5: יחסים מורכבים בין העבודה והבית

בין העבודה יכולים להתקיים קשרים שונים. יש אמהות שמרגישות שהבית והעבודה אינם קשורים ואינם משפיעים זה על זה. הן אמהות ועובדות ובכל תפקיד הן מתפקדות באופן עצמאי. יש לציין כי אמהות עובדות אלו הן נדירות. רוב רובן של העובדות אומרות שהקשרים סבוכים ביותר:

גלישה:

"מצב הרוח שלי מושפע מההתמודדות המוצלחת או הכושלת שלי באתגרים שמזדמנים לי במהלך היום. כאשר אנו מתעוררים מוקדם, ואני מתמודדת בהצלחה עם האתגר של שליחת כל הקטנטנים למוסדות הלימוד שלהם, וגם מספיקה להעמיד סיר בישול איטי לצהרים, אני שמחה. אני יוצאת לעבודה ומגיעה לשם ברוח טובה, בחיוך גדול ובתקווה אופטימית ליום מוצלח. אז נופלות על המטלות של העבודה, ואני מתחילה לאבד את הסבלנות ומגיעה הביתה בתחושת חוסר אונים. כמובן שהדבר משפיע על התפקוד שלי בבית!"

אמהות רבות מדווחות על גלישה של רגשות ותנודות במצב הרוח מהעבודה אל הבית ומן הבית אל העבודה. כאשר הן מרוצות בעבודה הן מגיעות הביתה מלאות מרץ, וגם אם הן מרגישות עייפות הן לא סחוטות. מכיוון שמדובר באישיות אחת של אדם אחד, קשה להחליף מצב רוח ברגע שפותחים את דלת הכניסה הביתה או ברגע שפוסעים בדלת המסתובבת למשרד.

הגלישה, או הזליגה, של מצב הרוח מתחום חיים אחד למשנהו יוצר מתחים לא קטנים. הילדים חווים את התסכולים שנוצרו כתוצאה ממתחים עם הבוס או עם נהלים חסרי היגיון, והעמיתים בצוות חווים חוסר סבלנות וקוצר רוח שנובעים מחוסר שינה ומטיפול בתינוק חולה. כשנחשוב על ההשלכות של הגלישה נבין שהתהליך הזה טומן בחובו הזדמנויות רבות של קצרים בתקשורת הבינאישית בבית ובעבודה:

אנחנו מצפים לקבל מזולתנו יחס מקביל ליחס שאנו מעניקים לו – "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם", אך במצבי גלישה העיקרון אינו עובד. במצבי גלישה ייתכן שתתנו יחס מצוין ותקבלו יחס גרוע. תתנו הקשבה ותקבלו קוצר רוח, תעניקו משוב חם ותקבלו המהמום סתמי. כעמיתים לעבודה, אתם מתרחקים, ממשיכים את המיזם בעצמכם או פונים למנהל בבקשה לעבוד עם חבר צוות אחר. כבני זוג אתם חווים זאת כאחד הרגעים שבהם אתם אמורים לתמוך בבן הזוג שלכם ולהזכיר לעצמכם שזה לא אישי, אלא גלישה מהעבודה. כילדים, איך אתם אמורים לחוש כילדים? לילדים אין כלים להבין מהי גלישה וכיצד זולגים מצבי רוח מהעבודה אל הבית. מה הילדים אמורים לחוש? אולי שהעבודה חשובה לאמא יותר מאשר הילדים שלה? אולי שאמא כועסת עליהם והם לא מצליחים להבין מדוע? אולי הילדים מרגישים רע, ולא יודעים אפילו לפענח את המקור לתחושת המתח שמשתררת פתאום בבית.

תיווך:

יש מצבים שבהם העבודה מתווכת לנו בית והבית מתווך לנו עבודה. במצבים מעניינים אלו, יש תמיכה בין הבית לעבודה, כי הבית מאפשר את העבודה או העבודה מאפשרת את השגת הבית. מצבים אלו אינם כה נדירים כפי שזה נראה במבט ראשון:

• רווקות רבות מרגישות שעבודה טובה, משרה איכותית וסטאטוס גבוהה במקום העבודה היו מעלים את הערך שלהן בעיני בני זוג פוטנציאליים.
• אמהות רבות מקבלות עבודה מסוימת משום שיש להן ניסיון בחינוך, ניסיון בטיפול בילדים וכדומה למרות שאין להן תעודה או לימודים אקדמיים שמוכיחים על ידע בתחום.
• עובדות עשויות לחוש שהעובדה שהן מקבלות קידום בעבודה, מעלה את ערכן בעיניי בני המשפחה.
• אנשים עשויים לחוש שבזכותם ובזכות הקשרים שלהם או המשרות שהם נושאים – בני משפחתם קבלו משרה זו או אחרת או שיפרו את מעמדם במקום העבודה שלהם.

