כולנו מכירות את הימים הקשים שבהם אנחנו מתעוררות בבוקר ומתברר לנו שכואב: "אני לא מרגישה טוב, וזה הולך לקחת את הכמה ימים שלו". ייתכן שאת חולה – ממש, עם חום, ושם של מחלה [ולא סתם "וירוס"] ואולי יש לך נטייה לכאבי גב והדיסק פורץ לך מידי פעם ומשתק אותך לשבוע. יש מי שסובלות ממיגרנות – ואז זה קורה יותר לקראת ערב, ואת יודעת שזה לא יעבור ביומיים-שלושה הקרובים, ומלבד הכאב מהדהדת במוחך הידיעה המתסכלת והמייאשת: הבית חייב לתפקד גם אם אינני מתפקדת.
מתסכלת, כי את מלאת חוסר אונים, בקושי מטפלת בעצמך, ועוד צריכה לטפל באחרים,
מייאשת , בגלל שאין לך מושג איך את עושה את זה וברור לך שלא תצליחי.
ואם הבית הולך להיות על גלגלים – אם הילדים אינם הולכים לישון בזמן, ואם אינם אוכלים, ואם הם מבלגנים הכל – את הולכת להרגיש עוד יותר רע ממה שהרגשת רע עד עכשיו. גם רעש, גם כאבים, גם ללא ארוחות מסודרות ומזינות וגם כלים מלוכלכים בכל הבית – וכשרק תחשבי שאת הולכת להחלים את הולכת להיות חולה מהקושי להתמודד עם הבלגן שנוצר בזמן שהיית חולה.
במשך יומיים שכבתי במיטה עם חום; כשהתאוששתי גיליתי שאני צריכה להכשיר את כל הסכו"ם ולזרוק לפח מחבת שאי אפשר להגעיל.
הקטנה הייתה שבוע בבית חולים, והיינו איתה שנינו רוב היום, ובמשך הלילות – לסירוגין, בעלי ואני . יש ילדים גדולים בבית, וההורים שלנו עזרו ובכל זאת לקח לי יותר משבועיים להחזיר את הסדר על כנו – בגדים, גיהוץ, צעצועים והרגלים – הכל התהפך לגמרי.
בתפיסה שלי, שעת המבחן של החינוך וההרגלים היא כשאני אינני בשטח – וכמה זה כואב לי להבין שכשאני אינני מתפקדת בגלל אילוץ בלתי נשלט – הכל מתפרק.
בעולם העסקים רגילים לומר שבכל מקרה, יקרה מה שיקרה, יש לשדר "עסקים כרגיל" – כלומר, ברמת ההתנהגות והתפעול יש להמשיך לתפקד גם אם יש בעיות. התפיסה הזו מבוססת על ההנחה שזו הדרך למזער נזקים ושעצם העובדה שעסק משדר מצוקה ומגלה שהוא בצרות – מזיקה לו. הביטוי "עסקים כרגיל" יושב על האמירות "לא ישברו אותנו" "אנחנו חזקים" כששמירה על שיגרה מסמלת את היציבות ואת החוסן שלנו.
השאלה היא מה נותן לעסק את הכוח להמשיך כרגיל למרות קשיים שונים, ואיך אפשר לגייס את הכוחות הללו למשפחה שלנו.
אני חושבת שיש שלושה כוחות שעוזרים לעסק להמשיך לפעול גם בתקופות קשות:
- הבנת הצורך הקיומי שהעסק עונה עליו.
- מטרות לטווח רחוק.
- שיתוף פעולה מהסביבה – לקוחות תומכים, ספקים סבלניים.
כשבעלי העסק מבינים עד כמה הם זקוקים לעסק כדי להתקיים, כשיש להם מטרות לטווח רחוק והם מבינים שהקשיים הם גל שעובר וכשמסביב יש סביבה שמוכנה להתאזר בסבלנות, לתת אשראי, להמשיך לרכוש – העסק שורד את הזמן הקשה, העסקים ממשיכים כרגיל, ויום אחד מתברר שצלחנו גם את המשבר הזה.
