גברת יעל זלץ, אם לשמונה ילדים בלי עין הרע, מאמנת אישית ועסקית מחברת סדרת הספרים 'הבית- העסק הנבחר' ומנהלת סדנאות בנושא. חושפת את סיפורה האישי וסיפורי נשים רבות שעשו בזכותה מפנה בחייהן והחלו לאחוז במושכות הבית. היא אף עושה עמנו סדר מוקדם, בזכותו, בעזרת ד' גם בתינו יזכה בתואר העסק הנבחר!

 רות (שם בדוי) חשה שהקרקע רועדת תחת רגליה. ההודעה המרעישה הכתה בה בעוצמה, היא סקרה שוב ושוב את ההודעה האלקטרונית היבשה שהופיעה באנגלית, נאחזת בתקווה שאולי היא איננה מבינה דיה את תרגום המילים…

"הבל הבלים!" נזפה בעצמה "את מספיק נבונה בכדי לרמות את עצמך, ההודעה מהמפעל הגרמני הינו חד משמעי ואין כאן מקום לטעות בו!"

ההודעה המנוסחת בלשון אדיבה אך החלטית הודיעה כך: צר לנו מאוד, אך משקוליים עסקיים אנו נאלצים לדחות את ההתקשרות עם החברה שלכם, על החתום מנהל אגף הרכש של המפעל.

"אבל למה?" שאלה רות את המחשב במר לבבה "אחרי כל שעורי הבית שהכנתי, הכולל עבודת שטח מדויקת מה הדרישות היקיות של בעלי המפעל, וכיצד יש לנהל עימם משא ומתן, אחרי שהגענו כבר כמעט לסגירת חוזה, לפתע פתאום הם מתנערים ממני?"

המחשב לא ידע לענות, אך היועצת הכלכלית ידעה אף ידעה למצוא היכן קבור הכלב… הם כנראה קבלו ברכיים קרות, מחשש החרם הערבי, נכון שחומרי הגלם אותם ביקשת לשווק, מיוצרים בטורקיה ולא בישראל, אך את, מנהלת המפעל, יוצרת בישראל…

אך אל דאגה, יהודי תמיד יודע להסתדר, אומנם מחכה לך דרך ארוכה ומתישה, אך בסיומה, שוב לא יחששו בעלי המפעל הגרמני לסחור עימך!" כאשר רות קבלה את עצת היועצת שלה, היא לא שיערה לעצמה בכמה עמל מדובר, וכך היא מצאה את עצמה שוקעת בים סוער של מטלות בשעה שבביתה חיכו לה תריסר ילדים. היו רגעי משבר בהם היא כבר שקלה לנטוש הכל, ואז היא נגשה לסדנה של גברת יעל זלץ, בו היא למדה איך לתמרן בין הדרישות התובעניות של העסק לבין ניהול הבית, שם היא נפגשה בעוד נשים כמוה, כאלו המבקשות לייעל את תפקודן ולבצע אותו בהצלחה!

כשהמצרכים אינם צומחים…

איך וכיצד, זה כבר תורה בפני עצמה, ולימוד היא צריכה. בהתחלה, מפתיעה אותי יעל, בראשית דרכי כאישה צעירה גם אני ניצבתי מול שוקת שבורה, תוהה ומשתוממת הכיצד לא צמחו להם המצרכים במקרר, ואיך זה שאזלה חפיסת הסוכר בדיוק שחצות ליל של ליל שישי, בשעה בה עלי לאפות עוגה לשבת… כן, בכלל לא נולדתי מאורגנת ומסודרת, ההפך, גדלתי בבית של חסד והכנסת אורחים, קירוב לבבות ועזרה לזולת בכל שעה משעות היממה. אורחים בלתי צפויים היו הדבר הצפוי ותפקידיי בבית התמקדו באירוח בסבר פנים יפות ולאו דווקא בבישול…  הייתי טיפוס רחפן ולא התעניינתי כל כך בעבודות הבית, גם מה שביצעתי היה "לצאת ידי חובה" [ובכך אני דומה לנערות רבות, לדעתי] כך שהכל צנח עלי אחר נשואי, תוסיפי לכך את העובדה שעברנו להתגורר רחוק  מבית הורינו, כך שלא יכולתי לערוך "השלמת ציוד" במקרר שלבית הורי. אם היה חסר לי דבר מה, הרי למרות שמאוד הזדקקתי לו, הוא לא היה, ונאלצתי להסתדר בלעדיו. כך מתוך כורח המציאות למדתי בדרך הקשה להכיר בחשיבות הסדר התכנון והארגון. שני התינוקות שנולדו לנו העמידו אותי בפני מציאות חדשה של דברים שחשוב לבצע מייד: לטפל, לחתל, להאכיל, להרגיע… אם לא התאמצתי מאד – לא יכולתי לפנות אפילו רגע לדברים שמעבר ליומיום השוטף. ביתינו היה תמיד מקום פתוח לאורחים, כמדומני שלא חלפו עלינו שתי שבתות  ללא אורחים, גם בימי החול היו אורחים, ואם לא עבורינו – הרי עבורם – צריכה להיות מיטה פנויה מכביסה, מזון במקרר גם בסירים, מצעים נקיים וסבלנות. באותה תקופה עבדתי בשני בתי ספר: ביסודי ותיכון, והבנתי טוב מאד מהו המחיר שמשלמת מי שעושה הכל ברגע האחרון, מאלתרת ומסתדרת לבסוף…