בקשר של תיווך העבודה אינה נפגעת מהבית והבית אינו סובל בגלל העבודה. היחסים עשויים להשלים זה את זה במובן אחד או במובנים רבים יותר. במקרים אחרים, קורה  – יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב שזה קורה – שאנשים מאבדים מקום עבודה בגלל שינוי במצב המשפחתי שלהם, או פוגעים במשפחה בגלל שינוי בעבודה.

פיצוי:

"איך זה יכול להיות? היא עורכת דין מוצלחת, וכזו מבולגנת. איך היא סיימה את הלימודים, אני לא מבינה. הרי היא כל כך לא מסודרת. איך היא הגיעה לבחינות בזמן? היא כל הזמן מאחרת. איך שרדה את התקופה של הסטאז' במשרד עורכי דין מצליח בירושלים? את יודעת מה, מסיימת השכנה הסקרנית, אני יודעת מה הפירוש של כל זה. היא בורחת. בגלל שהיא לא מצליחה לנהל את הבית שלה, היא בורחת למשרד, עובדת על חמש אחר הצהרים, ומה עם הילדים? כל הזמן עוזרות ומטפלות, מבשלת וביביסיטר."

לא פעם שמעתי מונולוג שיפוטי מן הסוג הזה. אנשים בסביבת הבלגניסטית חושבים שאם היא נכשלת בסידור ארונות עליה לסדר ארונות כל היום עד שתתייאש מעצמה סופית או עד שתלמד לסדר ארונות. האם אמנם כן? האם לא בריא יותר לנפש ולארנק לצאת לעבוד  ולמצוא מי שתסדר ארונות במקומך?

פעם שאלה אותי ברטט אחת ממשתתפות הסדנאות אם זה בסדר ש"אני שונאת לגהץ, ובזמן שאני מעסיקה מגהצת אני מקלידה, ואז אני מרוויחה אפילו יותר מהעלות של המגהצת. אז זה בסדר?" בוודאי שזה ממש בסדר! זהו מאזן רווח והפסד כשאין בכלל מפסידים. הבגדים מגוהצים, הארנק מתמלא, מה טוב מזה?!

אבל אמהות שמפצות את עצמן בעבודה, ובגלל זה אינן משקיעות בבית עשויות לסכן את הערכים החשובים ביותר שלהן בחיים. הדבר רווח במיוחד בחיים של גברים שמוצאים סיפוק, קידום, הכרה וכבוד בעולם העבודה ואינם טורחים להשקיע ביחסים שבבית את מה שהם נותנים באורח שגרתי ללקוחות שלהם. לפעמים הדבר גובה מהם מחיר כבד – המשפחה מתנכרת אליהם וכשהעבודה מסתיימת, הם מגלים שאין להם לאן לחזור.

הפיצוי ההפוך – האמהות שמפצות את עצמן בבית בגלל חוסר סיפוק בעבודה, עשוי להיות חיובי כאשר אינו פוגע במוסר העבודה ובמחויבות שביחסי עובד מעביד. כלומר, עובדת שלא נבחרה להפיק יום גיבוש בעבודה, אך מארגנת במשפחה אירוע רב משתתפים בהצלחה רבה, עשויה להפסיק להשקיע במיזמים שבהם לא נתנו לה תפקיד ניהולי. הפיצוי בבית חיובי, אך הפגיעה במקום העבודה אינה מוסרית. עם זאת, נפוץ למצוא עובדות חרדיות שמועסקות במשרות שמתחת לרמת הידע שלהן, והמעסיק מרוויח עובדת מנוסה ורבת ידע בשכר נמוך, כי אינן חפצות לקבל קידום שפירושו יותר שעות ויותר השקעה בעבודה. מבחינתן,  הקידום הוא השקעה בעוד ילד שיידע קריאה עוד לפני גיל הגן ועוד מאפה ביתי מקמח מלא. אם כן, יחסי פיצוי בין הבית לעבודה הינם נפוצים, אך לא בהכרח שליליים. לעתים הם פוגעים בבית, לעתים בעבודה, ולעתים אינם פוגעים כלל ועיקר.

