שלום לך, ברוכה הבאה, אני שמחה שהגעת. ערב פסח הוא הזדמנות מצוינת בשבילנו.
בואי, פתחי את הדלת, היכנסי והושיטי יד – את פוגשת עכשיו את הבית שלך. פוגשת אותו במבט חוקר, פוגשת אותו בלי כסויים וקישוטים ווילונות, ללא כחל וסרק. קירות נעדרי תמונות, מדפים חשופים, הכלים נערמים על השיש, הכיסאות במרפסת והמקרר תופס את המרחב באמצע החדר. איך הוא נראה עכשיו, המטבח? תעלי על סולם, ותסתכלי עליו מלמעלה למטה – תתכופפי ותזחלי מתחת לשולחן ולספות ותבחני אותו מקרוב. הפגישה הזו כרוכה באבק ובכאבי גב אבל היא גם מפתיעה ומרגשת – "איפה לא חיפשנו? ובסוף זה היה כאן." ואת נזכרת מדוע הנחת את הזהו דווקא שם ומה הייתה כוונת המסדרת.
הפגישה המחודשת הזו מעוררת תחושה חזקה שדברים השתנו – התבגרנו, שוכחים. זה לא מה שהיה פעם. וגם אף פעם לא הכרנו אותו ככזה – ואנחנו לא מוכנות להשלים עם ההזדקנות של הסביבה הביתית שלנו. עוד בבגדי העבודה המאובקים אנחנו מחליטות שזה לא ימשיך כך, והפסח הזה ישאיר את רישומו על הבית: חייבים לצבוע, חייבים לזרוק, חייבים לקנות, חייבים להחליף, חייבים לקרצף.
עומס עבודה קיים – את עובדת כל בוקר, את ממשיכה לטפל בצרכים השוטפים של המשפחה במשך שעות אחר הצהרים ואת עייפה מאד בערב. מתי תנקי את הבית לפסח? העומס הזה דורש את הפתרונות שלו, כי צריך למצוא זמן וכוח ולחשוב מהיכן לקחת אותם. עם זאת, לחץ הוא התגובה האישית של מי שנלחצת מהעומס. לחץ ועומס אינם מוכרחים להיות כרוכים זה בזה. עומס אינו חייב לגרור עימו מתח ורגשות שליליים.תחשבי על הזדמנות הניקיונות לכבוד הפסח ותתרגשי – לפגוש את התמונות שצריכות להיכנס לאלבומים, ללטף מאבק את המחברות של כיתה א', לזרוק כמויות של ניירת מיותרת ואוספי זבל של הבנים ולהרגיש שרזית, ממש פיזית.
אם תקשיבי תגלי שאת ועצמך מנהלים שיחה ערה ליד הארון הפתוח – את אומרת לעצמך שזו בושה שלא ידעת מה יש כאן בארון ושקנית בגדים חדשים בכסף שלא היה לכם בזמן שכאן היו שלושה סוודרים מצויינים. עצמך מסכימה עם העניין ואומרת לך שזה לא רק בושה אלא גם בזבוז מסוכן ושאין לדעת לאן תגיעו מבחינה כלכלית בגלל הבלגן שלך ושאין לך את מי להאשים חוץ מאשר את עצמך. אז את אומרת לעצמך שהאבק הזה מראה כמה את מזניחה ועצמך אומר שבאמת היית צריכה לוותר על כמה רגעי מנוחה שהיו לך במשך החורף החולף ואת עונה לעצמך שהאבק והלכלוך זה הילדים, וזה נורא שאת לא מצליחה ללמד אותם לשמור על הניקיון. עצמך אומרת לך בעצבות שזו עוד עדות לכך שהם עושים מה שבא להם ולא מתחשבים בך. את בוכה לעצמך על הכישלון בחינוך של הילדים ואיזה אבק!
