כשאני לוקחת ביד חפץ ותוהה אם הוא משרת אותי, אני מסתכלת עליו ואומרת לעצמי בערך כך: "הוא עלה הרבה כסף; הוא ממש יפה; הוא נראה טוב; הוא עוד יכול לשמש לכמה דברים; הוא נדיר; הוא לא תופס כל כך הרבה מקום; הוא יכול להישאר פה?" כל הדיון במוחי נסוב סביב החפץ – הוא כזה או כזה, הוא בסדר או לא בסדר, הוא. כאן הטעות. כשאני חושבת על החפץ אני עסוקה בטפל. העיקר בבית הוא אני. אני צריכה לחשוב על האנשים ולא על החפצים. במקום לשאול את עצמי כמה החפץ עלה ואם הוא עדיין נאה, אני צריכה לתכנת את הדיסק בשאלות חדשות שעוסקות בדברים החשובים באמת: בנו, דיירי הבית. והרי השאלות החדשות: "האם אני אוהבת את החפץ? האם הוא מקל עלי? האם אנחנו נהנים מכך שהוא ברשותנו? האם החפץ הזה מביא תועלת לחינוך הילדים, לשלום הבית או למאזן הכספי שלנו? האם אנחנו צריכים את הדבר הזה כאן? האם אנחנו זקוקים למקום שהחפץ הזה תופס? האם הדבר הזה – יחד עם כל הדברים שבסביבה שלו – מטרידים אותנו ומפרים את שלוות הבית על ידי יצירת "בלגן-רקע" שלא זז? האם החרדות שאני חווה לפני שאורחים חשובים באים או כשמזכירים את פסח, נגרמות גם בגלל החפץ התמים הזה?" שיניתי את כיוון החשיבה. מהיום אני חושבת על עצמי, לא על החפצים.
והנה גם כמה טיפים לטיפול בחפצים מיותרים שאת פוגשת בערב פסח בבית שלך:
השיטה הקשה:
שני השלבים לסילוק חפצים מיותרים מן הבית:
1. מחליטים שהיום ממלאים את שקית הזבל בגודל 75X90 בזבל.
2. עוברים בבית, ממלאים מכל הבא ליד ומניחים ליד הפח.
חוזרים על שני השלבים הללו פעמיים בשבוע או שלוש פעמים.
השיטה הרכה:
חמשת השלבים לסילוק חפצים מיותרים מן הבית:
1. איתור וחשיפה: מצאו את הדברים המיותרים שתופסים לכם מקום בבית.
2. לקחת בידיים ולנשום עמוק: הרגישו את החפץ. האם באמת אתם חשים שהוא יקר לכם? האם אינכם חשים את האבק? את הריח הדהוי? הביטו בו: איפה היופי שאפיין אותו לפני עשר שניים?
3. שמים בצד: ממשיכים לסדר את הבית כאילו לא קרה כלום, כאילו לא עומדים שם בצד שני בגדים ומדף כשעל ראשם מרחף גזר דין מוות. מניחים את החפצים המובלים לגרדום בפינה בצד שלא יפריעו להמשך העבודה. ממשיכים לעבוד.
4. שלב המעבר: כשכל הבית כבר מסודר ומה שמפריע זה רק החפצים הללו שתקועים ליד המעבר לוקחים ארגז או שקית גדולה ומכניסים את החפצים לתוכם.
5. כשיוצאים מן הבית – לוקחים אתכם את השקית ונפרדים ממנה באלגנטיות ליד הצפרדע הירוקה.

מה את עושה עם הדברים שהוצאת מהבית?