קונפליקט:

יחסי קונפליקט הם יחסים מורכבים שבהם יש ניגוד אינטרסים בין הבית לעבודה, ובין העבודה לבית. הבית והעבודה נאבקים ביניהם על תשומת הלב ועל המשאבים של העובדת. והאם העובדת? אובדת.

הקונפליקט בין הבית לעבודה נאבק על שלושה בסיסי משאבים של האם העובדת:

הקונפליקט על בסיס הזמן הוא הראשוני והמובן מאליו. באותו  זמן שאת בעבודה אינך בבית. ומכיוון שבבית רוצים אותך עשרים וארבע שעות ביממה, שלוש מאות שישים וחמשה ימים בשנה, את בקונפליקט עמוק.

"מהרגע שאני נוגעת בידית של הדלת מבחוץ, מהרגע שבו אני סוגרת את הדלת, אני צריכה כבר להיות בבית בחזרה."           

"כל כך רציתי למצוא עבודה שמסתיימת בשעה 12:45 לכל המאוחר כדי להספיק להיות בבית לפני הילדות. לא רק בשבילן, גם עבורי. כשאני מגיעה לבית ריק אני יכולה לקחת רגע של התארגנות ולהתכוונן לאווירה שאני רוצה להשרות כשאני מקבלת את פני השבים הביתה. כרגע המצב הוא שהם מקבלים אותי ואני צריכה להתאים את עצמי לאווירה שהם יצרו, לא תמיד מה שהייתי מאחלת לעצמי אחרי יום עבודה."

"כדי לחזור הביתה בשעה סבירה, כלומר, לפני השעה שלוש, ולפגוש את הבנים לפני שהם חוזרים לחיידר ללימודי אחר הצהרים שלהם, אני צריכה לצאת מן הבית מוקדם ולהיות בעבודה בסביבות השעה 07:00 בבוקר. אמנם אלו שעות פוריות מאד בעבודה, והמנהלת שלי מאד מעריכה את המאמץ שלי להגיע מוקדם אך אני צריכה להתאמץ מאד להתארגן בזמן עם הילדים – להכין להם מזון, סנדוויצ'ים, בגדים ללבוש וכדומה. בעלי שולח אותם לבתי הספר ולגנים במסירות בוקר בוקר. אני מחמיצה את הרגעים היקרים הללו ובעלי מספר לי מידי יום על חוכמות של הקטנים, שאני הפסדתי."

קונפליקט על בסיס זמן אינו שווה בכל הבתים ובכל השעות. יש בתים שבהם קשה יותר להיעדר בבוקר, יש ששעת הצהרים הינה שעה קריטית. יש אמהות שמרגישות את הקונפליקט בכל עוזו בימי החופשה ויש שמי שמרגישות שבאופן כללי אין להן פנאי לנהל את הבית מבחינה טכנית בגלל שעות ההיעדרות הרבות – השעות אותן הן מבלות בעבודה.

קונפליקט על בסיס זמן פוגע הן בטיפול בילדים והן בארגון הבית מבחינת סדר, ניקיון וניהול השגרה.

העבודה נאבקת לא רק על השעות של האם העובדת כי אם גם על משאבי המאמץ או הכוח שלה. אחוד לכן, האמהות העובדות, חידה:

כשאמא חולה, דרגי את הסובלים לפי סדר כרונולגי:

1. הלקוחות בעבודה
2. העמיתים בעבודה
3. הילדים
4. הבעל
5. אמא בעצמה

התשובה היא, בדרך כלל כזו – ראשון יסבול הבעל, אחריו הילדים, אם המחלה תימשך מעבר לשלושה ימים ירגישו בכך גם העמיתים בעבודה, ורק בסוף – אם אמא לא תבריא – הלקוחות. המאבק על הכוחות של האם העובדת אינו הוגן ואינו שקול: העובדה היא שהעבודה מנצחת, תמיד.

