יש לי הרגשה שמלווה אותי באורח מתמיד – כמעט כל דבר שאני מבצעת הייתי צריכה לעשות קודם, לפני כן, כבר היה צריך להיות. אין כמו הלחץ של החופשה שבה צריך להתכונן לשנת הלימודים שממחיש זאת.

היה סוף שנה עייף ויגע, ואין מנוחה לעמל. בטרם הסתיימו הלימודים נרשמנו לקייטנה, ובטרם יצאנו לבין הזמנים ערכנו קניות לקראת השנה הבאה, ובטרם נקראו הספרים כבר נעטפו ונטמנו בילקוטים נקיים ובטרם יצאנו לנופש כבר היינו לגמרי מוכנים ללימודים. אז יצאנו לנופש, אבל מי מרגיש בנופש כשהילקוט ליד המיטה והקלמר החדש מדגדג בעפרונות מחודדים וקורא לנו לכתוב? גם החופש לא היה חופש.

קחי לדוגמה את האמהות האלו שמכריזות בטון בטוח והחלטי שהכי טוב מיד בתחילת החופש לסדר את כל הדברים שקשורים ללימודים. מיד ינודו להן אמהות מנוסות כמי שלא יודעות על מה הן שחות:

בתחילת החופש? אחרת! כשאת קונה את הספרים כבר תבררי מי יקנה אותם ממך יד שניה, ומיד תשקלי אם את יכולה לקבל מהם ספרים חלף ספרייך ותשקללי את העלויות של ספרי כיתה ג' מול ספרי כיתה ה' ותראי אם לקנות את הספר במצב טוב ב19 ₪ או להתפשר על שוליים מקומטים ו17 ₪ בלבד.

עוד דוגמה? לא צריך. גם ככה קשה לי לשאת באחריות של נטל ההסתכלות קדימה. תמיד לצפות, כל הזמן לצפות לדברים שצריכים להתרחש, להיות ערנית לא לחלום – לנצל הזדמנות ולהרגיש אשמה כי לא שמתי לב ובדיוק עכשיו חלף המבצע כשישנתי.

אני קוראת לכל האמהות לקחת פסק זמן, להרגע, החנויות מאד עמוסות בשבועיים האחרונים לפני תחילת הלימודים מה שמוכיח שיש הרבה הרבה אמהות כמותכן שחיכו ונהנו בחופשה ושחו בבריכות ושקעו בחול הים וצפו בשקיעות וחיכו לרגע האחרון כדי לנצל אותו במלואו ולהכין את הילקוט ליום הראשון ללימודים.

למתחילות מוקדם

רלוונטי אך ורק למי שמתכוננת לקחת ספרים משומשים. אתם צריכים להיות מוכנים מוקדם עם רשימת ספרים מעודכנת, מוכנים עם מחירים מעודכנים, מוכנים עם רשימת חברות, שכנות ואחיות שהשתמשו השנה בספר ובשנה הבאה אין להם בת בגיל הזה, מוכנים עם מידע סודי מי מהנ"ל שומרת על הספרים שלה – מעולה, נקבל ספרים כמו חדשים! – אבל מצד שני דורשת לקבל אותם במצב זהה – אוףףף, לא מתאים לנו… ומוכנים גם עם סבלנות, מספריים, ושתי ידיים זריזות. בית הספר אינו מעודד כל כך זן זה של הורים שכן התרגלנו לקבל חדשות לבקרים בתחילת השנה הודעות מפתיעות על כך שפתאום לומדים דקדוק בדרך קלה וחשבון במחשבה תחילה. זאת ועוד, מדפיסי הספרים משפשפים מידי שנה עיניים פעורות בתמהון כשהם מגלים שתמוז חמק לו בתמימות ובחום ואחריו הגיע פתאום אב! כל כך לא צפוי! אב השתרך לאט לאט, ומשך אחריו את אלול עם הספטמבר שבצילו. ויש להדפיס ספרי לימוד, ויש לשווקם ולהפיצם ולשלחם לנקודות המכירה ברחבי הארץ. מי היה יכול לשער לעצמו? בודאי לא המקדימות שהולכות וחוזרות ריקם כי עדיין לא הגיעו הספרים וחסרות מהדורות ואין הדר בעטיפות שמשנים עברו נשתיירו ודהו. 

