ההבדל בין סדר לבלגן יכול להיות מגולם בשתי מילים:
הרגלים ותשתיות.
הרגלים הם הפעולות שאנחנו עושים כל יום באופן אוטומטי והם מבלגנים את הבית או מסדרים את הדברים שבהם השתמשנו ומשאירים את השטח יפה יותר ונקי יותר ממה שהוא היה לפני שבאנו, או ההפך.
תשתיות הן התנאים הבסיסיים שבתוכם אנחנו מתנהלים: מספר החדרים בבית, המבנה של הארונות, הכמות של הבגדים ושל כל החפצים האחרים שאנחנו משתמשים בהם. כשהבסיס מעודד סדר וניקיון ופעילות וזריזות – זה כיף לקום בבוקר ולמצוא את הקפה במקום, את הקומקום מוכן להרתחה ואת הספלים והסוכר והחלב. כשהבסיס אינו הולם את סגנון החיים שלנו – כל פעולה שצריך לבצע הופכת לאתגר.
השבוע נתקלתי במקרה קיצון של העניין הזה כשהייתי בבית של זוג על סף פנסיה שעברו סוף סוף לדירת החלומות שלהם. אחרי 43 שנים הם עיצבו לעצמם חדר שינה חדש, ולא האמנתי למראה עיניי: המקרר שהיה בחדר השינה שלהם בדירה הצפופה שבה גידלו שמונה ילדים עבר יחד איתם לבית החדש והנגר נדרש לעצב עבורו נישה בתוך הארון. המקרר נשאר בחדר שינה!
"תגידו, מה חשבתם?" שאלתי את הדודה וצחקתי – מקרר אינו אמור להיות בחדר שינה, ואל תספרו לי סיפורים על כמה שזה נוח ושזה המקום הכי טוב בשבילו!
בשבילי זהו סיפור על הרגלים שהופכים לנורמות ועל התנהלות שלא משתנה גם כשהתנאים שעיצבו אותה משתנים לחלוטין. מרתק לראות איך התשתית של ההתנהלות התקבעה: מתרגלים למוצרים שתמיד בחדר שינה, לפיצול המזווה, ל"מחנה שנשאר לפליטה" כשהתכולה שנגישה במטבח מחוסלת… השאלה אם מקרר צריך להיות בחדר שינה או לא אינה נשאלת בכלל. זה הריהוט שלנו כבר ארבעים שנה.
רבות דובר על הצורך בשינוי, ואני רוצה לדבר עכשיו על הצורך בקביעות:
אילו הרגלים את רוצה לקבע? אילו תשתיות יקלו עליך לנהל את הבית שאת רוצה לנהל?
אתמול סיפרה לי מישהי על המטבח המהמם והחדש שחברה שלה סיימה לשפץ: הכל לבן, הכל מוסתר, הכל עם קלפות ותריסים – "לא רואים כלום מכל מכשירי המטבח" – ההתלהבות גאתה והאמירה בסיום: "זה מה שאני הולכת לעשות במטבח שלי כשנשפץ, במהרה בימינו אמן".
שאלתי:
• עם הילדים הקטנים שלך, מתאים לך מטבח לבן?
• עם כמות הבישולים שלך מתאים לך מטבח שהכל מוסתר?
• עם השטח של המטבח שלך את רוצה אי באמצע עם הרבה מגירות?
• בתנאים של המשפחה שלך – הסתרת כל המכשירים, זה מה שיפתור את הבלגן במטבח?
• תקבלי תמורה הולמת להשקעה הגדולה – זו תהיה התשתית שתביא אתכם למטבח הנוח והמפנק?
התשובה לרוב השאלות היא לא. לא זה הבלגן אצלינו, לא זה מה שיציל אותי, לא – לבן לא ממש מתאים לנו.
התשתיות שלך למטבח החלומות אינם דווקא החידושים והטרנדים העכשויים.
בנימה אישית: אני יודעת שהחידושים הדיגיטליים נועדו לחסוך לנו זמן ולעזור לנו לעשות הרבה יותר בהרבה פחות משאבים – אבל אני גם יודעת כמה זמן לוקח לי להתרגל למכשיר חדש וכמה זמן עובר עד אני מעבירה נתונים ומנגישה לעצמי את כל הפונקציות המובטחות. לכן, אני עוברת לגרסאות החדשות של חלונות רק כשאין כבר להשיג את הגרסה הקודמת בשום אופן ומחליפה מכשירים רק כשאין אפשרות בעולם לתקן את המכשיר הקודם שאזלו כל חלקי חלפיו.
ההבטחה לקבל משהו יפה יותר, ידידותי יותר אינה מפתה אותי – אני אוהבת את מה שהתרגלתי אליו, גם אם יש מכשירים חדשים המתהדרים בביצועים שנפלאים ממנו.
