"אני מנהלת את הבית? אני, לידיעתכם, המשרתת!" אומרת לי שרון, [לא שם בדוי, הרבה נשים בשם שרון ובשמות אחרים אמרו את זה. אני מצטטת] והיא ממשיכה להדגים ולספר איך היא אומרת בפה מלא שהיא משרתת בבית, למשל, כשהבת שלה קמה מהשולחן בלי להוריד את הצלחת היא שומעת את עצמה אומרת "תגידי מה זה את קמה מהשולחן, משאירה את הכול, שהכושית תבוא ותנקה?" וגם "ראיתם אותה? הולכת לה! ומה עם הקליפות? שהפיליפינית תאסוף!" או  – "יש לך משרתים? קחי בעצמך!"

אני הולכת אחריהם ומרימה, אוספת, מחזירה למקום, זה תפקיד של מנהלת? אני לא המנהלת של הבית, זה בטוח, מסכמת שרון.

אז אם מתלבטת איזו תחפושת הולמת אותך, כאמא וכעקרת בית, אני מציעה לך לנסות למדוד את החליפה המחויטת של המנכ"ל ולהתחפש למנהלת בבית שלך!

עוד דוגמה לאמא שלא מרגישה מנכ"לית:

אני מרגישה כמו מישהי שיש לה חישוק על המותנים ואליו מחוברים חוטים רבים, וכל אחד שמחזיק בחוט מושך לכיוון שלו:

• התינוק בוכה.
• טלפון מצלצל.
• אורחים לשבת.
• קוביות פזורות.
• השעה שש – להתכונן לשינה.
• חתונה הערב.
• כלים בכיור.
• הבטחתי לשכנה שאפנה לה מקום במקפיא.
• לא התקשרתי לאמא שלי.
• בעלי חוזר עוד שעה וחצי.
• אני חיבת לחתוך סלט אם אני רוצה להתחיל את הדיאטה שלי.

כל אחד מאלו מושך לכיוון שלו. מה קודם? מי שמושך הכי חזק, מי שצועק הכי בקול, מי שהכי מעצבן, מי שחייבים שישתוק. מי שמנדנד. מי ש…. זה תלוי בהם. בכוחות המושכים, לא בי. אני לא המנהלת. אני – הם מושכים אותי לכול הכיוונים ואני רק מקווה שאגיע למיטה בלי צעקות ובכיות, עם כמה חיוכים וקצת יותר סדר וניקיון ממה שעכשיו…. אלו אינן ציפיות גבוהות, לדעתי, ובכל זאת הן לא תמיד מתגשמות.

כשאני מנסה לומר לנשים שהן המנכ"ל של הבית שלהן, זה לא מתקבל. הן מתארות את המציאות המסובכת, את הדרישות המנוגדות, את הבית והעבודה, את התחרות של הילדים על תשומת הלב, את הפתקים מבית הספר, את הקניות וטיפולי השיניים. "אני המנהלת?" הן שואלות בציניות, "הדברים פשוט חזקים מדי, המציאות תובענית מדיי, אני לא יכולה לעמוד בדרכם של הדברים, אני נרמסת. אני כבר לא צריכה שום דבר לעצמי, רק שיהיה שקט, שתהיה שגרה".

אחרות שואלות אם זה נכון בכלל: "אני אמורה לנהל את הבית או להשביע את רצון בני הבית? אני המנהלת או שבעלי מנהל את הבית? 'אמא מנהלת', זה לא נשמע קר ומרוחק? אני רוצה להיות אמא חמה".

ובכן, מה זה להיות מנהלת?

תרשמי כאן כמה תכונות של מנהלת שעולות לך בראש:

קשוחה, החלטית, יודעת מה היא רוצה, שומעים בקולה, קובעת סדרי עדיפויות, מקבלת החלטות, מאצילה סמכויות, מנהלת תקציב, משפיעה על האווירה, קובעת מדיניות, מאמנת וחונכת, מציבה גבולות, מעניקה משוב, מתגמלת, מציבה מטרות, מגדירה יעדים אישיים, עוקבת ומפקחת,

עכשיו תקיפי בעיגול את התכונות שאת חושבת שאמא רוצה שיהיו לה. אילו מתוך התכונות הללו היית רוצה לאמץ? יש כמה כאלו?

אם כן, התחפשי למנכ"ל והתחילי לנצל את הכוח שלך ולהשפיע:

המנכ"ל נמצא בעמדת כוח. יש לו הכוח להוביל, הכוח להשפיע, הכוח לעצב מדיניות ולשנות מהלכים. אנשים רבים קובלים על עוולות, מתרעמים על חוסר הגינות ועל חוסר אנושיות בתחומים שונים. הם רגילים לסיים את הקובלנה שלהם במילים: "לו רק היה בידי הכוח", ונאנחים. ובכן – הכוח בידיו של המנכ"ל. הוא יכול לשנות דפוסים והרגלים, יש לו סמכות להתוות דרך. לכל אדם יש רעיונות בדבר האופן שבו הוא היה עושה את הדברים לו ניצב בראש הפירמידה – עמדת המנכ"ל היא עמדת הסמכות לעשות את הדברים כפי שהוא חושב שחשוב לעשותם.

