: אשת חיל

אני אם לארבעה ילדים, עובדת משעה שמונה וחצי בבוקר עד שלוש בצהרים. חוזרת הביתה בערך קצת לפני ארבע ואז אני צריכה לטפל בילדיי, לשחק, להכין שיעור בית, להקשיב, לשוחח, להאכיל, לרחוץ, לכבס, להכין ארוחות, לערוך קניות, להשכיב לישון ולארגן את הבית. תוסיפי לכל זה הכנות לשבת, אירוח, קצת זמן לזוגיות ולעצמי – איך לא אהיה דחיינית? הכל נדחה לרגע האחרון והלחץ פוגע בבריאות של כולנו.

לאחר סדרת הכתבות על דחיינות קבלתי תגובות כמו זו שציטטתי כמעט מילה במילה למעלה, ואני רוצה לענות עליהן תשובה שתיתן כלים אמיתיים לאמהות עובדות שמתמודדות בשתי חזיתות ויותר. השאלה איך אמא עובדת אינה אובדת שבה ונשאלת שוב ושוב.

רציתי להיות עם הילדים בבית, ולכן פתחתי עסק בבית. אני עובדת בכתיבה – עורכת לשונית, כותבת מידי פעם סיפורים לילדים, מפרסמת כתבות בעיתונים מקומיים וגם מעמדת ספרים. חשבתי שעבודה מהבית תיתן לי "גם זה וגם זה" – גם בעבודה אני בבית. למעשה זה הפך להיות "לא זה ולא זה" – גם כשאני בבית אני בעבודה. שולחן העבודה שלי עם המחשב נמצא בחדר שינה, ומדיר שינה מעיניי. הטלפונים – כל שעות היממה. השארתי בבית תינוקות כדי להאריך את תקופת ההנקה ולאחר מכן לחסוך מעלות המטפלת.  אני משכיבה את התינוק לישון ורצה למחשב, מכניסה מוצץ וחוזרת למילה הקודמת שכתבתי, מתעוררת באמצע הלילה להאכלה ומנצלת את הזמן לקבלת מיילים. איך אמצא איזון?

למדתי טיפול הוליסטי והתחברתי במיוחד לרפלקסולוגיה. השתלמתי עוד, קניתי ציוד והכשרתי בבית חדר טיפולים מיוחד ונעים. הלקוחות מגיעים בשעות שנקבעו מראש ויש לי הפרטיות לטפל בהם, ובכל זאת אני מרגישה שהגבולות מיטשטשים. שיחות טלפון, קביעת מפגשים, הסברים ושאלות נעשים בשעות שבהן איני מטפלת בלקוחות והן השעות שהיו מיועדות לטיפול בילדים. מעבר לכך – השטח שהקדשתי לחדר העבודה נלקח מהדירה הקטנה שלנו, והילדים חשים בצפיפות שנגרמת מעבודתי. אני חוששת שהילדים שלי שונאים שאני עובדת, ואני יודעת שזו עבודה שאני אוהבת וממלאה אותי סיפוק, שלא לדבר על ההכנסה ההכרחית. איך אשנה את דעתם?

הילדים שלנו סובלים מקוצר נשימה בשנים הראשונות שלהם, ואני מטפלת בהם באינהלציות ובתרופות אחרות במיוחד במשך החורפים הלא קלים עבורם ועבורנו. בבית אני מצליחה "לעגל פינות" – לקנות מזון מבושל, להיעזר בשירות ניקיון בשכר. אך בעבודה – אין הנחות. עלי להגיע בזמן ולהיות במיטבי. בעלי נאלץ לא פעם  להישאר בבית ולוותר על לימודו כדי לסעוד תינוק חולה וכדי להשגיח על ילד שיש לו חום. אני מרגישה קרועה: הלכתי לעבוד כדי שבעלי ילמד, ובסופו של דבר בעלי מוותר על לימודו כדי שאני אלך לעבודה?! איזה אבסורד.

