את באה לחנות ושואלת אם יש עוד מהכוסות ההם שקנית אז, והיו כל כך יפים, ונשארו לך רק חמש ואת צריכה עוד עשרים, ואין.
את מחפשת את הזוג הגואל, הנעלים [כמובן!], שקנית לפני שנתיים, אולי שלוש, מקסימום חמש – יקרות, מפירמה ידועה, מבוססת. הן נוחות מאד עד היום, רק שאיבדו את הצורה לגמרי ואת חייבת לקנות חדשות, אבל רוצה בדיוק אותו דבר כמו שהיה. ואין.
תינוק נולד, והוא שמיני במשפחה, ואני מכירה את הילדים שלנו. הם אוכלים כך, וישנים כך, וכואבות להם האוזניים ואז הם בוכים בקול כזה ובתנועה כזו. והתינוק החדש הזה מלמד אותי שכל מה שאני יודעת על תינוקות ומכירה זה לא הוא. והכול מחדש, לגמרי לא אותו דבר.
שנה חדשה בפתח, והרגשות מעורבים.
מחכים מאד לשנה חדשה, תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה. אבל גם הפחד כוסס בלב כי "מה יהיה?" ואיך נסתדר, ותקופת החגים, והמורה החדשה, ועבודה אחרת, וילד בכיתה א' ובת בתיכון ובן בישיבה, ושעת סיום של העבודה – דברים משתנים, ואנחנו תוהים.
כי אני מאד רוצה להתחדש, להשתנות, שיהיו דברים מפתיעים ומלהיבים – אבל, בבקשה, אותו דבר. כמו שפעם התלהבתי, כמו שפעם זה היה מדהים. לא להידהם עכשיו פתאום. לא מתאים לי. רוצה להתרגש כמו פעם, לא להתרגש מחדש. חדש ימינו, אבל – כקדם, כמו שהיה פעם.
ברוכה הבאה לשנה החדשה! איך זה לצעוד אל תוך חודש אלול, צעד אחר צעד, אל חזור, בכיוון השעון ולנגדך שנת תשע"ז?
בשבועות הקרובים אהיה איתך כאן ונלווה את הצעדים הללו בטיפים מיוחדים לזמנים חדשים.
היי איתנו והגיבי באתר!
הנה חלק מהדברים שמשתנים לנו עכשיו:
-
שגרת השינה השתבשה: ילדים שהיו רגילים לישון בצהרים נגמלו מהרגל זה כי רצינו שקט בלילה. ילדים גדולים יותר שידעו ש"בשבע לילה" גילו איך נראה העולם בשעה תשע, עשר ואחת עשרה בלילה – והוא נראה להם עולם מרתק שלא בנקל הם חושבים לוותר עליו. את שהתרגלת לקום באיזו שעה שזה היה אפשרי – שוב חוזרת לשגרת הקימה הזריזה והמזרזת. שעות השינה בלילה השתנו: הילדים אפשרו לך פחות זמן לעצמך ושעות שינה מאוחרות יותר היו כורח מציאות. כעת, עם החזרה לשנת הלימודים, עליך ללכת לישון בשעה סבירה שתאפשר לך לקום בשעה הנדרשת.
-
משמעת: קשה לשמור על הרגלי המשמעת בחופשה אם כי הדבר נחוץ. ליד סבא וסבתא ובני הדודים אנו לעתים מחמירים ולעתים מקלים ובדרך כלל איננו אנו עצמנו שכן אנו נכנעים לכל מיני תנאים שמציב בפנינו השטח: אורחים שנשארים עד מאוחר, צורך לוותר לאורחים, אנו נעתרים לבקשות מפונקות בבית המארחים כדי למנוע בכיות ונדנודים. אנו פותחים את ארון הממתקים ברוחב לב כדי להשיג עשר דקות עסוקות של לעיסה שקטה. שנת הלימודים ועימה השגרה מחייבים אותנו לחזור אל ההרגלים הבריאים – לגוף ולנפש – והנה הילדים שהתרגלו להתרת הרצועה – הפלא ופלא – אינם מקבלים את השינוי בשמחה!
