חנוכה הוא גם נוטריקון של חנו כה – על שם נס המלחמה, שהופסקה בכה בכסליו. אז בואו נחנה גם אנחנו בכה וניקח לנו 8 ימים של חניה.
מי שמכירה אותי יודעת שההקדמה הזו תמימה מידיי – ההמלצה לשבת ולנוח מעצבנת כאשר יש דברים שחייבים להיעשות.
מי שמכירה את הסדנאות שלי ושמעה פעם-פעמיים הרצאה, כבר יודעת שהמסר שלי אינו לוותר על עשייה, לעגל פינות ולהסכים לרמה נמוכה יותר של ניהול- אלא לעבוד ביעילות [במקום לעבוד קשה ללא סוף], ואני משתדלת לגרום לאימהות לאהוב את העמל שמושקע בבית, לגלות את השמחה שבו ולצחוק כשמוצאים מתחת למיטות את הנעל שאבדה. בפוסטים שקראתן כאן באתר גיליתן שאני מחפשת את הלב בכל מטלה משעממת, מגלה את הכיף ואת האהבה, ומבקשת להעמיק במשמעות גם אם מדובר בקניות ובשטיפת כלים.
כמי שמתמודדת בעצמה עם הנטייה לדחיינות ועם האופטימיות שבאלתורים ברגע האחרון הכל יהיה אפילו יותר בסדר – אני מחפשת פתרונות אחרים, ומצאתי הרבה מהם בעולם העסקים – שם רוצים לקבל מקסימום על השקעה מינימלית, בכל משאב.
חנוכה הוא חג משפחתי שעוצר אותנו מהמרוץ – חצי שעה ללא עשיית מלאכה מול הנרות, מפגשים משפחתיים עם משחקים ותכניות תוכן עשירות, צחוקים ושירים – כל מה שלא מאפיין את הערב הרגיל שבו אנחנו רק רוצות לראות את הילדים במיטות, ישנים, ואת המטבח מוכן לבוקר קדחתני של קפה וסנוויצ'ים.
ביומיום אנחנו רוצות לקבל תוצאות, לראות את עצמינו "אחרי" ובעיקר להרגיש שהספקנו. יש הספקים, יש תוצאות, הבית מסודר, יש אוכל למחר, ערכנו קניות – אנחנו מסמנות V על רשימה שהייתה חקוקה בלב וכעת נגולה האבן – לילה טוב.
מה הטיפ? לחנות בכ"ה למשך שמונה ימים?
אז זהו, שאינני מתכוננת לתת טיפ כל כך קל לחנוכה.
עבורנו, האופציה "לנוח" נשארת לעולם בגדר "עוד רגע, רק אגמור את זה ואת זה ומיד אני הולכת לנוח". תמיד יש מה לעשות ותמיד אנחנו מעדיפות לבצע עוד משהו כדי שנרגיש יותר טוב כשנלך לנוח, "לפחות אדע שגם זה עשוי". אלא שיש גם את זה הזה וגם את הזה ההוא, והמנוחה נשארת באופציה – והיא נחה, ואנחנו עובדות, ונראה שטוב לנו ושטוב לה.
אז בואו נדבר רגע על אותן אלו שלא נחות לרגע.
רגע
לפני שאני אומרת את דעתי, הייתי רוצה לשמוע את דעתכן.
כתבו לי כאן.
וחנוכה שמח לנו!
אחרי ולפני הכל צריך לזכור שהתפקיד של אשה הוא בעקרון בלתי אפשרי עד הזוי
אני לא מספיק שומעת את זה אפילו מיעל.
כי אשה שגם עובדת וגם מגדלת ילדים ומנקה ומבשלת ומכבסת ובודקת שיעורי בית וגם כינים ומסדרת ארונות ולא אמרתי הכל.
אם אין לה בעל שבמיוחד עוזר, לא רק בקניות אלא גם בסדר נקיון וכביסות, או איזה בת גדולה- התפקיד הזה הזוי ובלתי אפשרי.
במיוחד למי שלא מוכנה לקבל בית לא נקי ומסודר (פחות או יותר כמובן. לא פיקס…) ולא מוכנה לערמות גיהוץ וכביסה מפוזרות בכל הבית
מרים היקרה, אמפטיה היא דבר אחד, וטיפים הם משהו אחר.
נכון, יש הרבה עבודה.
נכון, אנחנו אוהבות את העבודה הזו.
