כידוע, חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ובאמת, כאילו, אנחנו, באמת כאילו יוצאים ממצרים – וכאילו מכינים הכל לגאולה שכאילו תגיע.
את שומעת את הנוער עם ה"כאילו" ואת מתעלמת מהמילה שהתרגלת לשמוע כמילת קישור וכפסיק בין המילים, אבל הבעיה בפסח היא שה"כאילו" הוא באמת: החדר כאילו גמור לפסח, המטבח כאילו נקי לפסח, הארון כאילו מסודר.
וכאן ה"כאילו" אינו ב"כאילו": זה רק כאילו נקי – כי באמת, המציאות היא שהחדר עדיין אינו גמור וכי נשארו כמה – כמו שאומרים – פינישים – שצריך לעשות כדי לסיים ממש-ממש -באמת -באמת. והנה מגיע סופ"ש וערב פסח וצריך לצאת לקניות וכו' ואולי אפילו ליל בדיקת חמץ ואז מתברר לך שיש עוד משהו לעשות במטבח ועוד משהו קטן בחדר ונשאר גם המדף ההוא שם בארון והלמעלה שלו וגם מתחת למגירות –
רגע! היי! אמרתם שהחדר גמור לגמרי!
כאילו גמור, את מבינה עכשיו.
הבעיה עם כל הפינישים הללו שיש סיבה מדוע הם נשארו לפיניש – הרי אין מדובר בגימורים אלגנטיים שגם את רוצה שייעשו כשחוזרים משריפת חמץ. מדובר בפינות עבודה יש לנקות, לארגן, למיין, לזרוק, לאסוף או לשטוף
ובגלל שהם אינם מאורגנים לשטיפה ובגלל שקשה להחליט מה לזרוק ובגלל שלא ברור מה לאסוף והיכן לאחסן – המלאכה כולה נשארה לפיניש , לסיום. וכך מדיניות ה"כאילו גמור" מותירה אותך עם חלקי עבודה שנואים, מעצבנים, לא ברורים, לא זורמים – ואיתם עליך להתמודד כשאת בעצמך די עייפה והדד ליין כבר כאן.
מה עושים? הנה הטיפים שלי:
חלק א': מניעת שאריות –
תכנית מניעה 1: כשמתכננים ניקיון של חדר או סידור של ארון, להכין רשימה מפורטת ביותר של כל מה שצריך לעשות שם, ולא לכתוב רק "חדר בנות" או "ארון מטבח". לארון המטבח יש דלתות, ידיות, מדפים, ויש כמה ארונות. לכן תכתבו הכל, וככה יהיה ברור יותר שביצוע המשימה בשלמותה כולל את הכל הכל, עד לידית האחרונה.
דוגמאות? בבקשה:
מקרר: אביזרים שבדלת, מגירות, מדפים, גג, גב, צדדים, מגנטים. להזיז את המקרר ולנקות מתחתיו, להחזיר למקום, לרחוץ ולנגב את מגירות המקפיא, לפרוס ניר סופג במגירות הירקות והחלב
חדר שינה: 4 דלתות מבפנים ומבחוץ, הברשת כיסים במעילים ובסוודרים ובג'קטים ובמכנסיים – 4 זוגות — הרעיון הובן?
תכנית מניעה 2: להתחיל בפינישים. להתחיל בדלתות, בידיות, בחלונות, בפאנלים, במדפים של בובות החרסינה הקטנות.
תכנית מניעה 3: לחלק את העבודה כך שיהיה מי שיעשה את הפינישים וזו תהיה העבודה היחידה שלו, כלומר – בשבילו אין אלו פינישים אלא העבודה עצמה. [אם כי ייתכן שהוא ישאיר פינישים, כמובן :)]
חלק ב': תכניות התמודדות אחרי שהצטברו משימות של "לסיים את" :
הצעה ראשונה: להקדיש את יום שישי לסיום משימות, ודווקא את הזמן שקרוב לשבת, כאשר ההרגשה היא שאנחנו מגיעים לשבת עם שולחן נקי וזה כיף.
הצעה שנייה: לתת הוקרה מיוחדת ונפרדת על הסיום. למשל – ארוחת ערב משפחתית נחמדה אחרי שמגרדים מהרצפה את טפטופי הצבע שנשארו אחרי הסיוד. פלאפל או גלידה למי שהחזירה לארון את כל המעילים שאחרים הברישו והשאירו על השולחן.
הצעה שלישית: להעריך כמה זמן לוקחת כל משימה, להיעזר ב"לוח ליום עמוס" כמו זה שיש בתכנית של עזרה בבית, ולחלק את העבודה לזמנים "מתים" של "בין לבין" מהסוג של "לפני שיוצאים לקניות" או אחרי האמבטיה.
הצעה רביעית וחזקה מכולן: להביא עוזרת שתנקה את השאריות.
