הזמן עובר מהר – כשנהנים, אנחנו יודעים.
החופשה קצרה מידיי; הטיול הסתיים מהר; השבת חלפה ביעף; כבר אנחנו אחרי החגים? ואוו, עבר כמו חלום.
לעומת המהירות שבה חולפות חוויות נהדרות, קיימות החוויות הלא נעימות שבאו כדי להישאר – עם משקעים של האשמה, חרטות, כעסים, אכזבות ובושה.
חוסר הפרופורציה הזו מחייב התייחסות: אי אפשר להסכים לכך שרגע נעים יעבור ברגע, ורגע לחוץ יישאר חקוק בסלע! נפח הזיכרון שכולל חוויות שליליות גדל עוד יותר, כי בכל פעם שאנחנו נזכרים בתחושות הקשות ומעלים אותן, אנחנו פותחים את המגירה, חווים את זה שוב, ומשחזרים שוב זיכרון שלילי נוסף. כיהודים, עלינו לדבוק במידותיו של הקב"ה – מידת החסד מרובה ממידת הדין – "נוצר חסד לאלפים", אבל מידת הדין קיימת רק ארבעה דורות. הפרופורציה צריכה להיות הפוכה – נפח גדול לדברים הטובים, פחות לדברים הרעים.
איך עושים את זה ואיך זה קשור לניהול הבית?
תכנון
הסוד הוא לטפל בחוויות הטובות עוד לפני שהן מתרחשות. להתחיל לתכנן אותן, לדבר עליהן, לחשוב איך הן הולכות להיראות ולתת להן נפח גדול של זמן ושל מחשבה – גם אם הן עדיין לא קרו.
דוגמאות?
בבקשה!
חופשה: בעוד חודשיים [או חודש] נצא לחופשה. מה אנחנו רוצים לעשות בחופשה הזו? מה נטפח ביחד? מה נלמד ביחד? את מי נפגוש? אילו ספרים נקרא? היכן נבקר? עם מי נאכל ועם מי נשתזף על החוף? את מי נזמין? אל מי ניסע? לאן נגיע?
בואו נדבר על זה כבר היום! בארוחות ערב, בשיחה עם הילדים כשחוזרים מהגן ובנסיעה בבוקר – נחשוב, נציע, נקשיב לרעיונות. נספר על מה חשבנו ומה אנחנו חושבים לעשות. נתחיל ללמוד על המקום שאליו ניסע – להראות את הפרחים שיהיו שם במגדיר השדה, להכיר את הצפרים שבאזור ולספר על ההיסטוריה. כל המידע הזה הולך למגירת "חופשה" שמחה ומענגת במוח וממלא אותה בחוויות נהדרות.
– היי, אני מכירה משפחות שמדברות על התחפושות של פורים כמעט כל השנה, וגם על קישוטי הסוכה. בשבתות הקיץ הארוכות הם פותחים את אלבומי התמונות ליהנות שוב מהחיוכים ומהרגעים היפים של המשפחה.
עוד דוגמה מרגשת:
חברה שלי אירסה את בתה, במזל טוב, וציטטה באזני את הרבנית קרליץ: "המצווה לשמח את החתן והכלה מתחילה מהרגע שבו הם התארסו, ולא בליל החתונה בלבד. כל תקופת האירוסין תהיה תקופה שמחה. הכנות בשמחה, קניות בשמחה, דיבורים שמחים על ההכנות. כל פרט הוא מצווה לשמח חתן וכלה".
ככה נותנים לכל חוויה חיובית את המקום הכי גדול שהיא יכולה לתפוס – שמחת כלה לוקחת שלושה חודשים, לא יום אחד.
אילו דברים נחמדים צפויים לקרות לכם בקיץ הזה?
- מסיבת סיום
- טקס הענקת תעודות
- חופשה משפחתית
- חתונה של קרובת משפחה
- נסיעה לים
- טיול שנתי
- קורס שחייה
- ביקור של סבא וסבתא
- יומולדת
- עוד: _______________________________________________________
התחילי לתכנן את האירוע ולארגן אותו.
הפעם, המטרה שלך היא לתת לאירוע את המקום הראוי לו ולמלא את החיים שלכם בחוויות של חסד, תודה, שמחה ואור.
בונוס: בדרך כלל, אירועים מתוכננים, שחשבו עליהם מראש, שירדו לפרטים הקטנים בתכנונם, שהקשיבו לדברים שיש לכל הנוגעים בדבר לומר ולקחו אותם בחשבון – אירועים כאלו גם מצליחים יותר.
יותר מזה: כשמתכננים לאפות עוגת יומולדת, ובוחרים את העוגות – רגעי בחירת העוגה הם כיף בפני עצמו, והשיחה על העוגה, והתכנונים רבים למרות שבסופו של דבר מכינים רק עוגה אחת.
ומה עושים עם אכזבות? האם אין חשש שכאשר מתכננים משהו והוא לא קורה – האכזבה תהיה גדולה, ולכן עדיף היה לא לתכנן בכלל?
מה אתן אומרות?
