השדון נוח

מאת עטי פוגל

מעשה שהיה עם איזו משימה

שלא זכיתי לבוא לסיומה.

ומה שרציתי יותר מכל,

זה לחוות את עצמי אחרי הכל.

עבר אתמול והיום , ולא הגעתי לידי גמר

וקיויתי שאולי, אולי מחר…

אך כשמחר הפף לאתמול, ושבוע הבא – לשעבר,

התחלתי להתפוצץ! די, נמאס לי ונגמר!!

הייתי מתוסכלת,  בליבי  כעס ומכאוב.

מתי כבר אראה את הסוף הטוב?!

ופתאום הוא הופיע חייכן ונינוח

ידידי, מן הכפר, אדון נוח.

כמה שמחתי שהוא הגיע.

עכשיו הוא אותי ינחם וירגיע.

ואכן, נוח לא הכזיב,

ניחם הוא אותי, את רוחי השיב!

"למה תכעסי, ומדוע תדאגי?

יהיה בסדר, הכל יהיה טוב.

המשימה תושלם "יום אחד" בשבוע הקרוב"

האמנתי לו., נרגעתי, וירד ממני העול

"יום אחד" בשבוע הבא אגמור עם הכל.

יום ראשון הגיע ושני בעיקבותיו,

גם שלישי ורביעי, כל יום ומשימותיו.

ופתאום מצאתי את עצמי בסוף שבוע

ועדיין המשימה – כמו קוץ תקוע.

כאבתי, כעסתי, די!

עד מתי !

אך נוח רגוע

ועונה בחיוכו הקבוע:

"הן היה לך שבוע עמוס ביותר

על משימה זו היית חייבת לוותר.

עכשיו בעבודה את גדושה,

חכי, עשי זאת "יום אחד" בחופשה.

והנה הגיעה החופשה המיוחלת,

וקיויתי ש"יום אחד" אסיים את המשימה המותחלת.

עבר יום ויומיים

שבוע ושבועיים.

חודש, כמעט חודשיים – ופתאום,

מהחופשה נותר רק עוד יום!

הבטתי במשימה המותחלת , המבוישת

עכשיו לא יכולתי אליה לגשת.

ופתאום ראיתי את נוח,

וזעם בי עלה.

נוח! אתה הולכת אותי שולל!!!

נמאס לי ממך, די!

אתה בוגד שפל, בדאי!

למה נטעת בי תקוה חסרת שחר

שאעשה זאת מחר?!

מתי ההבטחה, חסרת הכיסוי,

ש"יום אחד" זה יהיה עשוי?!

מה עוללת לי, נוח!

אינני יכולה לסלוח!

עודני צועקת, ונוח נושא כנפיי'ם

וברחפנות שדונית עף אל השמיים.

אני יודעת, מחר הוא שוב

אלי ישוב.

ירגיע, ינחם, והבטחות יפריח.

אך אני לא אתן לו "באוויר להבטיח"

אדרוש ממנו קבלות

מתי ואיך יתבצעו המטלות.

אשבץ ביומן

פעולה עם זמן

ואז תהיה בידי נוסחת הפז להפיק

תועלת מן ההבטחות שנוח מנפיק.

כי למילותיו של נוח

יש ניחוח

של אמון ותקוה

ועלי החובה

לאפיק מעשי לנתבה.

ואז נוח ימשיך להרגיע ולהבטיח

ולקיים.

וממנו נרוויח.