אימהות רבות מתכננות שביום שישי הן תהיינה במטבח, ובינתים – הילדים יתקלחו
הן תרחצנה את הילדים – ובינתים הגדולה תערוך שולחן שבת
אמא תבשל ובינתיים הבנים ילכו לקניות
אמא תשטוף ובינתיים הבנות יעסיקו את הקטנים בחדר.
ומה?
זה לא קורה!
את יוצאת מהמטבח אחרי חצי שעה של עבודה קדחתנית ומצפה לראות אותם רחוצים או את שולחן השבת הערוך, ואת מגלה שהם לא עשו כלום בזמן שבו את עבדת! שלחת אותם לסדר, והם באים כל רגע עם בקשות ומריבות. בקשת שילכו לקנות כמה פרודוקטים, והם מתקשרים מהמכולת, שואלים ומתלבטים ורוצים שאמא תחליט בין המוצרים – – –
בא לך לצעוק "אם היה לי זמן לענות לטלפונים שלכם מהמכולת, הייתי בכלל הולכת בעצמי! תקבלו החלטה ותקנו ובואו מהר הביתה כי יש עוד הרבה מאד דברים שצריך לעשותם!"
התדהמה מכך שהשולחן אינו ערוך והבת עדיין לא נכנסה למקלחת מתחלפת בכעס – איך זה שהם לא מילאו הוראות כל כך פשוטות וכל כך הגיוניות?
את שואלת את עצמך "איפה טעיתי?" האם הם בגיל צעיר מכדי ללכת למכולת? [לא יכול להיות נכון, כי גם בעלך מתקשר ממול למדפים] האם הטלתי עליהם מטלה שגדולה עליהם?
לא.
השגיאה הטבעית היא שלא הקדשת זמן לניהול.
בבקשה תעזבי הכל, הכל, תשבי על הספה עם קפה וגבעול סלרי 🙂 ותנהלי אותם. תחמיאי, תעודדי, תדריכי, תעני לכל שאלה, תני שירות! הם יפעלו ויספיקו ויעשו – ואת צוברת כוח לקראת המשימה הבאה!!
התחילי ממש עכשיו: כשאת המנהלת, יש לך תפקיד! אינך העובד הבכיר בבית, את במשרה ניהולית.
מה את צריכה לעשות כדי להניע את הילדים? כדי שבעלך ירצה להיות חלק בנעשה בבית בערב שבת ושיצליח בכך?
הכל נכון. אנחנו גם כשנותנות לבעל והילדים לעשות משהו בסוף מתחרטות או מרגישות שחבל שלא עשינו בעצמנו.
אבל באמת צריך לבקש ולתת אמון ועדוד עם מילים טובות עד שידעו איך לעשות. תודה יעל.
תודה יעל, זה נשמע מצוין
ובאמת נראה שהתפקיד העקרי זה לחלק מחמאות !
הבעיה שלי היא של דוגמא אישית
הילדים מסתכלים ומשכפלים:
מה הם יעשו אם יראו שאמא רק מחלקת הוראות ולא ממש עושה ?
גם הם יחלקו הוראות ויחכו שהאחרים יעשו… ?
ככל שאני נינוחה יותר, וכתר "מלכת הבית" על ראשי, העימותים פוחתים. כי הבקשה שלי היא ממקום אסרטיבי, גם בטוח וגם רגוע.
המשימות – ככל שמוגדרות יותר, הן אהובות יותר (לדוג: 8 חפצים מהסלון למקומם המדויק, לנקות את דלת המקרר עם ספרי חלונות וכו')
ואופן הגשת המשימות- אני מכינה דף A4, רושמת למעלה "לכבוד שבת- במה אני שותף", מתחתיו רשימת משימות (קטנטנות) וכל ילד בוחר, מי ש"חוטף ראשון" את מה שהכי רוצה – מרויח.
שבת שלום לכולנו,
וגם "יום שישי שלום" בינינו לבין עצמינו , ובינינו לבין המשפחה שלנו.
שמתי לב שאכשאני עושה את העיקר ולאחרים משאירה רק לסדר חדרים וכד' הם לא מתלהבים. כשאני נותנת להם לעשות דברים יותר משמעותיים והם בפרונט הם נהנים. מה אכפת לי מה בסוף הם עושים העיקר שכולם שותפים בהכנות.
מנות אחרונות, עוגות ועריכת שולחן מעוצב, עליהם…
יעל, תודה שאת מכניסה חזק לראש את ההתארגנות המכבדת לכבוד שבת
הרבה זכויות יש לך מכך(:
משהו שאימצתי לאחרןנה: החל מחמישי אם מסתדר ןאם לא אז בשישי בבוקר אני מסתרעת על המטבח, מטגנת, מבשלת, אופה, כמה שיותר ושיהיה מבחר ומגוון. כשבעלי והילידם רואים שאני כ"כ עסוקה אז הם שוטפים את הבית, מגהצים, עורכים שולחן….. כי אמא באמת עסוקה. בלי עצבים. בלי מריבות. בהצלחה לכולן!
התחברתי להגדרה שלך שאמא היא לא העובד הבכיר בבית אלא המנהלת! זה ממש משנה את נקודת המוצא!
מה שאני למדתי שחשוב לי מאד ביום שישי זה להקדיש זמן לילדים מיד כשהם חוזרים הביתה, לא משנה מה הספקתי ומה לא, חצי שעה ראשונה מאז שהם חוזרים זה נטו לילדים, לשמוע חויות, תיקיות ויצירות ואז הם רגועים ובדר"כ הולכים לשחק בשקט ואני יכולה להספיק כפליים!
כמו כן אני מקפידה על ארוחת צהרים מסודרת, משביעה, ומשתדלת גם להתישב לאכול ביחד איתם. לפעמים זה גם הזמן להקריא את ספר הספריה שהביאה הילדה מהגן. אחרי כזאת ארוחת צהרים ההספקים גדלים שבעתיים והילדים רגועים בינתיים! 🙂
בברכת ערב שבת רגוע ומבורך!
זה פשוט צעד משלים אחרי סדנת הורות של שפר.
את סומכת על הילדים שלך. פתאום הם עושים דברים באמת מתוך שיתוף פעולה והם חלק בלתי נפרד מהמשפחה!! ואז יום שישי זה ככ ברור להם שהם עוזרים לסדר את הסלון מתקלחים בעצמם ועורכים שולחן😊
בה! תודה רבה
כל הטיפים רק מחזקים אותי עוד ועוד