ומה לעשות אם את אינך כזו?
לשמוח – זה בלב או בחיוך? "שמחה פורצת גבולות" אומרים אנשים, ומתכוונים לכך שאת לא יכולה לשמוח רק בלב, בפנים. השמחה מתפרצת, מתגלה, יוצאת החוצה במגוון קולות ושירה וריקודים. האמנם לכולם כל כך נעים להחצין את השמחה שלהם? האם כולן נהנות מפורים המוני, מרובה אורחים, עמוס במשלוחי מנות? האם לכולן נעים להתחפש ולהיות במוקד השיחה – תראי אותך – איך את יפה – מאתים לך – מהממת- – –
מופנמים עשויים להרגיש שהם עצובים, ושזה לא בסדר לרצות שקט. פורים עכשיו, שמח – רעש, המולה, צחוק וריקודים. ולא לכולן זה מתאים, לא לך ואולי גם לא לילדים שלך, או לחלק מהם.
פורים הוא החג שבו הניגוד בין המוחצנים למופנמים מתגלה במלא עוצמתו.
חג חברתי
פורים הוא חג שכולו חברה – אולי לעומת יום כיפור שכולו וידוי שקט ותפילת עמידה ארוכה. בפורים קוראים מגילה ברוב עם ובהדרת מלך, מרעישים עם כל המן בכל מיני תחבולות ותחכומים יצירתיים. התחפושות של הילדים ממקדות אליהם את המבטים של כולם והילד עומד במרכז מעגל משתאים שמחמיאים לאם המשקיעה שככה עשה לו וחפצה ביקרו.
הרבה ילדים אוהבים להיות במרכז המעגל. הם מתחננים שתתני להם עוד משלוח להגיש וללכת למשפחת פילכס בקצה השני של השכונה. הם פוסעים ברחוב ההומה ומחייכים לכל עבר כשהם רואים את החברים והאחים של החברים והמורים של האחים והחברים של ההורים – ולכולם הם אומרים בגיל "פורים שמח" ונעמדים בשמחה לשיפוט מפורט של התחפושת שלהם. אם לא ישאלו, הם יגידו בעצמם "התחפשתי לושתי, ראית פעם כזו תחפושת? אמרתי לאמא שלי והיא עשתה לי את הקרן הזו מעץ והנה תראי את הזנב!!". הם מסתובבים ומפנים אליך גב בביטחון שאת מסתכלת בהערצה על התחפושת שלהם.
הרבה אימהות אוהבות "שמח". מכינות מראש רשימת השמעה שמחה ומחברות את הרמקולים. הן מדברות על משלוחי המנות מאז ראש חודש אדר א' ועל התחפושות שוחחו כבר בחנוכה. הן שואלות משכנתן ומגרת ביתן רעיונות, דשות והופכות בהן, מקבלות ושולחות מיילים עם כל מיני המלצות וכשמגיע משלוח המנות המפתיע כולן כבר ידעו כמה הרבה טרחה הייתה פה. האימהות הללו מזמינות את כל הגיסות והשווגער לסעודת פורים גדולה, פותחות עוד חדר לריקודים של ילדים ומכינות את החצר למופע. יש מזרוני קפיצים, יש סוכר ימבמבם וכולם אוהבים נורא להגיע אליהם לפורים – "כי אצלנו באמת שמח", הן אומרות בשמחה.
וכמובן שיש גם גברים שממש חיים מהשמחה של פורים, וממשיכים אותה עוד קצת– ומסדרים לעצמם מקום טוב בירושלים כדי לחגוג עוד יום, ולוקחים איתם את הילדים ואת החברים ונוסעים בשיירה.
אנשים שצריכים שקט
ויש מי שצריכים שקט. אני מתכוונת לדבר עכשיו על אימהות לילדים, על נשים שמנהלות משפחה גדולה ברוך ד' ובלי עין רעה, ועל אלו שהן גם בעבודה וגם בבית – וקשה להן לסבול רעש. האימהות הללו אוהבות ערב רגוע עם המשפחה ומעדיפות שבת "רק אנחנו בבית" במקום לארח ולהתארח. באורח החיים היומיומי שלהן יש הרבה מגע עם אחרים, הרבה תקשורת, הרבה דיבורים – וכל זה מרוקן אותן כשהן חושבות על חג פורים – חג גדול ליהודים, החלק של המסכות לא מרתיע אותם אבל החלק של הרעשנים, השירים והריקודים – ממש מפחיד. במקום לשמוח עם "הבה נרעישה" הן מפנטזות על אפשרות לא ריאלית להסתגר ליום אחד, ליום של פורים.
בעלך לפעמים תמה איך זה שאינך שמחה בפורים, וחלק מהילדים שלך עשויים להתרעם על כך ולבקש בכל זאת שתזמיני אורחים ושתביאי לפחות עשרה אורחים לסעודת פורים. אלא אם כן כולכם מהסוג של האנשים המופנמים.