השגת האיזון בין השינוי לבין הקביעות, בין ההרגלים לבין הגמישות, בין התשתיות שבונות לנו יומיום קל לבין התנאים שמסבכים לנו את החיים – הם סוד ההתנהלות בבית, עם המשפחה ועם הילדים, עם עצמך – וגם בעבודה עם הלקוחות והצוות.
אילו הרגלים את רוצה לשנות? אילו תשתיות את רוצה לבנות? שתפי כאן בתגובות!
ליעל המאורגנת
מה עושים
אני עצמאית שעובדת מהבית והילדים אצל המטפלת
וכל הזמן אני בבקר במרדף אחרי הזמן
אם עדיף להספיק לעבוד במחשב או לכבס
לשטוף כלים או לטפל בלקוחה
והמכתבים /ארנונה /וכל התשלומים מונחים בשידה (כבר חצי שנה )
איך מספיקים הכל ….
הצילו…
שלום יעל,
אשמח להתייעץ איתך, אני כרגע בהריון ראשון ומאוד טרודה מעניין הסדר אצלי בבית.
החדר שינה תמיד מבולגן, הסלון גם לא מסודר תמיד , אז נכון שיש יום בשבוע שבעלי ואני מבינים שהבית נראה כמו בית של משפחת רווחה ואז אנחנו מסדרים (פיקס), אבל אני טרודה, אם היום בתור זוג צעיר המצב לא חגיגה, מה יקרה אחרי הלידה?
איך יראה אז הבית?
אחרי שאני מסדרת את הארון – הוא מחזיק מעמד לשלושה ימים – מקסימום שבוע…
ברור לי שזה נובע מהרגלים – כמו להוריד בגדים על השידה ולא לקפל בארון מיד, אבל איך אפשר לשנות אותם???
שלום יעל, רציתי לשאול – אני יודעת בדיוק את נקודות החולשה שלי וכן את הנקודות בהם ב"ה אני חזקה. לכאורה אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות בשביל שינוי ולקחתי כל מיני קורסים ברמה האישית והעיסקית וגם יעוץ עסקי – מכמה גורמים – וזה לא שהם לא עזרו, אבל לטווח זמן מאוד קצר ותמיד אני חוזרת לאותם הרגלים ודברים שטבועים בי מילדותי – כגון התארגנות של הרגע האחרון, לא מצליחה להטיל סמכויות ולוקחת המון על עצמי וכדו' מה שגורם לי ללחץ תמידי וחיים ממש לא רגועים, כאמא לחמישה בעלת עסק ונשואה לבעל אברך ב"ה יש לי הרבה סיפוק אבל אין לי רוגע, אשמח אם יש לך עצה בשבילי.
בנערותי, היו לי כאבי גם כשהייתי שוטפת כלים ומתעסקת בבישול ובאפיה,
כשהתחתנתי, משיקולי מקום מאולצים, הייתי צריכה לעשות שיש צר יותר, וגם הגובה שלו השתנה וראה זה פלא, כאבי הגב שלי חלפו ואינם, (כשרציתי לעזור בבית הורי, ידעתי שזה כרוך בכאבי גב…)
לאחר שנים כשעברתי לדירה חדשה, הייתי צריכה לריב עם בעלי המלאכה והמתקינים שיעשו לי שיש צר יותר, והארונות בגובה שונה וכך גם גובה השיש, אבל התעקשתי שהם יהיו בדיוק ברוחב שמתאים לי למרות ש'הולך' שיש רחב, ושיש בו פוטנציאל גדול יותר וכו',
לא כל מה שמתאים ועכשוי, מתאים בהכרח גם לי, צריך להיות פרקטיים ולהנות מהתנאים המתאימים לי בדיוק!
אז איזה הרגלים צריך להיות לי?
איך אני אדע מהם התשתיות הטובות בשבילי?
כדי שסוף סוף יהיה מסודר??
אפשר רשימה?
ברכי, תשלחי לי רשימה של הרגלים שאת רוצה לשנות
ונעבוד עליה יחד1
אני חושבת 10 פעמים לפני שאני מכניסה חפץ הביתה ולא יותר מפעם אחת לפני שאני זורקת!
פחות חפצים, פחות בלגן, פחות עבודה.
יעל!
את מקסימה וכייף לקרו את הבריאות הנפשית הזו של סדר ללא היסטריה וללא בית מרקחת.
מעודד ומעורר רצון בגלל ,שזה הגיוני ,בארץ ולא מוגזם.
תודה!
הטיפ לסדר שלי הוא מגירת בלאגן.