אז עברנו לגור החרדיות בקרית ספר, שם אני מתגוררים גם היום. משימות האירוח ירדו כמעט במלואם, גם בהוראה לא עסקתי עדיין . פתאום היה זמן, וורכזת  המתנדבות במועצה פנתה אלי בהצעה לסייע למשפחות. וכך התחלתי במשימה…

היכן טמונה הבעיה?

נשלחתי לסייע למשפחות, ופתאום גליתי בעיה כאובה ביותר, מדובר במשפחות נורמטיביות ביותר, שלא  סובלות מקושי חריג, האמור לשבש את סדרי הבית, לא מחלה קשה, או ילד חריג, או שום ממצא חורג, הנשים המנהלות או יותר נכון לא מנהלות את הבתים הנ"ל, נראות ככל הנשים, עם יכולות אינטלקטואליות תקינות ואף גבוהות, כאלו שנראות מטופחות, ואינן משדרות מצוקה, אך כאשר נכנסים למטבחן, פשוט נעצרים המומים למראה ההזנחה והבלגן הגואה!

האם נשים לא חשו מבוישות לחשוף את ביתן לעיני זר ?

ובכן, בוודאי שזהו קטע מעט מביש, אך הן חששו שהגיעו מים עד נפש, וכבר עדיף אי נעימות זמנית ומאי נעימות קבועה, מהמציאות בה כל דפיקה בדלת גורמת לליבן להחסיר פעימה שאולי הדופקת מתכוננת לעבור את סף הבית ולחזות במהומה התמידית (שלא נדבר אם הדופקת היא השוויגר…) גם בסדנאות, עליהן נרחיב את הדיבור בהמשך,  ישנן נשים המבקשות לשמור על עילום שמן במפגשים הראשונים, הן חשות כי עצם ההליכה לסדנא, היא הודאה בכישלון שלהן להתמודד עם הבית בכוחות עצמן… תאמיני או לא, היו אף כאלו שהקפידו לאחר, בכדי להישאר מוצנעות מעין רואים בחוץ! גם לי הקטע הזה אינו נעים מכל הבחינות המחנק והלכלוך במפורש עושים לי לא טוב!

כל ביקור בית כזה הותיר אותי משתוממת מחדש: לפני עמדה אישה, פחות או יותר בגילי,  יותר חכמה ממני, יותר צדיקה ממני, חלקן היו אף עם תארים אקדמאיים. האשה מוצלחת ביותר אך לא מצליחה לארגן את הפרטים של כביסות-כלים-בישולים-נעלים-בגדים- אמבטיות והיא תוהה "מהו פיצול האישיות הזה? איך זה שבלימודים הייתי מעולה, בעבודה מצטיינת, ובבית – עם כל הרצון הטוב והמאמצים הגדולים – ההישגים נמוכים ביותר?!"

