איך לייעל את התארגנות הבוקר? – א. נחושתן

חדר ניתוח. ניתוח השתלה גורלי. הצוות עומד הכן. אין מילה בחדר. הכל נעשה בדממה. אתמול וגם לפני שבוע, היה כאן הצוות בתרגיל סימולציה.  נעשו חזרות על אותו צוות באותו חדר באותו מבנה באיזו פינה כל אחד יהיה.

הגיע זמן אמת. שעת הניתוח. כל רגע גורלי. השקט בחדר הכרחי לריכוז הצוות.

אין מילה! זבוב אם חלילה יתעופף שם – והוא לא – יישמע.

זה התיאור שמוביל את יעל זלץ …. בדרכה להסביר מהו בוקר שעובד ביעילות.

עד ניתוח השתלת איבר היא הגיעה.

כלל ראשון: בלי דיבורים

"כן. אני רוצה שהבוקר שלנו יתנהל בלי דיבורים". היא מניחה את אחת מהנחות היסוד שלה. "אני רוצה להגיע למצב שבו מתפקדים רופא ואסיסטנטית. הקשבתם פעם ממקומכם על הכיסא של רופא השיניים לדו שיח ביניהם? סי 12  בי 13 אפילו לא תביאי לי. לא מדברים.

מתי הם מתחילים לדבר?

כשנוצרות בעיות. הביאה משהו לא נכון, לא מסתדר זה לא עובד. ואז הפציינט נלחץ, כי משהו כאן כנראה לא בסדר. ככל שמדברים פחות ככה נקרא שהכול עובד. ככל שצריך יותר הסברים ככה נקרא שיש תקלות.

הבוקר שלנו אמור לשאוף למתורגלות של חדר ניתוח בהשתלה! דממה תעשייתית של מי שתרגל היטב את מה שהוא עושה, כדי שלא יצטרכו לדבר. דיבורים ודיונים – שורש כל רעה.

ולמה?

כל פעם שאת אומרת משהו, מישהו עלול לא להבין או לטעות בִַּכִַּונה. או הכי גרוע – לא להסכים עם מה שאמרת. ואז מתחיל יופי של דיון סוער, ומגיעה שעת חינוך שהכי לא מתאימה לבוקר הזה, ויש נעלבים, ויש גם בוכים, ובבוקר יש לך כמובן כל הזמן והסבלנות שבעולם לטפל בזה. והכל התחיל מדיבורים.

שלא תחשבי, אני כן בעד לדבר עם ילדים מבהירה יעל. אבל התקשורת הנכונה ביותר תהיה כאשר הכל גלוי וברור וידוע לכולם. כאשר הדיונים מצומצמים לאפס.

ומה עם מעט תשומת לב בבוקר, מנת דלק להמשך היום? מילה טובה, יציאה מתוך אוירה רגועה וסבלנית?

בדיוק לזה אני שואפת! ככה, כשאין דיונים, המקום פנוי למילים יפות וטובות.

אני רוצה שקט תעשייתי כדי שהאוויר יהיה פנוי רק למילים טובות. רק למילים שנותנות דלק. רק לבהצלחה, לאיזה חמוד אתה. לכמה אתגעגע אליך.

אני קצת נדהמת מהדממה, ויעל צוחקת. את דואגת שלא יהיו דיונים? ידוע שיהיה מה אנחנו לא יודעים . מה את מפחדת מקשיבה אבל לא פותחת דיונים. למרות שכל להגדי הילדים יפתחו. מנסה לצמצם. יהיו. את מצידך מנסה לצמצם.

בלי דיבורים.

אימהות חושבות שכיש דיבורים וכל האפשרויות פתוחות לדיון, אני אימא טובה. בעקרון זה נכון. אבל לא בבוקר. בשעת צהרים, כשהילד וזר מבית ספר את ישר פותחת דיון מה נשמע ואיך היה ומה עשיתם ואיך היה המבחן? והאוכל?  האם אתה  שבע רעב, אילו מדבקות החלפתְ?

בבוקר לא.

ואל תדאגי אמא יקרה שיהיה לך בוקר שקט מידי, חדר ניתוח אמיתי. בטוח שלא יהיה.

אבל את, אל תיזמי אותם.

לקום. להתלבש. לקחת אוכל. להכין מערכת. שכל אלה יקרו בלי דיבורים ובלי עניינים.

ומה עם הילדים שצריכים להרגיש קצת אמא בבוקר, קצת יותר מאחרים? ותקתוק עניינים מהיר ויבש מידי עושה להם לא טוב?

כן. יש כאלה. ולי אישית תמיד היו לי ילדים שביקשו שאעיר אותם ביחד איתי,מוקדם מאד. הבנתי את הצורך, הערתי מוקדם ואז היה לנו זמן ביחד.

אבל באופן כללי, שגרת הבוקר מתנהלת כך שכולם יודעים ומתורגלים מראש מה צריך לעשות בכל שלב ואז יש שקט פנוי לכל המילים הטובות ואיחולים שממלאים בכוח לכל היום.

אני רוצה שישמעו בבוקר רק בהצלחה, וחמודי, ואתה מקסים ואת נהדרת.