למתכוננות

חשוב להתכונן. רק שצריך להגדיר איזו סוג של תכונה את מכנה להתכונן. נלך ישר לעניין: הכיני תקציב. החזרה ללימודים דורשת סכום לא מבוטל ולאחר מכן מגיע חודש החגים עם הוצאות גדולות גם הוא, כך שאין תאריך מוסכם על הקונים והמוכרים שבו מתאים לכתוב צ'ק. הקצבת סכום להוצאות פתיחת שנת הלימודים יעזרו לכם לווסת את הקניות האופנתיות של עטיפות ואביזרים נלווים שאין בין לימודים פוריים לביניהם ולא כלום.

אצלינו, בית הספר פרסם שבת סמינר עורכת לכיתות ג' עד ה' קורס בן חמישה מפגשים לעטיפת ספרים ושבסוף הקורס – בתאריך כ"ט בתמוז תשע"א – הספרים יהיו עטופים. בית הספר פרסם גם קורס לכיתות ד' עד ח' לעיצוב ממוחשב של עטיפה ייחודית "שלאף אחת לא יהיה" [הובטח במודעה] ובסיום הקורס "תהיה לך ביד יריעה המספיקה לעטיפת כל המחברות והספרים שלך", בעזרת ד'. אז אם את מאלה שרוצות להיות מוכנות – הזדרזי ורשמי את ביתך לקורסים המומלצים.

לעומדות בתורים

תרגישו בנוח, באתם עם כולם. אתם בחברה טובה. אל תצטערו שלא קניתם בשבוע שעבר, תראו כמה אנשים אתם פוגשים פה. כך הבנות יכולות להתייעץ עם חברות על צבע העטיפה ולתאם ביניהן שלא לקנות אותו דבר כדי שלא יאבדו הספרים ויוחלפו. העומדות בתורים מחליפות ביניהן מידע רב ערך על מבצעים שהיו בשבועות שחלפו ועל המחדדים שאזלו והם הכי איכותיים.

אין כל רע בקניות מאוחרות לקראת שנת הלימודים ואל תתנו לאף אחד לבלבל אתכם. השאלה אינה אם קניתם מוקדם או מאוחר לפי לוח השנה אלא לפי הלו"ז הפרטי של חשבון הבנק שלכם ושיקולי התועלת. למשל השנה קשה מאד לקנות לפני אב ספרים ומחברות כי זה סוף חודש לועזי והמשכורת כבר "ירדה" כמו שאומרים. לעומת זאת, בדיוק באמצע בין הזמנים המשכורת "נכנסת" וזה חודש בלי מע"מ – הרבה הרבה יותר נוח! נכון שאלו המתוכננות, שהכינו תקציב, לא צריכות להתחשב בזוטות כאלו והן מחשבות את הקניה לפי הזמינות של הבייביסיטר והתורים בחנויות, אבל אתן לא, וגם זה בסדר. רק תהיו עקביות וברורות עם עצמכן: זה התקציב שיש לנו, כי זו המשכורת שנכנסה [בניכוי הוצאות החופשה] ובזה נקנה במזומן. בצ'קים דחויים יכולתם לקנות גם בסוף תמוז…

יש מי שאוהבות לקנות בעיר הגדולה [בני ברק או ירושלים] והנסיעה לקניות הופכת לטיול רבתי עבור בנות המשפחה. אם מצרפים לכך פגישה עם בנודודות, הקנייה היא חלק מהחופשה עצמה. מדוע נגרע לקנות בחנות השכונתית? יש מי שאוהבים לנדוד למרחקים ובשהייתם בטבריה, צפת וערד יחפשו מציאות שעין לא שזפה כדי להביא לכיתה ניחוח רחוק ובלתי מוכר. אם הרגע האחרון הוא הרגע האחרון או הרגע המועדף מבחינתך רק את שופטת: כשהקניות נעשות בלי תוכנית, בלי רשימות, בלי מסגרת תקציב, בדחף נורא כי מחר מוכרחים שהדברים יהיו בבית הרי דחית לרגע האחרון. לא כל מי שעומדת בתורים בסוף הקיץ דחתה את הקניה, חלק ניכר העדיפו אותה כך.

