את ראש השנה עשינו בהמבורג, גרמניה. בעלי מוהל ובקשו מאיתנו לטוס כדי למול תינוק שיהיה בן שמונה ימים בראש השנה, ואין מוהל בהמבורג.

מוצ"ש באמצע הלילה… כרטיסים, בדיקות קורונה, יוצאים ביום

ראשון בצהרים… מגיעים בחצות להמבורג. סליחות ושחרית ומפגש עם קהילת המבורג, ואז – כמו שכתוב בשו"ע – שנוהגים ללכת להתפלל בקברי צדיקים בערב ראש השנה – בקשנו שיפתחו לנו את השער לבית החיים אלטונה בהמבורג.

האוירה כמו בעולם אחר, אפשר לראות בתמונה ולחוות את זה לרגע:

 

 

 

 

בבית החיים של קהילת אלטונה, שהייתה אחת משלוש הקהילות העתיקות אה"ו – שוכנים

ר' יהונתן אייבשיץ

 

 

 

 

 

 

 

ר' יעקב עמדין

 

 

 

 

 

 

 

ועוד גדולי עולם.

הקהילה המפוארת לא שרדה את השואה, 17.000 היהודים אינם, ובפתחי הבתים נתקלנו בלוחיות הזיכרון כמו אלו:

 

 

 

 

 

 

ניסינו לעבור ברחובות רבים בכל פעם שהלכנו לבית הכנסת כדי להביט, להיזכר, לזכור ולהזכיר – ולומר תפילה לעילוי נשמתם של הקדושים הללו הי"ד.

בצום גדליה נכנסנו שוב לבית החיים, והפעם היה לי זמן להתמקד במצבות של נשים. מצבות עתיקות מלפני שלוש מאות או חמש מאות שנים, וגילויי הרגש על המצבות צמררו אותי – כמה אהבה הן השאירו גם אחרי שהן לא נשארו בעולם, ומה באמת זוכרים לנו כשהגוף שלנו כלה, ורק הנשמה נשארת.

 

 

 

 

 

 

 

ובכן, כשכתבתי את כל זה, קבלתי כמה תגובות פרקטיות מאימהות שכתבו לי: את לא יכולה לספר את כל זה בלי לכתוב איך עשית את זה, איך הגבת כל כך מהר להצעה לנסוע לחו"ל ואיך מתארגנים. אז אני מספרת קצת מאחורי הקלעים, ומזמינה כל אחת לקחת את הדוגמה הזו לחיים שלה – כי כולנו צריכות להגיב לשינויים ואנחנו רוצות להיות יכולות לזרום עם ההצעות שמגיעות אלינו בהשגחה פרטית, משמים – וקשה לסרב לבקשות. איך אפשר להגיד כן? כשערוכים! ככל שאת מתוכננת יותר כך קל לך יותר להיות ספונטנית! אני יודעת שזה נשמע כמו אוקסימורון, כמו דבר והיפוכו, כמו ניגודים שלא חיים ביחד – אבל המציאות מוכיחה זאת שוב ושוב:

תכנני מראש כדי להיות פתוחה לשינויים שיצוצו! 

[אבל – תבחרי היטב את השינויים שאת נענית להם! וזה כבר אחר, ענין של ערכים ושל כבוד ושל משמעות בחיים ושליחות] 

אוכל:

זו לא פעם ראשונה שאנחנו נוסעים לחו"ל. בשרים, חלב ולחם כדאי להביא מהבית. הבאתי גם אבקת מרק פטריות. בגלל שערב חג הבאנו גם סוכר, קפה וכאלה – סתם כדי לחסוך את הטרחה בקניה. את השאר אפשר לקנות שם – פירות, ירקות, קטניות וקל לבשל בסירים חד פעמיים. הבאתי איתי שני סירים קטנים ושני סירים גדולים יותר, והכנתי בתוכם הכל. הבאתי גם מחבת [אמיתית, קשה לטגן בחד פעמי] ואם את מביאה גם טוסטר – תתפנקי לך לגמרי.

