נשים רבות שרוצות לנהל קריירה ולהצליח בה גם בבית, ולא רק בעבודה מתוסכלות מן העובדה שבבית הכל יתר קשה, יותר מסובך, פחות מוצלח. הן מלהטטות בין אלף מטלות בעבודה, אבל קורסות בבית. יש יומן מסודר בעבודה, אבל בבית רק כיבוי שריפות. ניהול זמן הוא תהליך שבעבודה הוא כמעט אוטומטי. יש חזון, יש מטרות, יש יעדים ויש פיקוח וניהול של כל פונקציות שאת צריכה למלא בהגדרת המשרה שלך בארגון. ומה קורה בבית? את המנהלת, את הקובעת, את צריכה לפקח וללוות ולהדריך את… עצמך! וזה לא קל.
יש מי שמוצאות את עצמן נוטות לדחות ביצוע של מטלות הקשורות לבית למרות שבעבודה לא יעשו זאת והן מתוסכלות מכך, אך מתקשות להסביר מדוע זה כך. לפנייך שאלון קצר וניתוח מיידי של הנתונים כדי לסייע לך למצוא את הסיבה העיקרית לכך שבבית – אצלך – הכל אחרת, שונה מתחומי חיים אחרים.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שאת חשה ייאוש וחוסר אונים:
ניסיונותייך להתמודד עם נטייתך לדחות מטלות באופן כללי, הפגישו אותך עם תחושות של אכזבה ולעתים אף ייאוש. את שואלת את עצמך: בשביל מה להתאמץ? את חוששת שכל ההשקעה שהשקעת בעבר וכל מה שתעשי בעתיד הם לחינם. לעתים את מאבדת אמון בעצמך ומרגישה שמצבך הוא "ללא תקנה".
כשאנשים נותנים לך עצות, פעמים רבות אינך מאמינה בהם, אינך מאמינה בעצות ואינך מאמינה שהדברים ישתפרו אי פעם. יש שאת מנחמת את עצמך בתקווה שכשהילדים יגדלו או כשמצבכם הכלכלי יהיה טוב יותר, יהיה קל יותר להתארגן.
התחושות האלה נראות טבעיות לאור המאמץ העצום שהשקעת כדי לייעל את ניהול הבית שלך. אכן, העקביות והמשמעת העצמית הדרושות להתארגנות הן יומיומיות – מסע ארוך שלא נגמר. ברור שיהיו זמנים של אכזבה ותחושת כישלון.
בספר דוגמאות מן החיים המוצגות בהומור שיסייע לך לראות את ההתמודדות האינסופית שלך
בראיה קלילה יותר, למצוא את הכוחות להילחם בייאוש ולהמשיך בדרך.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שאת חשה שיש קשיים או אילוצים שעומדים בדרכך:
כשאת מביטה על תנאי החיים שלך, את מוצאת שהטיפול בבית דורש מאמץ, כוחות וזמן רבים לאין שיעור. על סדר היום עומדים כל כך הרבה דברים קטנים דחופים ויש לך כל כך הרבה "על הראש" – קשה לחשוב על מה שיידרש בחודש הבא או על מה שאינו דחוף. התארגנות היא חשיבה קדימה – ובשבילך המשימה "לעבור את הבוקר הזה" גדולה דיה. לתכנן חופשה בחודש סיוון? זה נראה לך כמו "משרה שנייה", שהרי עם התפקוד היומיומי את בקושי שורדת.
