יא בחשוון הוא יום פטירת רחל אימנו, שנקברה על אם הדרך, למען בניה שיוכלו להשתטח על קברה ולבכות ולהתחנן לגאולה. ואכן רבבות מגיעים כל השנה ובפרט בתאריך פטירתה של רחל אימנו, להתחנן ולבקש עד שיאמר האלוקים "מנעי קולך מבכי" – לרחל אימנו, ולנו המצפות לישועה. ומחה ד' דמעה מעל כל פנים.

חז"ל מתארים את התכונה המרכזית והחזקה ביותר של רחל אימנו במטפורה של אריגה וטווית חוט לחוט: "רחל תפסה פלך שתיקה, קמו בניה בעלי מסתירין". אני מרגישה שמאמר חז"ל הזה מעניק משמעות עמוקה מאד לחיים שלנו כאמהות ולתפקיד שלנו בבית.

בדרך כלל מתייחסים הרבה להתחלה של המאמר הזה, ומדברים על השתיקה של רחל. השתיקה של רחל, הוותרנות שלה והזהירות שלא לפגוע באחותה נארגו חוט לחוט במשך עבודת חיים ארוכה ובלתי נגמרת. אנחנו מתרגשות כל שנה מחדש גם בחשוון וגם בשמיעת פרשת השבוע, ודומעות שוב ושוב  איך שחיכתה להולדת יוסף ואיך נפטרה כשנולד בנימין.

אבל חז"ל אומרים משהו על בניה על רחל לדורות – הם היו בעלי מסתירין כמוה. התכונה שרחל סימלה עוברת בירושה  לילדיה, והרב דסלר כותב על כך שכשמבקשים שד' יזכור לנו זכות אבות, יש להתכוון לזוך של האבות, לטוהר שיש גם בנו, הבנים, בזכותם.

כאמא ביולוגית של הילדים שלך את ערה לכך שיש תכונות שאת מורישה לילדים שלך: העיניים, העקשנות. השיער, הקושי להירדם. האצבעות הארוכות, האהבה למוזיקה. וכשאני רואה את הילדים שלי מתנהגים כמוני לפעמים בא לי לבכות – אני אשמה שאת מתנהגת ככה! זה, ממש ככה אני הייתי…

ורחל מלמדת אותנו שכשאת עובדת על המידות שלך, ומתגברת – הילדים שלך יהיו כמוך, מתגברים ועובדים. הזוך שאת עמלה עליו יתקיים בילדים שלך שיזכו ממך למתנה – תכונות מעובדות ומעודנות של אמא זכה ומזכה!