החג עבר, איך היה?

לא רק חג שעובר, כל תקופה שעוברת, שאנחנו יכולים להגביל אותה ולקרוא לה "תקופה" מזמינה אותנו לחשוב על מה שהיה, וללמוד.

בארגונים מדברים על לולאת משוב שאומרת שכאשר עושים משהו, מבצעים פעולה, משלימים משימה, יש לבדוק אם התוצאות תואמות את מה שקוינו להשיג ואם לא – מדוע, ומה יש לשנות, ואם כן – איך זה הצליח ומה צריך לשמר, לשחזר ולחזק.

תרבות הפקת לקחים מעוגנת חזק בצבא והתהליך הועתק, והשתנה במשך הזמן, כמובן – מהצבא האנגלי. בצבא האמריקאי תהליך המשוב שונה, ולמעשה בכל תרבות יש גישה שונה לעיסוק במה שהיה בעבר.

כיהודים, חשבון נפש הוא תהליך שמסיים כל יום כדי לסכם את היום ולהגיע אל המחר עם דף נקי מצד אחד ועם חכמה שנצברה עקב הניסיונות שעברנו – מהצד השני.

למידה מהניסיון נראית הגיונית,טבעית, מובנת מאליה, כאילו – לא צריך בכלל לדבר על זה!

ברור שאנחנו לומדים מהניסיון, אלא מה????

אלא שלא.

לא תמיד

ובטח לא נלמד אם לא נתכוונן לכך בתשומת לב מיוחדת ובהשקעת משאבים. 

מדוע?

בגלל שלמידה מהניסיון דומה לדרך שבה את מכוונת את המים החמים במקלחת.

את פותחת את הברז של המים החמים

ומים קרים מידיי זורמים.

אז את פותחת את הברז החם ביתר שאת.

פתאם מגיחים מים ממש ממש חמים!

אוי!

את פותחת את הברז של המים הקרים כדי לאזן את המצב

אבל המים עדיין חמים

אז את פותחת את הברז הקר יותר.

עכשיו קר מידיי!

אוף.

את סוגרת את הברז של המים הקרים קצת

סוגרת קימעא את הברז של המים החמים

המים פושרים מידיי, ואת רוצה חמים יותר.

את מחכה.

עכשיו המים בדיוק כמו שאת רוצה!

בכל פעם, התהליך לוקח לך זמן – וכולל שלושה סבבים של תיקוני טעות

בגלל שמהרגע שבו את מסובבת את הברז

עד שמגיעים המים שרצית

עוברות שלושים שניות בערך.

ובזמן הזה את פועלת שוב – סוגרת או פותחת ברז,

אבל התיקון שבצעת יתרחש בעוד 30 שניות –

והמרחק בין זמן הפעולה לזמן שבו את רואה את התגובה לפעולה

ההשהייה הזו

גורמת לנו להסיק מסקנה מוטעית – שלא כיוונו נכון את הברז –

ולפעול בטעות כדי לתקן את ה"טעות". וזו טעות!

 

הכלל הוא שההשהייה בין הפעולה לבין התוצאה – הזמן שעובר מאז אנחנו פועלים עד שאנחנו רואים את התוצאה של הפעולה שלנו

ועד שאנחנו מקבלים משוב על הפעולה שביצענו – גורם לנו לטעות, לשגות, להגיב גרוע.

הנה דוגמה:

אם את רוצה להשיל את הקילוגרמים שהעלית בפסח את אוכלת סלט במשך שבוע – ועדיין לא ירדת במשקל. אז את מחליטה שהסלט אינו עוזר… וחוזרת לטוסטים. כידוע, שבוע סלט אינו גורם לשינוי המיוחל, ואם תתמידי עם הסלט למשך חודש – תראי תוצאות, בגדול. אלא שהמשוב מתעכב, ואת מתייאשת.

ובדוגמה הפוכה באותו תחום:  אם אכלת שוקולד ולא עלית במשקל מיד את מחליטה ששוקולד הוא "לא נורא".  כמובן שאם היינו יורדות במשקל ברגע ששתינו כוס מים ועולות במשקל ברגע שאכלנו קובית שוקולד היה לנו קל יותר להתמיד בשתיית מים ולהימנע משוקולד…

מה עושים? איך מפיקים לקח נכון למרות ההשהיה בין הפעולה לבין התגובה/ התוצאה?

יוצרים משוב מיידי באופן מלאכותי!

אנחנו ניתן לעצמנו משוב, אנחנו נגרום לעצמנו להרגיש את התוצאות של הפעולה שביצענו, גם אם התוצאות מגיעות רק אחרי זמן. אנחנו יכולים להשתמש בפרסים, בעידוד וגם בעונש או ב"נקודה רעה" – כדי שתהיה תוצאה מיידית לכך שפעלנו לפי ההחלטה שלנו או פיספסנו.

מה עוד אפשר לעשות?

מגדירים מראש את התוצאה של הפעולה בעזרת התהליך. במקום להגדיר – אני מסדרת את הבית כל בוקר והבית כולו מסודר כל היום אני מגדירה את התוצאה כך: אני מקדישה 10 דקות לסידור הבית כל בוקר ואני אכן מסדרת את הבית כל בוקר במשך עשר דקות! עשיתי את זה! 

[המטרה שלי איננה לרדת במשקל אלא לשתות 10 כוסות מים. התוצאה שאני מצפה לה היא פשוט לעשות את זה – לשתות כל יום מים]

ובקשר ללמידה מהניסיון שצברת השנה, בערב פסח ובפסח:

ההשקעה שלך בסדר ובניקיון בערב פסח, השיחות של הילדים על העזרה שלהם והאופן שבו הם למדו לשתף פעולה ולהטות שכם, החג שלכם עם עצמכם – לבד – כל אלו יתנו תוצאות, לא בטוח שהיום, אבל בהמשך – בוודאי!