נכון, אנחנו שמחות שיש לנו הזכות לעמול עם המשפחה והילדים שלנו
כן, כן – בהחלט! אנחנו אסירות תודה על כך שיש לנו כוח, שכל, אהבה וחסד כדי לתת עוד ועוד!!
שלום לכולן, אני בהחלט מתחברת לכן שהעצות של יעל והתכנון עוזרים מאוד, גם אני מרגישה מאז איזה לחץ כזה שכל הזמן אני צריכה לעשות, לסדר לארגן לתכנן ולפעמים ברגש זה גורם לי להיות בלחץ כזה…אשמח לשמוע ממך יעל או ממישהי אחרת האם הגעתם לאיזון בין תיכנון וסדר לבין שיחרור וזרימה.
רק טוב
באמת יש יותר זמן פתאום או שאני יודעת שאם לא היום מחר חוזרים לעבודה ואז שוב אני אגיד מתי יהיה לי 'זמן' פנוי לעשות סדר בארונות?אני בחו"ל ןפה עכשיו יש שלשה ימי חופשה מראשון עד שלישי בגלל כל מיני חגות וכו.יש ארונות שבאמת לא הגעתי אליהם כל יום וכבר הייתי חייבת לסדר.אתמול החלטתי שזהו וסידרתי תוך זמן קצר ארון שלם של מדפים עם בגדים מצעים מגבות ועוד.הכל כבר מסודר ממוין והתחושה ממש תענוג.שלא תחשובנה הבנות 'עזרו' לי גם כי הן בבית. (בנות 3,2 ופחות משנה)אבל איכשהו הצלחתי לתמרן ומהר.כשרוצים הכל רץ.צריך אבל אמת לרצות.במקום שיש רצון אין דבר אחר עומד.בכנות.המשפט הזה הוא גם לנו האמהות.אנחנו לא יוצאות מן הכלל.הכי מצחיק זה כשאני מסדרת או מנקה איזור או שטח בבית אני פתאום שמה לב למקומות אחרים בבית שצורכים טיפוח ואיך לא ראיתי קודם הרי חשבתי שהבית מסודר?פתאום ניראה לי שיש עוד הר דברים לעשות כשקודם חשבתי שהכל דופק ורק אגיע לארון הזה ואז בכלל אגמור.מה עושים נגד חלישות הדעת הזו?אני מרגישה שצריך כבר לעשות 'פסח' רציני.אני כל יום דאגת שהבית יהיה נקי ומסודר אז איך זה שיש פתאום ככ הרבה מקומות שצורכים נקיון?השבוע בגלל הימים שיכלתי להיות בבית פתאום ראיתי שביומיום יש הרבה מקומות שאני בכלל לא מגיע אליהם.יש לי בסלון מדף משיש עם חפצי נוי ותמונות איבקתי אותו יסודי.ארון המצעים עבר מיון.הכיריים והקיר מאחור היו עם כתמים של משהו שהשפריץ.המקרר צריך שטיפה יותר יסודית יותר מפעם בשבוע.מגירת המסמכים עולה על גדותיה ועוד היד נטויה וזה מה שהספקתי לסדר השבוע כשהיה לי חופש איך עושים זאת ברוטינה של יןם עבודה?
יעל
לא בסדר מצידי אני צריכה הייתי קודם כל להגיד לך תודה ואז להשתפך כאן.באמת מאז שהתחלתי להאזין לקרוא ולעקוב בבאתר שלך נהיה לי אור בעיניים וכל הבית הישתנה. תודה זכית להיות שליחה אמיתית לשלווה ולשמחה בבית.
המשפט 'אין דבר העומד בפני הרצון' לא נמצא אצל חז"ל. הוא תפס רק לפני כמאה שנה, בעולם שאני מכיר יש דברים רבים העומדים בפני הרצון. ועדיין הרצון מאד חשוב, ויש גם דברים רבים מאד שאינם עומדים בפני הרצון. רק לא כדאי לדמיין ואז לגלות שבעצם רצינו דבר שהרצון אינו עומד בפניו. חנוכה שמח!
רחלי מהתיאור שלך נשמע שהבית שלך ממש נקי בדרך כל… כל הכבוד!
אני מנחמת את עצמי שבית שחיים בו לא יהיה "טיפ טופ" אף פעם.
יש לי משפט שתמיד גורם לי לעשות סדר עדיפויות נכון<
מי את ? את אמא או שיש לך ילדים?
