מוטיבציה ושיתוף פעולה
בסדנאות שלי ובמפגשים עם מאות אמהות עולה השאלה הזו בתדירות הגבוהה ביותר. איך, איך גורמים לילדים לסדר את הבית?
- אמהות שמתייחסות לעומס המוטל עליהן שואלות "איך לעודד את הילדים לעזור בבית?"
- אמהות שמתייחסות להיבט החינוכי של העניין שואלות "איך לגרום לילדים לקחת אחריות על המטלות בבית?"
- אמהות שחשוב להן שהילדים יהיו עצמאים שואלות "איך ללמד את הילדים לבצע מטלות בבית?"
הניסוח שונה, המטרות דומות והתוצאה זהה: לחלק את הנטל של עבודות הבית בין בני הבית.
הנחות יסוד
בבסיס הרצון לחלק את הנטל ולבקש מהילדים לשאת באחריות של המשימות הדרושות לטיפול היומיומי בבני הבית, עומדת תפיסה של שליטה. אנחנו רוצים להשיג משהו מאחרים ואנחנו מחפשים דרך להשיג את זה. אנחנו רוצים לשלוט בהתנהגות של הילדים שלנו – לגרום להם לקפל כביסה, לסדר את החדר שלהם, לשים את הגרביים המלוכלכות שלהם בסל הכביסה ולא על הרצפה בחדרם, ואנחנו עושים זאת בעזרת תגמולים. "אם תבצע מה שאני אומרת לך – תקבל פרס, ואם לא – תקבל עונש". שיטת "המקל והגזר" היא שיטה עתיקה והיא מבוססת על שליטה. הבוס שולט על העובדים שלו. ההורים יכולים להשיג מהילדים את ההתנהגות שהם רוצים להשיג.
ברור שהילדים שלנו מרגישים שאנחנו רוצים לשלוט על ההתנהגות שלהם והם גם מקבלים מאיתנו איתותים שאומרים שסדר וניקיון הם מטלות מעצבנות ולא נחמדות – "אם תסדר תקבל שוקולד" זה יותר מרמז על כך שסדר כשלעצמו הוא מטלה לא נעימה שהשוקולד יכול לגרום לה להיות נסבלת.
מה הבעיה עם שיטת המקל והגזר?
רק שהמקל מאד מוגבל, והגזר – אינפלציוני: בתחילה את מעניקה קוביית שוקולד, אחר כך את שוברת בשבילו שורה שלימה של קוביות שוקולד ממולאות קרם תות, אחר כך את פותחת אריזה אישית של "מקופלת" ואז אתם מגיעים למשא ומתן על טיסה בשמי הארץ – וכל זה כדי שהחדר הפרטי של ילדך יהיה מסודר!
יתר על כן: ההנעה הפנימית, הטבעית, הבריאה שדוחפת את הילד לסדר את החפצים כדי שהוא יחיה בתוך עולם מאורגן וכדי שלא יאבדו לו חפציו האישיים – נחלשת. הוא מתרגל לקבל תמורה פיזית על ביצועיו והדבר גורע מההנאה שמאפיינת פעילות שהוא בוחר לבצע מרצונו. הילד שוב לא נהנה מפעולות הסדר אלא רק מהתגמול שיבוא לאחר מכן.
תגמולים נכונים
מחקרים שנעשו במקומות עבודה הגדירו את התגמולים בשיטת המקל והגזר כיעילים מאד בתנאים הבאים: לעובדים יש תנאים הוגנים באופן בסיסי בעבודה והבונוס ניתן לאחר מעשה ולא כתנאי של "אם – אז".
בתרגום חופשי לניהול הבית ניתן לומר כך:
אם הדרישות שמופנות אל הילדים הוגנות, אם החדר מבולגן באופן נשלט, אם במטבח יש כמות כלים סבירה – יש להניח שהילדים ישתפו פעולה בביצוע המטלות הקבועות שלהם כתורנות וכמשימות מחויבות המציאות בבית. על ההורים לדאוג שהדרישות תהיינה הגיוניות והוגנות, חלוקה הגיונית של הנטל ודוגמה אישית טובה של ביצועים חרוצים.