הכאב הוא כפול ומכופל, מדגישה יעל, כי אישה כזאת שאיננה מנהלת בית בצורה מסודרת, לוקה מכל כיוון, לא די בכך שהיא סובלת מקושי ותסכול שנוצר לה מכל הבלגן החוגג בביתה, הרי הסביבה דנה אותה ברותחין,  גם אם יש לה הישגים יפים בשאר תחומי החיים, הרי אם היא חלשה בסדר וארגון או בלשוננו: איננה 'בעלבוסטע' מוצלחת, הרי התדמית שנוצרת לה היא שלילית ביותר, וכל מה שהיא תעשה היא איננה בסדר:

אם היא בעלת חסד, מיד מתלחששים  בצדקנות מעושה: חסד מתחיל בבית! הילדים מסתובבים בחוץ: תראו איך הם נראים, היא מרבה לצאת להתאוורר ולנשום אוויר צח, מיד מאנפפים ברחמנות יתר: נו, היא בורחת מהמציאות. היא נשארת בפנים, כבר מחליטים שהיא בדיכאון, אם היא יוצאת לעבודה, כול דורשי טובתה מתקצפים: עדיף פחות כסף, העיקר לנהל בית כמו שצריך, בכלל יש עוד רעה חולה, שכזאת אישה כבר חוששת לצאת לעבוד, כי או בעלה או החמות או אפילו היא עצמה מזהירים אותה: אם ככה, שאת אינך עובדת תראי איך הבית נראה, מה יהיה כאשר תצאי לעבוד, הבית בכלל יהפוך לדיר עיזים?!

משפט זה כל כך איננו צודק, אדרבא, תנו לה לצאת לבצע אתגרים בהם היא חזקה, ולצבור סיפוק מהצלחות שהיא תגרוף, ההנאה הזאת תאזן מעט את כל התסכול הגואה למול הכשל בבית, היא לא תחוש שהיא איקס אחד גדול כי נדבקים אצלה לרצפה!

כך יהיה לה יותר מוטיבציה לנהל את הבית כראוי! אני מוסיפה, אך להפתעתי יעל מעמידה את דברי ומדייקת אותם:

נשים אלו אינן חסרות מוטיבציה או עצלות, הן מעוניינות ביותר בבית מאורגן, לעיתים כאשר הן מדרגות את שאיפותיהן הן ממספרות את ארגון הבית בראש הסולם. אך הן פשוט לא יודעות איך עושים זאת, שתפה אותי אחת מהן בתסכול:

"למה הבית של השכנה ממול תמיד מאורגן, בכל שעה ביום שתכנסי לשם, אף פעם לא תתפסי אותה בקלקלתה, אפילו לא תגלי גרב אחת קטנטנה מבצבצת מאחת הפינות, ואילו אצלי, תראי איך הבית שלי נראה!

וכאשר אני שואלת אותה איך ומה סוד הקסם, היא עונה לי בנימה למדנית שכזאת:

"אההה… זה שום דבר, הבית דורש רק שעה אחת בבוקר ושעה אחת בלילה וזהו זה!"

ואני, עשרים וארבע שעות יגעה ועמלה בבית, התוצאות המבישות מדברות בעד עצמן!"

שימי לב, אותה שכנה מאורגנת, לא שקרה, היא באמת לא זקוקה ליותר משעתיים ביום בכדי לשמר את הסדר הקיים, היא בעצם טוחנת קמח טחון, לעומתה זו העומדת למולי, הטרודה מבוקר עד ערב בעשייה בתהליך מייגע של ברירת החיטים מהמוץ…  הקביעה "…הבית דורש רק שעה אחת בבוקר ושעה אחת בלילה וזהו זה!" אינה רלוונטית עבורה, ובוודאי מתסכלת.

, או שהיא  איננה משקיעה מספיק זמן בבית, וזה לא נכון, במפורש לא! או שהיא כזאת מן  לא יוצלחית שלא מבינה עניין, וגם קביעה זו שגויה, כך שאם אותה שכנה מאורגנת סברה לתומה כי היא נותנת טיפ חכם לשכנתה המבולגנת באמרה זו, הרי היא טעתה בגדול, ופעלה ההפך! מה שיעזור זה פשוט ללמד אותה ואת אלו שכמותה איך מנהלים בית, איך עובדים מהראש ולא מהידיים ובעזרת ד' הן תצלחנה לעמוד במשימה בכבוד!

וזו בעצם המסקנה אליה הגעתי, שהסיבה לכך שהבתים של נשים אלו אינם מתפקדים כראוי, זה אך ורק בשל בעיה של סדר וארגון, אותה אפשר לפתור בהדרכה נכונה!!!

