברא בעשרה מאמרות, והדברים הם הדברים עצמם. החפצים הם הדיבור. חפץ הוא מה שהלב חפץ בו, דבר הוא דבר ד' שיצר אותו. השפה מבטאת את הרעיון שעומד בבסיס התפיסה של הגשמיות בעולם: לדברים ולחפצים יש שני מימדים, ואנחנו בוחרים לחיות במימד שבו אנו רוצים לחיות. יש מי שחפצים בחפצים, יש מי שמוצאים את חפצו של אלוקים בדברים ואת דבריו.
אחריות כלפי הרכוש ושמירה על רכוש, יחס של כבוד לרכוש וטיפול ברכוש עשויים להיתפס כנטיה חומרית להתעסק בחומריות ובגשמיות, ויש מי שאכן מגדירים את ההתעסקות הזו כגשמית: לסדר, לנקות, לאבק, לבשל, לכבס, לשטוף, להדיח – כל כך הרבה עסק מדברים חומריים. להתפלל, ללמוד, לשוחח, להרגיש, לתקשר – נשמע הרבה יותר רוחני, ויותר נעלה ומרומם.
הבחירה שלנו היא אם אנחנו מתייחסות לדבר ד' או לדברים, לחפצים או לחפץ הלב. העשייה בבית תרומם אותך ותעזור לכם להתרכז בערכים שלכם משום שניקיון מביא לנקיות דעת וכשיש בבית בגדים, כלים וריהוט מיותרים שאיננו זקוקים להם אנחנו מבזבזים אנרגיה וכוחות וזמן כדי לתחזק אותם, וחבל.
חשוב מאד למצוא מקור רוחני של לימוד תורה וכדומה כדי להתמלא ממנו, אבל צריך להביא הכל אל החיים המעשיים שלנו כאמהות וכנשים – לטפל בבית ובילדים. פגשתי לא פעם אמהות ששאבו את הכוח שלהן משיעורי תורה ומלימוד, ולפעמים מהסיפוק שחוו בעבודה והן לא הרגישו חיבור לעשייה בבית. הן עבדו בבית רק כדי לצאת ידי חובה, כדי שיהיה אפשר לגור בו, וכדי שיהיה מה לאכול ולא קבלו מכך אנרגיה. כתוצאה מכך הן היו מתוסכלות כשהעבודה בבית הייתה רבה – למשל בערבי חגים, והרגישו רע כשלא יכלו להגיע לבית הכנסת בזמן בגלל התינוקות. לדעתי, הן החמיצו את הנקודה: הרוחניות אינה שם, בשמים. הרוחניות היא כאן בכל מה שאנחנו עושים. החשיבה על מהות העשיה ועל המשמעות שלה מעניקה רוחניות לכל מעשה גשמי.
הטיפים שלי לקראת חודש אלול:
פעמיים ביום שבהם שאת מטפלת בעניינים גשמיים כמו כלים וכביסה – התרכזי במשמעות של העשייה שלך ובהשלכות שלה על הערכים שלכם: חינוך, שלום בית, שלוה.
בימי שישי, עם ההכנות לשבת, אמרי בפה "לכבוד שבת קודש" ותחושי את הקדושה שיש בניקיון ובסדר.
כשאת מתלבטת אם לזרוק חפצים מיותרים מהבית [ציוד בית ספר משנה שעברה,למשל] קחי את החפץ ביד והרגישי אותו: האם הוא עוזר לך? מה הוא נותן לך? מה את מרגישה כשיש לך אותו? איך זה לדמיין שכבר אין אותו? מה המקום שלו בבית? האם הוא תורם או גוזל אנרגיה?
קבלי על עצמך לעבוד על מידה מסוימת בחודש אלול וכתבי לעצמך איך פעילות מסוימת בניהול הבית תעזור לך להביא את הקבלה הרוחנית הזו לעולם המעשה?