את כל הדברים שיש לנו בבית אנחנו צריכים לאחסן – למצוא להם מקום. חנויות הום סטיילינג [חדשות] וחנויות ריהוט [ישנות] מציעות לנו פתרונות רבים שעיקרן "אותה הגברת, בשינוי אדרת". מזנון, ארגז קלוע, קופסת עץ גדולה צבועה בלכה עם אבזם מתכת מצלצל, ארגז מצעים או חלל מתחת לספסל במטבח – בוידעם או מדף עליון נוסף – איך שתקראו לזה, ואיך שתעצבו את זה: מדובר בחפצים שנועדו לאחסן חפצים.
אפשר לשוחח על העלויות ולשאול אם החישוב כדאי מבחינה פיננסית: האם הדברים שאתם מתעתדים להכניס לפתרון האחסון הזה אכן שווים את עלות פתרון האחסון הדקורטיבי והאיכותי שקניתם למענם?
מהחיים: היו בבית ההוא שני ארונות מוזמנים מנגרייה, מעוצבים, מתאימים בדיוק לנישה, לא קטנים בכלל, והם הכילו את הבגדים שכבר אין לובשים.
לאחרונה התברר למשפחתי שיש לנו מחסן בבת ים. סבא וסבתא קנו דירה בשנות השלושים, וזה המחסן שלה. הם נפטרו בשיבה טובה והמחסן עושה לנו כאב ראש גדול עכשיו. היי, שאלתי בקריצה: "איך יכול להיות שמישהו קנה דירה ללא המחסן הצמוד? מחדל!! אנשים רוצים להתגורר בדירה ומבררים קודם כל אם יש מחסן, אם יש בוידעם [או אינטרסול 🙂 ] ואם יש אפשרות להגדיל את השטחים הללו, שלא נועדו לחיות בהם אלא לאפשר לחפצים מקום משלהם. תסתכלו על זה כך: בבית שלנו מתקיימות שתי ישויות – אנחנו והחפצים שלנו . החפצים שלנו מתקיימים כישות נוספת, בעלת חיים משלה. יש לרכוש אותם, לנקות אותם, לבטח אותם, לתקן אותם, לסדר אותם, למצוא להם מקום, לאחסן אותם, לצבוע אותם, לחדש אותם, להיפטר מהם, להשאיר אותם, להיזכר בהם.
ובאמת אנחנו נזכרים בחפצים: הזיכרונות שלנו מורכבים מהרבה חפצים. התעוררתי בשבת אחת, כשהתגוררנו בצפת, לקול רעש שעשו ילדים שגילגלו חבית עם אבנים במורד התעלה שליד בית הכנסת. בבת אחת נזכרתי בפיל הכחול: כשהייתי ילדה קטנה, לסבא ולסבתא שלי, שהתגוררו בטבריה, היו חנויות צעצועים ולכן הייתה לי ילדות מלאה משחקים. לא היו אז מכוניות בימבה, אבל היה פיל כחול על גלגלים ועל גבו רכבנו. היו לו אזנים ענקיות מפלסטיק קשיח והן התחברו לראשו בעזרת שלוש בליטות מצד האוזן ושלושה שקעים מצד הראש. שקע אחד הפך לחור בעזרתנו – ודרך החור הזה הכנסנו לגוף הפיל עפרונות לרוב. היינו נוסעים ברכיבה רועשת כשכל העפרונות מרעישים לפיל הכחול בבטן – איזה כיף!!
התעוררתי בשבת בבוקר בתחושה העליזה של הילדה שרוכבת על הפיל הכחול – חיוך גדול, משוחרר מכל דאגה, הנאה צרופה מהרעש ומחוויית הנסיעה. תראי מה זה: חלפו עשרים וחמש שנים מאז הרכיבה הזו, ואני עדיין מתענגת על הזיכרון היקר הזה. אייי, מה שדברים שהיו לנו יכולים לעשות לנו!!
לא פלא שאיננו מזדרזים להיפרד מהם. חפצים הופכים לחלק מהזכרונות שלנו, וההרגשה שלנו היא שהזיכרון צמוד לחפצים, כרוך בהם, ושהדברים מחיים את הזמנים שהיו ומשמרים אותם. כל זמן שיש לנו בבית את האגרטלים של סבתא, משהו מסבתא קיים כאן ומחמם את ליבנו.
