שלום לך, בוקר טוב, 

 

מה שלומך? 

אני ברוך ה', בסדר.

 מצטערת, ומנסה שלא:

ערב פסח מפגיש אותי עם הרבה דברים שהתקלקלו בבית. 

נזקים. 

התיישנות 

דברים שנהרסו בגלל רשלנות [אני מרגישה אשמה]

בגדים וכלים שלא היה זמן לשמור עליהם כראוי בעומס השוטף של החיים – והם ניזוקו

מוצרים שמראש היו גרועים, קניה לא מוצלחת – שבערב פסח מרגישים עוד יותר כמה היא מתסכלת:

 

דוגמה? הנה אחת, והיא לא יחידה:

קנינו מקרר שארפ 4 דלתות, כי הדגם הקודם היה מעולה ותיפקד ללא שום בעיות במשך יותר מעשור 

אבל הדגם הנוכחי שהיה יקר בהחלט 

פשוט גרוע: החל מהחלקים המעצבנים שעשויים חריצים חריצים, קוביות קוביות, בלגן שלם של הצטברות לכלוך 

עבור דרך מגירה רחבה שמכריחה אותך לפתוח את שתי הדלתות – מה הרעיון בזה? מה חשב המעצב?????

ועד מערכת לא תקינה של הפשרה שגורמת לקרח על הדפנות של המקרר מאחורי התא של הירקות – מה שהורס אותם, כמובן. 

בערב פסח זה ממש מרגיז! 

עוד המחשות? יש:

אם יש לך שואב שוטף חדש [כמה זמן המוצר הזה בשוק?!] תקול, ואת לא מצליחה לקבל שירות וחלפים למשהו שנשבר, 

אם את מוצאת את שרשרת הפנינים שנקרעה 

ופוגשת את המגירות התקועות 

זה כואב עוד פעם, בתחושת תסכול כזו – איך זה שהחפצים שלי אינם עושים מה שאני צריכה שהם יעשו? 

בגידה. 

בהרצאה על רמות אנרגיה

(לחצי כאן) (ומצורף למסר) [העיקרון כתוב כאן] אני מזכירה את הדברים של הרמב"ן באחת מהדרשות – דרשה על ספר קהלת. 

הרמב"ן כותב שם שה' ברא את האדם כך שיהיה עייף כל יום, ולא שיהיה חזק לאורך כל ימי חייו עד יום מותו – 

כדי להזכיר לאדם שהעולם הזה בר חלוף. קשה לנו לזכור שאנחנו בפרוזדור, שכל מה שיש לנו הוא פיקדון, שהעמל שלנו הוא למעלה מן השמש – 

ורק אז יש בו יתרון. 

אז אנחנו מקבלים תזכורות – אנחנו נחלשים, עייפים, ישנים [אחד מששים מהמוות] והדברים מתקלקלים, מתיישנים, נשברים, נהרסים 

ככה זה. 

אל תצטערי. 

 

חז"ל גילו לנו שאדם רוצה בקב שלו,

יותר מאשר בתשעה קבין של חברו. חן המקום על יושביו, חן אשה על בעלה. אנשים אוהבים את מה שלהם. 

אנחנו ♥ אוהבים  את מה שלנו 

כששאלו נחקרים כמה ישלמו על ספל קפה משומש הם הסכימו לשלם גרוש וחצי בערך,

אבל כששאלו אותם בכמה ימכרו את ספל הקפה שלהם [היייי! הוא משומש!!]

הם העריכו אותו בסכום משמעותי יותר!

מדוע? כי כשזה הספל שלי, הוא שווה בעיניי. מאד. 

ברור שאני מנסה לתקן תכשיטים,

שולחת נעלים לסנדלר,

משמנת שוב את מכונת התפירה ומתאימה לי בגדים שיש בארון וצריך להצר/ להאריך/ לסגור.

יחד עם זה, אני מזכירה לעצמי:

הדברים אינם נשארים לעולם, הכל זמני, תודה על כל יום שהיה, ושהשתמשתי בבריאות. 

תודה לה' על השפע ועל האפשרות לקנות חדש

גם אם הייתי שומרת על זה, מנקה את זה, מחדשת את זה, מתקנת את זה – זה היה נגמר מתישהו 

לא בטוח שההשקעה הכספית בשמירה/ תיקון/ ניקיון ריווחייים. הרבה פעמים הם לא. יותר זול כבר לקנות חדש. 

 

אז הנה הטיפים לפגישה אישית שמחה עם כל מה שיש לנו בבית,

ועם כלי הפסח שאת פוגשת שוב אחרי שנה: 

בואי נקייה למפגש: בלי אשמה על כך שלא נפגשתם קודם, בלי ציפיות מרחיקות לכת לתקן/ לנקות/ לסדר את מה שלא נעשה עד כה. 

תחשבי מציאותית: כולנו הזדקנו בשנה. זה טבע העולם. כבר אמר שלמה המלך – אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלו. לא מחכמה שאלת על זה. 

תשמחי: כיף להשתמש במה שיש, תענוג להיזכר בדברים שכבר יש לנו, אנחנו נהנים גם לחדש ולהתחדש. טוב שיש גם מזה וגם מזה. ברוך ה'! 

תזדרזי: אל תתעכבי על זוטות, תתקדמי לדבר הבא. הזמן קצר והמלאכה מרובה. דבר מעט ועשה הרבה – ככה מתנהגים צדיקים. 

תחייכי: כדי שפגישה תצליח, מספיק צד אחד שעושה את העבודה ולוקח אחריות על השיח. קחי את זה הכי חזק והכי רחוק שאת יכולה 

ותגידי הרבה דברים טובים, והאנרגיות החיוביות ידביקו אפילו את הדוממים! בדוק! 

שניפגש בשמחות 

בשמחת עולם 

בבנין שלם

שלך 

יעל 

נ.ב. 

כן! כן! אני בעד לסדר, ואני יודעת שסדר וארגון גורמים שפחות דברים יתקלקלו 

וברור שאם את מאורגנת פחות דברים הולכים לאיבוד 

אבל לא לצאת מפרופורציות ולחשוב ש"אם אני אהיה מאורגנת כל הבית יהיה כמו חדש – תמיד תמיד – ושום דבר לא ייהרס". 

לא להגזים! אני מודיעה עכשיו: אין מאה אחוז. יכול בהחלט להיות שאת תבקשי יפה – והם לא תמיד יעזרו, 

שתתני להם סמכויות – יש מצב שתתאכזבי. שתעשי הכל לפי ההוראות של היצרן – והכתמים יישארו. את לא אשמה!!