מדברים הרבה על העומס שיש בדור שלנו, על הנשים שעובדות כל כך קשה, על כך שהן נקרעות בין הבית לעבודה. אלפי מילים נכתבו ועשרות אלפי נאמרו ועוד יותר מכך התלוננו על כך שיש כל כך הרבה מה לעשות, ושזה לא הגיוני, ושאת לא יודעת מה לעשות קודם, וכשאת רוצה לבצע משהו אלף דברים קופצים לך תוך כדי.
אז יש מי שחושבת שמדובר במולטיטסקינג – בריבוי מטלות בו זמניות ובעבודה מקבילה על כמה פרויקטים. היא מרגישה עדכנית ועכשווית כשהיא עוברת מדבר לדבר – ממשימה למשימה – מהמחשב למגירות, מהמגירות לקלסר, מהמייל לתוכנה, מהחיפוש לטלפון, מהניד למייל.
אבל, זהו שלא. זה לא המולטיטסקינג. זה לא העומס. זה לא הבית והעבודה. אלו הן הסחות דעת והן אויב הגדול ביותר שלנו בעבודה.
הסחות דעת
היכולת לחשוב בכל רגע נתון רק על דבר אחד הופך את הדאגות ואת הפחדים, את המשימות ואת הריכוז לפעילות שניתן להדוף. אם רק תחשבי על משהו אחר, לא תחשבי על הדבר המדאיג, המפחיד או על המשימה המסובכת שמרתיעה אותך. אם לא תחשבי על העבודה, העבודה אולי תיעלם…?? מי יודע?
במקרה הטוב אנחנו יודעים לנצל את הכוח הזה של המחשבה ואומרים כי אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות וכי אם חושבים טוב, יהיה טוב. הרעיון הוא שמחשבות באמת פועלות וכי התרכזות במחשבה נכונה מביאה אותנו למקום נכון. אולי זו הסיבה לכך שעצם החשיבה הופכת להיות לפעילות שאנו חוששים ממנה ודוחים אותה. המחשבות מאיימות עלינו. המחשבות מגיעות משומקום ומתרוצצות במוח וגורמות לרגשות עזים – למשל כך:
¿ אני חיבת לתת להם תשובה.
¿ הם לא יחכו לי.
¿ אם אשתהה עוד קצת – הם כבר לא יאמינו לי יותר.
¿ אני נוראה. אני לא יכולה לסמוך על עצמי שמילה תהיה מילה, ושדברים ייעשו כמו שצריך.
¿ אני לחוצה, אני פוחדת להתקשר אליהם. ואם הם יכעסו עלי?
מה עושים כשנחשול מחשבות כזה מתנהל כדיאלוג פרוע בראש?
מסיחים את הדעת.
הפיתוי שבהסחת דעת הוא עצום. כשאת חושבת על משהו אחר, את שוכחת לרגע את הדברים שמקודם ממש הלחיצו ואת נרגעת. לכן, הסחות דעת הפכו לתעשייה שלימה. אנחנו משלמים הון כדי לזכות בהסחת דעת: משלמים על מוזיקה, על בידור, על סרטים, על נוף, על טיולים ועל כל פעילות פנאי שתעזור לנו להסיח את דעתנו מהדברים שמעיקים, שדורשים את תשומת ליבנו ומבקשים מאתנו פעולה מיידית ונמרצת, קבלת החלטה קשה או תקשורת מורכבת עם אנשים. אנו מודעים לכך שעלינו לפעול, אבל אנחנו מעדיפים לדחות את זה עוד קצת, וכדי לא להרגיש רע עם הדחיינות שלנו אנו מסיחים את דעתנו מהמשימה.
הדרך האלגנטית להסחת דעת אינה קריאת ספר או יציאה לטיול. כאישה עסוקה אינך מרשה לעצמך לבזבז את הזמן שלך, לשבת עם רגלים למעלה ולשתות כוס קפה באיטיות. את שותה קפה קר בעמידה ומרגיעה את עצמך שאת בעשייה כל הזמן. איך בכל זאת דוחים את המשימות הקשות? אנחנו שוקעות לתוך עשייה קדחתנית העוסקת בפעילות זניחה, לא חשובה, שולית, שלוכדת את תשומת הלב שלנו לדי זמן כדי להירגע מהמשימה התובענית שממתינה בפתח. כך אנחנו משלים את עצמינו שאנחנו בפעולה, מרגישים שאנחנו עדיין עושים משהו, כשלמעשה אנחנו מסיחים את הדעת מהדברים החשובים באמת.
הסחות דעת קשורות להרגל נוסף שאנו גוררות מילדות: אימפולסיביות.
