היינו בנופש נהדר, של כל המשפחה יחד, בצפת, בוילה מהממת.  כשאני אומרת "כל המשפחה" הכוונה היא למשפחה המורחבת – אחים ואחיות, גיסים וגיסות, אחיינים ואחייניות – כחמישים נפש, כן ירבו.

אתן יכולות לתאר לעצמכן שאחרי שהוחלט על מקום, ואחרי שנעשו הסידורים הטכניים – מוניתי לאחראית על האוכל ועל הבידור. לקחתי את התפקיד ברצינות, התקשרתי לנוגעים בדבר – חמש משפחות שלכל אחת מהן שתי דעות – ולפעמים גם ילדים שמביעים דעה, והקשבתי לכל הרצונות. לא היה קל לגשר, אבל בניתי תפריט שכולם אישרו [במייל].

ההגיוון שלי היה כזה: אם מגיעים בשעה שלוש, חייבים לאכול מיד כי יצאו לפני ארוחת צהרים. מכיוון שאוכלים בסביבות ארבע-חמש והולכים לבריכה, יש להכין שוב אוכל בשעה שבע-שמונה, אבל האימהות סחוטות ועייפות ולכן עדיף להזמין פיצות. ביררתי על פיצריה מתאימה ובהגיע השעה שש, שבה צריך להזמין פיצות כדי שיגיעו בשבע וחצי/ שמונה הופתעתי לראות שהאנשים השבעים [אכלו רק לפני שעה וחצי] חושבים שהזמנת פיצות היא יקרה, ו"חבל, מי צריך? ולא רעבים. שיאכלו משהו קטן – טוסט או משהו, ויש גם בורקס שעדיין לא סיימו".

אוקיי.

אז לא.

נצמדתי לתכנית המקורית שלי והזמנתי פיצה למשפחתי שלי.

כמה מכן כבר נדות לי ומבינות את הפלונטר שיצרתי, ונכון, בפעם הבאה אולי אשקיע יותר אנרגיה בשכנוע הזולת, או אוותר בעצמי לדעת הרוב.

הקטע הזה בתחילת הנופש היה סיפתח לעוד דיונים מאותו סוג, על דברים שסוכמו מראש ובשעת מעשה משנים אותם.

ובכן – תגלית!

אני מלמדת כבר שנים על תכנון ועל כתיבת יומן, ובתכנית האינטרנטית שלי "להיות בזמן" אני מלווה אישית כל משתתפת בתכנון השבוע הבא והחודש הבא והתקופה הקרובה. באופן אישי, במייל ולפעמים גם בטלפון, אנחנו מתכננות את המטלות, את הביצוע ואת סדר העדיפויות ואת לוח הזמנים המפורט של כל אמא עם כל המשפחה שלה. אחרי שתכננו את השבוע הקרוב, או אפילו את מחר, אני שומעת את השאלה: "מה נעשה אם בסוף יקרה משהו והתכנית לא תצא לפועל? "

עד היום עניתי מה שעניתי [תשובות טובות שעזרו לאימהות לתכנן ולהתגמש עם השינויים כשצריך]

ומהיום אני הולכת לענות תשובות אחרות!

גיליתי, שלא קורה משהו חיצוני, בלתי צפוי או בלתי נשלט שגורם לשינוי התכניות. גיליתי שאנשים פשוט משנים את התכניות שלהם. הם אלו שיוזמים את השינוי! נכון, קורה שילד נפצע, קורה שחברה טובה מתארסת או שכנה משאירה את הילדים אצלך כי היא נוסעת ללדת. קורה. אך אין זה הסיפור היומיומי, הרגיל. הסיפורים הרגילים של שינוי התכניות יושבים על שינוי לשם שינוי: ברגע האמת, ברגע שבו נדרש הביצוע, באותו רגע התקבלה החלטה חדשה.

אני מחזיקה בדעה שלא כדאי לשנות תכניות.

בעסקים אומרים שהמצליחנים – מחליטים מהר, ומשנים את ההחלטות שלהם לאט, ואילו אלו שנכשלים – מחליטים לאט ומשנים מהר. הם מתקשים לקבל החלטות, מעכבים את ההחלטה, מחליטים לאט אבל עם כל התנגדות הכי קטנה, הם מבטלים את ההחלטה שלהם. הם משנים את ההחלטות מהר.

בעקבות האבחנה הזו אימצתי איסטרטגיה שגורסת שאין  משנים החלטה על סמך גחמה של רגע. אם הוחלט לבצע משימה מסוימת, כמו קניות למשל, אז גם אם חם – יוצאים לקניות, גם אם עייפים. פעמים רבות ההחלטה מתקבלת תוך ראיית המכלול ואילו הדחף לשנות את ההחלטה נובע משיקול צר ונקודתי, שאחר כך יתברר כשגוי.

חודש אלול הוא חודש ארוך של קבלת החלטות לגבי השנה הבאה. בחודש אלול אנחנו מציבים מטרות ומגדירים תהליך שיוביל אותנו אל המטרות הללו.

• נכון שיש מה ללמוד על הצבת מטרות שאפשר להשיג [בתכנית "להיות בזמן" אני מדברת על זה ונותנת כלים מעשיים לבדוק אם המטרות שלך ברות השגה או חלומות באספמיא],
• נכון שיש מה ללמוד על פירוק יעיל של המטרה לצעדים ואיך לשבץ את הצעדים הללו בהרגלים היומיומיים ובעומס הלחוץ גם ככה.
• נכון שצריך לדעת איך לתכנן ואיך לנהל יומן – ואני מלמדת את כל זה בקורסים שלי ובפרט בתכנית האינטרנטית של "להיות בזמן" –

אבל  לפני כל זה חשוב להבין שהמשמעות של החלטה היא התווית התנהגות מראש, קביעת מסלול שנצעד בו. החלטה היא כלי להקלה על ההתמודדות בשעת מבחן, בשעת לחץ, בשעת עומס וברגע של שבירה. קודם כל הביני עד כמה חשוב להחליט, אם בכלל רוצים  להצליח.

איזו החלטה את צריכה לקבל כדי להצליח השנה לנהל את הבית וליהנות?