ביתי הוא עסקי

לאחר שהגעתי למסקנה זו החלטתי למצוא חומר מקצועי כיצד מסיעים לאותן נשים חסרות אונים. פניתי לנבור בספרייה, וגליתי ים של חומר בנושא ייעוץ ארגוני, שיווק, הטלת סמכויות, ניהול תקציבי, ועוד נושאים עסקיים היפים  אף בניהול העסק הנבחר ביותר, הבית שלנו. התחלתי לרתום את העצות והכללים למגרש הביתי, איך בונים מודל עבודה מראש, מציבים מטרות ודרכי השגה, לומדים לחלק תפקידים. ועוד…

ואכן, כאשר ישבתי עם נשים אלו ובנינו תבנית עבודה מתוכננת, נראה האור בקצה המנהרה, ההקלה הייתה מיידית והיא נתנה להם את הכח להמשיך הלאה עד לכבישת היעד- לארגון בית. בשלב זה, פנו אלי מלשכות רווחה בערים שונות בבקשה לבוא להפעיל סדנאות בהן נשים תלמדנה את רזי ארגון הבית ותתייעלנה ככל האפשר.

 בכדי שהסדנא לא תהפוך לרב שיח ותדמה לישיבת הפרלמנט השכונתי בספסל גינת השעשועים, בה כל אחת מהמשתתפות משמיעה את הגיגיה, וחוזרת לביתה פחות או יותר עם אותו ידע עימו היא הגיעה, יעל מנהלת את הסדנא בצורה מובנית (נו, סדר וארגון זה הצד החזק שלה…)

הסדנא איננה הרצאה פרונטאלית אך לא רב שיח ספונטאני, כי זו לא קבוצת תמיכה, אלא סדנת למידה! מדגישה יעל. היא בנויה על מודל של ייעוץ ארגוני אותו העתקתי מהמישור העסקי למישור הביתי:

בשלב הראשון מדברים על העצמה של האם, ומעלים אותה מרובוט הממונע בשלט רחוק,  המתרוצץ אנה ואנה ללא מטרה ממוקדת, לדרגת מנהלת, (תסכימו איתי שרק בשביל זה כדאי לרוץ לסדנא…) הכל בלווי חוברת הנשארת כחומר כתוב ביד.

השלב הבא הינו הצבת מטרות

לאחר שיש מטרה  מגיעים לשלב של דרכים ליישום : עריכת יומן, בניית מודל כיצד מציבים מטרות.

בניית תקציב משפחתי.

האצלת סמכויות לבני המשפחה וחלוקת תפקידים בצורה חכמה.

הזורעים בדמעה

 חשוב להדגיש, מזכירה יעל, כי אין מדובר כאן בסדנא, בה באים, מעבירים כרטיס נוכחות או משרבטים חתימה בגיליון נוכחות… מחליפים פרוסות עוגה עם החברה ומתעניינים במתכון, וברקע שומעים כמה זמזומים על התארגנות, וראו זה פלא, בתום הבילוי המשותף הופכים למסודרת בנשים, כזאת בלבועסטע, שלא נולדה כמותה אף לא בבודפסט… הסדנא גם איננה מחלקת מרשמי פלא וגלולות נקיון… ממש לא! כמו ברכישת ידע בצורה מקצועית, יש צורך במאמץ רב, רצון איתן לשינוי והרבה מוכנות לשבור מוסכמות, זוכרים את דבריה של המורה מבית ספר: בלי שעורי בית אין מה להגיע לכיתה! כך גם בסדנא, בהחלט מצפה למשתתפות הרבה עבודת שטח, אך היא משתלמת בהחלט, יעיד על כך לו"ז של יעל העמוס לעייפה…

באמת, מהם ההדים לכל זה?

תגובות שטח הן מהסדנאות והן מהספרים מדברות בעד עצמן, זה לא שבסיום הסדנא, רק הבית עבר מהפך, זאת גם יכלה לעשות עוזרת, אלא הראש עבר מהפך!  השינוי הוא בתפיסת חיים. המלמד אותך לעבוד מהראש ולא מהידיים, לדעת להפעיל את הכח במח, אך אמרה לי משהיא: לפני הסדנא, אמרתי לעצמי בלילה: הבלגן הרי לא יברח… ולכן השארתי את הבלגן והלכתי לי למיטתי. אחרי הסדנא אמרתי לעצמי : הבלגן הרי לא יברח! ולכן סדרתי אותו!