הכוחות המנוגדים השואפים לנכס לעצמם את הכוח שלך פועלים יומיום: גם אם תהיי בבית בשעה אחת-אפס-אפס את עלולה להיות עייפה, סחוטה או מותשת מכדי לתפקד בבית עם הילדים. בעבודה את נדרשת לעמוד שעות ארוכות כמורה, להישאר ערה כדי לבדוק מבחנים בשעות הקטנות של הלילה, לענות בסבלנות ללקוחות טרדניים ולאמץ את עינייך מול המחשב. מכיוון שבעבודה יש תחרות ובדיקה קפדנית של התוצאות ושל ההישגים האישיים, את נדרשת לעמוד בסטנדרטים שההנהלה קובעת. אינך יכולה לעשות מלאכתך רמיה ולהגיע לבית הספר ללא מערך שיעור, להימנע מהגשת ציונים או להירדם מול המחשב בשעת קבלת קהל. בעבודה את עובדת גם אם יש לך חום: את בולעת כדור ומגיעה בזמן. ומה קורה בבית? את מגיעה הביתה ונכנסת למיטה. מה יהיה על הכביסות? על הכלים? על הארוחות? נוצר ואקום, ערמת הכלים מתגבהת, ערמת הכביסה מסתבכת, בני הבית שוב מורחים לעצמם גבינה על פרוסת הלחם ומחכים לטוב.

מוקד קונפליקט נוסף ומורכב הוא הקונפליקט על רקע התפקיד. בתחום רגיש זה קיים חוסר מודעות  ולעתים גם התכחשות שמחירה גבוה מאד. המדובר בקונפליקט הנוצר כאשר בעבודה נדרשת העובדת לאמץ לעצמה תכונות כמו אסרטיביות, ריכוז, סיום מטלות בתוך לוח זמנים נתון וקשיח, עבודה עצמית בשקט ובבידוד וכהנה תכונות שונות המאפיינות תפקידים שונים בתחומי עיסוק שונים. בביתן,  נדרשות אמהות להיות גמישות, להקשיב, לעבוד תוך כדי הפרעות בלתי פוסקות, לשנות את לוחות הזמנים לפי צרכי הילדים ולהסיח דעת שוב ושוב ממטלות. אחרי שעות של ניהול משא ומתן בלתי מתפשר, מתן פקודות והוראות וציפייה למילויין המידי והמדוייק מתקשות אמהות לעבור לפאזה של רוך, העלמת עין, שיחה בגובה עיניים ושיתוף אמיתי בקשיים. הקונפליקט התפקידי פוגע בעיקר בזוגיות אך משפיע גם על מערך היחסים עם הילדים.

אמהות רבות מרגישות בקיומו של קונפליקט זה ומבקשות לעצמן מראש עיסוקים שמתאפיינים בתכונות אימהיות של חינוך, סיעוד, שירות ועבודה עם ילדים מכל סוג. הן מרגישות שכך הן מגשרות על הפער שבדרישות תפקיד מנוגדות ותומכות בתכונות האימהיות שלהן גם בעבודה.

לכאורה זהו פתרון פלא מושלם: את אמא גם בעבודה, מה יכול להיות תומך יותר מזה?

למעשה, המציאות הזו מעמיקה את הקונפליקט על רקע זמן ומאמץ ומסבכת אותו. אמהות עובדות שחולקות עם מקום העבודה שלהן את התכונות האימהיות שלהן צפויות לעבוד יותר שעות, עבור פחות כסף, להתאמץ יותר עבור שכר פחות.

מדוע? משום שתכונות אימהיות אינן תומכות בתחרות, אסרטיביות וכישורי משא ומתן.

נשים שמפעילות בעבודה תכונות אימהיות מתקשות לעמוד על שלהן, לקבל שכר התואם את ערכן למקום העבודה ולבקש התחשבות בצרכים המשתנים של המשפחה ושלהן. הן מתקשרות ללקוחות, לעמיתות לצוות ומרגישות מחויבות גם כאשר ההנהלה מזלזלת בהן, פוגעת בהן ומנצלת אותן. הן בונות מערך רגשי עמוק מידיי בעבודה ואומרות שמקום העבודה הוא ממש כמו משפחה עבורן, עד שהן מגלות את הבגידה הגדולה: פיטורין, קיצוצים, היעדר קידום והרעת תנאים. אז, מלבד הקושי להילחם על זכויותיהן, הן חוות תחושות קשות מאד שההתמודדות עימן סוחטת את שארית הכוחות שלהן.