אם תבחרי את נושא הדיאלוג ותטווי את חוט השיחה עם עצמך ביחד תוכלי לשוחח עם עצמך על הבית המרווח שאתם חיים בו, על ההוקרה שאת חשה כשאת מגלה כמה הרבה דברים רכשתם ועל התודה לד' על ההזדמנות לגעת בכל מקום שהיד מגעת ולבער את החמץ. תוכלי להזכיר לעצמך איך קניתם את הצעצועים הללו ואיך הילדים שמחו כשבאתם הביתה עם השקיות. אתן יכולות לשוחח על השיקולים בעד ונגד למסור לגמ"ח בגדים ישנים או לזרוק אותם או להציע לחברות ליהנות ממה שקטן על הילדים שלך. עצמך תספר לך כמה כיף לנהל כביסות כשהארונות ריקים, מאווררים ונגישים.
לכולנו עמדות פנימיות שעוצבו בילדותנו והפכו לחלק מתפיסת העולם שלנו בעקבות חוויות שעברנו. יש מאיתנו שעיצבו תפיסות שמחות ביחס לעומס עבודה, והן מרגישות שריבוי משימות מעלה את רמת הריגושיות שלהן: "ביום שיש לי רק לקפל מכונה אחת של כביסה, אני לא מצליחה להזיז את עצמי. אם ברור לי בבוקר שאני צריכה גם לצאת לעבודה, לארח בערב, שצריך לערוך קניות ולצחצח את הבית אני מתמלאת אנרגיה ומתנפלת על העבודה!" חלק מהעמדות הללו קשורות ליחס שלנו לחפצים. לעתים, העמדה הפנימית הבסיסית שלנו גורסת להשאיר דברים: שיהיה, טוב שיש. עלינו לאמץ תפיסה יסודית אחרת, חדשה: "דברים חדשים יבואו כשדברים ישנים יצאו." אמרי לעצמך: "אני רוצה להתקדם, לשנות, לחדש ולשפר. אני מחפשת תחושות של רעננות, פריחה ופתיחת אופקים רחבים. בבית מלא פריטים ישנים שעומדים כאבן שאין לה הופכין ומעלים אבק יש אווירה דחוסה ותחושה מעורפלת. הדברים אינם בהירים. אני קופאת על השמרים ומדשדשת באותו מקום, מתבוססת באותה מציאות עכורה. אני עומדת לפנות מקום ולגלות חללים ריקים וליצוק בהם תכנים חדשים".
ההתלהבות והאנרגיה החיובית הגבוהה שממלאת אותנו תלויה בתכנים של השיחות שלנו עם עצמנו. מכיוון ששני צדדי השיחה בידיים שלנו – אנחנו יכולות לשלוט על השיחה ולהוביל אותה למקום שמח: להתווכח ותמיד לנצח.
בסד
שלום יעל מקסימה-
אפתח בהודיה תמיד משלוחי מנות בעלי קריצה או רעיון מיוחד היו נראים לי מאוד קשים להכנה … כי הכל היה ברגע האחרון…
תודה רבה על העצות של ניהול משאבים … (אגב הרבה חברות וגם אני מעדיפות וידאו כי האינטונציה שלך עושה את הנושא למובן, או ששומעים תוך כדי…)
הודות לעצותייך השנה בית מצוחצח היתה אכסנייתנו, והרוגע והשמחה החליפו את הלחץ ומשלוחי המנות נעשו בו ביום מאחר והכילו מוצרים מהמקרר וכן לחמניות זית שהכנתי "על הבוקר" … סה"כ כ-50 מנות מקסימות בנושא סומסום עם כרטיס ברכה מהדפוס שהכנתי עם דמויות מרחוב סומסום… מדהים וטעים.
שני קנינו הכל…שלישי ורביעי הכנתי את המארזים של טחינה מלאה משפחתית תוצרת בית,ברביעי מארזי עוגיות טחינה וסומסום, וכן הכרטיסים… וביום פורים כולם נרתמו למשימה ואף הציעו שנארוז הכל ב"פס ייצור" כשהגדולים וההורים משתתפים ואני סוגרת…
חדוות היצירה תרמה לאווירת החג…תודה!
שנית רציתי לשאול –
אנו זוג + נער בן 14+ וכן בן בגיל 12 בונים בית חדש מה עצותייך לעיצוב פרקתי ונוח?
