עד דלא ידע

המצווה הפורימית היא לא לדעת "עד דלא ידע". לא לדעת בין ארור המן לבין ברוך מרדכי – לא לדעת מימין ומשמאל, לא לדעת כלום אפילו לא את הדברים הכי ברורים וידועים.

כאמא אני רוצה תמיד לדעת. אמא שלי מספרת שחזרתי מהגן תמהה מאד על כך שרבקה אימנו נישאה בגיל שלש – ואני, כבר בת חמש, עדיין איני יכולה להינשא כי אינני יודעת מספיק חשבון וגם אינני יודעת היכן יורדים מהאוטובוס.

אימהות רוצות לדעת איפה הילדים עכשיו, מה היה בכיתה, לאן הם הלכו ומה הם מרגישים. אימהות רוצות לדעת למה הם בוכים ולמה כואב להם ומה צריך לעשות כדי לעצור את הכאב. אימהות רוצות לדעת כל פרט, והכי טוב זה לקבל את התוצאות של הבדיקות שחושפות גם את מה שלא רואים. הידע אודות מה שקורה משותף לאימהות שחולקות ביניהן מידע שרק אימהות יודעות.

הידע הוא זה שמקנה את הסמכות להיות אמא, כזו שאפשר לסמוך עליה שתדע. והילדים אכן חושבים שההורים יודעים הכל וגם ההורים – בשלב מסוים – חושבים שהם יודעים הכל עד שהם מגלים שהם באמת לא יודעים הרבה מאד דברים. ופורים הוא הזדמנות מצוינת להגיע עד דלא ידע.

איך זה להיות אמא שלא יודעת הכל? אולי אפילו להיות אמא שלא יודעת כלום? תנסי ליום אחד ותספרי לנו איך זה.

מנהלת ויזמית

עמדת ניהול היא עמדה של ידע: מנהל מבסס את ההחלטות שלו על מידע, על אינפורמציה שבאה מהשטח ודוחות ודיווחים הם חצי מהחיים בכל ארגון. יש ארגונים שטוענים ש"עשית ולא דיווחת – לא עשית" – כלומר, העשייה והעברת המידע על העשייה שווים בערכם. לפעמים את פוגשת ארגונים שבהם מערכות המידע גדולות יותר ממערכות שירות הלקוחות והמכירות, ואת שואלת את עצמך מה הם עושים עם כל מה שהם יודעים? התשובה היא – מעט מאד. אנחנו  פוגשות במקומות שונים גם את מי שמספקים מידע מוטעה ונהנים ממצג השווא שלהם ומתקדמים במעלה הדרגות. בעסקים, בארגונים, במערכות – מנהלים מתבקשים לספק מענה ולכן הם חייבים לשלוט בידע  על כל מה שקורה בשטח ועל כל מה שמתרחש בסביבה.

מנהלת הבית אינה שונה.

אך

מה אנחנו עושות עם כל מה שאנחנו יודעות? ומתי אנחנו מגיבות בהתאם למידע שיש לנו – אבל יש עוד מידע שאין לנו – ואנחנו שוגות?  והאם אנחנו משתמשות במידע חסוי, ומזליגות מידע…? האם לא היה עדיף לפעמים לדעת פחות ולכאוב פחות?

מנהלת הבית חייבת להיות "יודעת כל" – יודעת מה היא רוצה, יודעת מה המטרות שלה , יודעת מי הצוות שלה ויודעת איך לכוון את הצוות שלה בדרך אל המטרות שהתוותה. אימהות יודעות הרבה דברים בקשר להרבה דברים:

• אימהות מבררת ויודעות את המחירים לפני כל רכישה;
• אימהות מבררות ויודעות כל פרט על גננות וחוקרות אם להעלות כיתה או להשאיר בגן;
• אימהות רוצות לדעת ולכן הן פותחות בעצמן את הילקוטים ובודקות שיעורי בית ומשגיחות על הכתיבה ביומן;
• אימהות טובות מבררות בשידוכים כדי לדעת הכל, וגם אחר כך חופרות וחופרות J

לעומת המנהלים בעסקים, בכל עסק קיים גם יזם. היזם אינו יודע כלום – הוא מנסה. יזמים הם אנשים שעושים וחושבים ומתכננים ביחד – בו זמנית ובמקביל. יזמים מוכנים לקבל אי ודאות ולראות מה יקרה, הם פתוחים לקבל כל מיני סוגים של תוצאות ורואים בכך הרפתקה: נראה מה יצא, ואיזה אתגר יהיה לפתור את הענין בעזרת הכלים שיהיו לנו שם וללא כלים אחרים שהיינו רוצים שיהיו לנו! יזמים חיים בעמימות והם שמחים בכך: טוב שיש כמה אפשרויות, טוב שאפשר לטעות, זה מעניין שאפשר להגיב בכמה צורות לכל מצב.

• יזמים מוכנים להתמודד עם בעיות, לאו דוקא למנוע אותן.
• יזמים הם מסורים מאד לרעיונות שלהם, והם נחושים להשיג את היעדים שלהם.
• יזמים מוכנים ל"שבור את הדפוס" ולעשות דברים בדרך אחרת כשהם רואים שהדרך הרגילה מביאה לתוצאות רגילות ולא מספיק טובות.

כשבעסק יש יזם, העסק מתחדש, מתקדם, יוצר שווקים חדשים וממציא דברים – לא תמיד את הדברים שהשוק רצה אלא את הדברים שהיזמים רוצים שהשוק ירצה.

אימהות יזמיות

בואו נקדיש קצת זמן ל"עד דלא ידע" וננהל את הבית קצת כמו יזמיות ולא כמו מנהלות. נרשה לדברים לקרות ונראה איך אנחנו לומדות להגיב מחדש למצבים מאתגרים:

איך אפשר לא לדעת מה הולך לקרות ולא לרפות את ידיה של בתך אלא לתת לה לנסות בעצמה ואולי לטעות ולהתמודד בעצמה?

האם תוכלי לא לשאול איך היה ולחכות שבעלך יספר מה שנעים לו לחלוק?

האם את מסוגלת לנסות מתכונים חדשים ומקושקשים מהעיתון?

האם תרשי לבת שלך להחיל סדר עולמי חדש בארונות הבגדים שלי הדרך שלה – כשאת יודעת שזו לא הדרך שאת מחשיבה לדרך נכונה?

האם אפשר להיפרד מהדאגות ולהתמודד עם מה שקורה עכשיו ולא להיתפס לחרדה ממה שאולי יכול לקרות בעוד שנים?

אימהות יזמיות יכולות להיות בעד דלא ידע – ועדיין לפעול.

שיהיה לנו פורים שמח, עד דלא ידע.

אשמח לקבל תגובות ותוכלי להעביר את הפוסט לחברות שלך שיודעות הרבה ורוצות קצת לא לדעת…