יש מי שנותנת אותם לאחרים. אלו שנותנים בוודאי מוכרים לכם, האוגרים. הם מביאים לכם שקיות של "שמעטס" ומשכנעים אתכם שאלו הם דברים יקרי המציאות. אתם לוקחים לפי הכלל של "נותנים לך? קח" ונתקעים עם חבילות סגורות מגובבות במחסן ומוצרי אשפה בארונות. האם אתם רוצים להשתייך לקבוצה זו של מחסלים? אנו מקווים שלא. אפשר להעניק חבילות, שקיות, בגדים ונעליים לאחרים, אלא שצריך לעשות זאת בנימוס:
 שואלים – לפני שמביאים – אם הם זקוקים למעיל, לבגדים, לקערות או לחפץ אחר שנמצא באמתחתכם. אין די בהודעה כוללנית בנוסח: "אני מביאה לך דברים, בסדר?" יש לשאול על פריטים באופן מפורט ככל היותר ולשאול בכנות אם צריכים או לא. היזהרו מהפעלת לחץ על המקבל הפוטנציאלי ואל תשכנעו אותו. תארו את המוצרים במילים הכי פשוטות והימנעו מתארים מפליגים.
 מביאים כמות סבירה של חפצים – כזו שניתן למיין בחצי שעה. כמות גדולה שתישאר ל"כשיהיה פנאי להתעסק עם זה" גורמת למקבל ללחץ מהעבודה הנוספת שהוטלה עליו. זה מיותר.
 מציעים למיין יחד – הכריזו שאם משהו לא מוצא חן בעיני המקבל אתם לוקחים אותו בשמחה. סביר להניח שתערכו בעצמכם מיון מדוקדק של החפצים שלכם לפני שאתם מציעים הצעה כזו: לא תרצו לחוש מבוכה מול מוצרים מקולקלים ובלתי שימושיים שאתם נותנים לידידיכם.
 מצהירים שאפשר לזרוק כל מה שלא רוצים בלי כל רגשות אשמה ונקיפות מצפון.
 אין לחקור, לרמוז או לתשאל את הילדים כיצד משתמשים בחפצים שניתנו ואין לחכות להוקרה.

כל זה נכון כאשר עוסקים בחפצים במצב טוב, שכן כל אחת מאתנו תתבייש לשבת ולמיין עם האחיינית את הפיז'מות הישנות המוכתמות ולקבל אותן חזרה. סביר שבתנאים הללו תמסרי לידידתך דברים במצב מעולה בלבד.
מה עם גמ"חים? יש כמה גמ"חים למוצרי יד שנייה – ריהוט ומוצרי חשמל – שלוקחים גם מוצרים מקולקלים ומתנדבי הגמ"ח מתקנים אותם ומוסרים אותם לנזקקים. בררו על גמ"חים באזור מגוריכם ושאלו אם הם רוצים את החפצים שלכם. מודעות "למסירה" מתפרסמות בחינם בחלק מן המקומונים. באחרים עלותן נמוכה ובדרך כלל שווה לשלם כדי להוציא מן הבית מוצר מיותר.
גמ"ח בגדים יד שנייה אינו מעוניין בבגדים ישנים, מיושנים, מוכתמים, קרועים או בלויים. ("הם יכולים למכור לממחזרי סמרטוטים ולקבל כסף" טוענות המשליכות. מתברר שזה לא ממש כך) מתנדבות הגמ"ח נאלצות לבלות שעות רבות במיון בגדים שמקומם בפח והן קובלות על כך לעתים מזומנות מעל גבי העיתונים. מסרו לגמ"ח רק ביגוד אופנתי במצב מעולה.
שימוש סופני: בגדים בלויים שגילינו בערב פסח יכולים לעזור לך בשרפת חמץ: את נותנת לילדים ללבוש אותם בפעם האחרונה כשהם הולכים למדורות, וכשהם חוזרים, במקום להפעיל מכונת כביסה בחיפזון, את זורקת את הבגדים ספוגי העשן לפח. מגבות שדינן לאשפה יכולות לשרת אותנו עוד פעם אחת וזהו. כיצד? נותנים אותן לילדים שנוסעים לכינרת. מסבירים להם שהם משאירים את המגבות בפח הזבל של החוף כדי שלא להיסחב אתן לצפת, וחסל. אותו דבר עם כלי מיטה: הילדים מביאים אותם ליום אוהלים בקייטנה ומשאירים אותם שם, בפח. מה הסיכון? האוגרים שבינינו ימצאו בדרכי ההיפטרות הללו סיבות להשארת המגבות בבית: "אולי פעם ניסע לכינרת ונוכל להשתמש בהן?" – אנחנו מזהירים מפני שימוש לרעה בעצות שלנו!