כל עצה שעולה בדעתך תתקבל בברכה
רבקה
שלום רבקה ותודה לך על הפרגונים. שמחה בשמחתכם, שיהיה לכם שמח כל השנה, ובפרט עם הבנייה!
העצות שלי, לטובת כל מי שמשפצת או עוברת דירה או בונה הן
א. להכין כסף. יש לכם 100? תכננו לפי 70! לא יישארו לכם 30… אבל החריגה לא תהרוג אתכם.
ב. לכתוב חוזה מאד מדויק עם הקבלן ורק אחרי שקבלתם עליו הרבה המלצות. זול הוא יקר.
ג. בקשר לתכנון הבית – לכל אחד מטרה משלו. הגדירו בצורה מאד גלויה את המטרות שלכם בעיצוב –
האם הסלון אמור להיות מקום לארח בו או חדר מגורים לכל המשפחה?
האם המטבח הוא מקום לאכול או מקום לבשל או גם וגם? או מקום לארח? או מקום ליהנות עם תחביב אפייה?
האם חדרי הילדים נועדו לתת להם פרטיות או לתת לכם שקט? היכן הם ישחקו או יכינו שיעורים או יארחו את החברים שלהם?
מה עם החצר, הגינה, המרפסות – לכל אחד מבני הבית פנטזיה שצריך לשוחח עליה ולתכנן משהו שיענה על הדמיונות של כולם.
בהצלחה לכם.
הי יעל,
קודם כל תודה על השיעור באשירה לקראת פורים. הוא הגיע בשבילי בדיוק בזמן, שמעתי אותו בערב פורים והוא פשוט עשה לי את היום ושינה את נקודת המבט שלי למחרת.
לגבי בגדי ילדים, רציתי מעט יעוץ: אני שמה לב שכל ההתעסקות עם מיון הבגדים ל"דורות הבאים" והאחסון שלהם הם משימה מורכבת ומעצבנת לבלגניסטית כמוני. אני מנסה להשתפר בעניין, אבל עדיין, יש בבית בכל מיני מקומות מצבורי בגדים. חלק מהשקיות ברור מה תוכנו, כי כתבתי על השקית בצורה ברורה וכו', אבל חלק מהבגדים ארוזים בתוך שקיות גדולות, ולא ממוינים (בעקבות זה שהייתי כבר צריכה את המקום בארון לעונה הבאה ודחיתי את המיון לאח"כ). הם במצב די טוב. האם לא עדיף להפרד מהרוב ולהשאיר רק כמה בגדים מיוחדים או כאלה שאח"כ יהיה קשה להשיג, לפנות לי מקום בארונות לדברים אחרים שגודשים את הבית ואין איפה לשים. אז נכון, בילד/ילדה הבאים אצטרך לקנות את הרוב מחדש, אבל לפעמים נראה לי שהמקום שיתפנה וזמן ההתעסקות עם הבגדים הרבה יותר שווים מכמה מאות שקלים (רק מלחשוב על לעמוד מול ערימות הבגדים, להחליט מה שווה לשמור, לארוז בשקיות, לכתוב על כל שקית לאיזה גיל/עונה זה שייך נהיה לי רע). מה את אומרת?
נכון שבדרך כלל אפשר להיפרד מרוב הבגדים שנלבשו במשך העונה. אני ממליצה לך לשאול את עצמך מול כל בגד שאת שוקלת לשמור האם היית רוכשת אותו עכשיו "as is" בחמשה עשר שקלים בחנות לבגדים מיד שניה?! תשובה כנה גורמת לך להשליך את רוב הבגדים לפח… כמובן שיש יוצאים מן הכלל – אם יש אח/ות שבשנה הבאה כבר יוכלו ללבוש את הבגדים וכד'.
ממליצה לך לקרוא בספר השני שלי – ספר הסדר – את הפרק שעוסק בעניין הביגוד וסידור הארונות.
