אני שואלת אותך,
מה לא עושים בשביל חברה?
ואני שומעת, כמו הד –
"מה כן עושים", זו השאלה!
יש לי זמן לחברות? הלוואי! חברות זה פינוק מהסמינר… ובעזרת ה' כשישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים…
אהמ
מבינה
אבל שניה – שימי לב, כדאי לך.
הצורך להתחבר הוא אחד הבסיסיים בנפש שלנו
והיכולת לאהוב, והמתנה – להרגיש אהובים ורצויים ומחוברים
היא משאת נפש. חוויה שבלעדיה החיים ריקניים.
מה תעשי בשביל חברה שלך? מה חברה שלך עשתה בשבילך –
וזה היה מרגש ונוגע ומלא אהבה?
תשתפי אותי. שגם אני אתרגש, ותכתבי לי אם את מסכימה שאצטט עם / בלי שם.
למה עכשיו?
כי עוד מעט פורים,
ואנחנו נדבר על משלוחי מנות
איש לרעהו, אשה לרעותה
בשביל מה?
למי זה חשוב?
למה זה טוב?
מהזוית שלי – חברות עזרו לי לאורך כל הדרך, המון!! אני אסירת תודה!
חייבת להודות שהיו לי גם אכזבות
וחוויתי גם פגיעות
וכמה פעמים אפילו ניצול מניפולטיבי שהיה קשה לזהות אותו
[הפגיעות היו כואבות יותר מהמניפולציות, לא יודעת למה]
אין בלי,
אבל אני לא מתחרטת שאני משקיעה בידידות, ומתפללת
שה' יזכה אותי להיות עם חברה טובה, להיות בעצמי חברה טובה.
יש לך זמן לחברות?
תכתבי לי!
שלך
יעל
נ.ב.
כן, יש קשר ישיר בין חברות וידידות לניהול בית!
פרטים בהמשך.
היי. אני אישית, לא יכולה לראות את החיים שלי ללא חברות.
יש לי חברות מכל סוג.
* יש חברות כדי לצחוק ולחזק את ענייני חינוך הילדים ושלום הבית, חברות מסוג "הרבנית"….
* יש חברות כדי לפטפט על ענייני ניקיון ותיחזוק הבית, סיכות לבנות, מבצעים על מעילים…וכו וכו…. חברות "הפטפטת"…
* יש לי חברות מבית הספר, כשפעם בא לנו לצחוק ולהיזכר בכמה שטויות עשינו וברוך השם איך גדלנו ולמה חשבנו כך וכך בתור ילדות…. חברות "הנוסטלגיה"….
* ויש לי מעט, אבל עדיין, חברות מסוג ה"אנחנו לא באמת בקשר יומיומי (וגם לא שבועי וגם לא חודשי…) אבל עדיין זאת חברות של הלב. חברות אמיתית"
כל חברה, כבודה במקומה מונח. לכל אחת (ואין הרבה כמו שזה אולי נשמע לכן…) יש את המקום שלה בלב שלי. יש את אלה שאני ארגיש הכי בנוח בעולם להוציא אותן מאיזור הנוחות שלהן כדי לעזור לי, בדיוק כפי שאני שם בשבילן. יש אחרות שאני מגדירה כחברות אמת, אפילו אם לא אנסה לבקש מהן עזרה….כי זה לא המקום של החברות שלנו. כך אני מרגישה לפחות… ויש חברות שהמקום של לבקש מהן, נמצא באיזור האמצע… וזה עדיין בסדר מבחינתי…
היו לי פעמים שהרגשתי שאני פשוט הולכת לאיבוד במכשולי החיים. בעלי חשב שזה יעבור. אולי עדיין קשה לי מפטירתו של אבא שלי. שתי חברות שלי דווקא מהסוג של "הנוסטלגיה" זיהו את זה במהירות, עשו לי שיחות והרימו אותי בדיוק בזמן שבו נתתי לעצמי פשוט ליפול…נפשית כמובן….
אז אני יודעת שלמושג "חברות" בעולם שלנו, יש גישות לכאן ולכאן. כמובן שצריך לדעת לתמרן כדי לתחזק קשר. זה נכון. צריך גם לדעת מה ישאר "בגבול הטעם הטוב"… ובכל אופן, אני לא רואה את עצמי בלעדיהן, כל אחת ויופייה, כל אחת וטוב ליבה. זה מרגש אותי אפילו לכתוב על זה. כנראה שלא ידעתי בעצמי עד כמה זה יקר לי חחח…
משתפת:
קודם כל אין לי זמן לחברות.
אני בת 28, אמא ל4 בלע"ה, עסוקה בהריונית ולידות, ניהול בית, משפחה מצוצמת קרובה ומורחבת וכמובן- עבודה.
אבל חברה אחת יקרה שלי, שבתקופת בסמינר הייתה " ידידה", נשארה עם זמן…..רווקה.
בזמן שכולן התחתנו וילדו ילדים היא המשיכה בתפקיד ה"שידוכים".
חייבת להודות שבזמן הזה היא עשתה את מה שאף אחת לא עשתה, כל לידה התקשרה לאמר מזל טוב, באה לביקור עם מתנה והתפעלה מהתינוק באמת!! ובנוסף שלחה ארוחה עשירה והמון פינוקים ליולדת…..
מתוך שמחה ופרגון אמיתי.
ואני- ניסיתי לחפש שידוך פה ושם ולא מצאתי.
אחרי הלידה הנוכחית עזרה לנו כל כך (אגב- היא עזרה לעוד יולדות חוץ ממני)
בעלי החליט שלא מספיק אכפת לנו….