אם נחשוב על השאלה הזו נוכל לתעדף את החיים בצורה טובה יותר.
לפעמים אני אישה שיש לה ילדים אבל רוב הזמן אני רוצה להיות מעל זה. אני רוצה להיות אמא
אמא לעצמי קודם כל.
אמנם אני כבר סבתא וגמלאית, ואולי תאמרנה שזו אינה חכמה, כי אין לי בבית ילדים קטנים, אבל אני בעלת ניסיון…
הייתי מאלה שצריכות להספיק הכול, וקיצרתי בשעות השינה שלי לשם כך, אבל זה פגע בתקשורת במשפחה ובאווירה בבית.
התחושה היא של קרבנות מסוימת, כי את עושה הכול – עובדת בבית ובחוץ, האוכל מצוין, הבית נקי, הילדים מחונכים, ב"ה אז למה אני לא מוערכת בהתאם? הרי ויתרתי על שעות שינה, על נוחות ועל תחביבים… וזה לא נגמר, כי גם כשאת סבתא, את קופצת מיד למלא כל משאלה וכל חיסרון, לפנק את כולם ובייחוד את הנכדים המתוקים… גם בן הזוג מתרגל ומצפה לכך שהכול יהיה מוכן ומתוקתק בדיוק בזמן. עד שליל שבת אחד בתי פנתה אליי בדמעות: אימא, אין מתי לשבת אתך בנחת ולשוחח! את לא חייבת לעשות הכול בעצמך… עכשיו לכי ותשני את ההרגלים!
היום אני מרשה לעצמי באמצע העבודה – דווקא, כי עכשיו אני לבדי בבית – לשבת ולנגן, לקרוא קצת… כי אם לא עכשיו, אימתי?
אני יכולה לתת כמה טיפים להרגלי עבודה בבית, איך לשמור על בית נקי ומסודר, אבל זו אינה הנקודה החשובה כאן.
מה שחשוב הוא להקדיש זמן ותשומת לב למשפחתך, לשבת – כן, לשבת ולא לשוחח תוך כדי עבודה – ולהקשיב לזולת בתשומת לב ובמבט שאומר: מה שחשוב לי עכשיו הוא להקשיב לך. לעזוב הכול כשרואים צורך בשיחה. הכול יכול לחכות. כי מה שווה המטבח המבריק, אם מישהו קרוב לך, שלמענו כביכול את עובדת, מרגיש מוזנח, מקופח וצובר מרירות, כי לא הקשבת לו? ומי יקר לך יותר, אם לא בעלך, בנך או בתך?
אני עדיין עובדת על זה… בע"ה, בהצלחה לכולנו.
למטבח
מקסים, תודה רבה לך. באמת קשה לעצור את המרוץ ופשוט לשבת ולהקשיב…
תודה! היה לי חשוב לקרוא!
לא לישון זה באמת קשה… לא מבינה איך עשית את זה…
היה לי קשה עם המשפט של הבת שלך. כאילו בנוסף לכל הדברים שאת עושה מעל ומעבר את"לא בסדר" שאת לא עושה גם את ההקשבה? אולי רק לי זה צורם…
לכל אלה שלא נחות לרגע…(שאני בינהן…)
שאני מסתכלת היום ביומן (מה שלא לא קרה בשנים קודמות..) אני רואה שבאמת אין לי מנוחה.
אתמול חגגנו לחמתי יומולדת עד מאוחר בלילה והיום יש תאטרון בובות לילדים.
מחר הילדים יוצאים לחופש והזמנתי אורחים ביום חמישי(יום הניקיונות שלי)
הבנתי שהשבוע הזה כל הסדר הרגיל של היממה משתנה לי אז זה או לקחת עזרה בניקיון השבוע וגם ללכת לישון קצת יותר מאוחר בשביל לא לצבור עבודות ..
אז לכל אלה שלא נחות אני מציעה את העצה הכי טובה של יעל זלץ "תתכנני"
שאת מתכננת אז הכל ידוע מראש ואין הפתעות וגם אין עצבים .!
זה מאוד חשוב שהילדים יראו אותך שמחה ומאושרת בחג ולא כועסת ועצבנית על כל דבר לא צפוי שקורה.
