מתי היה לך “שולחן נקי” כלום לעשות, וממש בהית בניקיון המופתי והשתקפה לך בבואה משועממת במראה הממורטת באמבטיה? מתי זה קרה? לא קרה. לי זה לא קרה.

הזמן שלנו מלא 120% ועכשיו מגיעים המבחנים, האסיפות, הדיווחים, המיפויים – מתי נבצע את כל זה? לפעמים, כשאשה שוקלת אם להצטרף לסדנה לניהול זמן שלי, היא אומרת לי – גם ככה אין לי רגע, איך אמצא זמן לצאת לקורס? 🙂

יש זמן. אפשר להכניס את המשימות המיוחדות לחגים ואת הסדנה האינטרנטית לתוך סדר היום בתנאי שאת מבינה איך עובד ניהול הזמן שלנו:

חוק פרקינסון

החוק הישן הזה קובע כי עבודה מתמשכת בדיוק באורך הזמן שמקדישים לביצועה. יש לך יום שלם לבשל? תבשלי במשך יום שלם. יש לך רק שעתיים עד שבת? יהיה מה לאכול בשבת, גם אם בישלת בשעתיים. נכון, אלו אינם אותם מאכלים – אלו שמבשלים מהבוקר ואלו שמכינים תוך שעתיים, אבל מספר הקלוריות דומה והטריות מחפה על ההשקעה האחרת, [לא?:)]

בפראפרזה על הביטוי "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – תאמין שאפשר לתקן" אני אומרת ש“אם את מאמינה שאפשר למרוח, תאמיני שאפשר לדחוס!” כמה פעמים גערת במי ש"מרחה" את העבודה שלה לאורך כל היום או החודש במקום לסיים ולגמור? אם אפשר למתוח עבודה לאורך שעות מיותרות, אפשר גם לכווץ עבודה לזמן קצר.

הטיפ: שימי לך חומה

לכל אחת מאיתנו יש קצב של יומיום וקצב של ערב שבת ביום שישי קצר. יש קצב של "אחר כך" וקצב של "הרגע". יש קצב – ואנחנו משנות אותו בהתאם לתחושות שלנו.

איך את יכולה להגביר קצב? מוסיקה תעזור? מחשבות ממהרות? תחרות עם השעון? שעון עצר שיצלצל בעוד כמה דקות? יעדים מאתגרים של “בעוד חצי שעה”? הזמנת אורחים מלחיצים?

תגלי שאפשר לבצע הרבה פעולות בזריזות רבה יותר ממה שחשבת מראש.

קונפליקט של פרפקציוניסטים

מורות אומרות, שאפשר למהר, זה נכון – אבל זה יהיה על חשבון האיכות. האיכות היא מחסום פסיכולוגי כזה שעוצר אותנו מהתקדמות בביצוע. אבל איכות היא מושג יחסי. הקונפליקט בין לוח זמנים צפוף לאיכות מעולה מטריד כל מנהלת בית וכל מנהלת פרויקט – תמיד אפשר להעצים את האיכות, לברר שוב, לבדוק עוד עניין ולוודא הכל עד אחרון הפרטים. הבעיה שזה גוזל הרבה זמן והפרויקט חייב כבר לצאת לדרך!

כשהגנרלים שלו אמרו לו שהצבא הבריטי מאד איכותי, הגיב נפוליאון שהיה מודע לצבא הענק שלו לעומת הצבא הקטן של הבריטים: לכמות יש איכות משלה!

באותו סגנון אני אומרת – לעמידה בלוחות הזמנים יש איכות משלה. אני ממליצה לך לאמץ תפיסה שימושית: זה מאד איכותי להספיק יותר. אל תתייחסי לזריזות כמו אל “עיגול פינות” לא מוסרי אלא כמו אל התחשבות הוגנת בזמן שלך ובזמן של האחרים תוך כיבוד גבולות הזמן של המשפחה ושלך. עמידה בלוחות זמנים היא יושרה פנימית, ענוה וקבלת המציאות מתוך השלמה עם המוגבלות שלנו כבני אדם. זה בסדר גמור לפעול כמו בני אדם. כאלה אנחנו, אחרי הכל.

כדי להגביר קצב ביום שישי קצר, בואי ללמוד איך עובדים ברגע האחרון ואיך מתמודדים עם לחץ, משברים ועומס בלתמ"ים. לחצי כאן או כתבי ליעל זלץ [email protected]