ומדוע אני שומרת את הבגדים שכבר אינם עולים עלי?
ומה עם כלי עבודה שקנינו במציאה?
ומה באשר למשחקים שחסרים בהם חלקים אבל הילדים עדיין משחקים בהם?
והמכנסיים שאולי יתאימו בשנה הבאה?
והסירים שקבלנו לחתונה במתנה?
גם כאן יש ענין של "לא זורקים" ולאו דווקא בגלל הזיכרונות או השימושיות של החפצים.
האמת היא, שרוב החפצים שיש לנו בבית אינם זיכרונות או תקוות [לשימוש בעתיד] – אלא תועלת נטו: בגדים ללבוש, קערות לבצק, צלחות, כוסות למים, ספלים לקפה, גביעים ליין, כוסיות לליקר; הרשימה תתארך ותתארך, ותראו שכל מה שיש – צריך. משתמשים.
צריך:
צריך גיוון, זה צורך. אינך רוצה ללבוש כל יום אותו בגד, גם אם תפתרי את בעית הכביסה שלו תוך 8 שעות. הצורך לגוון, להיראות אחרת, לשנות, ללבוש תדמית שונה בהזדמנויות שונות – הוא צורך. אנחנו צריכים כלי שבת וסט יומחול, הגשה חגיגית והגשה יומיומית. אנחנו צריכים תמונות ושטיחים וווילוונות וטקסטיל שיצבע לנו את הבית ברוך ובחמימות.
משתמשים:
פטיש, מסמרים, מברגים, מקדחה, אופניים, פאזל לכל גיל – אינך יכולה לנהל בית בלי החפצים הללו שמשתמשים בהם כל הזמן. יש דברים שכמעט אינם מגיעים לארון, הם כל הזמן בחוץ, כמו מחבתות ומצקות וצלחות וכוסות שמשתמשים בהם יומיום, כל היום. כך גם מספרי צפרניים ומסרק סמיך ומברשות שיניים וסיכות וקוקיות ונעלי בית. כל הזמן שמיש, כל הזמן הדברים הללו מסתובבים בכל הבית.
אני רוצה לסיים את הפוסט הזה בשאלה, כי אני שואלת את עצמי האם אנחנו חותרים לאיזון או לשליטה? האם אני רוצה פחות חפצים ויותר סדר או שאני רוצה למצוא את השיטה שתאפשר לי לנהל את כל החפצים שלי, וגם לרכוש יותר – עוד כמה דברים שאני ממש צריכה, והם הדבר הבא בבית – ועדיין לשמור על בית מסודר?
מה אתן אומרות?
כמו תמיד אני כאן, מקשיבה ועונה.
כמו תמיד – נהנית לקרוא אותך
ושמה לה שזה מסוג הדברים שמחלחלים עמוק ואיטי…
לאחרונה התחלתי לשנות פאזה בראש ולעבור לקנות משחקים יותר זולים, ופשוט לזרוק את כל הישנים
במקום להרגיש שאני עובדת אצלהם…
כל פזל שהקופסא שלו נהרסה וחסר בו חלק – שניים, יש פח גדול, ופזל חדש איכותי ויפה (48 חלקים למי ששאלה) עולה 14 ש"ח (משנת יוסף)
כנל במשחקי קופסא ישנים, הקטנים גדלו, ב"ה יש קטנים נוספים, מגיע להם ולי קופסאות נורמליות ומשחקים חדשים.
ספרים אותו דבר – מה שקרוע (במקום להדביק ולהדביק) הולך לפח, יש ספרים חדשים ויפים ב- 10 ש"ח והרבה יותר נעים לקרוא בהם…
וכן על זה הדרך
שלום יעל,
בעבר השתתפתי בקורס טלפוני שלך שעזר לי מאוד, אז קודם כל תודה!
אני גם נהנית לקרוא את הכתבות שלך באתר המדהים ’שבי רגע’.
רציתי לשתף אותך בדרך שבה אני מאחסנת בגדי ילדים (מתאים למידות קטנות) בארון.
בעבר כשניקיתי את הארון העליון, הייתי צריכה בכל פעם מחדש לקפל ולסדר מחדש הרבה בגדים. הם היו מסודרים בערמות לפי עונה וגיל, אבל כשמורידים ומעלים חלק מתפרקים מקפולם. רציתי קם לראות אולי יש משהו רלוונטי לתינוק התורן וכו’. הדבר גזל זמן רב ויקר.