תחושת חוסר ההלימה למצב הרוח המרומם ששורר בחוץ עשוי לתת למופנמים הרגשה שהם אינם יודעים לשמוח, שהם לא בסדר, שמשהו פגום אצלם כי כולם כל כך שמחים ורק הם שמחים ככה, בשקט, בלב ולא רוצים את כל הרעש הזה עם השמחה הטובה שבתוכם
שמחה בלב
למילה שמחה יש כעשר מילים נרדפות בעברית שמשקפות גם את החשיבות של המושג וגם את הגוונים הדקים של התחושה החיובית הזו, של הרגש הנעים הזה. יש עליזות פורצת ומצחיקה, יש רינה עם שירים, יש דיצה עם גילה וחדווה מחויכת. האהבה והאחווה לא במקרה משויכות גם הן לשמחה. מקורה העמוק של השמחה הוא תחושה של שלימות, הרמוניה, הלימה וסיפוק פנימי. נכון ששמחה פורצת מכילה גם עליזות וצחוק, אבל אפשר בהחלט להיות שמחה בלב – להרגיש שקורה משהו נהדר, לחוש אסירי תודה על הזכות לחוות את הטוב הזה ולהתחמם מהשפע של האהבה שמורעפת עלינו מלמעלה.
אם את מאלו שאוהבת לשמוח בשקט, לא תמיד תוכלי לגרום לכל המשפחה להיות בשמחה שקטה וחרישית. עם זאת, פורים רעשני גורם לך לחוש שלא היית בכלל בפורים, ורק המסכה והדמות שלך נכחו שם. תחושת ההחמצה מתסכלת כי פורים הוא יום גדול שאת רוצה לנצל ולחוות במלא הלב והחופניים. מה בכל זאת אפשר לעשות?
- פני לך זמן לשמוח בשקט. הישארי ערה בשעה מאוחרת כדי להיות לבד עם עצמך ולהכיל את השמחה של עצמך ואת מה שפורים הוא בשבילך. שבי לכתוב. אמרי תהילים. חשבי עם עצמך על הספה – עם מוזיקה שקטה או בלי. ייתכן שתרצי רק לבשל או לאפות לסעודה ותוך כדי כך להיות עם עצמך ועם החוויה שלך. התעוררי מוקדם לפני כולם והתפללי שחרית של וותיקין. קחי לך זמן שקט כשכולם ממילא ישנים.
- בצהרי פורים קחי לך זמן פרטי. היכנסי לחדר, נוחי. התפללי מנחה. סיגרי את הדלת והיי לבד למשך חצי שעה של התנקות מהבלגן שבחוץ.
- את יכולה ליזום לך זמן שקט יחסית כשאבא לוקח את הילדים כשליחים למשלוחי מנות, לתפילה ולקריאת מגילה או לכל התרחשות בחוץ. אל תצאי עם כולם. בהעדרם – כבי את המוזיקה והתענגי על השקט.
- ייתכן שתעדיפי מצב הפוך: את יוצאת עם משלוח מנות אל המהומה הגדולה בחוץ – יש מי שדווקא האנונימיות שבבלגן בחוץ עוזר לה להרגיש את השקט שלה ולקחת פסק זמן מהמחויבות לדבר ולחייך ולצחוק ולענות לכל הסובבים.
- שימי גבולות: שנה אחת מארחים את כולם, אבל השנה – אנחנו כאן בעצמנו. מזמינים אורחים אבל לא את כל העולם. משלוחי מנות? כן, 10 חברים. לא 50.
ולסיום:
לשמוח בשקט היא מיומנות שגם המוחצנים צריכים לדעת לחוות. לכן, כשיש שקט, דאגי שיהיה מעניין. אם לא הזמנת את כל המשפחה המורחבת, ואת רוצה שהילדים ישמחו ולא יכעסו שהפסידו חוויה – הכיני תכנית אמנותית מיוחדת שאפשר לקיים רק בחיק המשפחה. חידות, הצגות, תחרויות, נאומים ושירים – כדי שכולם [גם המוחצנים שבמשפחה] יוכלו ליהנות מחוויה פנימית של שמחה בנס שנעשה לעם ישראל ובקבלת התורה מתוך שמחה.
.
יעל, יקרה!
את פשוט אלופה!!
ככה, לקחת רגשות הכי רווחים, אבל, גם הכי לא מוחצנים, (ככה, כי לא מתאים…) ולהוציא מהם את העוקץ, זו אליפות בעיני.
יישר כח!
ופורים שמח!
ממש יפה ומענין
יעל, עצם התייחסותך לנושא מרגשת אותי מאוד, ועוד יותר אופן ההתייחסות; הניתוח וההצעות שלך – מעצימים ומעוררי השראה. תודה רבה
ממש כך אני מרגישה כל שנה, אבודה ואפילו עצובה מרוב הבלגן והרעש וההמולה בפורים.
תודה על הטיפים לשמחה הפנימית!
מיוחד ונוגע.