לכל השואלות, אני רוצה לגלות: אינכן לבד. ואני רוצה לענות לכן תשובה מפורטת ומקצועית. יחד עם זה שהתשובה שלי מקצועית ונשענת על מידע המבוסס על מחקרים וידע אקדמי, אני רוצה להדגיש שהתשובה שלי באה מכמה מקומות ומהיבטים שונים:

א.      מניסיוני האישי. אני עובדת כעשרים שנים, מתוכן יותר מ -17 שנים כאמא. הייתי מורה במשרה חלקית, מחנכת, מורה בשניים ובשלושה מקומות במקביל, הלכתי להשתלמויות והשלמתי הכנסה מעבודות שונות בבית ומשעורים פרטיים. הייתי מורה ועצמאית, ואחר כך רק עצמאית. אני מכירה את הבעיות של שכירות ושל עצמאיות – של מי שעובדת מן הבית ושל מי שעובדת בחוץ. הייתי צריכה למצוא בעצמי את הדרכים להתמודד עם ריבוי המטלות ואני חולקת איתכן את הניסיון שלי.

ב.      כיועצת ארגונית בעסקים ובמוסדות, אני עובדת בארגונים שבהם נשים עובדות בתפקידי ניהול, בצוותי ניהול, בצוותים אחרים של מתן שירות ללקוחות ושל שירותי משרד. אני פוגשת גם מורות, אבל בעיקר עובדות שאין להן חופשות של עובדות הוראה – מהנדסות תוכנה, חשבות שכר, מנהלות חשבונות, נציגות שירות, מזכירות ועוד. עובדות אלו אינן נהנות ממשכורות גבוהות במיוחד והן צריכות לנהל את חייהן בין דרישות העבודה ותביעות המשפחה בעזרת כישורי להטוטנות שכנראה כל אמא עובדת סיגלה לעצמה. כשהן משוחחות עימי על הארגון ועל התפקיד שלהן בו הן מתארות את הלחץ של עבודה-בית כגורם שבו הן זקוקות מאד לסיוע. ואכן, מרגש לגלות, שיש מעסיקים המודעים ללחץ הזה ומבקשים ממני להעביר סדנאות בתחום כדי לעזור לעובדות להתמודד.

ג.       בסדנאות שלי, של יעוץ ארגוני למנהלת הבית, אני פוגשת מאות נשים שרבות מהן עובדות לפרנסתן כעצמאיות וכשכירות. הן סיפרו לי על הקשיים וגם שיתפו אותי בפתרונות יצירתיים, בתמיכה שהן קבלו מהסביבה וביכולות שהעמיקו את חישולן להתמודד עם הקשיים הללו. בסדנאות אני מקדישה כמה מפגשים לנושא ניהול זמן, לתכנון ולהתמודדות עם עומסים והפתרונות המעניינים והיצירתיים ביותר באים מהמשתתפות שעוברות תהליך של העצמה ואמון ביכולת שלהן להתמודד. הן מפסיקות לקבל את המתח והתסכול כחלק מן החיים של אמא עובדת ומתחילות ליהנות מן האתגר.

ובכן, לחץ הוא מציאות חיים, אבל התגובות הרגשיות שלנו ללחץ הן אלו שמשפיעות על איכות החיים שלנו. לכולנו עומסים ומשאבים מוגבלים, לכולנו זמן מוגבל, כוחות מוגבלים ויכולות שיש להן תכלה – אבל השאלה אינה מה קורה בחיים שלך אלא איך זה קורה. "איך?"זו שאלה שעוסקת באיכות. השגת איכות חיים תלויה בכך שתתמקדי בסוגיית האיך – איך את מתמודדת? איך את מקבלת את העומסים? איך את מרגישה לגבי המשאבים המוגבלים שלך? איך את מנהלת אותם? גישה יעילה עוזרת לך להשיג את המטרות שלך ולהשיג איכות חיים גבוהה. גישות שאינן יעילות מובילות אותך דרך סערת רגשות מיותרת במקומות שבהן דרושה עשייה ונחוץ ביצוע נחוש.

זה לא מהיום

אשת חיל אינה רק זו שצופיה הליכות ביתה. היא גם נותנת הוראות לנערותיה ופועלת רבות מחוץ לבית – נטעה כרם, חגור וסדין מכרה לכנעני וממרחק תביא לחמה. בעלה הוא איש האהלים שיושב בשערי ההלכה ולומד תורה ועל כך יהללוה.