כשאת מתעוררת אל בוקר כואב כדאי לך להזכיר לעצמך את החיוניות של הפעולות הכי פשוטות במשפחה: להעיר את הילדים שילכו לבית הספר, לדאוג שיש להם מה לאכול ושיילכו לישון בזמן. שהבגדים יכובסו, שיהיו בבית מצרכים לבשל לשבת. תזכרי שאת רוצה ללמד את הילדים איך חיים במשפחה ובבית לא רק בזמנים קלים – את רואה את העתיד, ויודעת שגם לילדים שלך יש ימים כואבים ומחובתנו, כאימהות, ללמד אותם שלנו איך מתמודדים. גיוס ההבנה של בני הבית דורש תקשורת פתוחה ללא מניפולציות: תלונות מעוררות אנטיגוניזם, אבל שיתוף ובקשות פשוטות מניבות שיתופי פעולה.
כשאת מתעוררת אל יום כואב, כשקשה, שדרי עסקים כרגיל. זיכרי את הסיבה שבגללה את כאן, הזכירי לעצמך שאת המנהלת. ספרי לעצמך שוב עד כמה את אוהבת את המשפחה שלך ונסי למזער נזקים. תקופה עייפה, עמוסה, מתסכלת היא הזמן הטוב ביותר להראות לכל בני הבית עד כמה סביבה משפחתית חזקה תומכת בכל אחד מהמשפחה וכמה טוב שיש אחרים, ובשביל זה יש אחיות, הורים וגיסות וגיסים ודודים.
יש מה לומר עוד על התקשורת, בעזרת ד' בפעם אחרת.
האם תוכלי לשתף אותנו בימים כואבים שלך ואיך כל המשפחה גדלה דרך זה?
שלום יעל בדיוק ביקשתי ממך היום לכתוב מאמר לאשה לאחר לידה .. ופגשתי היום את המאמר הזה שנראה קולע למצב לאחר לידה..
ילדתי תאומים בנים לפני שבועיים בניתוח קיסרי.. מן הסתם האשפוז יותר ארוך וחזרתי הביתה ל 8 ילדים(הגדול בן 10..ומתוך ה8 7 מהם בנים) ושבן השנתיים שלי איננו במסגרת של מעון הוא איתי בבית..אין צור לפרט איך היה עליי לשקם את הבית…. למרות שקיבלתי עזרה הייתי "משותקת" לאחר הניתוח..
חשבתי על כל מה שיעשה לי טוב וזה באמת נתן לי כוחות ביום ו השתחררתי ועד יום ב הכל חזר לשלמות ברוך ה' 1. התנחמתי במציאות היקרה שלא התאשפזו בפגייה ולא פיתחו צהבת ברוך ה'..
2. שגם אם ארצה המציאות מגבילה אותי בקצב השיקום ואיתה אי אפשר להתווכח..
3. שהברית מתעכבת מכורח המציאות האמת זה היה לי נוח..
4. שהקב"ה שכלל את העולם באוכל זמין ומהיר .. במייבש כביסה.. ובכל טכנולוגיה שמקלה על החיים. אט אט חזרתי לעצמי והמחשבה על השיקום היא כבר היסטוריה ואני מרגישה מעולה ברוך ה'
שלי, את ענקית, איך התאוששת ככה אחרי שבועיים?
לפני יותר משנה ילדתי בניתוח, ואח"כ הלכתי לאמא שלי להחלמה, לא חלמתי לחזור הביתה.
וההתאוששות מהניתוח- לא אשכח אותה.
כל הכבוד לך, אנשים כמוך יכולים להרצות כמעט כמו יעל!
וכמובן ליעל- המאמר הזה חשוב ביותר, וכדאי לקרוא אותו כל כמה זמן,
תמיד יש לחץ ועומס שמוציאים מהשגרה, וצריך ללמוד להתמודד.
תודה לך על החיזוקים והטיפים שהוסיפו לי המון המון מאז שהתחלתי לקרוא את המאמרים שלך.
