מעשה במשפחה שרצתה לצאת לנופש.
- ידוע, כידוע, שנופש הוא מוצר יקר ביותר וכל מיטה בצפון עולה לפחות 180 ש"ח ללילה, וזה לא כולל נסיעות, נעלי אצבע, משקפות מים, מסעדות, ממתקים, ציוד לדרך, בשרים למנגל ושאר ירקות.
- וכן ידוע להורים שנסיעה לצפון אינה ערובה לשלום בית וכי בדרך הילדים רבים כרגיל וגם בכינרת ובקייקים הם מצליחים להתעמת ולהתחרות וצריך לעודד אותם לוותר ולהפסיק לצרוח.
- וכמו כן, ידוע לכל משפחה, בדרך כלל מניסיון אישי, שהתכנונים לחופשה, הקניות לקראתה, האריזה, התיאומים, הסדר שצריך להשאיר בבית הריק, הבלגן שאיתו חוזרים והעייפות – כל אלו לוקחים הרבה זמן.
מכיוון שאין לנו כסף, ואין לנו כוח, ואין לנו זמן – אין נופש.
האם באמת אין לנו כסף? אין לנו כוח ואין לנו זמן?
נכון יותר לדייק ולספר לעצמנו את האמת: היינו רוצים שתהיה לנו יותר סבלנות, היינו רוצים להיות פחות עייפים ויותר חדורי מוטיבציה ואנרגיות חיוביות, היה כיף אם לא היינו מתעייפים כל כך בחום הזה. היה נהדר אילו היינו יכולים לקנות כל מה שרואים בחנויות המזכרות וכמה קל לנהל את התקציב כשפשוט אפשר לקנות מה שרוצים בלי לחשבן כלום על כלום. כמה היה טוב אם כל דבר היה לוקח רק שניה, ואז היינו יכולים להספיק הכל-הכל, תמיד תמיד, בלי לאכזב ובלי להתאכזב.
התחושה שמלווה אותנו לרוב היא שאין לנו זמן, למרות שלכולנו יש עשרים וארבע שעות ביממה, לכולנו.
אנחנו מרגישים שאין לנו כוח, למרות שאנחנו עושים די הרבה כל יום ו"ברוך הנותן ליעף כוח".
לעתים קרובות אנחנו אומרים לילדים שלנו, וגם לעצמו שאין לנו כסף – למרות שיש לנו כסף, אמנם לא לכל מה שהילדים חושבים שהם רוצים, ואולי לא לכל מה שהיינו חולמים עליו – אבל "ברוך שעשה לי כל צרכי" והעשיר, בסופו של דבר, הוא מי ששמח בחלקו.
חווית המחסור הופכת אותנו לאובססיביים בקשר לכל מה שאין לנו. אנחנו רואים – באופן אוטומטי – את חצי הכוס הריקה, ולא את חצי הכוס המלאה, והתכונה הזו בסיסית מאד בהסתכלות שלנו: מה שאין הוא מאד מאד חסר, וכל מה שיש – כל זה איננו שווה לי, כמו שאמר המן לאוהביו ולזרש אשתו.
החופשה מהווה אתגר מיוחד בתחום הזה של חווית המחסור, בגלל שעצם ההוויה של חופשה היא תחושת שחרור – אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, בכיף שלי. החוויה הזו נחסמת שוב ושוב בגלל מגבלות של זמן, כוח וכסף והופכת את חווית החופשה לעוד חוויה מעצבנת של עמל ומאמץ להשיג מה שאי אפשר להשיג בקלות – על ידי עבודה. שוב עובדים, והפעם כדי לחסוך:
- נביא איתנו את האוכל
- נשתמש במנגלים שיש שם
- נתחלק
- נזמין את אחותי ונצא יחד
- נשאיר את הילדים אצל גיסתי ובשבוע הבא הילדים שלה יהיו אצלנו
- נקנה הכל מראש ובמבצעים
- נרכוש את החד פעמי הכי זול
- ניקח איתנו הכל – כובעים, בגדי ים, כפכפים – כל קניה בנופש עולה פי שנים!
- יש אטרקציות בזול? בחינם? מרכזי מבקרים? עם מתנות? עם מזגן? א – מחיה!
בקיצור – בואו נשקיע מהזמן ומהכוח כדי לחסוך בכסף, וזו אינה חופשה בשבילי!
האם זה חייב להיות כך? האם ברור שחווית המחסור אמורה לחבל בתחושת החופשה?
לא!
לא קל לי לקבוע ולומר שלא, ולא קל לי להסביר את זה גם לילדים שלי, אבל ברור שחווית המחסור שמהותה התמקדות במה שאין יכולה להרוס את כל הכיף ולקלקל את התכניות הכי יפות במזג האויר הכי נעים בלילה הכי מכוכב עם הגלים הכי שקופים בים התיכון.
קל מאד להרוס את היופי ואת מה שיש, ולקטר על מה שאין, ובגלל שזה כל כך קל רובנו עושים את זה ומרגישים שאנחנו פשוט מתארים את המציאות.
המציאות היא שיש לנו הרבה מאד ובואו נהנה ממה שיש!
עוד משהו חשוב ועמוק: קל ליהנות מגלידה, קל ליהנות מלונה פארק, פשוט מאד לחוש את הכיף כשרובצים ורק רואים סרט. ההנאות הללו הן הנאות רגעיות שמהותן ריקנית, הן מתכלות, וכל הזמן יש לחדש אותן, להעלות את סף הריגוש ולחוות שוב משהו – אחר.
הנאות עמוקות יותר נובעות מהתחושה שעשינו משהו מועיל והסיפוק שמתלווה אליו גדול מאד: כשאתם מלמדים את הילדים להקים מדורה ולהכין מנגל בתנאי שדה כולל אפיית הפיתות בטאבון מאולתר, כשאתם מלמדים אותם שמות של צמחים, בעלי חיים או כוכבים או מקנים להם דרך התמצאות במפה, כשאתם, כהורים, יוצרים יחד איתם בסדנה כלי זכוכית או חימר או חורזים – ההנאה עמוקה פי כמה, והחוויה עוד תדובר ותסופר לדור. יש לחוויות הללו מקום בלב, וכולנו, כמבוגרים, חוזרים אל המקום הזה כדי ליהנות שם שוב. זה מקום מלא סיפוק, הגשמה עצמית, ביטחון ומסוגלות.
החופשה היא הזדמנות טובה לחוויות מהסוג הזה.
אבל, יש הנאות עמוקות עוד יותר, שעשויות להיות כרוכות בסבל ובמאמץ – לטפל בגינה, לשפץ, לצבוע, לעזור לחברים, לערוך מסע רגלי מפרך עד המפל – אפשר ללמד את הילדים ליהנות מדברים אלו וההנאות הללו אינן טבעיות לכולנו. מתחנכים לכך.
חויית ה"יש" והכיף אינדוודואליות לכל משפחה ולכל אחת ואחת מאיתנו. חשוב שכולנו נוכל לראות את ההנאה שיש בחיינו – לחוות אותה וליהנות ממנה.
תודה ממש נהניתי ממה שיש לי ובזכותך אני עכשיו גם לא מסתכל על מה שאין לי, תודה, תודה, תודה!!!!!!!!!!
תודה, יעל
ההכרה הזו של להודות על ה"יש" חשובה תמיד
וצריך שוב ושוב לחזור עליה ולהשאיר אותה במודעות, מעל כל התלונות.
ושוב תודה, על כל התובנות החשובות כל כך!