שמעתי על כאלו ששמות בשקיות ובניילון נצמד אבל הבגדים עלולים לקבל כתמי שהייה וגם את לא ממש רואה מה יש בשקית.
עלה לי רעיון בס"ד והוא ממש קל ונח – אורזת את הערימה המקופלת כמו בקשירה של מתנה- אבל במקום חוט, עם ניר דבק לבן עבה, כזה שמדביקים על הפאנלים כשצובעים את הקירות. זה נייר דבק לא חזק כל כך, אבל מספיק כדי להדק את החבילה. כשאני מנקה את הארון אני צריכה רק לשלוף חבילות, וכשאני מחפשת לדוג’ בגדי קיץ לגיל 12-18m אני מוצאת בקלות ולא ’עושה בלגן’ על הדרך. אני גם משתדלת כשאני מסדרת, לשים בפרונט את הבגדים שיהיו רלוונטיים עבורנו לעונה הבאה.
צריך רק להיזהר לא להדביק את הדבק על סריגים וכדו’ אותם אני שמה במקום טוב באמצע…
אני לקראת מעבר דירה ושואלת את עצמי-
שוה לי לשלם הובלה על ה XXX (כל פעם משהו אחר)?
התשובה האמיתית לא, ובכל זאת לא מצליחה לזרוק.. 🙁
יש אנשים שלא יודעים לזרוק (אני)
יש לנו בית מאוד גדול עם עשרות ארונות מגירות וכו,
השיטה שלי לשמור על הסדר- זה קופסאות
היום- אני פשוט לא מצליחה להבין איך הסתדרתי לפני.
הלכתי יום אחד לאיקאה, הוצאתי סכום שלא צריך לכתוב אותו
וחזרתי הביתה עם שלל קופסאות. לא ככה סתם מהאוויר, עשיתי עבודת שטח רצינית.
איזה גדלים איזה צבעים וכו.
קניתי קופסאות מהממות מבד קשיח בצבעים של החדרים שלהם,
לרצפה קניתי קופסאות עץ שמשתלבות מטורף עם רצפת הפרקט.
וזהו!
הכל נשאר מסודר, כל הפיצפקעס המעצבנים שנוטים להתבלגן- אינם!
הודו לה'.
אבל, אנא, אל תאמצנה גישה זו.
הארונות צריכים תמיד להיות מסודרים.
לא בגלל שוויגער שקופצת, אמא, מחותנת או כלה חדשה.
בהצלחה לכולן!!!
מדוע יש דלתות לארונות במטבח?
לא כדי שזה יציל אותנו מביקור פתאומי של השוויגער? באחד מימי חודש חשוון הסגריריים, השוויגער
התקשרה אלי ושאלה: הלו, שלום, מה נשמע? אפשר לקפוץ לביקור קצרצר? ממש במקרה, קפצתי לאזור"….. " מממממממ….. כן, בשמחה רבה", השבתי.
נימת לחץ נשזרה בקולי. איך היא תקפוץ לכאן?למען השם, איך? הסירים וערימות הכלים על גדותיהם, השישיים מלוכלכים והכיורים מלאים…..
"רגע, מדוע את נלחצת? " תהיתי לעצמי:
תחשבי, איזה מטבח היה לסבתא בפולין?מטבח עם 4-5 ארונות ודלתות מזכוכית. הסירים והמחבתות היו מונחים בראש חוצות על מדפים מעץ. לא יכלו להסתיר את זה. הכל היה צריך להיות נוצץ. לא כמו בימנו, אנו….. נו, בשביל זה יש דלתות אטומות, בשביל זה. יאללה, לאהל'ה, תכניסי את הכל לארונות,
תבריקי את השישיים, תנגבי את הרצפה, כמו שמכנים את זה: ספונזה חמות. אחרי שהיא תצא, תשטפי את הכלים, זה יחסוך לפחות רבע שעה.
חיש מהר אחת ושתיים, הפלתי שרוולים והתחלתי במשימה.
"וואו,איזה מטבח מבריק. אולי הוא עוד ייכנס לפרסומות של 'סנו' ", ניסיתי לנחם.
ובעוד אני מנחמת עצמי, על הדלת נשמעו נקישות. זו השוויגער, אה… בפסיעות אטיות צעדתי אל דלת הכניסה לבית, פתחתי את דלת הבית ובלבי תפילה יוקדת.