יעל יקרה,
לפני פסח כל פעם שאני ממלאת שקיות ומרוקנת נחמץ לי טיפה אולי בכל זאת יהיה לזה שימוש…. ואז אני משחזרת את הסדנא שלך ומעיפה את הכל בקלי קלות…
יישר כח על התזכורות שלך ועל הדברים המעודדים…
דחוףףףףףףףףףף!!!!!!
אנא, רשמי לנו "על רגל אחת" את עיקרי הסדנה
(שמעתי גם ההרצאה) אבל אני צריכה משפטים ברורים בראש לדבר עם עצמי.
אני בטוחה שתהיה לך מצווה גדולה ותהיי לעזר להרבה מבנות ישראל שיש להן קושי גדול בנושא!
להלן עיקרי הסדנה באשירה:
שיטת "הבית – העסק הנבחר" מבוססת על התפיסה שניהול בית כמוהו כניהול ארגון ומנהלת הבית יכולה להשתמש בארגז הכלים הניהול המקצועי מעולם העסקים והיעוץ הארגוני כדי לייעל את עבודתה וכדי להתמקצע. תכני המפגשים עוסקים בלימוד יישומי של כלים ניהוליים שונים בתחום ניהול הזמן, הצבת מטרות, התמודדות עם שינויים, האצלת הסמכויות וניהול התקציב בהתאמה לבית ולמשפחה. הסדנאות המקצועיות מתלוות לסדרה של שלושת הספרים "הבית – העסק הנבחר": ספר הניהול, ספר הסדר וספר הקניות שמציגים – כל אחד בתחומו – כלים ניהולים וטיפים מעשיים לניהול הבית.
התכנים:
מודעות לזמן: הבנת השונות בתפיסת הזמן בין בני אדם והתמודדות עם הסובייקטיביות של התפיסה הזו. כלים להתמודדות עם שינויים, לחצים ועומס. ניצול נכון של סוגי הזמן השונים, של רמות האנרגיה המשתנות לאורך היום ושל אופן התפקוד המצופה מאיתנו בכל שעה.
בצוע משימות בתוך מסגרת הזמן: הנטייה לדחות ולהשהות ביצוע של מטלות עשויה לנבוע מאופטימיות, מפסימיות וגם ממרדנות. יש דחיינים "אשמים" ויש דחיינים "לא אשמים". הדחיינות עשויה להתבטא במגוון שטחים בחיים. בסדנה זו כלים להתמודדות עם כל אחד מסוגי הדחיינות וגם עם בני משפחה דחיינים.
ניהול יומן: תכנון הוא המפתח לניהול הזמן. איך מציבים מטרות הגיוניות בזמן? ואיך מנהלים יומן מסודר במקום פתקים ורשימות אינסופיות? וגם דרכים לקיצור תהליכים בביצוע משימות שגרתיות בבית.
האצלת סמכויות: אמהות רבות מרגישות שהכל מוטל על כתפיהן ויש מהן שאינן מנסות לקבל עזרה. איך להאציל סמכויות ולקבל עזרה בתשלום וגם מבני המשפחה? הכל בעזרת כלים מעשיים על פי "הפירמידה של האצלת הסמכויות". כולל כלים לניהול קונפליקטים ולהשגת שיתוף פעולה.
ניהול תקציב: לפעמים נראה שאין לנו שליטה על התקציב – המחירים נקבעים בשוק הפרוע כמו גם המשכורות והמדד המשפיעים על החזרי המשכנתא. שלא לדבר על הילדים שהצרכים שלהם גדלים מדור לדור [מילד לילד..] איך משיגים שליטה על אמצעי התשלום ומגיעים למודעות בקשר להוצאות ולהכנסות בלי להעסיק מנהלת חשבונות פרטית ומה התפקיד של האם בניהול תקציב המשפחה.
ענית לי תשובה מפורטת מהרגיל! תודה רבה! לידיעתך אני אחת מתלמידות הסדנה הנוכחית והנושאים המפורטים לעיל מוכרים לי היטב. שאלתי היתה ספציפית לגבי התפטרות מחפצים מיותרים, לגבי מה שלירן כתבה שהיא מצליחה להעיף הכל בקלי קלות!
