הכוח לשאת כאב וסבל נקרא סבלנות, ואני מגלה שגם מתנות של החתן לכלה נקראים סיבלונות – אולי כדי לרמוז לי שהסבלנות מעניקה לי מתנה בסוף הדרך.
כל כך קל לאבד את הסבלנות במהלך עבודה עם הילדים!
בהתחלה הם מתלהבים, מוציאים את כל תכולת הארון, וכשהבלגן חוגג – הם נעלמים, מתייאשים, נמאס להם, עוברים לפעילות הבאה ואת נשארת לסדר הכל לבד.
הנה הטיפים לסבלנות:
א. סבלנות היא אורך רוח, וחוסר סבלנות הוא קוצר רוח, שהתורה מספרת לנו שהוא קורה מעבודה קשה, כשבני ישראל לא הקשיבו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה. לכן, אם את רוצה אורך רוח פשוט תנשמי עמוק, נשימה עמוקה והכניסי רוח ללב ולכל מקום בגוף:
הרוח עושה לך רווח והצלה. קחי עוד נשימה. ועוד אחת. הרפיה. הכל יהיה בסדר, תנשמי עמוק.
ב. כוח: כדי לשאת משהו, את צריכה שרירים חזקים. הכוח הטמון במילים הוא עצום. שימי לב מה את אומרת לעצמך כשאת מרגישה איך הלחץ מטפס בגרון. השתמשי במילים כדי להרים את המשא וכדי לשאת אותו. הנה מה שאת יכולה לומר לעצמך:
אני יכולה לסדר את זה בעצמי. במקום "אני מתמוטטת, אין מצב שאני עושה את זה לבד!"
אין לי שום בעיה ללכת הלוך וחזור שלוש פעמים ולסיים את זה. במקום "איזו חוצפה, משאירים לי את כל העבודה!"
אני אוהבת לשים במקום, ובעוד רגע הכל ייראה פה אחרת, ובעוד שעה אי אפשר יהיה לנחש איך הבית היה נראה מקודם. במקום "לא יהיה להם איפה לישון הלילה, ומחר הם לא יקומו בזמן ואני הולכת לאחר לעבודה וכל היום לע—ל"
יש לי כוח, זה בסדר, הם סיימו את שלהם, עכשיו אני . במקום "זה מה שאני שונאת בעבודות פסח!! שבסוף יש את הבלגן המזעזע הזה ואין מצב שאני משתלטת על זה!!:"
נהדר, הם גמרו, שיאכלו ועכשיו אני צ'יק צ'ק עובדת ובינתיים שיאכלו וכל הכבוד שהם עזרו עד עכשיו במקום "אני עושה את כל העבודה ואחר כך אני גם צריכה להחמיא להם שהם עשו וגם לתת פרסים. שיגעון!"
בחרי את המילים שלך בסבלנות, והכיני לך אוצר אמירות מרגיעות, משקפות מציאות ללא פרשנות שלילית ומעודדות למאמץ אחד נוסף.
ג. תכנון: לפעמים אני חוזרת להיות הטיפוס הלא מתוכנן, המאלתר, זו שעושה הכל ברגע האחרון ובניסי ניסים מספיקה. הדבר הראשון שנאבד לי, במקרים כאלו, הוא הסבלנות. אני רוצה לראות איך מיד מיד הכל נעשה, ואיך תוך רגע פותרים כל בעיה, כי הזמן קצר וסף התסכול שלי נמוך: יש כל כך הרבה מה לעשות ואין זמן!
התכנון מראש עוזר לי להיות סבלנית: חישוב הגיוני ומציאותי של הדברים הנכונים והחשובים ומשך הזמן הריאלי שלהם, מוכיח את עצמו שוב ושוב. כשאני יודעת מראש שהדברים יקחו שעתיים, אני מכינה מנת סבלנות מיוחדת לרבע השעה האחרונה. [זה קל, אני מקפיאה ומחממת חחחחח]
ד. זה הסוף: אני מזכירה לעצמי שאם אני מתפוצצת עכשיו, כנראה שהסוף קרוב. עוד שניה, ואני בקו הגמר. רק רגע. אני יודעת שאפשר לסבול עוד שניה. מה שבלתי נסבל הוא זה שהסבל לא נגמר, אבל עכשיו, אם אני מרגישה ממש שזהו זה, מסתבר שיש עוד משוכה אחת לעבור, ואני מנצחת! אני דוחה את העצבים לכמה דקות, וזה עובד. רק כמה דקות…
ה. האצלת סמכויות: כל יועץ עסקי מסביר לבעל עסק שגדילת העסק תלויה ביכולת שלו לתת לאחרים לעשות דברים שהם יכולים, ולפנות על ידי כך זמן לעצמו. ידוע. ברור.
