מתי היה לך "שולחן נקי" כלום לעשות, וממש בהית בניקיון המופתי והשתקפה לך בבואה משועממת במראה הממורטת באמבטיה? מתי זה קרה? לא קרה. לי זה לא קרה. גם בנופשונים ובחופשות אני צריכה לסדר דברים – להיערך לצאת, לשים את הדברים הרטובים לייבש, לארוז את הבגדים שהתפזרו ולעשות מיליון דברים קטנים שחייבים תמיד לבצע.

הזמן שלנו מלא 120% ועכשיו מגיעים החגים – בנוסף לכביסות, לארוחות הצהרים, לשעורי הבית, לעבודה, לשטיפת הכלים והרצפה – יש עוד קניות לחג, בישולים מיוחדים, אירוח, בגדים חדשים, תיקונים של הבגדים החדשים, תפילות וכרטיסי ברכה. מתי? איך מכניסים את כל זה ליממה שמוגבלת – תודה לד' – לעשרים וארבע שעות בלבד?

אני שומעת את השאלות האמתיות והמציקות האלו גם כשנשים מתעניינות בסדנה שלי, האינטרנטית או במפגשים. הן אומרות לי – גם ככה אין לי רגע, את רוצה להגיד לי שאני אמצא זמן לצאת לסדנה? נכון שהסדנה האינטרנטית היא "ידע נטו" בלי לצאת מהבית, בלי לארגן ביביסיטר ובלי נסיעות – ואחרי הכל הזמן של הצפייה הוא זמן. מהיכן יהיה לי זמן?

יש זמן, בתוך היום שלנו, זה רק עניין של תפיסה ומודעות. אפשר להכניס את המשימות המיוחדות לחגים ואת הסדנה האינטרנטית לתוך סדר היום בתנאי שאת מבינה איך עובד ניהול הזמן שלנו:

חוק פרקינסון

החוק הישן הזה קובע כי עבודה מתמשכת בדיוק באורך הזמן שמקדישים לביצועה. יש לך יום שלם לבשל? תבשלי במשך יום שלם. יש לך רק שעתיים עד שבת? יהיה מה לאכול בשבת, גם אם בישלת בשעתיים. נכון, אלו אינם אותם מאכלים – אלו שמבשלים מהבוקר ואלו שמכינים תוך שעתיים, אבל מספר הקלוריות דומה 🙂 והטריות מחפה על ההשקעה האחרת, [לא?:)] אם את רוצה לראות את הקורס האינטרנטי יחד עם ההכנות לחגים – תקצרי את משך הזמן שבו את עושה דברים אחרים, ותצליחי להכניס גם את זה. זה מעשי ואפשרי מאד.

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – תאמין שאפשר לתקן

"אם את מאמינה שאפשר למרוח, תאמיני שאפשר לדחוס!" כמה פעמים גערת במי שמרחה את העבודה שלה לאורך כל היום או החודש במקום לסיים ולגמור? אם אפשר למתוח עבודה לאורך שעות מיותרות, אפשר גם לכווץ עבודה לזמן קצר. לכל אחת מאיתנו יש קצב של יומיום וקצב של ערב חג. יש קצב של אחר כך וקצב של הרגע. יש קצב – ואנחנו משנות אותו בהתאם לתחושות שלנו. איך את יכולה להגביר קצב? מוסיקה תעזור? מחשבות ממהרות? תחרות עם השעון? שעון עצר שיצלצל בעוד כמה דקות? יעדים מאתגרים של "בעוד חצי שעה"? הזמנת אורחים מלחיצים?

תגלי שאפשר לבצע הרבה פעולות בזריזות רבה יותר ממה שחשבת מראש.

קונפליקט של פרפקציוניסטים

איכות היא מושג יחסי. הקונפליקט בין לוח זמנים צפוף לאיכות מעולה מטריד כל מנהלת בית וכל מנהלת פרויקט – מבית תכנה ועד יבוא. תמיד אפשר להעצים את האיכות, לברר שוב, לבדוק עוד עניין ולוודא הכל עד אחרון הפרטים. הבעיה שזה גוזל הרבה זמן והפרויקט חייב כבר לצאת לדרך! כשהגנרלים שלו אמרו לו שהצבא הבריטי מאד איכותי, הגיב נפוליאון שהיה מודע לצבא הענק שלו לעומת הצבא הקטן של הבריטים: לכמות יש איכות משלה! באותו סגנון אני אומרת – לעמידה בלוחות הזמנים יש איכות משלה. אני ממליצה לך לאמץ תפיסה שימושית: זה מאד איכותי להספיק יותר. אל תתייחסי לזריזות כמו אל "עיגול פינות" לא מוסרי אלא כמו אל התחשבות הוגנת בזמן שלך ובזמן של האחרים תוך כיבוד גבולות הזמן של המשפחה ושלך. עמידה בלוחות זמנים היא יושרה פנימית, ענוה וקבלת המציאות מתוך השלמה עם המוגבלות שלנו כבני אדם. זה בסדר גמור לפעול כמו בני אדם. כאלה אנחנו, אחרי הכל.

תוך כדי

השיטה של "תוך כדי" לא כתובה בספרות המקצועית, מתעלמים ממנה, אבל מדברים על "מולטיטסקינג" – שזה נשמע מדעי יותר והייטקיסטי. אז ככה: אני נגד תוך כדי. אני בעד "יחד עם". כשאת מספיקה לדבר בטלפון למרות שאת מאכילה את הילדים – אני חושבת שזו אינה הדרך הנכונה להתמודד עם הלחץ לענות לטלפון למרות שהילדים כאן עכשיו. כשאת מקשיבה להרצאה יחד עם הגיהוץ – הספקת ליהנות מהקורס האינטרנטי וגם בישלת /גיהצת / תפרת מכפלות. ההבדל עצום! הספק אמיתי של תוך כדי הוא כאשר הפעולות משלימות זו את זו ולא נעשות זו למרות זו. כשאת יוצאת עם הילדים לקניות את מרוויחה שעה נעימה וחינוכית איתם יחד עם רכישת המוצרים הנדרשים לבית, כאשר את אופה איתם – אתם נהנים לבצע זאת יחד. אלו הם הספקים חיוביים מאד של תוך כדי!

 עוד טיפים להספיק יותר ולהכניס גם את מטלות החגים בתוך היומיום העמוס? כתבי כאן בתגובות, כל הקוראות יודו לך! [והן רבות, מעל 2000!]