כלל שני: טייס אוטומטי

כדי שלא יהיו דיבורים, וכדי שנעבוד מהר וביעילות, חשוב שתהיה שגרה קבועה הפועלת כמעט על אוטומט. כי הרבה זמן הולך לנו בבוקר על קבלת החלטות. דוגמא:את מתעוררת ברבע לשבע, מחליטה אם לקום או לא לקום. קמה לבסוף. ניגשת למטבח ומתלבטת: להתחיל עם קפה או להעיר את הבנות קודם? טוב, את הבנות. ניגשת לחדר הבנות. לא. שישנו עוד קצת, עדיף להעיר קודם את הבנים. מגלה שהם ישנים עמוק מידי, ותהיי מוכרחה את עזרת הבנות, חוזרת לחדר הבנות.  וכן הלאה…

כך זה נראה כשאנחנו פועלים בשיטה הנקראת 'להגיב לשטח'. נראה לנו שאם נזרום, ונפעל לפי הנתונים שמתעוררים כל פעם מחדש, נהיה אימהות טובות יותר. אבל זה לא נכון. לא כשמדובר בזמן של צוואר בקבוק כמו שעת בוקר. השיטה הזו גוזלת המון אנרגיה והמון זמן, גוררת הרבה התלבטויות מיותרות והרגשה שלא עשיתי את הדבר הנכון. כך אני מתחילה משהו ומפסיקה ועוברת לדבר הבא וכן הלאה, ובסופו של דבר עשיתי שלושה דברים שאף אחד מהם לא גמור!

יעל מציעה שההחלטות החליט תהיינה מוכרעות מראש. חייב להיות משהו אוטומטי שכבר לא מבזבז זמן ולא גוזל אנרגיה. אם יש שגרת בוקר את יודעת מרגע שפתחת את העיניים, מה הולך לקרות.

יהיו יוצאים מן הכלל, כנראה. בקרים שבהם ישתנה סדר הפעולות מכל מיני סיבות מזדמנות. אבל בפעמים המעטות החריגות הללו שבהם את נאלצת לקום מאוחר יותר, חייבת להיות החלטה מראש שקמים מאוחר יותר. אף פעם לא בבוקר במיטה. יום קודם, כשאת הולכת לישון – תדעי מתי את קמה! ועדיף, חוזרת יעל להמלצה הראשונה – ככל האפשר להקפיד ששעת הקימה כן תהיה תמידית, ללא חריגות.

 אז שעת הקימה ברורה לנו איפוא. כל אימא לפי צרכי ההספק שלה. מכאן ואילך, גם סדר הפעולות אמור להיות קבוע וידוע מראש. מה שמכנה יעל 'טייס אוטומטי'.

ובואו נמשיך את הדוגמה:

אימא קמה ברבע לשבע. הולכת לאמבטיה ומוציאה מהמייבש כביסה את הבגדים שכבר כיבסה אתמול.הולכת עם הכבסים לחדר הבנים. מכניסה בגדים לארון ובינתיים מעירה את הבנים. תוך כדי מלקטת את פריטי הכביסה מן החדר ומכניסה למכונה שעוד מעט תתמלא ותופעל. עוברת למטבח. מרתיחה מים בקומקום. הבנים בינתיים מתלבשים, אימא חוזרת לעזור להם להתלבש. שולחת את הלבושים להכין כריכים ובינתיים מסדרת את החדר. עוברת להעיר את הבנות באותו סדר. בגדים בארונן, ליקוט פריטים למכונה, שליחת הלבושות להכנת כריכים, סידור חדרן, והלאה למטבח לכוס קפה של אימא והכנת כריך עצמי…

איך זה נשמע?

הספק מבורך ביותר, לאימא שיוצאת עם ילדיה מהבית עוד מעט לבוקר ארוך!!!

בית מסודר, מכונה בהפעלה, ילדים מאורגנים מצוידים בכריכים והכל בזמן קצר יחסית.

אפשרי, עם תכנון נכון הפועל על טייס אוטומטי.

אם החלטת להאציל תפקידים על ראשם של הילדים, גם הם אמורים להיות ברורים ומתורגלים מראש, אין ויכוחים ואין התלבטויות והאצלת סמכויות מחדש. אם החלטתם לשנות – ערב קודם, לא בבוקר. הילדים פועלים על אוטומט, ויודעים בדיוק מה הציפיות שלך מהם.

ילדים רכים עד גיל שמונה תשע, שהם ממש יכולים להתלבש בעצמם, ממליצה יעל להלביש בעצמך, את החינוך לעצמאות תשאירי לשעת הפיג'מה. להושיב על שרפרף ליד הילד עם עוגיה ביד ולעבור לילד הבא. ילדים גדולים יותר, יתלבשו בעצמם. ובין אם נוח לך להכין בגדים ערב קודם, ובין אם לא, אין דיונים על בגדים. הילד לוקח בעצמו את הבגדים המוכנים מראש בארון. ילד שמוכן לפני שעת היציאה, יעל ממליצה לשלוח לקנות שקית חלב, רק כדי לדלל דיבורים ולאפשר שקט תעשייתי של התארגנות מהירה.