וכל כך נכון.
הכתיבה שלך מיוחדת.
וצריך לזכור להכנס לטיפים שלך בזמן… לפני שהלחץ יכריע אותנו…
תמשיכי לעזור לנו.. בלי שאת יודעת עד כמה..
שלום מיכל
תודה על המשוב,
בקשר להיותכם זוג צעיר
תיהנו! טוב שיש מי שמזמין! טוב שבעלך אוהב להיות אצל ההורים שלך
וכיף לך שאת נהנית אצל ההורים של בעלך.
ככה צריך!
עם זה
תזכרי
שיש זוגות צעירים שתוך שנתיים שהם מתחתנים
נישאים עוד שלושה אחים מסביב
והתוצאה היא
שלהורים יש מחויבויות כאלה – שבגללן הזוג מתחיל להתמודד בעצמו.
צריך מכלול של תנאים כדי לאפשר לכם הלמשיך להרגיש זוג צעיר – והנה, ה' מפנק אתכם.
יעל היקרה!
מתחברת מאד לרעיון של להאריך את זמן השמחה (כשמתארגנים מראש)
זכור לי שדברת על כך לגבי התארגנות לשמחות משפחתיות.
אצלי המשלוחים מעוצבים מעל הארונות מטבח כמו חילים מלפני ראש חודש
ומוסיפים לאוירה האדרית בביתנו.
לגבי סעודת פורים נשמע לי מוזר החלק של האורחים
כי למרות היותנו נשואים 13 שנים ואם לחמישה
אני עדין מרגישה זוג צעיר (שמתארח… למה לא…?)
כבר שנים מנהלת בבית המולה ושמחה, נהנית לראות את כולם בגיבוש שמח, ומרגישה קצת מזה קצת מזה, לא מחבבת את החג הזה, הוא מפריע לי את הרצף המתוכנן לפסח ,קשה לי לחרוג מהיעד.
נהניתי מהכתיבה.
הפחת בי תקווה אחרונה וקלושה: כן, אכן, אפשר לעבור את הגלים המאיימים עלינו לכלותנו: פורים ופסח.
מקווה שלא אטבע, חלילה, בים המטלות, אבל לפחות נתת לי כלים מעשיים איך לחתור את ההפלגה בהצלחה.
בהצלחה רבה לכולן,
לאה בלאק
מסכימה מאוד לכמות משלוחי המנות.
אבל מה עושים שהבעל הוא איש ידוע בקהילה ומגיעים ה-מ-ו-ן משלוחי מנות?
היי ורד,
אם אתם אנשי ציבור – אנשים לא מצפים שתכיני משלוח מנות מעוצב לכל התלמידים של בעלך ולכל משפחות הבוגרים… אם הוא בתוך קהילה – אז בדרך כלל דווקא כן מצפים לכך. הפתרון הוא לחשוב על רעיון מבריק ומשעשע שהביצוע שלו קל וזול – ואז לשלוח שתי מנות מתוחכמות ושמחות בכל משלוח.
מה עשית בשנה שעברה?
ממש התרגשתי לזהות את הפתרונות האינטואיטיביים שלי, וההגדרות עוזרות מאד! מצד שני, אני מאד אוהבת את משלוחי המנות והתחפושות היצירתיות, משקיעה ומתלהבת – ואז מוצאת לי פינות מחבוא מידי פעם בפורים עצמו. אני מרגישה שאת ממש מזהה את כוחות הנפש, מתארת אותם בצורה כל כך פנימית ולא שיפוטית, תודה רבה מאד!
חזק מאוד מאוד! כמה נכון להתייחס אלינו כמכלול, של אנשים שמרגישים !!!!!!!!! תודה ענקית!
מעניין מאוד. מזדהה עם הרבה דברים
יעל היקרה
כל מאמר שלך הוא פשוט מדהים! הבנה וניתוח מעמיק כל כך. תודה שאת משתפת אותנו בחכמת החיים העצומה שלך!
יעל שימחת אותי. קשה לי מאוד עם פורים (האמת גם עם פסח וראש השנה ו…) החג הזה מלחיץ אותי נורא, לא אוהבת סעודות המוניות ולרוץ אחרי הילדים וכל הבלאגן שיש מסביב… גרמת לי להרגיש שאני נורמאלית ושזה בסדר לא להנות מזה ולהיות משהו אחר… תודה רבה
יישר כח על הדברים הנוגעים!! יש בכך אמת גדולה! וצריך לקרוא ולהיזכר כל שנה…
יעל היקרה! תודה רבה על הפוסט!!! חשבתי שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה… פורים שמח לכולנו…
יעל יקרה,
שוב הראית לנו שהתמחות בניהול דורשת יותר ממיומנות טכנית. מנהלת (בעבודה או בבית) צריכה מנות גדושות של הבנת נפש האדם.
תודה על הטיפים לשמחה פנימית!
מזדהה עם כל מילה! יעל תודה רבה!!