יעל תכתבי בבקשה דרכים להתמודדות בהריון,ההריונות שלי קשים והבית מתפקד בחצי,הילדים שלי עדין קטנים ואיני יכולה לבקש מהם הרבה עזרה,
הי יעל,
לא הבנתי את הפאנצ' ליין… הבנתי שיש ימים קשים יותר אבל…לא הבנתי איך ניתן לשפר אותם כשאת לא מרגישה טוב
בדיוק כמו בעסקים: הבנת החיוניות של הפעילות, חשיבה על מטרות לטווח רחוק ולא על הרגע הזה – כאשר מבינים עד כמה ההשלכות חשובות, הדבר נותן כוחות לעשות לפחות את הדברים שיהיו חשובים לטווח ארוך. הכלי השלישי הוא השגת תמיכה של הסביבה, ועל כך תוכלי למצוא עוד טיפים במאמרים על קבלת עזרה מהילדים.
יעל יקרה,
קראתי את המילים הטובות שלך על סופשנה של מורה…….
איפה היית כשמורות התיכון חגגו את הסוף?????
העצמת גם עכשיו ותודה לך!
רעיון חמוד
הילדים שלי כבר כמה שנים מחקים את 'עיר החלומות' מאחד הספרים של רות בייפוס.
אנחנו כבר עכשיו אוספים קופסאות של כל מיני, כמו קורנפלקס, תרופות, גלילי נייר ועוד…
ובבין הזמנים מתעסקים עם זה כמה ימים, מדביקים גוזרים וצובעים בגואש.
קצת אורך רוח על המסביב…… אבל זה שווה את הדימיון והחופש והיצירתיות.
למשל: הדביקו אוטו גלידה ואחד הזכיר לסגור הדלתות כדי שהקור לא יצא והכל יפשיר……
החוויה עצומה, עד כדי כך שהסבתא שוקלת להפוך את התכנית הזו לכל הנכדים אצלה במרפסת……….
כמובן שכלום כסף, מלבד בריסטולים שהם הבסיס, אפשר קרטון ביצוע אך יוצא יקר יותר
שילבנו קצת פסי קלקר קשיות שהיו לפנסי רחוב וכן על זה הדרךץ
תעשי שימוש מועיל לכולם
בהצלחה
שרה
רעיון יפה! מאיזה ספר זה? אולי תשלחי תמונה?
ביתי בת ה-3 חלתה בסרטן לפני 8 חודשים ובהתחלה היה לי קשה לחיות בשגרה ובאמת הילדים ניצלו את זה עד שמיד אספתי את עצמי והקפדתי על שינה בזמן וילכו בזמן לבית הספר, והבית יתנהל כרגיל!! למרות כל האשפוזים וכו'. ברוך ד'. והילדים בכלל לא הרגישו מסכנים – אדרבא – כשיש סדר יום גם בזמנים קשים, אז הקושי לא מורגש בכלל, ואף ילד לא נפגע מזה ברוך ד'. אפילו שלא היינו בבית הרבה – תמיד דאגתי למשהי שתחליף אותי ולא נתתי להם להישאר לבד.
כל הכבוד אביטל, מקוה שהתקופה הקשה כבר מאחוריכם. רפואה שלימה ובריאות איתנה!
הסיפור שלך מאד מרגש, אביטל.
בשנתיים האחרונות ליוויתי שלוש משפחות שבהן ילד חלה וביקשו עצה ודרך איך לשמור על השגרה למרות הכל וגם איך לחזור לשגרה אחרי שהילד הבריא.
לא פעם הגיעו לסדנאות שלי אימהות שסיפרו שהן באות אחרי תקופה של בן משפחה חולה כדי להחזיר את המצב למסלול.
מחלה הוא אחד הדברים המטלטלים ביותר למשפחה, והאתגר להפוך את התקופה לזמן של התעלות וקרבה בין בני המשפחה ואמונה הוא ההתמודדות האמיתית.
בימים כואבים שלי הכל על הפנים!!!!!!!!!!!!!!!!! עם כל המשתמע מכך. אני לא מסוגלת לאסוף את עצמי- וזה יכול להיות אפילו רק יום עבודה קשה ובאמת מה שכואב לי זה הדוגמא האישית שהבנות שלי סופגות. הם פשוט מחקות אותי ואז המצב הוא עוד יותר גרוע……
לאחרונה ובפרוש בזכותך יעל – אני מכריחה את עצמי להתחיל משהו -מינימום כזה- משהו שהוא דוגמית של 20/80 ודברים מתחילים להראות אחרת.
אז תדעי שבמובנים מסוימים את ממש מלאך והמאמרים והעצות שלך שווים זהב! תודה