להרשות לא להרשות? להסכים לא להסכים? להגביל או למנוע ודי? אם הבת שלך רוצה לפתוח קייטנה אצלכם בסלון ובמרפסת, את בוודאי שואלת את עצמך בדיוק את השאלות הללו, ואם הסכמת לפתיחת הקייטנה – מה עכשיו? בלגן כל היום בכל הבית?

בסביבות גיל 10 מגלה החבר'מנית שלך שאמנם בעצמה חניכת קייטנה ממושמעת, שגם היא יכולה להיות מדריכה כמו גדולה ולהכין תכנית לילדות השכונה בתשעת הימים ובתשעה באב [כי היא עדיין לא צמה] ולסדר לעצמה תעסוקה נחמדה עם הכנסה נחמדה.
ואז היא מספרת לך בעיניים בורקות על הרעיון האדיר, שאיכשהו נשמע לך פחות קוסם.

• הרגע הזה שבו הילדים מגיעים אליך, אמא, עם רעיונות ואומרים "אמא, יש לי רעיון" – זה רגע מכונן בילדות שלהם שישפיע על כל החיים. יש אימהות שמגיבות אוטומטית במבט עייף "מה הפעם?" "מה זה עוד רעיון? תעשה לי טובה ותחסוך ממני את זה". "שום רעיונות, לכי לסדר את החדר שלך". "מה רעיון עכשיו? את לא רואה שאני בקושי מצליחה לנשום?"
  אבל יש אימהות שמחייכות בציפייה ואומרות – נו, נשמע! מפסיקות לשטוף את הכלים, מנגבות ידיים ומביטות לגאון שלהן בעיניים ורואות את הסטרט-אפ הראשוני שלו בהתהוות.
  לא פלא, שיש ילדים בעלי תושייה, יצירתיים וערניים ויש מי שהתקבעו למסגרת החשיבה שגורסת שממילא זה לא יצליח, ואי אפשר, וחבל על הזמן.

אז הילדה שלך באה אליך עם הרעיון. מה עושים?

מקשיבים ומתגלגלים עם הרעיון שלה. כאמא, עליך להדריך ולהציב את הגבולות של המיזם כדי שהתכנית תצליח לה במסגרת הקיימת בבית. קייטנה בתשעה באב לא מתאימה לכל בית, ואת רוצה להסביר לילדה שהתכנית אפשרית אם היא תביא רעיון יצירתי מחוץ לקופסת הבית. קייטנה עד השעה ארבע עשויה להיות ארוכה עבור בת שתים עשרה והיא צריכה להיות מודעת לשחיקה שמתלווה לשהות ארוכה עם ילדים קטנים, גם אם יש תמורה כספית לעבודה. ילדות עשויות להתעלם מגורם ההוצאות ולראות את כל הכסף שהן מקבלות כהכנסה, כמו שקורה למשפחות מסוימות. תדריכי אותה ותרוויחי התנסות חשובה לחיים.

• שמעתי לא פעם מאימהות שהן לא אוהבות את העיסוק בכסף. קל להבין את זה. את לא רוצה לראות את הילדה שלך "תאבת בצע" בגיל עשר ולדמיין מה עשוי עוד לקרות עד גיל שלושים!! אבל קשה להתנגד לרעיון חיובי כמו ניהול קייטנה שיש לו ערך של קבלת אחריות, התמדה, סבלנות והתנסויות אחרות בעלות ערך רב לחיים. אני מציעה "גם וגם" – הבת שלך מרוויחה אמנם כסף מן הקייטנה אבל הסכום נמוך והוא מיועד לקנייה מסוימת שהוחלטה מראש ונעשית מיד בסיום הקייטנה. כך, הילדה מתמקדת בערך של הקייטנה עצמה ובחפצים שתשיג בעזרת הכסף ולא באגירת כסף לשם כסף.

דיון ברעיון הוא תהליך מעצים של שאלת שאלות. עליך לנווט את הדיון לנקודות רלוונטיות שיעזרו לבת שלך להגיע להחלטה הנכונה ולדרך המתאימה לביצוע הרעיון שלה. השאלות שלך יקיפו את התחומים הבאים לפי הסדר הזה:
1. עובדות: מתי תתקיים הקייטנה והיכן, מי יגיע, מה יעשו, כמה כסף אפשר לגבות.
2. רגשות: מי יסכים לזה, מה יגידו האחים, האם האחיות ישתפו פעולה, איפה אנשים יתנגדו, ישמחו, יכעסו, ישתתפו או יקנאו.
3. שחור: מה הבעיות?
4. לבן: מה הכיף?
5. צעדים: מה עושים עכשיו, מה צריך לבצע כדי שהתכנית תצא לפועל בצורה נכונה. איך לדבר עם מי שיכעס, איך להרגיע את מי שמקנא, איך לגייס את מי שרוצה להשתתף. איך לפרסם, איך לשווק, איך לתכנן הוצאות.
שאלות של עובדות:
חשבת כבר את מי להזמין? כהן אמרו שהם ירשמו? גילה עורכת איתך את התכנית גם השנה? שאלת את בתיה אם היא יכולה בתאריכים האלו? בחדר שלכם יש מקום לעשרה ילדים? יש לכם כסאות? שולחן קטן? יהיה שם צל?
שאלות של רגשות:
מה אמרה דבי? היא שמעה על הרעיון שלך? אני רואה שאת מתלהבת על העניין! מי עוד מתלהבת כמוך להכין את התכניות? שאלת את תמי? ומה תמי אמרה? הבנים כעסו שזה בחדר שלהם?
שאלות של שחור:
ואם תהיי עייפה עד ארבע? ומה תעשי עם שיעור שחייה? ואם יירשמו רק שלושה ילדים? ואם יהיה קשה עם הקטנים? ומה תעשי בחום הזה בחוץ?
שאלות של לבן:
וואו, תהיה לך תעסוקה מעניינת וגם תרווחי קצת כסף לקנות לך תיק הלו-קטי לים. מדהים! מה עוד?
שאלות של סיכום:
מי ידפיס מודעות? את הולכת מדלת לדלת או מתקשרת? שרי תעזור לך? איך תאחסנו את כל הכיסאות? מה תבקשי ממנה?

• צחוקים: אני שומעת את הבת שלי משוחחת עם שכנה שרוצה לרשום את הילדה לקייטנה. השכנה: אני רוצה להשאיר את הילדים עד שתים, במקום אחת , כי אני חוזרת מאוחר הביתה. כמה אני צריכה להוסיף לך? הילדה עונה לה: הילדים שלך כל כך טובים וממש לא נרגיש אותם עד שתיים, את לא צריכה להוסיף כלום. 

האם הלכתן על זה? הבת שלך מארגנת לך קייטנה בבית? ספרי לי על כך!!