קשה.
קשה להכיל את השגיאות, קשה לפתור את הבעיות שהעובדים יוצרים. קשה לתת קרדיט על משימה שלא הושלמה כראוי וקשה להכשיר עובדים טובים.
בבית, נכון שקשה להכיל ונכון שקשה לקבל ביצועים ירודים ולתקן אותם תוך כדי מחמאות וחיוכים, אבל – יש שכר לפעולתך! בעוד שהבוס דואג שהעובדים יתחרו בו, ילמדו ויפתחו עסק משלהם לעומתו, את מפרגנת לילדים שלך להצליח יותר ממך! בכבוד! בכיף! בואו ונצליח יחד!
מה הטיפים שלך לסבלנות בעבודה עם הילדים? ועם העבודה עצמה? כתבי לנו כאן איך מתמודדת כשסבלנות נגמרת…
כמה טיפים שלי:
כאם לבנים, מיד אחרי פורים אני יושבת עם הבנים בכל הגילאים ועם רשימת מטלות שהכנתי מראש. כל אחד בוחר מטלה אחת לכל יום+תפקיד אחד שהוא עושה עם אחד הקטנים (שטיפת צעצועים, ניקוי פאנלים של חדר אחד בעזרת שפריצר ומטלית- עבודה שמתאימה אפילו מגיל שלוש). אנחנו רושמים בלוח את התפקידים של כל יום, והם מוחקים בשמחה כל תפקיד שנעשה. בגלל שיש עוד חודש המטלה לכל יום לא מאד מעייפת. אני מקפידה לחלק כל משימה ארוכה לכמה ימים כדי למנוע התעייפות והשארת משימות לא גמורות. מתחילים כמובן בספרית הקודש ומשחקי הקופסא שלמעלה, ועוברים בהדרגה לצעצועים והמקומות השימושיים יותר. כמה ימים לפני החג, ולאחר שכבר החלפנו את המטבח, הם מקבלים את הפרס על סיום המטלות- טיול של יומיים עם אבא. ואני כמובן מרויחה שני ימי שקט להמשך ההתארגנות.
ועוד משהו: עזרים אטרקטיביים כמו בקבוקי שפריץ, תרסיסים, שואב אבק, ספוג הפלא וכו' מגבירים מוטיבציה.
תודה על המסקנה העיקרית. להיות מוכנה מראש שהילדים לא יסיימו משימות ולשמור אנרגיה לפיניש אחריהם.
מתלבטת ואשמח לתובנות: האם להוסיף לפרוייקט פסח משימה שוטפת שאני רוצה שהילדים יתחילו איתה (לא משהו שהם כבר עושים בשוטף) או שלא לערבב בין פרוייקטים ורק אחרי פסח להתחיל עם מטלות שוטפות חדשות.
תודה לכולן
תודה על התובנה – כשהילדים עובדים, לעבוד בנחת, באנרגיה יותר נמוכה. לא להתבאס שהם משאירים הרבה אחריהם.
מתלבטת אם במסגרת המשימות לפסח להוסיף משימה שוטפת שאני רוצה שהילדים יתחילו לעזור בה או שעדיף לא לערבב בין פרוייקטים. אשמח לתובנות
תודה לכולן
הדברים כל- כך אמיתיים ונכונים.
המון פעמים אני מרגישה, שבעוד שנייה אני טובעת בשצף המטלות התובעניות.
לא מצליחה לארגן את הבית, על אף שאני מנסה ומשתדלת.
בבקשה, תני לי רעיונות ועצות איך להתייעל נכון דווקא בימים אלו.
דברים מדהימים!!
המשכנה לשתף! זה תורם המון!!
תודה יעל, כתבת יפה 🙂
אני מתחילה מהסוף…
לא רק את התכנון מהסוף להתחלה,
גם בביצוע- מתחילה מהחמץ האמיתי. ומהמקומות שבטוח חייבים לנקות היטב.
כך בהמשך, נמנע הלחץ, כי מה שנשאר אלו דברים שאפשר לעשות בכמה רמות ואפשר לבחור לפי מה שרוצים…
(וגם- בהתחלה יש הכי הרבה כח… וסבלנות… שמאד נחוצה כדי שאכן יהיה נקי מחמץ:-)
אני הסכמתי להודות בתובנה הזו רק לאחרונה.