כשהילדים מבצעים כראוי את המשימות הללו אפשר לתת תגמול ואפילו נכון לתגמל – במיוחד כשמדובר במשימות סיזיפיות, טכניות שחוזרות על עצמן. כדי לשדרג את התועלת מן התגמול חשוב להגדיר אותו כבונוס רק אחרי ביצוע המשימה: "הו, החדר מסודר! בואו נאכל גלידה במטבח". "סיימת להתרחץ בזריזות ואף השארת אמבטיה מסודרת! אם כך, תקבלי את הפיז'מה החדשה שקניתי לך כבר היום!"
אמהות שואלות אם זה בסדר שילדים מקבלים דמי כיס כשהם עוזרים בבית. התשובה היא כן – ולא. ניהול הכסף שלהם מלמד את הילדים אחריות וחשיבה לטווח ארוך – והם יקבלו אותו לא כתשלום על סידור חדרם. דמי הכיס יגיעו לאחר שהחדר סודר ולא כתנאי מוקדם של "אם – אז" ובסכום מדוד לפי מספר הפעמים והזמן שארך הסדר בחדר.
שטיפת כלים, ביצוע תורנות קבועה של ניקיון והכנות לשבת עשויים להיות פעולות חדגוניות ומשעממות לבנים וגם לבנות. התגמול צריך להיות בעיקר משוב חיובי, חיבוק, הערכה וגם פרס מפתיע שהילד לא ידע אל נכון אם יקבל ומה הוא יהיה.
מוטיבציה
השגת הנעה פנימית לביצוע מטלות, לקיחת אחריות ואכפתיות כלפי הבית – זו כבר מטרה שונה ואחרת. אנחנו מצפים מהילדים שלנו יותר מאשר לטפל בבלגן שלהם. אנחנו נפגעות כשאנו רואות ילדים שעוברים ודורכים על בגדים שנפלו על הרצפה. זה מקומם לראות שילדים לא דואגים להכניס הביתה חפצים כמו עגלה או אופניים שעשויות להיאבד או להינזק בחוץ. הציפיות שלנו הן שהילדים יתנהגו כאילו שהבית הוא שלהם ולא כאילו שהוא שייך לאחרים!
ההשגחה על ממון המשפחה – וכמובן על האחים הקטנים – נתפסת בעינינו כסימן בסיסי ביותר לאחריות, לבגרות ולכך שהילדים שלנו ראויים לאמון.
בסוגיה זו של מוטיבציה לא נוכל להיעזר במקל ובגזר. אין דרך לגרום לילד להיות אחראי על ידי שמבטיחים לו שוקולד אם רק יגלה יוזמה, ייקח אחריות ויפעיל יצירתיות ותושייה במצבי לחץ. פרסים לא יעזרו, מה כן?
עידוד
אנשים נותנים את מיטבם כשיש להם אוטונומיה, כשהם מזדהים עם המטרה וכשהם משתפרים במשהו שחשוב להם להיות מומחים בו. במשימות שאינן שגרתיות וטכניות, במשימות שבהם נדרשת יותר מאשר חריצות ועשייה – יש לבנות מערכת שתעודד את הילדים לקחת חלק ולהיות שותפים בפרוייקט שהם אוהבים ומעריכים.
חלק מתפקידי המשפחה הם טכניים ושגרתיים – ויש מהם שניתן להעשיר אותם במרכיבים שדורשים יצירתיות וחשיבה נוספת. כשהילדים שלך גדלים ויכולים להיות מומחים בתחומים, תני להם אוטונומיה ועזרי להם לפתח הזדהות עם המטרות של המשפחה.
ועל כך בפוסט הבא.