אימפולסיביות
זהו נושא רגיש כי הוא תינוקי: הדחף לקבל הכול הרגע, עכשיו, בלי לחכות וללא המתנה הוא שאריות שנותרו בנו משנות הילדות המוקדמות בהן הכל צריך היה לקרות מיד, הרגע ,עכשיו, עכשיו, עכשיו. הרגל הרוקעת ברצפה הדגישה מידי פעם את הנחיצות הקריטית של הבקשה והצורך היה עצום ללא הכיל. בדרך כלל היינו פורצים בבכי אם לא היינו מקבלים מיד מה שרצינו וביקשנו.
עברו שנים, בידינו אוטונומיה רחבה יותר. יש לנו כסף בארנק ויש לנו גישה לרכישות, לנסיעות, לבילויים של פנאי ואנו מחליטים איך יעבור היום. הדחף לא נרגע אלא שאנחנו פועלים על פיו בלי שיהיה מי שיעצור בעדנו. הדחף לקבל מה שאנחנו רוצים הרגע, ממש עכשיו קיים ומתעצם לנוכח האפשרויות שהטכנולוגיה מפתחת ללא הרף.
- את שומעת את ה"פינג" של הודעה נכנסת – ומיד עוברת למסך המייל וקוראת, ומגיבה. עברו עשר דקות של עבודה על מייל אישי או על מצגת ויראלית.
- את רואה קישור לכתבה – נכנסת. קוראת. עוברת לנושא הבא. עברו עשר דקות – נוספות.
- את קמה מהכיסא – פוסעת בהיסח הדעת למקרר, פותחת אותו, לוקחת משהו, לועסת, אפילו לא שמה לב מה אכלת – שותה. לוקחת את הכוס לפח. רואה שיש שם בלגן, מרימה משהו. מחליטה לחזור למטבח. פותחת שוב את המקרר ומוציאה סיר לחימום. עברו עשרים דקות שהיו אמורות להיות מוקדשות לעבודה – והן עברו לרשות הבית.
כשאת מסדרת את החדר זה עובד אותו דבר: אמרת לעצמך שזה ייקח רק שתי דקות, כדי שאפשר יהיה להיכנס לכאן ולא תהיה פה מהפכה מוגזמת. מכאן לכאן, מהכא להתם, את אוספת כביסה, רוצה להפעיל מכונה – אבל היא מלאה, אז את רוצה לתלות, אבל גם על החבלים יש כבסים, אז את מורידה, ומכניסה לארון את החולצות שזקוקות לגיהוץ, ואז את חוזרת לתלות, וחוזרת לאמבטיה למלא את המכונה. וחוזרת לחדר ולוקחת מחדר אחר עוד כמה דברים לכביסה. ואם את כבר באמבטיה אז צריך גם לסדר ולבדוק אילו בקבוקי שמפו ריקים סתם זרוקים כאן. ומכאן קצרה הדרך לרשימת קניות ולהחלטה שבעצם עדיף לקנות היום כי בשלישי רביעי יש מבצעים… מתלבשת ויוצאת.
הנטייה להיכנע לדחפים אימפולסיביים עוזרת לנו להסיח דעת מהדברים החשובים שאנו עוסקים בהם. אימפולסיביות יחד עם הסחות דעת משמשים כזרזים של דחיינות.
משמעת עצמית
הנה הדרך להתמודד! לפתח משמעת עצמית. כמה פשוט, ככה קשה. כמה פעמים כבר אמרת לעצמך שהיית יכולה לנהל את כל המשרד מהבית אם רק הייתה לך משמעת עצמית. כמה פעמים אמרת לעצמך שהיית יכולה ללמוד שפה נוספת, לאכול רק סלט ולהקפיד להחמיא פעמיים ביום לכל אחד מבני הבית – לו רק הייתה לך משמעת עצמית. משמעת עצמית היא היכולת להציב מטרה ואז לחתור אליה בהתמדה למרות המיכשולים, למרות הפיתויים, על אף הסחות הדעת שבדרך.
ואם אין לי משמעת עצמית, נולדתי כזו עגולה וזורמת, גמישה וזולגת – זהו זה? לתמיד?
לא. יש תקנה.
א. סלקי מהדרך את הפיתויים שמסיחים את דעתך –
מחקי מהמחשב שלך תזכורות שגורמות לך לעסוק בשטויות.
סגרי את הדלתות של כל החדרים הלא מסודרים כשאת מתיישבת לעבוד בבית.
הנמיכי וכבי את הקול של המחשב כדי שלא תשמעי הודעות נכנסות כשאת עובדת על מסמך חשוב.
