שאלה מוזרה. קודם כל, בטח שנוח לי, למה שלא יהיה לי נוח? אני יושבת מול המחשב, כיסא מסתובב, מזגן, חדר עבודה מאובזר, בית נאה ונעים. מה לא? מלבד זאת, איך יהיה לי נוח? יש כל כך הרבה דברים שגורמים אי נוחות בחיים: מאד לא נעים לי שלא טיפלתי בשיניים של הבכורה, מאד לא נוח לי עם הקילוגרמים המיותרים שלי. מאד מאד לא נוח לי שהסלון שלנו צר. וגם המטבח די צפוף. אם הייתי יכולה לשפר כמה מתנאי החיים שלנו, היה לנו הרבה יותר נוח.
ואז? מה אז?
אם היה לנו נוח, הייתי יכולה להתפנות לטפל בדברים החשובים באמת: לחנך את הילדים, להקשיב להם. בחום הזה, מי יכול לעשות משהו בכלל? שלא לומר להתקדם ולבצע את המטלות הרבות שדחיתי לחופשה, ונדחו מאז לאחרי החגים.
נוחות נתפסת אצלנו כתנאי לחיים טובים: הנוחות היא בסיס ליצירת החיים עצמם. כשיושבים בכיסא נוח, אפשר ללמוד. כשמזג האוויר נוח, אפשר לצאת לשיעור תורה, לצעידה בריאה או להתנדבות בארגון חסד. כשהבית נוח אפשר לחנך את הילדים, להקשיב להם ולארח בלי חשבון. כשחנות נוחה אפשר לקנות בחסכנות. כשבנק נוח אפשר לנהל תקציב. כשהאופי של בני המשפחה נוח אפשר לתקשר.
וכשהדברים הללו אינם נוחים? אז בגלל זה אני לא יכולה. אי אפשר לצאת לצעוד בחום הזה, אי אפשר לדבר איתו – הוא עקשן כל כך. אי אפשר לנקות את הבית ולסדר אותו – הוא צפוף וחשוך.
למעשה, אנחנו ממש התמכרנו לנוחות: מוכרחים שיהיה לנו נוח, נעים. כמו מי שלא יכול להירגע בלי סיגריה, לא מסוגל לשמוח בלי אלכוהול, מתקשה להירדם בלי גלולת שינה, כך אנו משותקים ללא נוחות. אם לא נוח – חם, צפוף, רעבים, עייפים, כואב משהו – אנחנו מודיעים על פרישה מוקדמת או מצטדקים בפני הסביבה:
-
"לא יכולה בחום הזה".
-
"לא מסוגלת, עייפה".
-
"בטח שאני צועקת! נראה אותך ברעש הזה!"
אבל שינוי הוא קודם כל יציאה מאזור הנוחות. מפסיקה לעשות מה שנוח לי! מתחילה לעשות מה שצריך לעשות, גם אם הוא דורש מאמץ, התגברות על קשיים טכניים ורגשיים וגם אם זה דורש זמן ויגיעה. אני מוכנה להזיע אפילו שזה לא נוח, ובלבד שאתנדב, שאגמול חסד ושאטפל בבריאותי. המוכנות לשנות את מה שהייתי עושה עד היום היא קריטית להשגת מטרות בנות קיימא: אין הישגים ללא עמל; חז"ל אומרים במסכת אבות שאם יאמר לך אדם שהוא לא יגע ומצא – אל תאמין לו.
שינוי: יוצאים מ"אזור הנוחות" המוכר, הרגיל, הידוע ונכנסים בשערי הדרך החדשה. מאמצים הרגלים ומתאמצים בתהליך מתמשך של שיפור.
אילו הרגלים חדשים את רוצה לאמץ כדי לצאת מאזור הנוחות שלך ולהשקיע מאמצים לקראת שינוי?
שלום יעל יישר כח!!
בנושא הכביסות התחלתי לקפל כביסה בשיטה שהצעת ואני חושבת שזה הרבה יותר יעיל ומהיר!!!
פשוט הגיוני ונוח! כל הבגדים של חדר מסוים אני שמה בגיגית שונה ואז מעלה לחדרים ומקפלת במקום.
יש לך מה לחדש בנושא המיון כביסות?…
אני מאוד נהנית לראות את ההרצאות שלך ב'אשירה'.
עלי והצליחי כל הכבוד!!
לימור. (ראש העין)
שלום יעל, תודה רבה על הכל, התחלתי עם נושא הכביסות, מקווה שאגיע למצב שבאמת הכל יזרום…. נראה לי שאני לקראת שינוי משמעותי. רציתי לקרוא אודות הדחיינות ולא הבנתי כיצד. ואגב, דחיינות בשני י' ולא באחד. ושוב, תודה!
שינויים בכביסות עושים את ההבדל.
לאחר שבועיים בערך את מגלה שאפשר להחליט לצאת מהבית מהרגע להרגע, שערב שבת נרגע כי הילדים מתלבשים בעצמם ואפילו שהבעל יכול להלביש ילדים בבוקר!
שווה שווה!