המנכ"ל קובע את מציאות חייהם של הכפיפים: המשכורת משפיעה על רמת החיים של העובדים, ההטבות שהוא מעניק מזכות אותם בחופשה או ברהיט חדש לבית. גם מבחינה רגשית המנכ"ל עשוי להיות גורם רב השפעה: נזיפה מורידה את המורל ומעוררת  בעובד חששות, פחדים ודיון פנימי על מה שעלול לקרות ואיך לקדם את פני הרעה בעתיד. שבח מעלה את הדימוי העצמי ואת תחושת הערך. הסמכויות שבידי המנכ"ל גורמות לו לשלוט על חייהם של העובדים.

כאם, ניתנת לך הסמכות. את עומדת בראש הפירמידה. היו פעמים שאמרת לעצמך: "אצלי בבית לא יהיו דברים כאלו". יש שחשת, כילדה, שהדברים סביבך אינם מתנהלים בהגינות, בהתחשבות, ברגישות הראויה. כאם ניתנת לך הזדמנות להיות במוקד הכוח, במוקד הסמכות, ולשנות. את יכולה לנהוג ברכות, את יכולה לכוון, את יכולה להרגיש ולהביע רגשות – לא תמיד יכולת לעשות זאת כילדה וכנערה. יש לך הכוח להוביל, יש לך הכוח להשפיע, יש לך הכוח לשנות דפוסי חשיבה והרגלי התנהגות.

בעמדת הניהול באים לידי ביטוי שני מרכיבים מרכזיים של כוח ושליטה: מציאות ורגש.

מרכיב המציאות – האם משפיעה על מציאות החיים של בני הבית. היא קובעת מתי תוגש ארוחת הצהריים ומה יהיה התפריט. היא רושמת את הילדים לחוגי העשרה ומתווה להם כיווני התפתחות. האם, כמנכ"ל, משפיעה באופן ישיר ועקיף על כל תחומי החיים של בני הבית. הארגון של הבית משפיע על הישגיהם הלימודיים ועל מעמדם בחברה. ההרגלים שהיא מקנה להם בתחום החינוכי –  שמירת הלשון, ברכות, דרך ארץ – ישפיעו על צורת התנהגותם בעתיד. הרגלים בתחום הניקיון, הסדר, ההקפדה על זמנים – ילוו אותם לאורך שנים. דפוסי החשיבה שהאם מעבירה באופן סמוי ויומיומי – "השכנים יראו"; "מה הם יגידו?"; "אל תאמר מילה";"קודם מקשיבים, אחר כך עונים" – הופכים לחלק בלתי נפרד מהאישיות שבני הבית מפתחים. לרבים קשה להתנער מהם, גם לו רצו. הסמכות שבידי האם לכוון את התפתחותם של בני הבית ולקבוע את מציאות החיים שיש להם ושתהיה להם, עצומה.

מרכיב הרגש – האם משפיעה על בני הבית מבחינה רגשית. בני הבית תלויים רגשית באם. תחושת הערך והדימוי העצמי מושפעים מהדעה של אמא על הילד. כשאמא משבחת, נותנת פרס, מחבקת, מקשיבה, היא מעבירה מסר חיובי שמעלה את הדימוי העצמי של הילד וממלא אותו מוטיבציה להצליח גם בתחומי חייו האחרים, החברה והלימודים. ילד שמגיע לבית הספר אחרי מנה של עידוד ואהבה שמח ללמוד. ילד שמגיע לכיתה פגוע ועצבני אינו פנוי ללמידה. האווירה שהאם משרה בבית מעניקה לילדים ביטחון עצמי ושמחת חיים. מבחינה רגשית, האם, כמנכ"ל, נמצאת בעמדת כוח ובסמכותה לעודד או לבקר. יש לאם, כמנכ"ל, שליטה על עולם הרגש של בני הבית.

מנהל חייב לדעת כי סמכות וכוח לשלוט על חייהם של אנשים אחרים הם כלים רבי עוצמה שיש להשתמש בהם בחכמה. הכוח מוענק למנכ"ל מתוקף תפקידו וכן האם – עם היותה לאם מקבלת את השליטה על חייהם של ילדיה. שימוש מוגזם בכוח מעורר מרירות ותסכול אצל בני הבית. אך התעלמות מהסמכות שבידייך משאירה את בני הבית נבוכים. לא תוכלי לוותר על הסמכות, שכן את היא המנכ"ל.