מקווה שהיא לא תפתח את הארונות, אחרת……. מפחדת לחשוב על זה.
מדוע יש דלתות לארונות במטבח?
לא כדי שזה יציל אותנו מביקור פתאומי של השוויגער? באחד מימי חודש חשוון הסגריריים, השוויגער
התקשרה אלי ושאלה: הלו, שלום, מה נשמע? אפשר לקפוץ לביקור קצרצר? ממש במקרה, קפצתי לאזור"….. " מממממממ….. כן, בשמחה רבה", השבתי.
נימת לחץ נשזרה בקולי. איך היא תקפוץ לכאן?למען השם, איך? הסירים וערימות הכלים על גדותיהם, השישיים מלוכלכים והכיורים מלאים…..
"רגע, מדוע את נלחצת? " תהיתי לעצמי:
תחשבי, איזה מטבח היה לסבתא בפולין?מטבח עם 4-5 ארונות ודלתות מזכוכית. הסירים והמחבתות היו מונחים בראש חוצות על מדפים מעץ. לא יכלו להסתיר את זה. הכל היה צריך להיות נוצץ. לא כמו בימנו, אנו….. נו, בשביל זה יש דלתות אטומות, בשביל זה. יאללה, לאהל'ה, תכניסי את הכל לארונות,
תבריקי את השישיים, תנגבי את הרצפה, כמו שמכנים את זה: ספונזה חמות. אחרי שהיא תצא, תשטפי את הכלים, זה יחסוך לפחות רבע שעה.
חיש מהר אחת ושתיים, הפלתי שרוולים והתחלתי במשימה.
"וואו,איזה מטבח מבריק. אולי הוא עוד ייכנס לפרסומות של 'סנו' ", ניסיתי לנחם.
ובעוד אני מנחמת עצמי, על הדלת נשמעו נקישות. זו השוויגער, אה… בפסיעות אטיות צעדתי אל דלת הכניסה לבית, פתחתי את דלת הבית ובלבי תפילה יוקדת.
מקווה שהיא לא תפתח את הארונות, אחרת……. מפחדת לחשוב על זה. לא, תאמצנה לעצמכן גישה זו, אבל השתמשנה בה, לעת הצורך. נו, שלא נגיע למצבים מביכים כאלו…..
( כל אחת תנסה לחשוב על סיומת יפה, כיד הדמיון הטובה עליה.)
מוכר מוכר, אבל חייבת לסייג בעניין אחד – הקטנים… אני יכולה בלב שלם לגלגל את הכדור אליהם (אבל זה לא יעזור לי בכל אופן). אצלנו כ״י תמיד יש את הקטנטן התורן שהכי נהנה לבוא לארון שעמלת לסדר יום שלם ובשיא ההנאה לחרב ולברדק את כל המדפים, לשפוך את כל התכולה על הרצפה ולהתגלגל בתוכה ולהחליט שהארון זה מיטה או סולם או … ועד שתצליחי לחנך את הקטנטן יבוא/תבוא הבא/ה בתור. אז נשאר רק לחייך ולנשק אותם כן ירבו כי ברוך ה׳ זה ״צרות של עשירים״ ואת הסדר המופתי נשאיר לתחנה הסופית בהר המנוחות. אל תדאגי יעל אני כבר בדרך לסדר עוד ארון בתקווה שיחזיק מעמד ועם חיוך והעידוד שלך זה הופך להיות אפילו קל ונחמד 🙂 תווודה וחנוכה שמח
יעל ראשית כל חנוכה שמח… את מעלה דיונים חשובים ומועילים….אני מרגישה שבית צריך מינימום רהיטים וחפצים על מנת שגם יהיה מרחב בעיניים…והבית לא יהיה עמוס… מה גם שחפצים הם זוללי אנרגיה. אשמח לשמוע ממך על הסיבה שאנשים אוגרים בגדים ואיך נפתרים מבגדים??
