שלום, בוקר טוב!
סוף שבוע
עוד מעט, עוד מעט, בא תבוא שבת.
שבת המלכה
שבת מנוחה
להרגיש כאילו כל מלאכתך עשויה –
"את יודעת כמה דברים לא הספקתי?
אפילו אין לי בפני מי להתנצל!
מה אומר? שהזמן טס? שהייתי מבולבלת, מפוזרת, לא ממוקדת ולא הצלחתי להתרכז?
אגיד שאשתדל שזה לא יקרה שוב?
שמהיום אספיק את כל מה שאמרתי שאעשה?"
אני מקווה שאת מבינה אותי.
כמה פעמים אנחנו מצפות להבנה –
גם מעצמנו.
היינו שמחות אם רגשות האשמה היו קצת פחות סוערים
אם החרדות היו פחות מאיימות
אם ה"מאחד עד עשר כמה את לחוצה"
היה יורד לחמש, לשש.
כל בוקר מחדש, וכל ערב – או לילה, בסוף היום
אני מגלה שוב כמה הדוק הקשר בין הרגשות לביצועים.
עשיה עושה טוב
דחיינות עושה רע.
משימות גורמות לנו לתחושות שונות בהתאם לרמה של תחושת המסוגלות שלנו
ובסופו של דבר –אם המשימה תתבצע או לא
וגם מתי
זה משהו שתלוי לא מעט בלב.
שבת מגיעה – ותודה לה' על המתנה הזו יום מנוחה וקדושה
שרק עם ישראל זכה בו. הלוואי שנזכה לנוח בה ולקדש את השם בכך
ואת עצמנו.
ובעזרת ה' מתחיל חודש חדש
שבוע טוב חדש
וחדשים לבקרים
חוזרת בנו הנשמה והכח לעשות את מלאכת יומנו.
איך את מניעה את עצמך לפעולה? מה את חושבת כדי להרגיש טוב?
כמה כח את מגייסת מתוכך, ואיזה?
כתבי לי. שמחה לשיתוף ברעיונות – ולחלוק עם כל מי שממוקדת מטרה בבית שלה, במשפחה.
שבת שלום,
יעל
נ.ב.
רוצה ללמוד להניע אימהות לנהל את הבית?
קורס הכשרת מאמנות נפתח בעוד שבועיים בעזרת ה'.
אז ככה- איך אני מניעה את עצמי- זה החלק הקל, יש לי מנוע טורבו…
הנקודה שאני צריכה לעבוד עליה, לקחת עצירה של ניהול ניהול משימות לפי סדרי עדיפויות, ללמוד לשחרר, ולהשאיר זמן לעצמי (היום עשיתי הליכה!)
מה אני חושבת כדי להרגיש טוב- שאצליח בכל משימה בעז"ה, שאני אוהבת לעשות בלי קשר לתוצאות, העשיה גורמת להנאה
אני מגייסת מתוכי כמות כוח שנוחה לי ומתאימה לי, לפי הזמן העניין והצורך, כוח של התלהבות, ראית טוב, אופטימיות, הארת פנים, זריזות, חריצות, סיפוק וכו'…
זה מאוד משתנה…
יש שבועות עם הספקים יותר ויש פחות.
השבוע הבת שלי הגדולה נשארה לעזור והיה מוששששלם.
פשוט לא הייתי חייבת לצאת ברבע ל12 לאסוף את הבת מהגן וככה בלי שנקטע לי הקצב יכולתי להריץ דברים
היתה עוד יד עובדת ועוזרת.
והתוצאות ניכרו היטב בשטח.
אם היתה יכולה להישאר כל שבוע זה היה טובבבב….. אפילו מאוד… 🙂
אני חושבת שכל מה שאני עושה זה וואו, עצם היומיום שיש אוכל ובגדים וילדים שהולכים ללימודים ולישון זה בלתי נתפס
נכון אני חייבת לעשות עוד המון דברים אבל גם אם לא אעשה את זה אני עדיין מיוחדת וטובה
וזה נותן לי מרווח נשימה להתחיל לעשות את כל השאר
וואו… יעל השבוע היה לי השתלמות מאת ה' בזה. כל שבוע יש, לפעמים יותר לפעמים פחות, אבל השבוע היה אחד השבועות האינטנסיביים לתחושות האשמה וחוסר המסוגלות…
אשמח לשתף מה עוזר לי בזמנים כאלה.
1. לשמוח במה שאני כן עושה. אם יש לי פנאי – לערוך רשימה של כל מה שכן עשיתי. עד לפרטים הקטנים ביותר (לפעמים אני מגלה שדווקא הם היו משמעותיים!)
2. להימנע מהשוואה לאחרים, וגם להשתדל (למרות שזה ממש קשה) לתת לעצמי משוב בשם עצמי ולא משוב של מה שאני חושבת ש"מקבלי השירות" שלי יגידו/יחשבו על ה"שירות" (המרכאות זה כי כמעט תמיד מדובר בבני הבית). שירות שמוגש בחיוך, כשהנותן בא שלם ושמח עם הנתינה שלו, הרבה פעמים משמח הרבה יותר משירות שניתן בלחץ ש"זה לא יספיק" וגם נותן למקבל תחושה לא נעימה. מסתבר שרגשות האשמה שלנו לא משמחות אחרים בד"כ.
