"אינני מורה. עבורי תקופת "פורים-פסח" היא תקופה עמוסה במיוחד – בעבודה! אנחנו צריכים לספק טובין לעסקים ולפרטיים. אני נשארת בעבודה שעות נוספות כי ההכנסות של החודשיים הללו מהוות עבורנו פיצוי על החודשים החלשים יותר שהיו קודם ושיגיעו אחר כך. בעסק כמו שלנו, העונה היא פורים-פסח ועלינו לתת ללקוחותינו שירות מעולה ובעיקר לעמוד בלוח זמנים צפוף. אנחנו נערכים מראש, אנחנו מתגברים כוח אדם – עם הכל, זה הזמן העמוס ביותר בשנה.
יחד עם העבודה – קיים גם הלחץ בבית. אני רוצה לחגוג את החג בבית, כולל ליל הסדר, לבשל ולארח. אני אוהבת להשקיע בבית, מקווה להספיק גם לחדש משהו – רהיט, צבע או טקסטיל לכבוד החג. מה עושים?"
מה עשית בשנה שעברה?
אני אוהבת לשאול נשים מה הן עשו בעבר מכמה סיבות – ראשית, בוא נראה מה הן ניסו כבר ומה הצליח ומה לא ומדוע.
שנית – בדרך כלל, הפתרונות הכי טובים נמצאים אצלכן. אתן יודעות יותר מכולם מה עובד אצלכם ומה לא יעבוד. אני רוצה לשאוב את התשובות שלכן ואת הפתרונות שלכן שכן אתן – כמו שאומרים – "הגעתן עד הלום" בכוחות שלכן, עם היצירתיות ועם האומץ לנסות דברים ולעשות עוד יותר.
ובכן, מה עשית בשנה שעברה? האם גם בשנה שעברה היה עומס? ואיך התמודדת? היית מרוצה ממה שקרה? זה הצליח? מה עבד? ומה לא?
הסוד הוא: סדרי עדיפויות!
תקופות עומס הם גלים בחיים – עולים יורדים. המצב האידאלי הוא תקופה של עומס שיורדת לאחר זמן מה, ואז יש תקופה של גלים נמוכים יותר ואפילו תקופה של נופש –שבה העומס ממש מתאפס. לכן חשוב לכלול את התקופות הללו בתוך החיים שלנו, להכיל אותן, ללמוד מהן, לצמוח מהן ולגדול. תקופת עומס אמורה לתת לנו משהו לדרך, לזוגיות, לצמיחה אישית, לעבודת המידות וללמוד על עצמנו בדיוק כמו שהנופש אמור להשאיר אותנו עם זיכרונות טובים, עם מקום נעים בלב לחזור אליו ולהתפנק בו, עם אור ושמחת חיים – כך תקופת העומס אמורה להשאיר אותנו עם משהו.
עם מה?
מה אנחנו אמורים לזכור מתקופת העומס? כמעט תמיד אנחנו זוכרים את הלחצים והחרדות ואת הפחד שלא נעמוד בזה. אנחנו מתביישים לזכור את הגערות וחוסר התקשורת ואת ההאשמות כלפי עצמנו.
כדי לזכור את תקופות העומס בטוב עלינו נצא מנקודת הערכים שלנו: מה הכי חשוב לנו בתקופה זו?
"הכי חשוב לי – התקשורת. שלא נצעק ולא נריב. לכן, שמתי לעצמי תזכורות לא לגעור, לבקש יפה ובנחת. ברור שיש דברים שלא ייעשו, דברים שיישכחו, דברים שיוזנחו. אבל איך שלא יהיה – התקשורת בינינו תזרום בנחת ונרגיש שאנחנו תומכים זה בזה, אוהבים זה את זה ומתחשבים."
"אני פוחדת מאבדן שליטה על התקציב. לא פעם, בתקופות של לחץ ועומס, קנינו דברים, פינקנו את הילדים כדי לפצות אותם וכדומה – ובסופו של דבר העומס בעבודה לא השאיר אותנו עם יתרת מזומנים כמו זו שיכולנו להותיר לעצמנו. לכן, הפעם – אני מגדירה תקציב, כולל עזרה ופינוקים ומתנות ופיצויים גם לעצמי – והעומס לא יותר חור בבנק".
"הבריאות חשובה לי. קצת עומס – וכבר אין פעילות גופנית, אין התעמלות, אין ארוחות מסודרות ויש ג'אנק פוד ועלייה במשקל וכאבי גב. הפעם אני מתכננת מראש את הארוחות, מזמינה סלט חתוך וקונה כל שבוע ירקות ופירות. מכינה לי מראש לחם קל במקפיא. קובעת פגישות תוך כדי הליכה ומשאירה פעם אחת בשבוע של התעמלות. אני צריכה כוח כדי לעמוד בעומס!"
"במוח שלי חוזרות המילים "זה על חשבון הילדים" ואני בפאניקה. הפעם אשב עם הילדים, אספר להם מראש ואכין אותם לקראת מה שהולך להיות. אשתף אותם ואשמע את התחושות שלהם. אני מקווה שנוכל להגיע להכלה, להבנה ולהתמודדות מציאותית עם העומס הזה שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם – בדיוק כמו מהחיים שלי. אני מרגישה שהעומס הזה ילמד אותם משהו חשוב לחיים".
ומה הכי חשוב לך? על מה אינך מוותרת? מה הערך שיישאר למשפחה שלכם אחרי העומס הזה, ולקראת העומס הבא?
רשימות מצילות אותי. מה לעשות בכל יום ומי עושה מה. זה יוצר גם תאום צפיות מול הילדים ותחושה שהעבודה שלהם מוגבלת – הם מסיימים את מטלות היום ואז יכולים להתפנות לעיסוקים שלהם.
בנושא "האצלת סמכויות" אני נוהגת לומר שאמהות ישרות מקבלות יותר עזרה: אלו שאצלן מילה זו מילה, בלי הוספות ופירושים. כשהן אומרות בואי לרגע, הכוונה לרגע. אם הן מבטיחות לבייביסיטר שיחזרו בעשר, בחמישה לעשר הן בדלת.
ילדים עשויים להרגיש שכל מי שעובר ליד אמא מקבל עבודה לזמן בלתי מוגבל, ולכן יתחמקו ככל שניתן.
את ביססת את האמון של הילדים בבקשות שלך ובך – כל הכבוד!
נכון.כל ערב אני רושמת מה אני מתכננת למחר.אני הולכת לישון יותרנרגועה כי אני יודעת בדיוק מה עלי להספיק.אמנם אורך המשימות שלי ענק אבל כשסיימתי את מה שברשימה אני מרגישה משוחררת .עכשיו. אני יכולה לעשות מה שארצה כי סיימתי את מטלותי להיום.