לרוב ביומיים שלפני פסח אני חוטפת דלקת גרון. סיפרתי על כך למישהי, והיא אמרה שנראה שהגוף שלי כביכול מחכה לזה ומבקש שזה יקרה…
בעקבות כך הגעתי למסקנה שאם אני מודעת למצב, אולי אקדים את כל נקיון מטבח והכשרתו לפסח בשבוע (אחרי שמילאתי את לוח גנט, הרבה יותר קל ליצור שינויים לפי המציאות)
ואת מה שתכננתי לאותו שבוע אעשה בשבוע האחרון שלפני החג.
ומה שהרווחתי: 1. יהיה לי הרבה פחות לחץ שאדע שהכשרת המטבח מאחורי- ובאמת זה הכי קשה פיזית, וממילא יש סיכוי שלא אחטוף שום וירוס, כי הלחץ שלי ירד,בעז"ה!
2. מקסימום לא אעשה כל מיני ארונות-ארון שרות, ארונות סלון וכדו'. ויהיה לי את הזמן הזה לקניות וסידורים נחוצים.
תודה יעל על כל המיילים, מאד יעיל!
אוכל לפני פסח:
אני מנצלת את הזמן הזה לניקוי של הגוף מכל מה שצברנו בחורף ולפני האוכל הכבד של החג, הרבה פירות,וירקות חיים ומבושלים.
מבשלת קטניות אורז, בטטה תפוא-בתנור.
ביצים-שקשוקה עם ירקות מבושלים.
תודה! חיזקת אותי והזכרת מה חשוב באמת.
עוזר לי להשתדל לדבר בנחת ובשקט גם כשכבר בא לי להתפוצץ, וככה אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, ופתאום אי מגלה שבעצם יש לי סבלנות.
תודה יעל. את מדהימה!
שנה שעברה התכנון מראש עזר מאוד, בעזרת הלוח גאנט שלך ( מחכה לסרטון בכיליון עיניים).
וחיזוק המחשבה שיש לי בחירה – אני בוחרת לראות את הטוב בכל דבר.
במקום "איזה בעסה הבית מבולגן לקראת פסח" ל- "איזה כיף מרגישים שפסח מתקרב, הבית בעשייה".
בשבת האחרונה,תפסתי את הילדים ברגע ביחד וסיפרתי להם בהתלהבות שפסח מתקרב
ושאני מבקשת מהם לא להשאיר שום ממתקים בבית כי זה חמץ. והתפקיד שלהם, שהוא מאוד חשוב, זה לגמור את החמץ/ממתקים. ואחר כך שיחה קצרה – איפה יכול להיות חמץ? איך ננקה? איך נשמור על הניקיון?
השיחה הייתה נעימה ומלהיבה. בסיעתא דישמיא גם נצליח.
מנסיון,אם יש לכם בת גדולה עדיף שהיא תשמור על הקטנים ואתן תעשינה משהו לפסח ואח"כ תחליפו היא תעשה משהו ואתן תשמורנה על הקטנים משלא יפריעו,
השנה עברתי דירה לבית גדול יותר והחלטתי שהוא ישאר גדול ומרווח ופשוט זרקתי הרבה חפצים,את המשחקים קצצתי לחצי,
למדתי שיש גם משחקים על ניר ודף, בגדים זרקתי הרבה,אפשר להסתדר עם קצת כי במילא מכבסים כל יום ,אז מה זה משנה את מה,ואין לכם מושג איזה תענוג זה,קרצפתי היום את הארון של הבנים(6 דלתות) תוך שעה, מומלץ!
עוד הארות שלי בענין הסבלנות:
אני נזכרת שבעצם הם אינם חיבים לי כלום, וזה שיש לי הרבה עבודה זו לא בעיה שלהם.זו הזכות שלי. וברעיון הייתי רוצה לעשות בשבילם הכל.
זה לא בדיוק כך… לי יש המון תסכול מהבלגן שהם יוצרים. ארונות מסודרים שמתהפכים מידי מהר, בגדים שלבשו ולא מגיעים למקום המתאים… וחוסר שיתוף פעולה (גם כשאני משתדלת לתת משימות ספציפיות ותואמות גיל)
ריקי, לקחת את קורס עזרה מהילדים? יש שם מענה מדויק לתסכול שלך!! והרבה טיפים.