אני ממליצה לכן על הסדנה "להיות בזמן " של יעל זלץ 🙂
חנוכה זה לא מעצור אצל נשים כמוני שעובדות בחנוכה, אבל זה בהחלט שנוי בשגרה עם כל המפגשים המשפחתיים והדלקת הנרות והתקבצות בני המשפחה כולה באמצע היום.
בזמן האחרון מאז שהתחלתי לקרוא את המאמרים של יעלל, אני מרגישה התקדמות מאד גדולה בהתיעלות ובחריצות, אבל יחד עם זה אני מרגישה קצת יותר לחוצה, וכשרציתי להרפות כמה ימים, הרגשתי שהבית במשבר רציני, הסדר נותן גם רוגע נפשי- כשמסודר, אבל גם נותן חוסר גמישות שמורידה את הרוגע חוסר גמישות בלוח זמנים ובחופשיות היצירתית לילדים וכד'.
אני בדילמה מה לעשות- איך להרויח את הכל יחד, גם בית מאורגן וגם חיים שמחים וחופשיים.
אבל לגבי חנוכה- יש לנו הנשים חצי שעה שבאמת אפשר להרים רגל על רגל ולנוח!!! ולהסתכל על הילדים מהספה בלי לרוץ ובלי לעשות כלום. וכדאי לנצל את זה.
ובכלל לשמוח מכל דבר שיש, ולהודות לד' על הניסים ועל המשפחה שלנו ועל הבעל והילדים שיש לנו ( לא לכולם יש את כל מה שיש לנו)
חנוכה שמח!
לפעמים אנו עוסקות מדי עם המטלות כדי לשחק עם הילדים ולשהות עם בני המשפחה. חצי שעה בזמן הדלקת נרות מאפשרת לנו לשחק ולהיות עם הילדים והמשפחה וגם זה צריך
אני דווקא מקנא מאד בכאלה שלא יעלו למיטה לפני שהמבטח מסודר. לצערי כשאני עייפה או בלי אנרגיות של עבודה – לא יעזור כלום! אני אשב ללמוד או אלך לישון. אני יכולה להבין מרחוק את התסכול שלכן – אבל דעו לכן יש בו ברכה גדולה! יתכן והייתי מוכנה להחליף איתכן!
יו מירי דיברת מגרוני????
מזדהה ממש
כן גם לי יש רצון לנוח להנמיך רמת פעילות אבל כמות המשימות לא מראה שזה אכן אפשרי.
אשמח לטיפים. וכן, אני מעדיפה לישון כשהבית מסודר יחסית ולא לקום לבלגן למחרת כי זה מעצבן ומלחיץ אותי, לא משנה כמה אשנן שזה פחות חשוב, נולדתי עם דפיקות.
בוקר טוב לכולן!
לגבי המירוץ הבלתי פוסק שנשים רבות שוחות בו- אולי כדאי להבין פעם אחת שגם לאמא מותר לנוח. וגם אם תחני כה' דקות יישאר זמן לכל המטלות
ואפשר להשאיר משהו למחר/לילדים/לבעל.
עלינו חובת ההשתדלות והתוצאות בידיו של רבוש"ע
לפעמים נשים כל כך משועבדות לעול הבית שהם לא נהנות מכל מה שיש בו – מהילדים, מהבלגן הבריא מזה שאוכלים פה כל יום וכולם בריאים ויכולים לאכול כרגיל ב"ה. החיים מסתובבים רק סביב סדר ,ניקיון ,כביסות וכדו' –
אני בעד סדר וניקיון זה חשוב וחשוב מאוד – אבל לפעמים בתוך כל החוסר סדר אמהות מלקות את עצמן שהן לא מספיק מוצלחות וטובות ורק להן זה קורה וכו'… למה????
אם אמא תדלק את עצמה במנוחה קצרצרה ותבוא בגישה חיובית לכל הנישות האלה- תפוקת העבודה תגדל וגם הקצב, והתוצאות- הן לא תאחרנה לבוא כי חוץ מריח ומראה של הבית – האוירה בבית היא הדבר החשוב ביותר ואת זה "מריחים" מיד בכניסה.
שיהיה לכולנו חג מאיר ,שמח ומלא אושר -סדר-וניקיון….:)☺
לא יודעת, אני תמיד במירוץ, אבל תמיד. בחיים לא הרגשתי שיש לי פנאי. אפילו לחתונות אין לי זמן ללכת.
אני יודעת ומודעת לעובדה שאני הורסת לעצמי את החיים בידיים.
אשמח תמיד להתרענן ולשמוע פתרונות