תודה!
ליעל שלום!
תודה על העיצות המועילות!
אני מרגישה שאני סוג של דחיינית.
קשה לי להתארגן עם הבית כשאני עובדת בחוץ, ולהספיק גם כביסות גם נקיון וגם פסח.
קשה לי להיפרד מבגדים שקטנים, כי אני אוהבת לשמור אולי בעתיד אצטרך…
ליעוצך
תודה א. א.
יעל שלום!
אני קוראת את הכתבות שלך לאחרונה, ויש שם עיצות מאוד מועילות. אני כרגע בתקופה זו עובדת כמורה 5 ימים בשבוע ומרגישה שמאוד קשה לי להתארגן עם המטלות שבבית ביחד עם העבודה. כך שיוצא שביום החופשי אני מנסה להספיק הרבה. ובסופו של דבר אני מספיקה ממש חלק קטן. למשל אתמול התחלתי לסדר ארון בגדים של ביתי לפסח, ולכן לא הספקתי לסדר את שאר הבית והכביסות. כמו כן קשה לי להוציא מהבית בגדים שהם קטנים על ביתי כי אחריה יש לי כרגע רק בנים ואני אומרת אולי בהמשך בעז"ה תהיה לי עוד בת ואני ארצה את הבגדים האלה…
בתודה מראש, א.ד.
תודה רבה!!
הכתבה מדהימה – ובתזמון מעולה!!
המפגש שלי עם עצמי תמיד מלהיב אותי והנקיונות דווקא פחות… ועכשיו הכל מתחבר מצויין ביחד…
אז בהצלחה לכולנו בכל מכל טוב
יעל יקרה!
ואילו פינו מלא…(מאוצרות פורים)וידינו עמוסות(ממגרות וספרי K300 )ורגלינו עיפות(טיפסנו על הררי וילונות)גם אז היינו אומרים -ישר כוח יעל!תמיד שנונה ,תמיד ידענית,תמיד משעשעת(כן,משחקי המילים שלך,אין כמותם-מבריקה, תרתי משמע..)
א-גיטן -ערב-פסח
ציפי
יעל, תודה על הטיפים לפורים, הפורים השנה היה כ"כ שונה.
כמו שהמלצת, פיניתי זמן לעצמי בבוקר, התמלאתי רוחנית ויצאתי בהרגשה מרוממת. בניגוד לשנים קודמות שבהם הרגשתי ריק אחרי כל ההשקעה הגדולה
יעל מתוקה
אין עלייך! יש לך פה שהוא המראה של כל אחת מאיתנו… וטיפים מעולים. רק שלי 'הדחיינית' בה' הידיעה תמשיך לקרוא טיפים שלך, לחפש הרצאות שלך, כל היום ובעצם לא לעשות כלום…
אני אמא לילדה בת 4 ותאומות בנות 5 חודשים ללא עזרה קבועה ומניקה באופן מלא את שתי הבנות.
לעזרתך הדחופה אודה ואשמח!
אבל
לסגור את הבית – לא בא בחשבון (אני לא יודעת לארוז לשבוע…)
העזרה שיכולה להיות לי זה מבעלי ומגיסתי…
אני בלאגניסטית מושבעת אבל אוהבת סדר.
אני איטית כי אני אוהבת יסודיות
וגולת הכותרת – אני אף פעם אבל אף פעם לא מצליחה לסיים פרוייקטים! תמיד נשארים לי זנבות לאחר כך שלא מגיע….
עוד דבר קטן – הבית בו אני גרה קטן עם 2 מחסנים גדולים. רוב הבלאגן במחסנים (שאני אסדר אחר כך…חחח…) ובבית מתחיל להיות מבולגן בארונות כי הבגדים קטנים על התאומות מזג האוויר משתנה ואין טעם ללבוש פוטר או 3 שכבות בקיצור חגיגת בגדים (גם אצל בת ה-4)
מה עושים????