השתמשי בחסימה של האינטרנט כדי שלא תוכלי לגלוש במשך כמה שעות ביום שיוקדשו לעבודה נטו.
עברי לעבוד מחוץ לבית – במרחב עסקי כמו Hub ירושלים המיועד לנשים חרדיות ויתן לך מקום מקצועי לעבוד בו במינימום הפרעות מצד הבית והגורמים מסיחי הדעת שבו.
סגרי את דלת חדר העבודה שלך או את דלת המטבח ואותתי בכך לכולם שאת עסוקה כרגע. בערב שבת – שעה וחצי של עבודה עם דלת סגורה = השבת סגורה.
ב. בני לך סביבה מעודדת עבודה:
הכיני בהישג יד כל מה שאת זקוקה לו כדי שלא תצטרכי לקום מהמקום ולגרום לבזבוז זמן נוסף ולגירוי חדש של הסחת דעת.
הביאי לחדר העבודה גם משקה ופרי – הפסקת האוכל תהיה כאן, ולא ליד המקרר.
זכרי כי מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה ולכן דאגי שהתהליכים שעליך לטפל בהם ברורים, לא מורכבים, ליניארים עד כמה שרק אפשר.
ג. הגדירי מטרות ויעדים וסמני את הצעדים בדרך אליהם.
מתברר שהסחות דעת רבות נגרמות מכך שעליך לחשוב כמה פעמים במשך הפעילות על הצעד הבא. בכל פעם שאת צריכה לתכנן את הצעד הבא שלך, את שוב צריכה לעצור, לחשוב ואז המחשבות נודדות למקומות אחרים. לכן – כשאת רוצה לקנות מצלמה, כתבי לך את התהליך כולו צעד אחר צעד:
- מה אני מחפשת? מצלמה חדשה עם תכונות אלו – פיקסלים, חברה, זום….
- כמה ארצה לשלם? שלוש הצעות מחיר – מקום א', מקום ב', מקום ג'.
- איך אשלם? תשלום – אחד, בכרטיס אשראי.
- מתי הקניה תתבצע לכל המאוחר? תאריך אחרון: יום חמישי.
עכשיו התקשרי לשלושת המקומות או היכנסי לאתר שלהם, קבלי הצעות – קבלתי החלטה ורכשי. זהו. סוף.
ד. קבלת החלטות מהר, ושינוי החלטות לאט.
אנשים שמבצעים הרבה ומצליחים מקבלים החלטות מהר ומשנים אותן לאט. אנשים אחרים מקבלים החלטות לאט אבל משנים אותן מהר. תהליך גרוע של קבלת החלטות הוא זרז להסחת דעת כי בכל פעם שמחפשים מידע, יש נטייה לשקוע בדברים נוספים, לקבל עוד פרטים ולהתלבט שוב ושוב. לכן –
- החליטי על שנים או שלושה דברים שינחו אתכם בקבלת החלטה.
- קבלי את העובדה שאין מידע מושלם.
- דעי שהתוצאות יגיעו משמיים – עלינו לפעול באי ודאות ולהתפלל.
- פעלי. היי ממוקדת ונאמנה להחלטה שלך, ללא הסחות דעת ולבטים.
ה. דיאטה דלת מידע
שפע המידע מסיח את דעתנו. על כל ידיעה חדשותית יש כמה וכמה דעות, הגיגים ומאמרים המנתחים מה אולי יתרחש ומה כנראה יקרה ומה לא סביר אבל ייתכן. העיסוק בספקולציות ובתרחישים מהווה הסחת דעת מהדברים שקורים באמת, עכשיו, לא באירן אלא אצלך בבית, על הספה, עם ערימת הכביסה… וגם אצלך פה בחדר העבודה מול המסך וכלפי הלקוחות שלך. יש לך עבודה לבצע כאן ועכשיו. רוב המידע שאת זקוקה לו תוכלי לקבל בשתיים עד שלוש דקות של שיחת רעים ליד מיחם הקפה. חברותייך תשמחנה לעדכן אותך במה שקורה – והזמן שחסכת הוא רכושך לתמיד.
פעילות ממוקדת משיגה תוצאות בפחות זמן. תהליכים יעילים עוזרים לנו להימנע מהסחת דעת לכיוונים שונים המפזרים את תשומת לבנו מהמוקד החשוב והעיקרי שלשמו הקדשנו את הזמן שלנו. סביבת עבודה נכונה – גם בבית וגם בעבודה – יסייעו למשמעת העצמית שלך ויקרבו אותך לתפוקות ולמטרות שהצבת לעצמך.