לגבי ממרחים:

על קיר המטבח תלויה טבלה שבה כל אחד כתב מראש או צייר, לפי גילו, מה אוהב מה מסכים ומה שונא לאכול. כך ברור למכין הכריכים התורן, מה עדיף ומה אפשר להכין לכל ילד בברירת מחדל, כמו גם מה אי אפשר למרוח לו. כך חסכנו דיוני ממרחים.

וכאן מגיעה יעל להמלצה השלישית בדרך להתייעלות:

כלל שלישי: לצאת מקיבעון.

את קובעת את השגרה המתאימה לך! וכדי שהיא תהיה הכי יעילה בעבורך, זהי מהם ההרגלים שמהווים עבורך מוקש ושני אותם לטובת ההתייעלות.

לדוגמה:

אין סיבה בעולם להעיר את כולם יחד! בשביל מה? כדי שיהיה לי פקק תנועה ליד האמבטיה?

ומי אמר שלהעיר מוקדם יותר, יביא בוקר יעיל יותר?

לא את כולם. את הבנות, משתפת יעל, אני מעירה הכי מאוחר שאפשר. שבע ועשרים שיותר מזה אי אפשר. כי גיליתי, שעודף זמן מזמין מריחות, דיונים, דיונים גוררים ויכוחים, ויכוחים לחץ אוירה עכורה, ו— איחור! אם יש זמן מיותר בבוקר ומרגישים שכל היום לפנינו מתעוררות כל מיני בעיות. פתאום נזכרים שצריך להשלים את המחברת, לאייר את הכריכה, להחליף את השרוכים בנעליים, ללבוש אולי צעיף אחר, תואם יותר, ולחפש אותו מי יודע היכן, אולי בארון של פורים…

כשאין זמן, הכל לוקח צי'ק צק. מעירה את הילדות, הן מתלבשות צ'יק צ'ק, מורחת להן סנדביצים והן הולכות. הבנים כבר מוכנים מזמן. תוך ארבעים דקות כולנו, כל המשפחה, יוצאים  יחד אל מקומות הלימוד והעבודה.

עוד אקסיומה שיעל מציעה לבחון מחדש:

הרבה אימהות רוצות שיסדרו את החדר בבוקר. ואז מה קרה? קמים מאוחר כדי להתפטר מהתפקיד. את יורה לעצמך ברגלים.

החלפתי. אני מסדרת חדרים, הילדים נשלחים למטבח להכין כריכים במקומי. העסקה עובדת יופי.

עוד משהו – הרבה אמהות בטוחות שאם לא הכינו בגדים מראש הן כשלון, ומסתובבות עם ההרגשה הזו כל החיים. למה?

אולי את לא ציפור לילה שמיטב האנרגיות שלך פועלות אז? את עייפה ועדיף שתלכי לישון מוקדם ולא תשוטטי עכשו בין סלי הכביסה לארונות הבגדים זמן כפול ממה שזה יקח לך בבוקר. תכנני את היום כפי שנוח לך.

יש אמהות שמשקיעות בקניית סטים לכל הילדים, ומסדרות את הארון לפי סטים, לא לפי חלוקה לילדים. כך הן שולפות כל בוקר סט שלם לכולם.

אמהות אחרות מכניסות למכונת הכביסה במכונה אחת את הבגדים שכולם לבשו היום, מעבירות למייבש, ובבוקר מחכה ערכת הלבשה לכולם במייבש.

אחרות מעדיפות בשעות אחר הצהרים למיין את הכבסים לארונות בשיטה מהירה של תליה והכנת סלסילאות כך שכל ילד יוכל לשלוף את הבגדים שלו מהארון בלי לבלגן אותו ולתסכל את האימא שעמלה לקפל אותם בדייקנות בעיניים טרוטות (יעל מציעה לחשוב על כך מחדש. מי אמר שלאם מפרנסת יש זמן לדקדק בקיפולים עד האחרון שבהם?)

יש הבדל אצל אותה אימא בתקופת שונות. כשכולם קטנים ואת מלבישה אותם בעצמך, שונה מאשר כשהם גדולים ויש לך אתגרים אחרים. כולל בת נשואה שמצלצלת בבוקר לבקש לשים אצלך את הקטן שלה…

זה שונה אם את אישה שקשה לך לקום בבוקר, אבל את יעילה מאד בשעות הלילה. והילדים שלך דומים לך בזה…

יעלה מעלה משאלה, אולי שיאחרו את שעת התחלת הימודים בבוקר לתשע? הרי איננו חיים כמו פעם, שהולכים לישון עם התרנגולים. שעת השינה התאחרה מאד וקשה לאנשים לקום מוקדם וגם לשלוח ילדים בזמן. מישהו רוצה לטפל בזה?

ועד אז, וגם אחר כך, שלושה כללים:

א.    צמצום דיונים לאפס

ב.     ללכת על הרגלים קבועים, כי טייס אוטומטי זה דבר טוב.

      ג. בעת הצורך, לנסות לשנות את מה שעשיתי עד היום.