אמהות עובדות אינן מציאות של המאה העשרים ואחת, אלא מציאות עתיקת יומין שהתפיסה היהודית כיבדה והעריכה מאז ומעולם. אמהות רבות מוצאות נחמה בכך שדורות של נשים התמודדו עם הקשיים שהן מרגישות ושואבות עידוד מכך שאמהות בכל דור ודור מצאו דרך לגדל את ילדיהן יחד עם נשיאה בעול הפרנסה של המשפחה. לאמהות תמיד הייתה בינה יתרה לפלס לעצמן דרך מיוחדת משל עצמן. עם זה, מובן שהגלובליזציה משנה את התמונה בקצב מהיר ודורשת מאמהות המאה העשרים ואחת להמציא את הדרכים הללו בתכיפות רבה והן מגלות שוב ושוב שפתרון שעבד לפני שנה כבר לא עובד עבורן היום. אמהות דורינו עומדות בפני אתגרים לא פשוטים – בתקופה מורכבת מאד.

"סבתא שלי בישלה על פתיליה וכיבסה ביד ובכל זאת היה לה יותר זמן מאשר לי, איך זה יכול להיות?"

"אמא שלי מספרת שסבתא שלה הייתה בבית וגידלה את הילדים ואת הנכדים וגם את הנינים. היום אמהות צריכות לתמרן בין הבית ובין החוץ וזה נורא".

"פעם לא היה כל כך קשה, היום הכל מורכב הרבה יותר מאשר פעם"

איך זה ייתכן? איך יכול להיות שעם כל המכשירים והמכונות עדיין כל כך קשה לנו ואין לנו רגע פנאי? מדוע העומס אינו קטן? התשובה, כמו כל דבר בימינו, מורכבת. יש להבין שהטכנולוגיה שעומדת לרשותנו בבית אינה מורידה עבודה בסופו של דבר משום שהדרישות עולות ככל שהטכנולוגיה משתפרת. בגלל שקל לנקות יש לנו הרבה יותר חפצים, יותר בגדים, יותר מערכות כלים ויותר ויותר אביזרים וריהוט. בגלל שקל לנקות אנחנו דורשים מעצמנו לרחוץ ולמרק הכל פעמיים בשבוע ומכבסים בגד לאחר שנלבש במשך שעות אחדות. אנחנו אוכלים יותר וקונים יותר. הדבר בא לידי ביטוי בצורה מוחשית בעולם העסקים – עסקים נדרשים להעניק שירות מהיר יותר ומדויק יותר ככל שהטכנולוגיה מאפשרת זאת. הלקוחות דורשים זמינות רבה יותר ומבחר גדול יותר. לכן, תמיד תהיה תחושה שהמשאבים אינם מספיקים והעומס רק מתגבר.

הגברת קצב החיים גורמת לתחושה תמידית של חוסר זמן בדיוק כמו שהמבחר העצום של מוצרים גורם לתחושה תמידית של חוסר כסף. בגלל שיש תקשורת מיידית צריך לקבל החלטות על אתר ולספק תשובות טובות במהירות. בגלל שהמידע כל כך זמין, מצפים ממך לשלוט בו. בגלל שהכל כתוב בעיתון ומצולם בצבע יוצאים מנקודת הנחה שאת מבינה הכל, זוכרת הכל ושתשתמשי במידע הזה ביומיום. בגלל שספרים הם מצרך זול, יחסית, ונגיש מאד את אמורה לקרוא הרבה ולהשתלם בכל התחומים של חייך – אמהות, כלכלה, חינוך, תחזוקת בית, פסיכולוגיה, עיצוב ופוליטיקה. הידע עצום ולעולם לא תוכלי להשתלט עליו ולכן התחושה היא של עומס בלתי ניתן להכלה ולחץ גדול.