הצעה חמישית: אחרי שכולם עשו מה שהם יכולים, עכשיו נשאר לך… [היי!! אני צוחקת!! אם לא שזה היה עצוב…. ]
תודה יעל. גם אנחנו עשינו לוח גאנט השנה בזכות ההרצאה שלך ומשתדלים לעמוד בלוח זמנים ..מעייף….תמיד הייתי עובדת בלי סוף עד איפוס כוחות ועם ההרצאות שלך אני ממש מרגישה שהשתנה בי משהו ..שאני יכולה ליהנות מפסקי זמן. בזכות הילדים המתוקים שלי…שיניתי את החשיבה וזה מקל על תחושת העייפות, פתאום הטיפול בצרכי הילדים הפך לשינוי אווירה לקראת המשך העבודה..שלא תביני לא נכון זה גם מעייף אבל משום מה פחות מתיש..ומאז שעברתי את הסדנא האינטרנטית שלך בכל דבר שאני עושה תמיד מהדהד לי בראש המילה "רק"- רק להעביר ניגוב,רק לקחת למדף וזה נותן לי מוטיבציה לעשות ולא לדחות כמו שאני התרגלתי עם השנים.. אז תודה על הכל וחג שמח!
שלום יעל,
קראתי עכשיו את המייל הזה ששלחת, בד"כ אני לא קוראת מיילים מרשימות שאיכשהו הגיעו אלי כי אין לי זמן,
אבל עכשיו נמשכתי לקרוא את זה וזה היה ממש במקום, הגימורים. הידיעה הזו שאיכשהו משהו לא יהיה גמור עד הסוף
בהחלט מרפה ידיים מעשייה בכללי, זה ממש היה כיף להזדהות ולדעת שיש מה לעשות.
קראתי את התגובה של לירון ונזכרתי במשהו שהמשפחה שלי עושה כבר שנים בנקיונות הפסח במטבח-
אנחנו מציירים על ניירות מחוברים מפה "פנורמית" של המטבח, כל הארונות והתנורים, אפילו את החלון והחתולה שבו (…)
ותולים על המקרר, כל חלק שמצוייר על הדף שסיימנו לנקות- נצבע במדגש צהוב עד שכל המטבח זורח.
שבת שלום וחג שמח וכשר.
🙂
לא חושבת שזה תמיד נכון…
לפעמים שכותבים משימות ארוכות נגמר הכח רק מלראות את הרשימה הארוכה..
יותר קל לראות "חדר ילדים" מאשר רשימה של 3 שורות…
מה שכן צריך לדעת שחדר ילדים יכול לקחת יומיים… לתכנן את הזמן נכון..
נכון
תמיד יש הסיכון של רפיון ידיים.
מצד שני
להיתקע עם משימות שנואות ברגע האחרון – גם לא הכי נחמד.
איך השיקול אצלך?
יעל, זה כל כך נכון וכל כך במקום! התחלתי לשים לב לזה במיוחד אחרי הסיפור שלך מתענית אסתר. זה נורא מפריע שאי אפשר עדיין למחוק מהרשימה את חלון חדר בנים למרות שכבר שאבתי את שאריות של הלחמניה שנמצאה על עדן החלון אבל מה לעשות שעוד לא נקינו את הזכוכית עצמה… ועוד דוגמאות רבות. תודה שאת נותנת לנו עצות לפתרונות. חג כשר ושמח באמת
המייל הזה הגיע בדיוק בזמן! בדיוק ישבנו, בעלי ואני, עם הלוח גנט (שכמובן עשינו השנה בזכות ההרצאה החשובה ששלחת לפני כמה שבועות) לבדוק מה מצבנו והאם הכל הולך לפי התכניות, ולא הצלחנו לסמן וי על שום חדר (למרות שלפי התכנון היום היינו אמורים לסיים הכול פרט למטבח), כי בכל חדר נשאר עוד משהו קטן של כשעה… מעצבן! אז ערכנו למחר רשימה מפורטת (כפי שכתבת פה – לסיים עד שישי…), ואז פתחתי את המייל וראיתי את המייל הנוכחי ששלחת. כמה צחקנו! נגעת בנקודה ממש אמיתית! ואמנם כתבנו פירוט ולא רק "חדר ילדים" אבל כנראה שהפירוט לא היה מפורט מספיק, וגם התכנון של כמה זמן כל משימה לוקחת עם שלושה קטנטנים שמטיילים בין הרגליים לא היה מדויק.
אבל בינתים אנחנו ממש בשליטה ומשתדלים לעשות הכל יחסית בנחת בזכות הלוח גנט שלך. נקווה שזה יהיה כך גם בשבוע הבא ושהתכנון אכן ריאלי (השתדלנו לעשות אותו בהתאם למה שפירטת בהרצאה) .
בהצלחה!
אני שמחה לשמוע שצוחקים בערב פסח!! כל הכבוד!!
שלום לך יעל מקסימה ומאירה
כרגיל התכנים שלך מעשיים ותמיד מעלים חיוך בתיאורים העסיסיים והאמיתיים.
שאלתי, בכל ערב פסח, כמו תקליט שבור מראש אני מבטיחה לבעלי ולעצמי שמאחרי פסח בעזרת השם אנחנו הופכים להיות מסודרים, להחזיר כל דבר למקומו, לנקות מקומות מסוימים לעיתים יותר תכופות..
וכל שנה, אנחנו מגיעים למצב דומה, שיש אין ספור דירים בביתינו שעוד לא הגיעו למנוחתם, וכל כך הרבה חפצים לא מצאו את מקומם, או לא הושבו לשם אם היה להם פעם כזה.
היש עצה ותבונה נגד טבע זה או שככה זה, צריך להשלים עם הטבע שנולדנו איתו, ולהנות מהמעלות המבורכות שמביא איתו אופי גמיש זה?
אפשר גם להשלים עם האופי הזה
גם ליהנות מהיתרונות
וגם לתכנן מה שצריך ולהיות ממושמעים לעצמנו.