מה לא חייבים לסדר?
מה לא צריך לבשל?
מה לא מוכרחים לנקות?
מה לא לעשות?
קבלתי תגובות שאומרות: אמרת מה לא לעשות, אבל מה כן לעשות? האם אין טיפים שאומרים תעשו כך וכך וזה יהיה מצוין?
"אני מחפשת טיפים!" כך אומרות קוראות ושומעות, ואני רוצה להגיב.
עצות טובות
המילה 'טיפים' היא מילה 'מכובסת' למונח העתיק 'עצות'. עצות אנחנו לא אוהבים, אבל טיפים זה כאילו משהו בעדינות – עצונת קטנה ובלתי מזיקה.
האם כן? האומנם כך?
מדוע אנחנו לא אוהבים עצות? אני לא אוהבת עצות כי אני מרגישה שאנשים שאומרים אותן לא מבינים לגמרי את כל מה שאני חווה, וכשהם מחווים דעה הם בעצם שטחיים. המצבים בחיים מורכבים מאד. בכל תחום כמעט יש כל כך הרבה גורמים שקשה להסביר לאחרים, עד שאני מעדיפה לומר "כן, כן, תודה" ולקטוע את השיחה מאשר לדון אם המייעצת איך ליישם את העצה שלא
מתאימה לי ומדוע.
מלבד זאת יש את העניין של הפרטיות [שעצה חודרת אליה בלי כפפות], ואת ההתגוננות [אני צריכה להצדיק את עצמי מדוע איני שמחה לקבל את השיטה החדשה לבישול מהיר], ואת הפחד משיפוטיות [נותני עצות עלולים לנקוט בגישה שאם את לא עושה כך את כנראה לא רוצה להתקדם], ואת ההרגשה שאני טיפשה שלא מבינה משהו שכל אחד אחר מבין בעצמו.
כל אלו הן סיבות טובות מאד להימנע מלבקש עצות, ולהתחמק ממי שמרעיף אותן עלינו בלי שאנחנו מבקשים.
משתתפות בסדנאות שואלות בחשש ובחוסר ביטחון "זה בסדר שאני לא….???" הן מרגישות שאם הן לא מיישמות עצה שמישהי המליצה עליה בעיתון – הן עצמן הבעיה.
זאת הסיבה לכך שהתחלתי את הטיפים הללו ב"מה לא לעשות" או הייתי אומרת ב"אילו עצות אל תפחדי לא לקבל". תרגישי טוב עם זה שאת לא מקבלת את העצות הללו. הן לא עצות מושלמות שאת לא לוקחת בגלל שאת לא מוצלחת מספיק. העצות לא מספיק. הן לא מספיק מציאותיות לגבייך, הן לא מספיק זולות, לא מספיק נקיות, לא מספיק מהירות, לא מספיק מכל דבר אחר שמאפיין את החיים המשפחתיים שלכם ושאתם חושבים לנכון.
מה לא חייבים לבצע, מה לא חייבים לנקות, מה לא מוכרחים לסדר, מה לא – היא קריאה לחשוב בעצמך, ולא לפחד לקחת פיקוד ולקבל החלטה תעשי מה שאת חושבת שנכון:
- לבשל פעם בשבוע לכל השבוע ולחמם כל יום מנה עיקרית מן המקפיא
- לוותר על סלטים בשולחן שבת [סתם אוכלים אותם עם חלה, חבל]
- לקנות עוגות מוכנות [שאת לא מתפתה לטעום]
- להרשות לילדים להחליף מיטות ולישון היכן שנוח להם [הם מבקשים]
- לנקות חלונות רק בקיץ [יש וילונות מדהימים]
- לשים ניר כסף על הכיריים [לזרוק ולהחליף וזהו]
מה נכון בשבילכם?
טיפים אינם כל כך אגרסיביים, אבל בעיקרון הם אומרים מה לעשות, ואיך לעשות את זה. האם את צריכה טיפים?
את זקוקה למישהו שיגיד לך מה לעשות? אני לא בטוחה.
אסביר:
האם קרה פעם שהלכת לאירוע כאשר היית לחוצה ועצבנית? מן הסתם קרה לך שנאלצת להסתיר את רגשותייך, לשחק כאילו את עליזה ומשוחררת מדאגות בעוד שלמעשה היית ממש חרדה. במצבים כאלו אנחנו נוהגים להזכיר לעצמינו לחייך, להקשיב למי שמשוחח איתנו, להיות בעניינים. כל הזמן אנחנו אומרים לעצמינו מה לעשות.
לעומת זאת, כשאת נוכחת באירוע שמח שבו את שמחה ומאושרת, שחיכית לו ושאת ממש מלאה תודה לד' על שהגעת עד הלום – החיוך זורח מפנייך מעצמו! איש לא צריך לומר לך איך להתנהג כשאת אוהבת את הילדים שלך, שמחה להיות איתם כאן ומאושרת כאן ועכשיו. אינך צריכה להזכיר לעצמך איך להגיב בכל רגע, הדברים באים מבפנים והם נכונים והולמים כי ההרגשה מכתיבה
אותם. את אותנטית.
גם בניהול הבית שלך, בסדר, בניקיון, בקביעת סדר היום, קיימת אותה מציאות: כאשר את יודעת מה האופי שלכם ומה הצרכים של בני הבית, כשאת יודעת מה הילדים שלך זקוקים לו, כשהדברים בפנים מסודרים – ההחלטות מתקבלות בלי שמישהו יצטרך לתת לך "טיפים". ברור ביותר איך להתנהג, למה להסכים ומה לא מתאים לכם.
המידע הפנימי
מה שאת יודעת על עצמך ועל משפחתך הוא מידע פנימי, בדרך כלל מסווג, שלא כולם חשופים אליו. אחד מהנתונים הללו הוא משולש המשאבים של המשפחה שלכם. משולש המשאבים הוא היחס שבין הכוח שלך ושל כל בני הבית, הכסף שלכם והזמן שעומד לרשותכם. נתונים אלו משתנים ממשפחה למשפחה.
יש מי שיש להם כסף, אך אין להם זמן וכוח פיזי או נפשי [סבלנות] לפעילות מסוימת. הללו רוכשים שירותי ניקיון, מכבסה, עוף מחולק ופרוס, הזמנות בטלפון והסעות. יש מי שהזמן הוא המשאב הזמין עבורם – אם שאינה עובדת מחוץ לבית משווה מחירים, עורכת קניות מידי יומיים בשוק וחוסכת אלפי שקלים בכך. אנשים מתוכננים – יש להם זמן. הם מתחילים כל מלאכה די זמן מראש [למשל, ניקיון לפסח, העברת דירה, מיון ניירת והכנות לקראת שבת] ואז הם פועלים בנחת בלי להתמוטט מחוסר כוחות ובלי להוציא כספים מיותרים. יש מי שיש להם כוח: גם בעלה עוזר בתפעול השוטף של הבית. חבל לה להתחיל לפני שהוא מגיע. שניהם יחד יכולים תוך שעתיים לסיים הכל: "למה לקנות מוכן? מדוע לשלם על עזרה חיצונית? ולשם מה להקדיש לביצוע ארבע שעות מזמני? יש לנו כוח לעשות הכל מא' עד ת' בכמה שעות ממוקדות ואינטנסיביות." כל אחת מהדוגמאות הללו מייצגת מציאות נכונה עבור משפחה מסוימת. את יודעת מה נכון אצלכם [עוד על כך בספר הקניות של "הבית – העסק הנבחר" חלק שלישי].