מזדהה איתך מאד מאד! אני גדלתי עם סבא וסבתא ניצולי שואה שכמובן רק רצו לעשות הכל בשבילנו, הנכדים שלהם, וזה לא סתר את העובדה שעזרנו להם, להורים, ובכלל.
ברור לגמרי
שאם אמא לא משתלטת על העבודה של תחזוקת הבית
הילדים לא יכולים לעזור לה – וזה לא תפקיד של ילדים לנהל את הבית.
רוב האימהות זקוקות לעזרה של הילדים ולשותפות שלהן ברמה שבה הילדים אחראיים לתחומים מוגדרים ולא מאבדים את הילדות שלהם.
הנושא נידון בהרחבה גדולה יותר בתכנית עזרה מהילדים – וזו נקודה עמוקה ונכונה שיש להבין, לזהות, לזקק ורק משם להתקדם.
אשמח לטיפים איך להתארגן כשאני עובדת עד יום לפני בדיקת חמץ..
עוד בחסד.. אני יכולה לקחת יום חופשי בכל שבוע – בשבועיים שלפני פסח..
אני אוהבת לנסות להכניס מטבח של פסח מוקדם אבל לא מסתדרת מה קורה עם האוכל הרגיל בזמן הזה. במיוחד שאני לא בבית.
מה, נתחיל את העוף-תפו"א של פסח 5 ימים לפני שהוא מגיע???
ובעלי נלחץ שיש בבית גם חמץ וגם מטבח של פסח פתוח…
את בתכנית פסח, נכון? אז יש לך כל התשובות!!
יעל מקסימה, כמה כוח המילים שלך נותנות 🙂 תודה רבה רבה, הלוואי הלוואי שנזכה להיות סבלניות ואמהות טובות ושמחות כמו שאנחנו חולמות להיות . חיזוק שנתתי לעצמי בתוך הבלאגן זה שספק עם הילדים באמת יזכרו כמה היה מסודר ואם הצלחת במתכון…מה שכן ילווה אותם בוואדי זה האווירה הטובה וזה גם יתן להם כוח וובריאות לא פחות מההקפדה על ניקיון ותזונה. עוד דבר שנותן כוח לנקיון פסח זה להנות מזה, במקום להלחץ ולחשוב שזה קשה ומעצבן לחשוב כמה כיף שהבית הולך ומתחדש, שכנה שלי קוראת לזה "האור של פסח שממלא את הבית" איזה תיקון גדול שאנחנו עמלים בשביל הקב"ה ולא לפרעה…כמה טוב ה' שנתן לנו מצווה לחדש את הבית שלנו כולו להפוך את הבית לארמון משלנו ולהרגיש בני מלכים באמת. כל פעם שמנקים את הלכלוך והאבק שהצטברו מפסח דאשתקד בכל מיני פינות…לומר איזה יופי שסוףסוף פסח מה היינו עושים בלעדיו ולשמוח שגם את הניקיון הפשוט הזה אנחנו זוכים לעשות לשם שמים ובטח שגם השנה ה' שוב יעזור לנו להספיק את הכל לפסח "על כנפי נשרים". בהצלחה ובשמחה וסבלנות לכולנו, אמן.
אני ראיתי שבזמנים של לחץ עוזר לי להפוך את המתח לבדיחות קצרות ומצחיקות ולדבר עם ה' דרך הילדים.לדוג' היום בבקר ראיתי שעוד 9 דק' ולא יתנו לבנות להכנס לביהס.בדרכ לבד מהר יכול לקחת לי 6 דק'!אבל עם שלשה קטנטנות זה קשה אמרתי להם כל הדרך ה' נותן כח ה' מזרים כח בהתחלה הם התלוננו ולא יכולה לרוץ אבל אמרתי להם להחזיק חזק בעגלה של התינוקת כי אנחנו עכשיו באוירון והוא צריך לטוס ו ר צ ת י.הן אפילו נהנינו מהרעיון והתפלאו שהגענו ככ מהר!(את האמת שבבית כשראיתי מה השעה כבר הרמתי ידיים וכמעט החלטתי להשאר וזהו אבל אמרתי אין דבר העומד בפני הרצון.רוצי)
כשסדרתי איתן את ארון הבגדים אני ישבתי בסלון על הרצפה והן רוקנו את הארון אלי(בנות 4 ו5)אני ישבתי ככה ומינתי בכל ספה את הגיל כל ספה של ילדה אחרת.אבל כל הזמן ישבתי.כשהן סיימו אז אני קמתי והתחלתי הפוך.הלכתי לחדר ואמרתי עכשיו לפי תור כל אחת תביא ערימה מהספה 'שלה' ואני עמדתי וקפלתי מול הארון עד שהכל חזר.