הוא החל להתקשר על בסיס יומיומי לשדכניות (בשעות קבועות😀)
חברתי התארסה ב"ה.
השדכנית אמרה שהיא הייתה חייבת למצוא שידוך כדי להוריד אותו ממנה…..
הבחורה המדהימה הזו ירדה מהרדר של השדכניות כבר, תזכורת יומיומית החזירה אותה.
עם קצת אכפתיות דו צדדית, והרבה צער של הרבה אנשים יוקל.
אני מאלה שעונות לך בהד:
אין לי בכלל זמן לחברות……
אולי כשהילדים יגדלו..
משתפת:
אני בקשר עם חברה טובה אחת מאז הסמינר- כבר יותר מ-12 שנים,
לא יודעת מה הייתי עושה בלי זה!
יש אוזן קשבת אמתית, מישהי שמכירה אותך טוב,
את הרקע שלך, את הכל
אנחנו נפגשות מדי פעם,
וזה קשר מיוחד ברמות!
מאחלת לכולן!!!
שלום יעל יקרה!
יש לי חברות, והן חלק חשוב בחיים שלי!
אנחנו חולקות הרבה חוויות משותפות ביחד, וגם לא.
אנחנו עם עומס בעבודה, ילדים, בית ב"ה
ולא מוותרות על שיחות אחת לכמה זמן או יציאה ביחד שמועילה לבית על הדרך.
ערב טוב,
אני בטוחה שאת מקבלת הרבה מיילים ותגובות המתחילות בקלישאה- אני לא מאלה שמגיבים, אבל…
אז הנה עוד אחד כזה–
אני ממש לא מאלה שמגיבים, אבל הצלחת להצית בי את הרצון לשתף ולהגיב (לא להפצה!!)
באמת שאין לנו זמן לחברות בין שלל המטלות של החיים העמוסים- ילדים-בית-עבודה-וכו' וכו'
אך מצאתי את עצמי נהנית ונתרמת מאוד מקשר טלפוני שיש לי עם 2 חברות אמת אע"פ שכל אחת גרה בפינה אחרת בארץ,
והפעם האחרונה בה ישבנו יחד בספסל הלימודים היתה לפני למעלה מעשור !!
יש המון רווחים מחברות איכותיות וטובות-ריענון ואוורור, תחושות חיוביות ועוד.
אני אישית מוקפת במשפחה חמה אוהבת ותומכת בכל מובן אפשרי ב"ה ועם כל זאת זכורה לי חוויה טובה שערב אחד, אחרי אחת הלידות בעודי שוהה במחלקת יולדות
היתה לנו חתונה משפחתית שכולם נסעו אליה כך שנותרתי ללא מבקרים ומשמים אותו ערב חברה שאלה אם אפשר לבוא לבקר-
היא בדיוק נכנסה לנישה בה הייתי זקוקה לה ועד היום אני זוכרת את טעמו הערב של המרק שהביאה לי…ובאמת שלא היה חסר לי כלום,
אבל טעמתי את הלב שלה וזה היה מתוק…
זה תורם גם לניהול הבית – קודם כל אנו מחליפות טיפים הרלוונטיים לבנות שכבת הגיל שלנו ולמצב המשפחתי שפחות או יותר דומה,
ודבר שני – אנו קובעות את השיחה לזמן בו יש לנו לעשות מטלה כלשהי שיכולה להיות על טייס אוטומטי וכשיש שיחה נעימה ברקע הטייס טס מהר יותר
מה גם שיש את האפקט של התחרות החיובית למשל בערבי שבתות/פסח שאנו מדרבנות אחת את השניה להספיק עוד ועוד…
בקיצור-השקעה שמניבה פירות טובים.
כאן ההזדמנות לפרגן על המיילים המועילים, הכתובים בצורה קלילה, מרעננת ושנונה…אני נהנית מכל אחד ואחד
אז- תודה רבה והרבה הרבה הצלחה
לילה טוב
שלום יעל יקרה
את צודקת חברות זה חשוב
בתור אחת שהיתה מעדיפה את ה"לבד" ו"אסתדר בעצמי"…
גיליתי עם השנים שזה כיף ממש וגם עוזר מאוד לעבור תקופות טובות ופחות 🙁 עם חברות -שכנות טובות
הקב"ה זיכה אותי לשכנות טובות שהן גם החברות שלי. ישתבח שמו.
חגגנו בר מצוה לפני כחודש וסוף סוף לא התביישתי להעזר בחברה -שכנה שממש רצתה לעזור וזה היה ערב שבת לחץ מטורף. וב"ה לא התביישתי להודות שאני צריכה עזרה ווהיא פשוט הצילה אותי !ממש!
חברה אחרת שיש לה משפחתון בבית והיה לה שפעת, הגעתי אליה כמה פעמים לביקור שהקטנים היו ועזרתי לה, גם חצי שעה שימחה אותה ושיפרה את ההרגשה.
אז כן חברות זה חשוב.
תודה לך
איזה קטע המייל הזה מגיע בדיוק ביום שבו אני רוצה להכין אוכל לחברה בהריון, שהיתה צריכה ללכת לבית חולים, והיא ממש לא בשבוע של לידה.
זה עוד מוקדם מכדי ללדת.
ואני מכינה לה פיצה לארוחת ערב, לה ולילדים
בעלה מגוייס כרגע בדרום.
אמא שלה באה לעזור לה, אבל יחס מחברה זה יחסה אחר.
זה משמח מכיון אחר.
וגם אני זוכרת לה לטובה, את זה שהיא הביאה לי אוכל אחרי הלידה, לא מזמן.
זה לא מתוך פנקסנות, אלא מתוך הכרת טובה.