נשים מדווחות לי שבמקום לחוש מתנהלות על ידי רצף של מקרים בלי יכולת שליטה, הן תפסו את המושכות לידיהן והחלו להנהיג. אם עד כה אישה חשה שפחה בבית, זו שמנגבת אחרי כולם, ומתרגשת מכל קרכ'צ של ילד, אם אתה עייף חמודל'ה אז תשאיר את הנעלים זרוקות בהול ואת החולצה מקווצ'צ'ת מתחת ללול של התינוק העיקר תלך לישון!

הילדון ה'מסכן' הזה, העדיף לשחק עד שעה מאוחרת וכעת הוא ממוטט מעייפות, וממש 'לא מסוגל' לארגן בצורה מינימאלית את חפציו, הוא עלול לכרוע תחת נטל משא הבגדים והנעלים מאפיסת כוחות… זה שמחר בשבע ושלושים בבוקר, הוא יהיה מסכן פי כמה, כאשר הטנדר יצפצף למטה והנעל לא תמצא, על זה כבר היא לא חושבת, האם הרחמנייה…  בסדנא לומדים לשנות את כל ההתנהלות הזאת! כן, גם כזאת אם הרגילה שילדיה קטנים הם צורחים לה, וכשהם גדלים הם צועקים לעברה וכאשר הם כבר בגיל ההתבגרות, אוההה הם כבר מפקדים עליה או לפחות מדברים עימה מלמעלה למטה, ומעדכנים אותה בעליונות שכזאת על שיטות חינוך הרווחות כיום… הרי בסדנא היא לומדת  להפוך למנכלי"ת הבית, ולתת את הטון בבית בצורה חכמה!

 הגיעה אלי אם למשפחה ברוכה, בה יש בנות בוגרות ולמרות זאת, הבית לא התנהל כראוי, כל אחת עשתה מה שרצתה, בלי ארגון כלל. כיום אחרי הרבה עמל משותף, אותה אישה הזיעה הרבה, אך היא עברה שינוי! היא למדה להאציל סמכויות  בצורה חכמה, לתת לבנותיה להתחלק בנטל, בכל יום שישי יש חלוקת עבודה מסודרת מראש, כך שכל אחת מושיטה כתף. ובכוחות משותפים השבת מאורגנת שעתיים לפני הצפצוף! אך שוב, אל תקראו את הסיפור מהסוף, זכרו את עבודת הנמלים שקדמה לה, היא זרעה בדמעה, עד אשר קצרה ברינה! הסדנא בעצם היא היסוד והבסיס. מכיוון שראיתי שיש הרבה כללים שאינם נכללים בגדר חובה לכל אחת, ובסדנא אינני מגיעה אליהם, החלטתי לציין אותם כטיפים וכדרכי פעולה בספרים 'הבית- העסק הנבחר' שהוצאתי. הראשון עוסק כולו ניהול, השני מוקדש לסדר, בו אני עוברת יחד עם הקורא בכל חדר בבית ומציינת מה יש לעשות בו, ספר זה כולל פרק העוסק בשאלה המטרידה הרבה הורים: מה אפשר לבקש מילדים בהתאם לגילם?

ספר זה עושה אף סדר בניירת ומדריך איך מתייקים מסמכים וכו… הספר השלישי מוקדש לקניות בצורה חכמה, עם כל הכרוך בזה.

ובכן, בכלליות: אף דבר לא 'יהיה בסדר' ולא  'הכל יסתדר' אם לא תסתדרי ותתכנני מראש ללכת על אסוציאציה הגרועה ביותר!

בעזרת ד', מסיימת יעל בנימה חיובית אמיתית,  תוכלי לחוש הסיפוק המלווה את מי שיודעת שהשלימה את מה שהיה עליה לעשות. התכנון המוקדם כשהוא ריאלי נותן לך מיקוד נכון יותר המתאים לבית שלך ולמשפחתך ומגדיל את הסיכויים שתעמדי בו בשמחה. ההנאה בשעת התהליך, והסיפוק עם התוצאה יבואו לידי ביטוי מיד וגם לאורך זמן.