כל אחת מאתנו מטפחת חלומות, שאיפות, יש לה מטרות בחיים, יעדים להשיג לשנה החדשה. רמת הרצון ורמת הסיכוי לבצע הם אלו שקובעים אם מדובר ביעד, במטרה, בשאיפה או בחלום. הנוסחה פשוטה – פלוס בחלק של הכוח הרצון ופלוס נוסף בחשיבה מציאותיות, ראלית שווים שניהם יחד ליישום, לקיום, להתרחשות בעולם המעשה.

הרצון והמציאות צועדים יחד לאורך הדרך – הפער שגם מפריד אבל גם עשוי להפוך לגשר – בין רצוי לבין המצוי. המצוי הוא המוצב שאותו אני רוצה לשנות ורצוי הוא המקום אליו אני הולכת. התנועה על פני הדרך דורשת מנוע שייתן אנרגיה לכל אורך הדרך, מהמצוי אל הרצוי, יעקוף מכשולים, ידלג משוכות ויתעקש כשהדרך תהיה קשה. ככל שהמנוע חזק יותר, אני אתמיד ברך לאורך זמן רב יותר – ואגיע.

–          "אני רוצה לרזות"

–        "אני רוצה להיות אמא טובה"

–        "הגיע הזמן שאהיה יותר סבלנית, פחות אימפולסיבית והרבה יותר מתונה בתגובות שלי"

–        "כמה זמן עוד אמשיך לכעוס עליהם? אני חיבת להתחזק באמונה שהכל משמים ואף אחד אינו יכול לפגוע בי, אף פעם, בשום דרך! הכל מהשם! די לכעוס!!"

–        "כמה פעמים כבר אמרתי לעצמי שאני חיבת ללמוד הלכות שבת בכל שבוע! חייבת! חייבת! וכלום, שום דבר, לא יוצא לי, בסוף זה נדחה… אני כל כך לא בסדר. החפץ חיים אומר את זה בבירור – מי שלא לומד הלכות שבת כל שבוע בטוח שנכשל בחילול שבת. ה' ישמור. איפה יראת השמים שלי?"

–        "כמה אפשר ללכת לעבודה ולקטר על המנהלת? כמה? או שאני שם או שאני עוזבת. להתלונן, לרכל – זה איננו פתרון! אני פחדנית ללא תקנה. כלואה בכלוב של זהב, סובלת, ולא מעזה לתכנן שינוי. בסוף הם יפטרו אותי, ואז אני אפילו אפגע מזה! ללא מוצא".

הכאב על כך שאני שמנה, לדעתי, על כך שהתזונה שלי גרועה, הכאב שנובע מכעס, קנאה, צרות עין ועצבנות על הילדים מדליקים לי מנוע שעשוי להזיז אותי אל המקום הבא – אל השלווה, אל עבודת המידות, אל התחזקות בתפילה ובאמונה, אל הלימודים שיעניקו לי תחושת מסוגלות להתמודד שוב בשוק העבודה, להתחיל מהתחלה במקום חדש, ולעזוב את המקום שבו המנהלת מתעמרת בי ומנצלת אותי. הכאב הזה דומה למצת שיש בכל מכונית: כשתוקעים את המפתח ומסובבים אותו, המצת "עושה סוויטש"  לרכב. מנוע כבוי הופך למנוע דלוק.

מתי המנוע יפעל?

כשיוזרם לתוכו דלק.

אחרי שהמנוע בוער, כשהאש שם, היא תכבה ברגע, הניצוץ לא יניע את המכונית בכלל אם לא נזרים דלק מתאים שישמור על הלהבה ועל החום  – שיגרמו לגלגלים להתגלגל בדרך אל היעד. כשמדובר בחלום, בשאיפה, במטרה או ביעד קטן – הכאב מצית את המנוע, ומדליק אותך. את שמה לב שאת רוצה להיות במקום אחר, ועכשיו את צריכה דלק כדי להניע את עצמך בתהליך שינוי עד שתגיעי אל היעד שהחלטת עליו, עד שיתגשמו החלומות, עד שיתקיימו השאיפות ויציבו עובדות בשטח.

בחיים שלנו הדלק הוא עידוד, סביבה תומכת, למידה, קורס לאורך השנה, חברותא ללמוד הלכות שבת, תפריט מאוזן ובריא, שגרת חיים שתומכת בפעילות גופנית, ניהול זמן ותכנון ויומן ולוח זמנים שמוע את הדחיינות ואת העיכובים ואת התירוצים. ללא אלו – המנוע ניצת, אך אינו מזיז את המכונית. כואב לך, אבל אינך עושה דבר: את מגנה את עצמך, את כועסת על עצמך, את מאשימה את עצמך, את סובלת – וללא תוצאה וללא שינוי.

מה קורה במצב שבו המנוע נדלק, אך אין  במיכל דלק? את מציתה, מציתה, מציתה, מציתה – עד שהמנוע נשרף ואיננו.

תכנית עבודה בדרך אל המטרה שלך חיונית כדי להגיע אל המקום שאליו את חותרת.  לא פעם אני תוהה לשם מה היעוץ, הלימודים, הקורסים, האימון, הרי אני יודעת מה עלי לעשות כדי להיות האמא הטובה שאני רוצה להיות, כדי להיות בריאה וכדי להתגבר על הכעס. מתברר שהידע והאכפתיות ועגמת הנפש והחרטות הן רק הצתה של מנוע שעלול להישרף. השינוי האמיתי מתרחש כשאני מתחברת למיכל דלק: מילים טובות, עידוד, מחמאות, חיזוקים, סביבה שתכיר במאמצים שלי ותשבח אותי עליהם.

כשמעירים את האהבה עושים זאת "עד שתחפץ".  אל תאמרי עכשיו "אילו רק הייתי מכינה לי תכנית עבודה כזו, הייתי כבר במקום אחר לגמרי…. " – צרי לך מיכל דלק! המנוע שלך דולק ורק רוצה להתקדם!