קניתי בסופרמקרט רימון, אורז, תפוחי אדמה, בצל, שום, מלפפונים, עגבניות שרי, ירקות שורש [מדהימים!] אננס ענק [פחות מ8 ש"ח] פטריות טריות.

בדירה שהיינו הייתה לנו פלטה, אז בישלתי הכל על הפלטה: הכנתי מרק פטריות עם הרבה בצל מטוגן ופטריות מאודות וקצת אבקת מרק פטריות. בישלתי לנו תפוחי אדמה [לוקח 4 שעות על הפלטה] ואורז [גם לקח זמן, לא ראיתי בדיוק כמה] וחיממתי את פרוסות הרולדה בקר המבושלת הקפואה עם הרוטב שהבאתי מהבית, וכן קציצות בקר ושניצלונים. נכון, זה יותר מידי אוכל

בגדים:

טוב. בזה אל תחסכו. תביאו מספיק בגדים – במיוחד הלבשה אישית ובסיס – וחצאית אחת / סרפן שהולכים עם כמה עליוניות. לא הבאתי מעיל ולא היה לי חסר, אבל הבאתי בגד אחד שבהגדרה של ישראל הוא "חורפי" כלומר לא ממש קל, והסתדרתי. אם אתם מאלו שקר להם – מעיל קל [מוצר שאין בארץ כל כך] עוזר. כלומר – קפוצ'ון כזה… סוודר / שאל.

מה עוד?

צריך להשאיר את הבית עבור מי שנשאר בבית, ואצלינו זה אומר גם נשואים שהיו מוזמנים לראש השנה. איך משאירים בית?

• מקרר מסודר. הכל כתוב – אוכל בתבניות חד פעמיות וכתוב על כל הדבר מה זה.
• טבלה מסודרת מה אוכלים בכל ארוחה.
• רשימת קניות של מה שקונים בערב החג.
• שיחות טלפון אישיות לכל אחת עם מה שהיא צריכה להכין כשהיא מגיעה – לא רציתי להשאיר דברים פתוחים לדיון… אבל אמרתי שיסכמו סופית ביניהן. כשהבקשה ממני יותר קל לארגן על בסיס מה שאני ביקשתי.

סדר בבית:

מה יותר קשה מאשר לסדר בית של מישהו אחר? ומה יותר מבלגן מאשר להגיע לבית שמישהו אחר סידר לך? אם אין לך זמן, ולי לא היה זמן, להשאיר בית "פיקס" חשוב שיהיה מסודר, יותר מאשר נקי. לשטוף רצפה בסלון מסודר [כמעט] כל אחד יכול – אבל לסדר לך את החדר אף אחד אינו יכול. סידרתי את הבית מכל מה שתמיד "מסתובב" בשטח ואני צריכה לשים במקום, ומכיוון שהיינו אחרי שבת – השטיפה הרגילה של מוצש עדין הייתה בתוקף [בית של ילדים גדולים, נכון?].

איך הילדים הגיבו?

בשמחה. בכל פעם שיש שינוי יש מי שמתקשים להתרגל לרעיון שהדברים אינם כפי שסוכמו מראש, ויש מי שאוהבים את ההפתעות הללו וממש מחכים לשינוי שיבוא מעבר לפינה בסקרנות. השגרה מעיקה עליהם, כל יציאה מהשגרה היא התרגשות שנתפסת כחיובית. איך אצלכם? אוהבים שינויים? מחכים ומצפים להם או נלחצים?

כתכונה וכאופי – ההתמודדות עם שינויים והאהבה לשינויים הופכת להיות מידה נחוצה בתקופה זו של העולם. החפץ חיים כותב שהכל קורה מהר מהר כי אנחנו בתקופה של גאולה… כמו שכתוב אצל יוסף הצדיק "ויריצוהו מן הבור". שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה. שנה שנבוא ששים ושמחים לבנין שלם. אכי"ר.

 

יש לך עוד טיפים לשינויים? לנסיעות? כתבי לנו כאן בתגובות.