-
הקימה והיציאה מן הבית: בתקופת החופשה קמנו בבוקר והתארגנו בקצב שלנו. אט אט. לעתים, שמחת שהדברים מתעכבים מכיוון שכל דקה שעברה עם ארוחת בוקר והלבשה היא דקה שבה לא היית צריכה להמציא אטרקציה חדשנית ומקורית שתכבוש את ליבם והתעניינותם של ילדיך הבררנים. והנה – סיבוב של מאה ושמונים מעלות לפנייך: המאפיין העיקרי של ימי הלימודים והעבודה הוא בקרים מתוכננים שבהם כל רגע הוא קריטי והזמן מתוכנן לשניותיו.
-
תקציב: בחופשה, ויתרנו לעצמנו. התפנקנו. יצאנו לנופש ונסענו לטיולים, הרשינו ארטיקים ופלאפל וקנינו חומרים למלאכת יד ולהתחלת השנה. זהו. די. צריך להיכנס לתלם, להכיר את התקציב ולשלם את כל מה שקנינו! זה הזמן לערוך תכנון תקציב מסודר.
-
דחיינות: ובכן, זו האמת – הרבה דברים נדחו משנת הלימודים לחופש ומן החופש הלאה – ומה עכשיו? הגיע הזמן לטפל בדברים הללו.
חכי לטיפים!
נ.ב.
העבירי לחברות ולמתעניינות את הקישור; מי שתקופת החגים מבולגנת לה, תמצא כאן הרבה טיפים, אמפתיה, פשטות וצחוקים.
יעל שלום,
קראתי את המאמר שלך על דחיינות ואני חושבת עליו כבר מספר ימים.
הסיבה שבגללה אני דוחה דברים היא מאחר שהתנאים לביצועם מורכבים מידי עבורי
לדוגמה עלי לצאת לקנות נעליים לילדים. אני צריכה לקחת אותם איתי בשביל למדוד.
אני גרה מחוץ לעיר ואני צריכה לנסוע בדרכים כדי להגיע לחנות טובה. אני מגיעה הביתב קרוב לחמש אחרי יום עבודה ואז מחכים לי שאר מטלות שוטפות-האכלה,כביסה, שיעורים עם הגדולים וכו"
כך שרק המחשבה על לקום ולצאת עם כולם מעייפת אותי.
בנוסף, בעלי מסיבותיו ,אינו מעוניין להשאיר ילדים עם ביביסיטר והתלות שלי לחכות שיחזור או יהיה פנוי כדי שאוכל לצאת מכבידות עלי.
שלום לך בתיה
את אומרת שהדחיינות שלך היא לא דחיינות אלא כורח מציאות ונסיבות: את נאלצת לדחות ביצוע של מטלות
בגלל הבית, הילדים, העבודה, הבעל – מה שלא יהיה.
ובכן, ברור שחלק מאיתנו מתמודדות עם תנאים מורכבים מבחינת הבית, המשפחה, המגורים וכו'. לא נוכל לומר
בצורה כוללת וגורפת כי כל מי שלא יצאה לקנות נעלי חורף לילדים באיסרו חג פסח היא דחיינית. למשל, ייתכן שהמשכורת שלה תיכנס רק בעוד יומיים
והיא קונה במזומן באופן עקרוני. אל תרגישי רע כשדברים מתעכבים: כבר אמרו 'כל עכבה – לטובה'.
נשלים עם המציאות ונודה לד' שקשה לנו לצאת מהבית בגלל הילדים ולא חס ושלום מסיבות אחרות.
ועוד משהו לא יאומן: התקופה שבה הם קטנים עוברת! מהר!!!! תזכרי להספיק ליהנות.
שלום יעל
רציתי להודות לך על הטיפים בנושא אירגון הכביסה
רציתי להוסיף המלצה שלי לעטוף הניילון ניצמד קבוצות של בגדים לפי נושא וגיל -טופס פחות מקום הניילון מקווץ אץ הבגדים ושומר על סדר.