כיום יש הרבה מאד פריטים שאין להם מקום מוגדר. (בעיקר אביזרים למכשירים טכנולוגים) מטען לפלאפון ולסוללות, אוזניות של נגנים ורמקול נייד קטן וכן עוד חפצים לא מזוהים וברורים.
כשיש מגירה אחת כזו- זה יכול לאפשר את הסדר בפינות אחרות.
במצבי סטרס כמו בערב פסח, כשהבית בניקיונות, או בתקופות עמוסות, אני אעדיף חדר בלגן אחד מ-4 מבולגנים. ולכן הכביסות הלא מקופלות ימוקמו בו וכן חפצים "שצריך להחליט עליהם ביישוב הדעת" / שממתינים לאחיין שרוצה אותם / שהאח מהישיבה יגיע ויטפל.
ובדיוק באותו רעיון- כל הניירת הלא ממוינת נמצאת בתיקיית מדף (ממפל).
להתחבר לעצמי בתשתית ובאימוץ הרגלים שיקלו עליי ועל כולם
שלום יעל
אני הייתי מאד שמחה לדאוג שהחדר שינה שלנו יהיה מסודר.
אני מאד משתדלת שהבית יהיה מאורגן, הכביסות בתזרים טוב, כלים אוכל וכו… ותמיד החדר שלנו נשאר לסוף..
מצטברים שם גם דברים שאין מקום בבית, והתוצאה ממש לא נעימה…
א. כל אחת צריכה לבדוק מה הכי מפריע לה. יש מי שבגדים שלא מקופלים כמו חיילים מפריעים לה ואז היא תקפיד על זה ולא על משהו אחר. אני ויתרתי על בגדים מקופלים יפה כאשר הבנתי שאם אעזר בילדים – זה לא יהיה מקופל פיקס.
ב. העבודה היא חיינו – במובן זה שלעבוד על עצמינו, לדעתי זה לא נגמר. אני בת 50 פלוס וכל הזמן מנסה להשתפר…
ב"ה למדתי אצלך השנה מספר קורסים אינטרנטיים חשובים ואכן הרבה דברים התקדמו מאוד. נשארה שאלת השאלות איך שומרים על הסדר, כידוע בבית של 10 נפשות זה לא מספיק שאמא מחזירה למקום. בעיקר כשאמא בעצמה מתלמדת בשמירה על הסדר?
שמירה על הסדר נעשית בצורה מאד פשוטה: תשתיות והרגלים, ראית את הפוסט?
הייתי רוצה לשנות את הגנים העצלניים שלי שגורמים לי לא להחזיר כל דבר למקום מ י ד בסיום השימוש וגוררים אחריהם שרשרת של בית שמתבלגן במהירות בכל פעם מחדש.
ואשמח גם לקבל עיצה (אם יש כזאת…) איך לשמור על הבית מסודר(כשהו כזה לפעמים)בלי להרגיש בלחץ ולקפוץ מכל פירור………….. שגורם אח"כ לשבירת כל הכלים ושוב לשרשת של השארת חפצים וחוזר חלילה.
תודה על החומר המחכים והמעניין..
הלחץ הוא עניין נפרד לגמרי מהסדר. כמו שבלונדינית לא חייבת להיות עם עיניים כחולות. יש צורך לסדר ויש מי שיש לה צורך בלחץ, ואם יש בלגן – היא עוד יותר בלחץ.
אני זוכרת שאחות של סבתא שלי, ניצולת שואה שלא היו להם ילדים, גידלה אותנו כמו סבתא – אבל כששברה את הצלעות התעצבנה מכל דבר שהפלנו על הרצפה. הבנתי אז שהבעיה היא ההרגשה שלה שאם יהיה בלגן, לא תצליח לסדר.
מאז
בכל פעם שנוצר בלגן
אני מזכירה לעצמי
שאין לי שום קושי לסדר, שאני שמחה לסדר, שיש לנו כוח לסדר, ושיש לנו זמן לסדר והכל בסדר גמור, לא צריך להתעצבן.
אני רוצה להפסיק לבזבז את הזמן. לעשות כמה שיותר מוקדם בבוקר, ואחר כך לנוח. ולא להיפך…
זה קל – תלכי לישון עם הגדרה מאד ברורה של הדברים שצריכים להיעשות בבוקר, ותקומי עם ידיעה מאד מוחשית של המטלות –
זה עוזר ונותן כוח לבצע.