בתנאים אלו הרגשת שאין לך ברירה אלא להיענות לדברים הדחופים ביותר, להוריד ציפיות, להשלים עם דברים שבעבר חשבת שראוי לעשותם – העיקר לעבור בשלום את החגים/ החופשה/ יום שישי/ . בספר מוצעים פתרונות של ייעול, דרכים קלות להתארגנות וטיפים שיכולים לפשט עבורך את הדברים ולסייע לך להתארגן, אף על פי שהדברים הדחופים רבים כל כך.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שיש לך בעיה עם יועצים למיניהם ועם עצות שקיבלת:
יש לך תחושות קשות כלפי אלו שמתיימרים לייעץ לך כיצד להתארגן את כועסת על שנתנו לך עצות שלא הוכיחו את עצמן. לדעתך, תנאי החיים שלך הם ייחודיים, אין דומה להם, וכל ניסיון להשוות בין בית שלך לבתים אחרים אינו נכון. זאת הסיבה לכך שרעיונות שהיו טובים אצל אחרים, אינם מוכיחים את עצמם אצלכם בבית. את מרגישה שבתנאים המסוימים שלך, הכול כל כך מורכב – רק את יודעת מה טוב לכם וההתנהלות שלך היא היחידה שמתאימה. לפעמים מתחשק לך לומר לאחת מנותנות העצות: "לו היית במקומי בבית שלי היית נוהגת כמוני בדיוק, באחריות!"
אמנם אינך מרוצה ממה שקורה, אבל ההרגשה שלך היא שאחרים אינם יכולים לתרום לך עצות וכלים להתמודדות. התחושות שלך נכונות. כל אדם הוא מיוחד ואין כמוהו. לכן אמרו חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". אנשים רבים חורצים דין ומאשימים אותך במצבים שהם אינם מבינים כלל.
שלא כמו הידידות ששופכות את עצותיהן ומעשיותיהן גם כשאינך חפצה בכך, תוכלי להיעזר בכלים ניהוליים ולהתאים אותם לשימוש בית שלך.
התפיסה שלנו היא שאת המנכ"ל. את מחליטה אילו שיטות מתאימות לך ואת – רק את – מחליטה אם לאמץ אותן או לא. איש מלבדך אינו יודע טוב ממך מה טוב לך. בחרי את הכלים שהולמים את תנאי ביתך והשתמשי בהם לפי הבנתך וכראות עינייך.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שאת חשה שהסביבה החברתית או המשפחתית עוצרת אותך:
את מרגישה שיותר מדי אנשים מעורבים בענייני הבית שלך: אולי בני משפחתך, חברות, שכנות ועמיתות לעבודה – עמוסי כוונות טובות כמובן – מייעצים, מתערבים, מביעים את דעתם, ולא תמיד הם עושים זאת בדרך שנראית לך.
אולי הסביבה אינה משתפת עמך פעולה: בני הבית מנחיתים עלייך הוראות ובקשות בלתי צפויות; הם אינם מוכנים לוותר על נוחותם כדי שאת תספיקי לעשות דברים מוקדם יותר; הם דוחים בעצמם מטלות בצורה ש"תוקעת" את ההתקדמות שלך במטלות הבאות וכדומה.
לעתים את מרגישה שאינך מקבלת תמיכה ועידוד בתהליך השינוי ורכישת ההרגלים החדשים. התחושה הכללית שלך היא שהכישלונות שלך נובעים, בחלקם, מכך שהסביבה שלך אינה תומכת די, או אולי אף מכבידה עלייך במאמצייך להפוך את הבית למסודר, מאורגן ומתוכנן.
את יודעת שכולם מלאים כוונות טובות, והדבר מעודד כשלעצמו. הם אינם מתכוונים לפגוע, הם פשוט אינם מודעים לתוצאות של התערבות שלהם. ילדים רבים אינם מודעים לכך שהתנהגותם משפיעה על אמא או על ניהול הבית. בספר זה תוכלי למצוא דרכים וכלים להעביר את המסר שלך באופן שיתקבל. המסר של "אני מבקשת תמיכה במאמצי ואני מבקשת שהתמיכה שלכם תתבטא בדרך זו וזו" יועבר בצורות שונות, ואנו מקווים שהמסר יתקבל בהבנה. את יודעת שהם רוצים לעזור, אלא שהם לא ידעו כיצד.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שאת מתכחשת לקיומה של בעיה כלשהי:
אף שאנשים בסביבתך הקרובה, אנשים שדעתם חשובה לך, אנשים שחולקים את חייהם עמך, טוענים שיש מה לשפר בביתך, את טוענת שהם מגזימים, שהדברים אינם כפי שהם מתארים אותם: "זה לא נורא לאחר בחמש דקות"; "קורה לכל אחת שאין חלב בבוקר"; "בהרבה בתים מדליקים נרות בשנייה האחרונה"; "למה אתם אומרים שזה ככה כל יום? לא נכון. לפעמים הדברים אינם נראים כך".