דוגמה קטנה מהיום – עשיתי סדר (איזה 'עשיתי' יותר נכון להגיד 'התחלתי')במדף של המטפחות שיש לי ועד עכשיו לא סיימתי (משעה 10 וחצי ועכשיו כבר 2 בצהריים) חייבת להפסיק את פרוייקט המטפחות ולהכין ארוחת צהריים….
את מבינה… זה כמובן ידחה למחר אם בכלל.. כי אני כבר סחוטה….
אני חושבת שעבודה על הרגלים תעזור לך. כשאת באוטומציה את יכולה להיות זריזה יותר וממוקדת עשיה – איזה הרגל היית לוקחת כהתחלה?
אולי – להסתכל על השעון כמה פעמים ביום ולסנכרן את הפעילות? אולי לתכנן מראש את כל פרטי הפעולה לפני שמתחילים? אולי לסגור דברים כשהזמן לסיים מגיע?
חלק מהאיטיות הוא התלבטות, מעבר מדבר לדבר, חוסר מיומנות. הרגלים אוטומטיים משפרים את זה. עוד על הרגלים – ב"ספר הסדר" של "הבית – העסק הנבחר".
יעלוש!!ממש מודה לך על המאמרים המחכימים. באמת.
אם אפשר עוד טיפים.
גם אם ל3 פיצפונים ובתחילת הריון רביעי, כך שכל הכוח הולך על סידור שיגרתי בבית, עבודה ובישולים..ט יפים להריוניות שבינינו.תודה
משולש המשאבים שלנו בנוי מכוח- זמן – כסף. להריוניות שבינינו, כפי שאת מכנה זו, אין כוח. לכן, אין מנוס משימוש מושכל בזמן ובכסף. ברור ומובן שאם אין תשומות – אין תפוקות. כלומר, אם אין זמן אין כח ואין כסף גם לא יהיה ניקיון ולא פסח. משהו צריך להשקיע.
החכמה היא למצוא את הדרך להשתמש במה שיש לנו ולהשיג את התוצאות שאנו מצפים להן – יש יותר מדרך אחת להתנהל בערב פסח. עקבי אחר הטיפים שבמיילים ובאתר ומצאי את הדרך שלך לנצל את הזמן, להשקיע יותר זמן בעבודה בנחת מאשר זמן קצר בעבודה מאומצת וזריזה או לקחת עזרה ולהשתמש בכוח של אחרים. אתייחס לכך בהמשך.
יעל יקרה, עוד לא קראתי את הכתבה הזאת, אבל אני מרגישה חובה להודות לך על הטיפים לפורים!
אין לך מושג כמה זה עזר לי, לאווירה בבית, לכולנו!
ראיתי גם את ההרצאה שלך באתר אשירה והמוטו שלך: "זמן-כח-כסף" ליווה אותי לאורך כל ההכנות לפורים עד לרגע זה ממש!
תודה רבה לך ותמשיכי בעבודת הקודש שלך!
ואני אשמח להודות לך גם אחרי שאקרא את המאמר הזה של ערב פסח…
שלום יעל,
אני אשמח מואד לקבל ממך טיפים בקשר לנקיונות.
אני ובעלי אנשים עובדים, יש לנו ילד בן 2.5 ובנוסף אני בתחילתו של הריון ואני חלשה מאוד.
כל עצה שלך תעזור לי להתמודד טוב יותר עם האתגר הזה…
תודה רבה!
הודיה.
שלום הודיה, התגובה של שרית מתייחסת להרצאה שנתתי באשירה – יש שם פתרון עבורך. בבקשה היכנסי לאתר של אשירה – נשיות יהודית באינטרנט וחפשי את ההרצאה על ניהול משאבים – זה יעזור לך. ההרצאה אינה חלק מהסדנה המפורטת שלי שם – הסדנה בתשלום נפרד והיא ארוכה ומקיפה. תבדקי אם מתאים לך להרשם ולקבל כוחות.
תודה שרית. אכן, להרצאות באשירה היו תגובות מעולות! תמיד מחמם את הלב.
הי יעל, תודה על הטיפים השימושיים והרעיונות. ממש רוצה לקנות את הספרים היכן קונים אותם פסח שמח וכשר עירית