יש בעיה קטנה: התכוננות מראש גם יוצרת ציפיות, וגם יוצרת תחושה שכביכול ההורים חייבים לילדים. כל פגיעה ולו קטנה בתוכניות תביא למרמור ולחוסר הכרת הטוב. ההמלצה שלי (כרכזת טיולים) לשמוע ולשוחח לקראת הטיול ברמת התעניינות: מה הם אוהבים/ מקומות ששמעו עליהם וכד'. את ההתארגנות, שכנ"ל, חייבת להיות מוקדמת, תעשי עם עצמך. גם כשדברים יהיו סגורים- תשתפי רק במה שבטוח. ותמיד תשאירי מקום / חוויה שלא תודיעי עליה מראש ואפילו אל תספרי "שיש הפתעה בסוף הטיול / הנופש". החוויה מתעצמת והילדים לא מוצאים מילים מרוב הכרת הטוב כשהם מגלים שהטיול לא נגמר…
נעה אריאל – כתבת יפה ומדוייק!
אני חושבת שבמקרה של אכזבה – צריך לזכור ש – 1זה חלק מהחיים. 2. יש ערך לתכנון עצמו גם אם לא יצא כמו שרצינו, מטעויות לומדים ואפשר לתכנן טוב יותר לפעם הבאה.
גם זו הזדמנות ללמוד איך מתגברים על אכזבות וצומחים מהן וגם ללמוד פרופורציות ולהעריך מה שיש לך אפילו בלי שתתכנן
קיץ מוצלח לכולנו!!
כתבה מעולה
ממש כיף לקרא ולרצות גם ליישם אלא שבאמת הבעיה של י עם הקטנים שהגדולה שלי רק בת 11 שהם זוכרים רק מה לא הצלחנו לעשות ולא את הפתרונות החילופיים והיצירות השונות שהיו מה שהביא אותי להחלטה לא לשתף אותם עד להודעה חדשה
זה קשה לי כל הזמן לא לעמוד בדיוק בציפיות שלהם אני היום עובדת על שיטת ההפתעה או שיש טיפים איך לעשות את זה אחרת
אכזבות הן חלק מהחיים שלנו כבני אנוש. אני רואה בכך הזדמנות בשבילנו ההורים לחוות את תהליך האכזבה יחד עם הילדים וללמד אותם דרכי התמודדות עם תכניות שאינן יוצאות לפועל כפי שתכננו. וכך כאשר הם יצטרכו להתמודד עם אכזבה לבד יהיו להם כלים ודפוסים לכך.
זה ממש נכון אבל לפעמים החוויה הקשות תקועות וצריך לעבוד הרבה בשביל ללהזיז אותן הצידה
אשמח לקבל ממך תגובה כיצד להשתחרר בקלות מחויות לא נעימות
יעל יקרה. אצלנו זה סלע מחלוקת. אני אוהבת לתכנן, בעלי והילדים אוהבים "אלה באלה". כשאני מנסה לתכנן את החופש הם אומרים יש עוד חודש, יש עוד שבועיים וכו' כך שאני מתכננת רק ביני לבין עצמי. בהתחלה זה נורא הפריע לי, אבל בסוף הסתגלתי. לפעמים על כן ההחלטות הן רק שלי כמו למשל איפה נישן (מה לעשות, אי אפשר למצוא צימר בקיץ במחיר סביר באזור שרוצים יום לפני הנסיעה…) לפעמים הגמישות שלהם נוחה לי. אין ציפיות ואין דרישות. מה שיוצא אני מרוצה. זה כנראה עניין שנצטרך לעבוד עליו עד סוף החיים… רציתי להגיד לך שיהודים בכלל הם מהזן המתכונן. הכנות לשבת, הכנות לחג, אלול לפני חגי תשרי, עשרת ימי תשובה לפני יום כיפור, חודש לםני פסח הלכות החג, חמישים יום לפני מתן תורה ושלושה שבועות לפני תשעה באב.
קשה לנפש האנושית להכיל מאוראות גדולים בלי הכנה. לא רק טכנית צריך להתארגן, אלא צריך ליצר מקום מאורגן בנפש כדי שיהיה יותר זמין לספוג את החוויות. ככל שיש יותר נקבוביות שפתחנו, איווררנו והכנו לספיגה, כך יותר חלקים מהחווייה ימצאו את דרכם למשכן של קבע בנפש. חופשה נעימה לך ולכולן
מקסים! ונכון מאד..
אהבתי!
מדהים כמה שזה נכון. ניסחת את זה בצורה מעוררת התפעלות. הלבשת מילים על תחושות שקיימות אצל כולנו. התארגנות מוקדמת חוסכת גם המון עגמת נפש. שוכחים משהו חשוב בבית ו/או מפספסים אוטובוס ו/או דברים לא הולכים לאיבוד ו/או מוצאים עוד מסלולים לא מוכרים או אטרקציות נוספות כי היה יותר זמן לברר ולשמוע וכו'
בענין האכזבות – לדעתי , לא מספיק להגיד כל הזמן "בעזרת השם" ולהבין שד' הוא זה שמחליט , אלא צריך להכין את הילדים ולהחדיר להם בכל זמן ובעיקר בזמן התכנונים העתידיים שאנו יכולים לעשות המון תוכניות אבל רק השם יודע מה הכי טוב לנו. זו הזדמנות טובה מאוד לחזק את הילדים במידת הבטחון בד' ובמידת הענווה…