לי ממש קשה עם אגירת חפצים. אני כל כמה זמן עושה רענון ומה שאשפר מוסרת או מוכרת. עכשיו בארון של הילדים יש מלאאא בגדי חורף שקיבלתי מאחותי והילדים כמובן לובשים רק שליש ממה שיש ואני משוועת להעיף את מה שלא צריך… מבחינתי אגירת חפצים לא נצרכים היא הכבדה לנפש. מסירתם נותנת לי מרחב
אני ממש בעד להפחית את כמות החפצים בבית. מצד שני זה לא פשוט, כי הרבה מהדברים נצרכים, ועבודת המיון דורשת זמן ריכוז שאפילו בחופש הנוכחי לא נמצא! מה שהכי מצער אותי זה להתעסק כל היום בכביסות. [אם לא בידיים אז בראש] ובסוף להגיע לארון ולא למצוא משהו מתאים ללבוש.
עוברת על העיזבון של אבי ז"ל, אין סוף ארגזים של 40 שנה של חיים משותפים ויקרים עם אמי המנוחה עדות מיוחדת לשני אנשים מיוחדים ולחיים המשותפים שלהם, המון ניירת ,דואר, ספרים מאובקים, נוסטלגיה, תמונות ישנות והמון דברים שנשארו עוד מהעזבונות של הסבים שלי שאותם אבי המנוח היה צריך לפרק בעצמו, וכ"ו וכ"ו . האם את כל מה שאנו אוגרים משך שנים אנחנו בעצם רוצים להעמיס על הילדים שלנו לזרוק??? המחשבה הזו מאוד עוזרת להעיף דברים ולהשאיר רק מה שצריך באמת ועכשיו…הרבה יותר קל להעיף בעצמך מאשר להעמיס על הילדים שלך להעיף את הדברים שלך, אז כבר יהיה להם קשה להיפרד מהם. משתדלת מאוד ללמוד מזה ולהתחיל להעיף על אף הקושי הגדול…
לנו יש בעיה רצינית שנקראת בגדים. כל הבית (הקטן) בלי הגזמה משמש כמקום אחסון לבגדים. קיבלנו הרבה בגדים מסבתא,דודה וכו' כשהגדולים נולדו. בגדים טובים מחו"ל שנראים כמו חדש גם אחרי 5 ילדים ואני ממש לא רוצה לזרוק כי אין לי כסף לקנות אח"כ חדש כשהבא בתור יצטרך. אני גם מעבירה לאחיות שלי והן מחזירות כשנהיה קטן על ילדיהן כך שהכל גם בתזוזה מתמדת ואני משקיעה המון זמן במיון סידור ובעיקר בחיפוש פתרונות אחסון. כרגע בשימוש- בנות: גיל 6, 18-24 חודש, שנתיים, ו12 חודש. בנים: גיל 3,4,5,2 ו6 חודשים. כל השאר- בארון, בארגזי פלסטיק ענקיים, בשקיות ואקום (-לא מוצלח בכלל), בשקיות מכולת, מעל הארון, מתחת למיטה, במסדרון וכו' וכו'. יש למישהי עצה? הצילו!
ומה לגבי בגדים של האמא? צריך קיץ/חורף, תחילת הריון/אמצע הריון/סוף הריון/בין הריונות, שבת/יום חול/יום חול מכובד וכו' וכו'…הארון מלא בגדים אבל תמיד אין מה ללבוש לסיטואציה הספציפית הקיימת…למה נראה לי שהפיתרון של יעל זה להעיף אבל זה לא רלונטי למי שאין לה את הכסף לקנות חדש כשתצטרך…
ראשית, תודה רבה התיאור מדויק, נותן לי סיכוי להשתנות, אם זה מצב מוכר,
לא כתבת מה לעשות, רק את הבעיה,
יש לך עצה לאחת (אני) שיש לה מקום מוגדר לכל חפץ, וכל זאת החפצים לא נמצאים במקומם? 🙁
אני בשאיפה להגיע למצב שמה שנצרך לי נמצא בבית שלי וכל השאר לא. הבית הוא לא מחסן. מה שנצרך לי=מה ששימושי לי. בגד קרוע או עם חור-לתקן או למסור. בגד דהוי כבר לא מכובד לי-למסור,לזרוק,להעביר הלאה. אני מנהלת את חיי ולא החפצים מנהלים אותי. משחקים-לרכז את כל המשחקים במקום אחד,להסתכל ולחשוב מה באמת נצרך לי-אם זה משחק שימושי להשאיר. לשמור מה שטוב לעוד שנה-גג שנתיים. כל השאר להוציא מהבית. בגדים.משחקים. מאוד נעים להסתכל על ספריה שיש בה כמה פריטים-שמישים שניתן לשלוף בקלות, מאשר על ספריה עמוסה. מאוד נעים להתנהל בבית מאוורר מאשר בבית עמוס. כל רהיט וחפץ בבית-לחשוב אם הוא משמש אותי או מנהל אותי. מה שפעם היה נהדר לא בטוח טוב לי עכשיו. אני דואגת שיהיה לי רק טוב ומשאירה בביתי רק מה שעושה לי טוב. ותודה ליעל על עצות הזהב ושיעורי הזהב תמיד!