3. לעשות שיחה דמיונית בראש עם דמויות שאני חושבת שהיו מעודדות אותי ונותנות כוח בסיטואציה כזו. לפעמים אין כוח לתת לעצמי משוב חיובי בשם עצמי, אבל אני כן יודעת שמישהי אחרת היתה מפרגנת לי הרבה יותר.
שלום וברכה,
רציתי לשתף – כשאין לי כח לעשות כלום, אבל כלום ובמקביל יש לי ים דברים לעשות, אני מכינה לי משהו לשתות + משהו לאכול + משהו לקרוא ונותנת לעצמי 10 -15 דק’ לקרוא ולשתות…ואז אני אומרת לעצמי וזה מה שמניע אותי לפעולה
שאני האחראית וזה התפקיד שלי ואם אין לי כח לעשות אותו עכשיו, זה בסדר וזכותי אבל בואי נחשוב מה הכי דחוף וחשוב לי ומתי אני חושבת שאעשה אותו ואז המסקנה ממהרת להגיע שכדאי לי מאוד להתחיל, רק להתחיל ואז לאט לאט עולה המרץ והכל נעשה!
משתמשת בטיפ שלך – להתחיל!!!
גם אם אין כח לכלום – לפחות להתחיל משהו קטן – רק להעמיד מכונה, רק לשטוף סיר אחד, רק לקפל 5 פריטי לבוש וכו'
עצם ההתחלה מניעה מאד לפעולה
עוד דבר – לעשות לעצמי דד ליין: אני מרתיחה מים בקומקום ומאתגרת את עצמי בתחרות – מה אוכל להספיק "בינתיים" עד שהמים ירתחו… – אני מספיקה לשטוף כלים בחלבי, או לקלף 6 תפוחי אדמה לחמין, או לסדר את השיש.. וכו'
להמנע ממטרות ויעדים רחבים ולבצע כל פעם משימות קטנות ממש
מכונת הכביסה שלי ממוקמת בסוף המטבח. אני מעמידה מכונה ומחליטה: עכשיו אני עובדת שעה בבישולים לשבת, וכשמהכונה תהיה מוכנה – אטפל בכביסה ואז אלך לנוח….!!!
(מנסיון המכונה ממריצה מאד לעבודה, אולי כי היא מסתובבת רצוף ולא נחה?… ואז אני מספיקה הרבה בשעה הזאת והרבה פעמים אפילו הצורך לנוח אח"כ מתייתר…)
כי ברגע ש"הנעתי" את עצמי – ההמשך כבר "נוסע לבד"
לום 🙂
רוצה לשתף במה שמניע אותי לפעולה-
אני אומרת לעצמי "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה". וזה ממש מרגיע אותי. להתחיל עם משהו. להגיד לעצמי שהקב"ה לא בא בטרוניה אל בריותיו, ה' לא דורש ממני יותר ממה שאני יכולה. פשוט תתחילי במשהו. ואז אני בוחרת איזור-
1. הספות- עם כל הבלגן והכביסה שעליהן
2. כלים, שיש במטבח.
3. סדר כללי.
כשבעלי נמצא איתי הוא ממש משלים אותי ואני אותו- הוא אוסף עם מגב / מטאטא את ***כל*** מה שנמצא על הרצפה מכל החדרים בבית ואז אנחנו ממיינים- בגדים/ משחקים/ דפים/ ספרים וכדומה ואז מחזירים ערימות למקום
זאת שיטה שעובדת לנו ממש טוב, וגם הילדים למדו לעשות את זה
יש לי חברה מקסימה בשם יעל שכשעברו דירה היה להם חדר מיותר ולאט לאט הן נהייה מחסן כל בו.
כל מה שמיותר/ תופס מקום בעין/ אין זמן לטפל בו עכשיו- נכנס לחדר ואין תחנת יציאה.
יום אחד היא החליטה שכל יום מפנים/ מטפלים 10 חפצים מהחדר. ואין הנחות.
לקחתי ממנה את הרעיון וכשאין לי או לילדים כח או זמן אני אומרת להם/ לעצמי 10 ודי.
שלום יעל
1}בקשר לשאלה שלך איך אני מניעה את עצמי?
אני מוציאה מהערב את כל מה שאצטרך לבישולים {את הבסיס בעיקר} ומניחה בסירים וקערות המיועדות לכך.
למשל-חבילת קמח בקערה,
בשר , שעועית , תפוא, גריסים – מניחה בסיר של החמין, וכו וכו .
קערה נוספת עם דגים, גמבות וכו
והכל בלי לבשל ובלי לקלף. ככה כמו שהם עם האריזות.
ואז בבוקר כשאני קמה – אני רואה את כל התוכנית מולי . ויש לי יותר סדר בראש והכי חשוב זה נותן לי מרץ להתחיל לבשל. כי זה עושה הרגשה שכבר התחלתי.