לעוטפות

אחד הדברים הכי חשובים שצריך היה לעשות במשך החופשה כשאמא שלי הייתה ילדה היה לעטוף ספרים. אמא שלי עטפה את הספרים שלה בניר בז' שקראו לו "גיליון חום", והיה סוג מבריק וסוג לא מבריק, מלאכת העטיפה הייתה מוטלת על ההורים. הבנות העדיפו לקחת את הספרים ואת הגיליונות ולתת לסבא לעטוף ואז הספר היה עטוף כמו שצריך, במקצועיות. גם את המחברות עטפו בניר הזה ורק אחרי שנים ניתן היה לרכוש גזורות בגודל מחברות קלות לעטיפה. הנייר היה עבה והוא הגן על הספרים שעברו מתלמידה בכורה לקטנת המשפחה, מדור לדור. המחברות היו חומות גם לפני העטיפה וגם אחרי….

בדרך כלל אפילו לפני שהספרים בבית חושבים על העטיפות שהן בבחינת אופנה חדשנית שבה כל המקורי מחברו עדיף על חברו. את המחברות עוטפים בסט מתוחכם שבו כל מחברת מצד אחד נראית כמו כל המחברות ומצד שני יש רמז לתוכנה, ואת הספרים עוטפים ביתר תשומת לב בסגנון שיתאים גם למחברות וגם לגיל ולמחוז המגורים. את כל הכבודה אין מורישים עוד לבנות המשפחה הצעירות כי למעשה רוב הספרים הינם חוברות עבודה מסוגים שונים ולאחר חודשיים עד שנה של עבודה בתוכם נפרד מהם לשלום.

למה עוטפים את הספרים ואת המחברות?

• שהעטיפה תגן על הספר; יש גליונות כל כך דקים ועדינים שאפילו לגזור את המלבן של העטיפה יכולה רק אמא בעצמה באצבעות שמטפלות כאילו במשי ובמספרים עדינות שחותכות רק קורי עכביש.
• שהעטיפה תשרוד לעד; טוב, לא לעד אבל עד סוף השנה. הגזמת! זה לא תלוי רק בעטיפה אלא גם בבת המשתמשת בספר ובסוג הילקוט שבחרת לה. ילקוטים רכים עם תאים גדולים שבהם הספרים משתכשכים מידי יום גורמים לבלאי ניכר. גם ספרים שנשארים בכיתה מתבלים, אבל במקרה כזה אפשר להאשים גורמים נעלמים שקוראים בספרים בסתר באישון ליל.
• שהעטיפה תהיה יפה אבל שקטה, בלי צרמוניות ומושגים שיסיחו את דעתה של בתי מן הלימודים. דרישה לגיטימית, שלא קל לקבל במבחר הרעשני הקיים. אבל אם הבת שלך מכינה בעצמה את העטיפות, תוכלי לצפות לעטיפה צנועה אם כי מעניינת: שוב הסחות דעת, ובדיוק בתחילת השנה, כשצריך להרשים את המורה החדשה בהקשבה טוטאלית.
• שהעטיפה תהיה שטוחה, בלי קישוטים בולטים שמעקמים את הדפים ומקמטים אותם. נראה ברור מאליו? תסתכלו במגוון שיש בכיתות ותראו שלא [עלים צבועים מודבקים, קומות של דקופאז' זעיר, ועוד]

לכל המתכוננות בחופשה: זו תכונה נפלאה!