עד ששאלת חשבתי שאני רוצה שליטה, עכשיו אני מבינה שאני רוצה שיטה (:
יעל מדהימה כרגיל.
1.יש לנו בית גדול וכל הזמן קונים עוד ארונות כמו שאת אומרת. איך ניגמלים מזה?
2. שוב הגענו לדחינות מתי ללסדר את הארונות?
הילדים שלי כבר יודעים לדקלם "הבית שלנו הוא שדה תעופה, מה שלא חייבים, מעיפים, ועדיף בכלל לא להכניס…"
אני מביאה מישהי כל עונה ומבקשת ממנה שלפחות שליש ארון יהיה בחוץ…
בלע"ה ששה ילדים וארון אחד בחדר לבגדים, נעליים, משחקים ואפילו ערכות מגן…
יעל , אני חייבת לציין בראשית דברי שאת מקסימה. את מעלה את הבעיות היומיומיות המעיקות , ונותנת הרגשה טובה שכך זה אצל כולן, ולא רק אצלי, שאולי אני לא יוצלחית. אני אוהבת מאוד קניות , במיוחד של בגדים. ועשיתי לי כלל- כל בגד חדש שניכנס לארון יוצא אחר תמורתו. תמיד יש איזה ישן ואפילו שניים. בהצלחה .
יש ארבעה קטנים אבל כולם באותו חדר- מה שאומר שצריך למצוא פתרון לכל האיחסון שכולל גם שמיכות קיץ וחורף, מצעים, מגבות, נעליים, ספרי בית ספר, מעילים לחורף… אנחנו ממש משתדלים לא לאגור אבל הפתרון שנראה הוא פשוט להעיף בקיץ הכל ולקנות לחורף חדש… מה שלא ממש פרקטי ולכן הכל מאוד עמוס. מה גם שלי באופן אישי לא קל להיות מסודרת ומאורגנת ולשמור על סדר בארונות גם אם כבר הצלחתי לעשות אותו. אז מה הפתרון למצב?
ברמת העיקרון אני רוצה פחות חפצים ויותר סדר אבל עדיין גם כמות חפצים מינימלית מחייבת מקום גדול על מנת לשמור על סדר.
למשל חשבתי על זה שיש לי מלא נעליים בבית ..
בחורף לכל ילד/ה יש מגף גשם+ נעל יומחול סגורה +נעל שבת+קרוקס/נעל בית =4 זוגות לכל ילד!
איפה מאחסנים את כל זה שיש הרבה ילדים וגם אנחנו ההורים צריכים מקום.. איפה לשים את כל הנעליים שנהיו קטנות ולא נהרסו ורוצים לשמור לילדים הבאים בעז"ה.?
אולי תתני לנו טיפ ? 🙂
יפה מאוד התור, יעל
מתאר בדיוק את המצב בשטח
בעיני האידיאלי – וזה מה שאני משתדלת ליישם בבית – זה פחות חפצים ויותר בית, ככל שיש פחות דברים מצליחים להינות ולמצות כל דבר, קל יותר להתארגן, לא נופלים ערימות ברגע שפותחים את הארון, קל ונעים לפתוח את המקפיא, וכך גם יודעים מה יש בבית.
בוקר טוב לכולן-
אני רוצה גם שליטה וגם שיטה כדי-
לנהל את כל המערך הלוגיסטי הזה שנקרא בית.
לדעתי הפרקטיקה בשיטת העבודה תביא לתוצאה הרצויה
ביחד עם שיתוף פעולה מצד כל בני הבית בכל רמה שתהיה-הלוואי☺
וכן צריך להיפרד מדברים מיותרים מתישהו למרות הנוסטלגיה
ואם קשה לנו להביא גורם חיצוני אחות או חברה הן יעשו זאת יותר בקלות
והעיקר להנות מכל מה שאנו עושות- האישה היא כמו כהן גדול בעבודתו.
חנוכה שמח לכולן