עובדות שבוחרות עבודה שמפעילה תכונות של נתינה, חינוך וסיוע צריכות להישאר על המשמר ולדאוג שגם התכונות המקצועיות שלהן יתפתחו. עליהן להיות גם תחרותיות, אמיצות, תקיפות ולהתנתק מבחינה רגשית כך שתוכלנה לשאת ולתת על תנאי ההעסקה שלהן בקור רוח ובענייניות.

קונפליקט על רקע דרישות אופי של התפקיד הינו, אם כן, מובנה בעצם יציאתך לעבודה כאם וכרעיה. חשוב לציין כי גם גברים סובלים מקונפליקט זה וכי אב הרגיל שיצייתו לו במקום העבודה מגלה שכאשר הוא משוחח עם בנו המתבגר – כישורי המנהיגות שלו יפעלו לרעתו. גם אבות צריכים לגלות בבית רוך וסבלנות, הקשבה ואמפתיה, וגם הם נאבקים, אפילו יותר מנשים, בעמיתים ובמתחרים בעולם העסקים. התמיכה שאת מעניקה, התמיכה שאת מקבלת היא זו שתסייע לכם להתגבר על הקונפליקטים הללו.

התמודדות פעילה

כיצד את מתארת את עצמך? כשאת מציגה את עצמך בפני נשים בקבוצת תמיכה להרזיה, בקבוצת לימודים של יומיים רצופים או כשאת מתבקשת לספר על עצמך – מהם הנתונים שאת מציינת קודם כל? מהן ההגדרות שעולות ראשונות במוחך כמייצגות את אישיותך? עד כמה את מרגישה שאת אמא לעומת מורה? אמא לעומת עובדת?

ברור שאת מציגה את עצמך באופן שונה בפני אנשים שונים. כשאת במפגש מקצועי את מדגישה את העבודה, אך האם את חשה שאנשים שאינם מכירים אותך מבחינה משפחתית אינם מכירים אותך באמת? ולהפך – האם את מרגישה שבני המשפחה שאינם יודעים על הססטוס שלך בעבודה אינם מכירים אותך כפי שאת על כך צדדיך?

במעגל הבא המחולק לגזרות כתבי את התכונות השונות שבהן את מגדירה את עצמך. כמה תיאורים קשורים לעבודה שלך ובאים לידי ביטוי דווקא בה?

לדוגמה – יצירתית, דייקנית, פרפקציוניסטית הן תכונות שעשויות להתבטא יותר בעבודה מאשר בבית. תכונות כמו בייתית, חמה, משפחתית מבטאות יותר את ההתנסות כאם.

המודעות לאופן שבו אנו מבטאים את עצמינו עשויה לתת לנו מושג על עומקו והיקפו של הקונפליקט בין הבית לעבודה בחיינו. 

 

6: תמיכת הסביבה

זוכרות את זו שקובלת על כך שבעלה נשאר עם הילדים כאשר היא יוצאת לעבודה? התסכול שהיה מנת חלקה מוכר לרבות מאיתנו. אך האם ניתן לצאת לעבודה ללא תמיכת הבעל והסביבה בכלל?

התשובה היא, בדרך כלל, שלילית. אמהות שלא מקבלות תמיכה אינן מצליחות בעבודה ואמהות שמקבלות תמיכה, מכל סוג, מצליחות לעבור גם תקופות קשות, להאריך ימים בעבודה, להתקדם ולהעלות את שכרן.

סוגים של תמיכה

• כיצד עוזר לך בעלך לצאת לעבודה ולתפקד כראוי גם בתקופות עמוסות במיוחד?
• כיצד מסייעים בני המשפחה בימים של עומס ולחץ?
• מה תגובתם של הורייך, אחיותייך, גיסותייך כשאת מספרת שקבלת תפקיד נוסף בעבודה?
• מה תהיה דעתם של בני המשפחה הקרובים על עזיבת העבודה?
• האם הילדים שלך אוהבים את תחום העבודה שלך ומתעניינים בו?
• האם בני המשפחה והסובבים מעריכים את התרומה שאת מעניקה לאנשים ולקהילה בעבודתך?