את מרגישה רצון אנושי ביותר לא לחשוב על בעיות, להיות אופטימית, להתרכז בחצי הכוס המלאה, להודות על מה שיש. כשחושבים על המאמצים שיש להשקיע כדי שהבית יהיה מסודר לפי הקריטריונים של הסביבה, הדרך שבחרת נראית הגיונית ומובנת. מרגיז לעשות כל
הזמן דברים שאחרים קובעים לי. כל אחת מאתנו רוצה לנהל את חייה כרצונה, ולא להשתעבד לדרישות שמעלים החיים סביבנו כשהן אינן עולות בקנה אחד עם הציפיות שלנו.
כדי שתוכלי להגיע לאיזון – להכיר את המציאות ולדחות דרישות מוגזמות של אחרים – היעזרי בדוגמאות הרבות שמלוות את הפרקים בספר. תפקידם של הסיפורים הוא לתת לך המחשה וכלים להשוואה. כדי להחליט אם מצב העניינים בביתך "נורמלי" או "קביל" – השווי אותו עם הסיפורים האישיים הרבים שבספר. אם תגלי שאתם נורמליים, שאבי מכך עידוד והביני שאת יכולה לשפר עוד יותר. אם את מוצאת את עצמך באחד מן התיאורים שבספר – אמצי את הראייה המציאותית של הדברים, ושפרי כמיטב יכולתך.
אם את מזדהה עם היגדים אלו, נראה שבעיית חוסר הארגון שלך קשורה בקשיים רגשיים:
מתברר שחוסר הסדר בחיים פותר עבורך בעיות חברתיות או רגשיות. כשאת כועסת, כשאת מאוכזבת, כשאת מוצפת ברגשות, את רוצה "לזרוק הכול" ולא לחשוב על סדר, ניקיון ומחויבויות אחרות כלפי בני הבית. לשבת ולחלום, לנוח בלי לעשות כלום – אלו פעילויות שמרגיעות אותך.
בזבוז זמן מרגיע אותך; יתרה מזו, צמד המילים "משק בית" עמוס אצלך ברגשות חרדה. אפילו המחשבה על כך שעלייך לנהל את הבית כל הזמן, עשרים-וארבע שעות ביממה, שלוש-מאות-שישים-וחמישה ימים בשנה, גורמת לך התכווצויות בבטן וכאב ראש.
לא פלא שאת מתקשה לבצע פעולות שנראות לאחרים פשוטות ויומיומיות. אי אפשר לתכנן את ההכנות הבאות, לתכנן קניות או למלא יומן שבועי של פעילות שוטפת, כשאת לחוצה, כועסת או חרדה.
נשים רבות שחוו רגשות קשים כאלו כלפי ניהול הבית דיווחו שהכלים הניהוליים נתנו להן תחושת שליטה על מה שקורה והורידו את רמת החרדה שלהן. אולי הדבר יסייע גם לך. חרדות רבות ורגשות שליליים רבים נובעים מהרגשתך כי אין לך שליטה על מה שקורה, שאת כפופה לאחרים, שאת נאלצת לעשות את הדברים. התפיסה של "האם כמנכ"ל" תגרום לך לחוש שאת היא המושכת בחוטים.
תחושת ביטחון זו תקנה לך יותר שלווה ויותר השלמה עם האחריות הרבה שמוטלת עלייך.