מה שהכי הכי עוזר אבל ובגדול זה להתחיל מוקדם!השנה התחלתי יום אחרי טו בשבט ואוהו איך שאני מרגישה הבדל.שבוע שעבר נתתי רק לפורים אבל לא הרגשתי לחץ ואתמול בערב התחלתי מיד שוב לנקות לפסח! (יש לי חלום לבשל לפני פסח כדי שאני לא אהיה תקועה כל החג במטבח!)
הטיפ שלי לערב פסח:
לי יש בנים בחורי ישיבה שיוצאים ללמוד חלק מהיום בישיבת בין הזמנים.
אני מכינה מראש לפני ר"ח רשימה של משימות שצריכות להעשות בשבוע הראשון של בין הזמנים, וכל אחד צריך לשבץ את עצמו ולבחור ארבע משימות שהוא יהיה אחראי להן. ואז אני נותנת להם יד חופשית לבחור מתי הם יבצעו את המשימות. (אחד אוהבת לסיים על הבוקר ולהיות פנוי אחר מעדיף בשעות הלילה)
זה חוסך המון עימותים, משתף ומגייס אותם בצורה נהדרת.
כמובן שזה לא בא במקום כל העזרה שאני מבקשת מהם בימים שלפני פסח במטבח אבל זה כבר שלב אחר.
אשמח לקבל רעיונות לרשימת משימות
היי ריקי,
כתבי לי למייל: [email protected]
אשלח לך רשימה לדוגמא
אני מגדירה לעצמי ממה אני הכי לחוצה ועושה את זה הראשון
שלום יעל,
קודם כל – תודה
בענין תכנון: הכנתי יחד עם הילדות [5 בנות בגילאי 9-16]
לוח שנה יפה עד פסח, הדפסתי וחלקתי לכל אחת,
ישבנו יחד וחשבנו, רשמנו באילו ימים אנחנו עובדות על כל חדר, ובכל חדר רשמנו את כל המשימות.
כל ילדה קבלה על עצמה משימות המתאימות לגילה ולמעמדה ורשמה בלוח השנה בימים המתאימים
קבענו 6 נקודות למי שסימה את תפקידיה באותו יום- כולל התפקידים היומיומיים [עוד 2 נקודות] וכולל לישון בזמן [1-2 נק' לפי השעה שהלכה לישון]
הכנתי לוח מדבקות-עם תגמול כמובן…
ופרס גדול בסוף כשנוריד כלי-פסח בעז"ה ביום המתוכנן
אשמח לשלוח לך את הלוח שנה הבסיסי וגם את הטבלה -אם תרצי, כדי לשתף את מי שתרצה להעזר בו…
נשמח לקבל לוח כזה …
רעיון יפה!!!!
תודה יעל,
כדאי מראש לחלק את המשימות עם הילדים (ולא רק…) למשימות קטנות. וכך כשנגמר להם הכח אנחנו לא נשארות עם המון עבודה. במקום כל הארון, מדף. במקום כל המשחקים, מגירה אחת. ככה חווים יותר תחושת הצלחה משותפת, מסמנים יותר וי, יש יותר סיכוי להתקדם עוד. ובסוף יש פחות בלאגן וחוסר סבלנות כשלהם ולנו נגמר הכח.
בהצלחה לכולנו!
מקסים!
הטיפ שלי זה להזכיר לעצמי את המטרה שלשמה אני עושה את הדברים במקום להתרכז רק כמה קשה. ( אני מסדרת כדי שיהיה כאן נעים)
נפלא וכל כך נכון! בעיקר אהבתי את ה"מקפיאה ומחממת"… את מעוררת חשק לעשיה,יעל מקסימה.
ממליצה לצייר בעיני רוחי את הסדר והנחת ,את התוצאה הסופית לפרטי פרטים
ולהתענג עליה כבר עכשיו.
הדבר תקף ונכון גם ברוחניות, כש"לווים" מהברכה העתידית ומודים עליה.
ברכה והצלחה!
תודה יעל.
אני מבטיחה לעצמי את הפרס השווה… משהן טעים או פינוק קטן שיחכה לי לסוף. לא רק לילדים עוזר שיש תגמול, גם לנו.
נכון!! איזה כיף לחכות למשהו שווה אחרי שהעבודה מסתיימת… רעיון נפלא!