מדויק. אנחנו הכנסנו עכשיו מקרר נוסף מהדירה של הורי שפונתה. המקום היחיד האפשרי היה בחדר האורחים וגם לשם הוא נכנס דרך החלון. במקביל ספרה לי שכנה שמשפצת את האמבטיה שהיא מרחיבה את הכניסות. לא נהיים צעירים יותר. מיד צלצלתי לארכיטקט שעובד על תכנית השיפוץ שלנו: דלתות ברוחב 90 ס"מ. צריך להתאים לעצמי את מה שיש. שיש בלי קנטים זה מקסים אבל המים נוזלים (וגם הלכלוך איתם) על הדלתות של הארונות והרצפה. חלק גדול מחדרי הדירה נשאר כמו שהוא וההשקעה הולכת לארונות ואביזרי אכסון טובים. זה יותר זול ויותר יעיל מהזזת קירות. בקיצור, רוצה שינוי בבית והבנתי שזה קשור בהמון חשיבה על איך ומה אני רוצה שיהיו תנאי החיים. לא פנטזיות מז'ורנלים אלא רזולוציה הזויה של המדפים בארונות. כשאהיה סינדרלה, יהיה לי ארמון חלומות. בינתיים על הציר בינה לבין לכלוכית, אני יותר בצד של האחרונה…
מה שבטוח , שאת חמודה.
היי נועה, לא יכול להיות שלא נהיים צעירים יותר!!! אתם?? אין מצב!!!!! אבל בקשר לשיש – אני כל כך מסכימה!
כשגרנו בצפת היה לנו שיש ללא קנטים, והייתי המומה מזה, לא ידעתי שיש שם שיקולי יופי – זה היה נראה לי כמו הזנחה פושעת וחוסר מחשבה על עקרת הבית המסכנה.
יעל יקרה
זה פשוט נראה שבקרת בבתים שלנו, איך את כל כך מתמצאת?
הייתי רוצה שלכל הדברים יהיה מקום מאורגן ושאני וכל בני המשפחה תמיד יחזירו למקום הקבוע. (גם כשיש מקום קבוע , הרבה פעמים הדברים לא חוזרים לשם) שיהיה לי חדר כביסה מאורגן ומקום למשחקים שלא מתבלגן כל אחה"צ.
תודה רבה
הינדי, במשך שלוש שנים שיניתי מידי פעם את המקום של המשחקים עד שמצאתי את המקום המדויק. הסוד הוא התבוננות וחשיבה – ניסויים והצלחה.
לפי דעתי זה הרגל מבית… אם בתור ילדה התרגלת ככה בבית אצל אמא כך זה יהיה גם אצלך. אם מרגילים את הילדים שסדרר זה דבר חשוב בחיים כדי לא לאבד את המחברת כל שני וחמישי וכדי שהכלב לא יאכל את השע"ב.. אז ככה יגדלו בצורה סדר ונקיון בראש או בסדר עדיפות גבוהה לפני שמתחילים משהו בכלל..
עניין של אופי. אם האישה עצמה מבולגנת גם מעצם עבודתה בכל עבודה שהיא.. מורה עם מלא דפים מפוזרים על השולחן מחפשת מה רציתי ללמד היום.. כך גם ייראה הבית שלה.
אז יכול להיות שאחרי הנקיון והסדר אצלה בבית הכל יחזור לקדמותו תוך יממה.
חשוב לשמור על הסדר כשהבית מסודר כך הסדר יימשך קצת יותר:-)
בתיה, אנחנו עובדות עם עצמנו – כל המבולגנות יחד! אם הייתי מאלו שמסודרת באופי ומהבית – מה הייתי יכולה ללמד אתכן?
מענין בדיוק בשבת חשבתי הרבה על חמותי :איך אצלה אף פעם לא צריך לחפס שום דבר כי כבר שנים(או בעצם מאז ומתמיד )הכל נימצא אצלה באותו המקום בדיוק והכל מוחזר באופן מדויק בדיוק לאותו המקום וכמובן שלכל פרט יש את המקום הקבוע שלו כבר שנים
ולכן תענוג וקל לימצוא כל דבר
ולכן חשבתי הרבה בשבת שגם אני צריכה להתחיל להיות כך. בלי לשנות לכל מיניי דברים את המקום שלהם כל פעם(וזה אחריי שאני כבר כמה ימים מחפשת את המסרק כינים להושיע את רואשה שת ילדתי המיתגרדת ואני לא זוכרת איפו שמתי אותו כי הוא יכול ליהיות או פה או פה או פה או… אבל הוא לא נימצא.אוליי עיניו של ישוב הדעת ? אוליי משמעת?אוליי יציבות ? …הדור של פעם….
חן, אינני בטוחה שכך היה אצל חמותך גם כשהייתה צעירה והילדים היו קטנים. נכון שכף שיש מקום לכל דבר. בבתים של מבוגרים, אחרי כל השנים של הקניות והשיפוצים, מגיעים בדרך כלל למקום הזה של מנוחה ונחלה לכל החפצים. מותר שהמסרק הסמיך יהיה כאן או כאן – אבל שהאפשרויות יהיו שתים, לא שמונה.