ויש גם סיבות חברתיות: התקשורת האישית מחברת בין אנשים אבל עלולה לנתק אותנו מעצמנו. אנו מאבדים את הפרטיות שלנו ונעשים חשופים לעיניהם של אנשים שאיננו פוגשים יום יום. אנשים רבים נעשים תחרותיים מאד והם חשים צורך עז להצליח ולהרשים את הסביבה. מאמצים בכיוון זה שואבים את כוחות וזמן שהיו עשויים לשרת מטרות חשובות יותר. הלחץ החברתי גוזל משאבים נחוצים למען מטרות מיותרות.

התמודדות פעילה

ערכי רשימה של המשימות היומיומיות שמאפיינות את חיי המשפחה שלכם במשך שבוע. הכלילי גם משימות שאת מבצעת מידי יום וגם כאלו שנעשות פעם בשבוע, לקראת שבת וכדומה. כתבי כל משימה פעם אחת בלבד גם אם היא מתבצעת כמה פעמים ביום או בשבוע.

• סמני את הפעילויות שאחרים מבצעים בבית באופן שגרתי ושאת יכולה "להוריד אותם מהראש" כי הן מתבצעות בלעדייך.
• סמני את הפעילויות שאחרים יכולים לבצע ושניתן להסכים שהם יקחו על עצמם ויבצעו באופן מניח את הדעת.
• סמני את התחומים שבהם את תוהה אם ניתן לשתף אחרים או שעליך להשאיר זאת כתחום בלעדי שלך. הכלילי פעולות שאת שוקלת ללמד את הילדים או להרגיל אותם לבצע בעצמם ללא עזרתך וטרם השגת את המטרה הזו.
• סמני את המטלות שרק את יכולה לבצע בבית ושאחרים אינם מסוגלים או אינם מסכימים ליטול את האחריות עליהם.

לדוגמה:

מה את לומדת מהרשימה?

הרשימה מגדירה את כמות המשימות שלך ונותנת להן גבול – זה לא שיש "מיליון דברים לעשות" – אני בטוחה שהרשימה אינה כה ארוכה. יש כמה מטלות יומיומיות שאת חלקן את אפילו מחבבת. כשהדברים נתונים בתוך מסגרת הם נעשים ברי שליטה. נכון שאמהות עובדות הרבה, ועובדות קשה, ונכון גם שהעשייה הזו ברת ביצוע.

התרגיל הזה עשוי להוכיח לך, אולי, שהנטל הכבד של ניהול הבית אינו מונח רק על כתפייך ושלמעשה עוזרים לך לא מעט. בבקשה הפסיקי את הקריאה והביעי את תודתך!

ייתכן שתגלי שאינך ממצה את הכוחות שבבית ואת מעדיפה להשאיר לעצמך גם תחומי פעילות שיכולים להיעשות על ידי אחרים. שאלי את עצמך מדוע זה כך ואיך ניתן לשנות זאת.

לאחר שביצעת את התרגיל על משימות בבית נסי להגדיר גם משימות בעבודה.

• האם תוכלי לתאר את התפקיד שלך בעבודה ואת הביצועים הנדרשים ממך במדויק? אם לא, פני להנהלה ובקשי עזרה בהגדרת התפקיד שלך. ערפול הוא בין הגורמים העיקריים ללחץ בעבודה.
• בדקי אילו משימות הוגדרו כאשר קבלת את התפקיד שלך בהיכנסך לעבודה ואילו משימות התווספו במשך הזמן – האם מגיעה לך העלאה במשכורת בעקבות זאת?
• האם יש משימות שאחרים, בדרג נמוך ממך או בהכשרה אחרת מזו שלך, יכולים לבצע ביתר מקצועיות ובפחות זמן? האצלת סמכויות מייעלת את העבודה. הציעי להנהלה לחסוך במשאבים ולתת את המשימות הללו למי שיבצע אותן באפקטיביות הרבה ביותר.
• כדאי להשוות עם ההנהלה הישירה שלך את הרשימה שלך ואת הרשימה שלהם. ייתכן שאינכם רואים עין בעין את התפקיד שלך בעבודה וכתוצאה מכך נוצרים פערי ציפיות ומתחים מיותרים. פעלי להשגת תיאום ציפיות והקלי על העומס בעבודה.

הפרק הבא מסביר את תופעת הלחץ ואת הלחץ בעבודה ובמשפחה במיוחד.